כאשר פורצת מחלוקת, שני הצדדים אשמים בה. כך כותב הרבי מליובאוויטש (איגרות קודש כרך יא, עמ' קלח): "בכלל, כאשר יש חילוקי דעות בין שני צדדים, ומתנהלת מחלוקת תוך כדי ביטויים חריפים, כמעט באופן קבוע אשמים בכך שני הצדדים, אפילו כאשר במידה מסוימת ולעיתים קורה שהצד האחד אשם במידה משמעותית, אך בכל-זאת אשמה כלשהי נמצאת בכל צד".
ועוד בעניין זה (שם כרך ג, עמ' כ): "בעולם הזה כמעט אי-אפשר שיהיה אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז, אלא כל אחד ואחד אשם על כל פנים במקצת".
אם בכל מקום ובכל זמן יש להיזהר ממחלוקת, על אחת כמה וכמה כשעומדים סמוך לגאולה (שם כרך כג, עמ' סג): "האמת היא – שמתכוננים (לא למחלוקת חס ושלום, אלא) ל'אותו הזמן שלא יהיה שם... קנאה ותחרות', על-ידי ההוספה... באהבת ישראל ובאחדות ישראל, שעל-ידי זה מבטלים את סיבת הגלות ומביאים את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו".
ובמיוחד כשנמצאים בארץ הקודש (שם כרך ה, עמ' סה): "ואף שבכל מקום הנה שנואה המחלוקת ביותר, הרי בארץ ישראל... שמפני חטא זה גלינו מארצנו, הרי על אחת כמה וכמה שצריכים בזה השתדלות ביותר להימנע ממחלוקת ואביזרייהו".
וגם אם מישהו מרגיש שהותקף שלא בצדק, עדיף שלא להתייחס (שם כרך ב, עמ' סב): "רואים במוחש שבכגון דא מצליחים כשאין משימים לב לזה, היינו, שמעלימים עין, אשר על-ידי זה סוף-סוף מתקיים כמים הפנים לפנים". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
