לקראת הכניסה לארץ הקב"ה מזהיר את בני ישראל: "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר... אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל".
התורה מספרת קודם לכן שבני עשיו פחדו מבנ י ישראל, כפי שנאמר בשירת הים: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו,טו). רש"י שם תמה: "והלוא לא היה להם לירא כלום, שהרי לא עליהם הולכים [בני ישראל למלחמה]. אלא מפני אנינות, שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודן של ישראל".
הצלחה בלתי-נסבלת
מפרשי רש"י מקשים על עצם השאלה. הלוא בני אדום לא ידעו בעת יציאת מצרים שבני ישראל לא יכבשו את נחלותיהם, שכן הציווי על כך נאמר רק בשנה הארבעים? והם משיבים שהציווי אכן ניתן שנים רבות קודם לכן. אבל מפירוש רש"י, שמפרש את פשט המקרא, משמע שאין צורך להזדקק לתירוץ זה.
ההסבר: רש"י מקשה "והלוא לא היה להם לירא", מפני שעד אותה נקודת זמן מוזכרת ארץ כנען בלבד כיעד של בני ישראל, ואדום ומואב לא היו צריכים לחשוש. ואכן, רש"י פירש ש'ירגזון' (האמור בפסוק "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן") הכוונה "מתרגזין", ובכך רצונו להדגיש שזה רוגז ולא פחד; רוגז שנובע מאי-היכולת לשאת את הצלחתו של עם ישראל.
למי מגיע כבוד?
שאלה זו רש"י מתרץ באומרו: "אלא מפני שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל". הרוגז שיוחס לעמים אחרים פירושו אי־יכולת לשאת את ההצלחה של עם ישראל. לעומת זה, ה'אנינות', המיוחסת למואב ואדום, משמעותה גם קנאה. קנאה היא רגש שמתפתח אצל מי שחומד את הישגיו של הזולת, משום שנראה לו שההישגים הללו ראויים לו.
אדום ומואב היו קרובים לבני ישראל קרבה משפחתית. אדום הוא מזרע עשיו, בנו יצחק, ומואב – מזרע לוט, בן-אחיו של אברהם אבינו. לכן כאשר ראו את הכבוד הרב שבני ישראל נוחלים, קינאו בכבוד הזה, משום שהיו סבורים שגם הם ראויים לגדולה ולכבוד.
איפה ישמעאל ועמון
טענת אדום הייתה: בני ישראל נערצים בשל היותם צאצאי יצחק אבינו, והרי גם אדום בא מיצחק, ואדרבה – הוא היה הבכור, והבכורה נלקחה ממנו בעורמה. גם בני מואב סברו שקרבתם לאברהם אבינו מעניקה להם זכות לכבוד ולגדולה. לכן דווקא שני העמים האלו קינאו בבני ישראל.
ומה באשר לישמעאל, בנו של אברהם, ועמון, זרעו של לוט? אלא בני ישמעאל הרגישו מנותקים מאברהם אבינו ומזרעו, שהרי אברהם נתן מתנות לבני הפילגשים "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ", ואילו בני עמון התביישו ב'ייחוסם' ללוט, דבר שבא לידי ביטוי בשם 'עמון', שהסתיר את המוצא מלוט. לכן לא ביטאו קנאה בבני ישראל.
(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ב, עמ' 1115) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
