"אָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל אָבִיךָ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַף-עַל-פִּי שֶׁמָּצָא שָׁם מָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ – אֵינוֹ מַעֲשֵׂר; דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין" (הלכות מעשר שני ו,ו)
קביעת הרמב"ם ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", סותרת לכאורה את דבריו במקום אחר: "מי שנידוהו בחלום... צריך עשרה בני-אדם ששונין הלכות להתירו מנידויו" (הלכות תלמוד תורה ז,יב).
נאמרו על כך כמה הסברים:
א. לעצמו או לאחרים – התשב"ץ (שו"ת חלק ב,קכח) מסביר שיש הבדל אם האדם חלם על עצמו, שאז ייתכן שהחלום אמיתי; לבין אדם אחר שחלם בעבורו, שאז חלומות שווא ידברו. אך הוא מפקפק בהסבר זה, בפרט שבלשון הרמב"ם (בשונה מלשון הגמרא) נאמר שהאדם עצמו חלם על מעשר שני.
ב. ספק – בעקבות זאת כותב התשב"ץ שיש ספק באשר לחלומות. לכן במעשר שני מעמידים את הממון על חזקתו, שהוא חולין ושייך לבעליו, ואילו בעניין איסור נידוי מחמירים מספק.
ג. בענייני מצווה – מספר חסידים (סימן תשכז) משמע שמכיוון שמתים פטורים ממצוות, אם בא המת בחלום על עניין המצוות – כמו על מעשר שני – ודאי שזה חלום שווא.
ד. רוב ומיעוט – בשו"ת שיבת ציון (סימן נב) כתב שרוב החלומות שווא ידברו, ורק במיעוטם יש ממש. במעשר שני אין סומכים על חלום, כי בדרך כלל הולכים אחרי הרוב; אך בעניין נידוי מדובר בסכנה, שבה נזהרים גם ממיעוט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
