חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2058
ערב ש"ק פרשת קןרח, כ"ז בסיון ה'תשפ"ו (12/06/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2058
האור הגדול והמחויבות שלנו
יש חדש
משה מתאמץ להציל את יריביו
מתנות כהונה
הזכות הגדולה ביותר
חיים נצחיים לעתיד לבוא
זהירות ממחלוקת סמוך לגאולה
תפילין בשוחות בקוריאה
רציתי לשאול
גדול השלום
הבית של הרבי בכפר חב"ד

מס' 2058, ערב שבת-קודש קרח, כ"ז בסיון ה'תשפ"ו (12.06.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האור הגדול והמחויבות שלנו

עם חלוף השנים גוברת ההכרה שהרבי הוא תופעה פלאית ומיוחדת במינה גם בהיקף של דורות. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו

יום חמישי הבא, ג' בתמוז, יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, הוא יום של התעלות, שבו כולנו מוזמנים להתרומם ולהתחזק, להגביר את ההתקשרות לרבי, על-ידי הליכה בדרכיו, לימוד תורתו וקיום הוראותיו, ועל-ידי כך גם לקבל את שפע ברכותיו.

ככל שהשנים חולפות גוברת ההכרה שהרבי הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה גם בהיקף של דורות. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. דרכו, שהייתה בתחילה נחלתם של מעטים, נעשתה במרוצת השנים נחלתו של עם ישראל כולו. תורתו מרווה כיום את צימאונם הרוחני של המוני בית ישראל, מכל החוגים והעדות.

מה מבקשים מאיתנו

בעומדנו לקראת היום הגדול והקדוש, עלינו לתת את דעתנו לא רק על מה שאנחנו יכולים לקבל מהרבי, אלא גם על המחויבות שלנו כלפיו. עשרות שנים מסר הרבי את נפשו למען עם ישראל. לא נתן תנומה לעיניו. לא התיר לעצמו ליטול אפילו יום אחד של חופשה. גם כשסבל מהתקף לב והרופאים ציוו עליו לנוח, דרש להביא לו את המכתבים שנתקבלו, באומרו כי אינו יכול שלא להשיב ליהודים על מצוקותיהם.

גם כיום פונים מדי יום ביומו רבבות יהודים, ומבקשים מהרבי את משאלותיהם. הציון הקדוש הומה מאדם בכל שעות היום והלילה, ומי שאינו יכול להגיע לשם בגופו, משגר מכתב כדי שייקרא שם. זה רוצה ברכה, חברו מבקש רחמי שמיים, שלישי משווע לסימן שיפזר ספקות ויסלק ערפילים, רביעי מייחל לשאוב כוחות שייתנו לו חיזוק בלימוד התורה ובקיום המצוות. וכולם יוצאים בתחושת הקלה ורואים ישועות.

ועכשיו, לקראת ג' בתמוז, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הרבי מבקש מאיתנו; מה אנחנו יכולים לעשות כדי למלא את ציפיותיו מכל אחד ואחת. את התשובה נקבל כשנחשוב על הדברים שבהם 'חי' הרבי. עד מהרה יבלטו שני דברים עיקריים – אהבת ישראל והשאיפה לזירוז הגאולה.

איך גורמים נחת

אהבת ישראל היא הציר המרכזי של כל עבודתו. מתוך האהבה ליהודי שני לא היה יכול לישון כל עוד חסר לאותו יהודי דבר מה בגשמיות או ברוחניות. על ברכיה חינך את תלמידיו וחסידיו למסור את נפשם ולצאת עם בני ביתם לקצות עולם, ובלבד שהיהודים המצויים שם לא יינטשו חלילה. פעמים אין-ספור התבטא הרבי, כי מי שרוצה לגרום לו נחת, יוסיף באהבת ישראל ויתרחק ממחלוקת.

הציפייה לגאולה עמדה במרכז פועלו של הרבי, והוא קבע כי זה ייעודו של דורנו, הדור האחרון לגלות והדור הראשון שיזכה בקרוב ממש לגאולה. בשנים האחרונות הכריז שוב ושוב שהגאולה כבר ממש כאן, וכי חסר רק הרף-עין כדי שתתממש. הרבי קרא לציבור לטפח את הציפייה לגאולה, לבקש אותה, ללמוד עליה ולהוסיף בתורה ובמצוות כהכנה לקראתה.

אלה הדברים שבהם עלינו לקבל החלטות טובות, ונזכה לקבל את רוב שפע הברכה שניתן ביום קדוש זה, עד ברכת הגאולה האמיתית והשלמה.


הרבי. אהבה לכל יהודי (צילום: לוי־יצחק פריידין)

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

בשבת קודש זו, שלפני יום ההילולא ג' בתמוז, משתדלים לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, מזמנים כמה מניינים לקריאת התורה). ביום רביעי לפני השקיעה מדליקים נר נשמה. ביום חמישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקוראו על הציון הקדוש (דוא"ל [email protected]). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

'בית הרבי' מזמין

בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד, שנבנה בתבנית בית מדרשו של הרבי '770', מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז ובימים הסמוכים אליו, להתפלל במקום, ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 0548113770.

התוועדויות

בתי חב"ד ברחבי הארץ עורכים התוועדויות מיוחדות לציון יום ההילולא. פרטים על האירועים באזור מגוריכם – בבית חב"ד המקומי.

  שלחן שבת

משה מתאמץ להציל את יריביו

עיון בסיפור מחלוקת קורח ועדתו מעלה כמה וכמה שאלות, ורש"י אינו מסביר אותן. מזה מוכח שהתשובות על השאלות האלה מובנות מעצמן.

שאלה אחת היא מה עלה בגורלו של און בן-פלת. הוא מוזכר בתחילה כאחד ממובילי המחלוקת, לצד קורח ודתן ואבירם, ובהמשך אינו מוזכר כלל. אמנם חז"ל מספרים (סנהדרין קט,ב) שהוא ניצל בזכות אשתו, אבל רש"י אינו מביא סיפור זה.

מבחן מסוכן

עוד שאלה מתעוררת על מבחן המחתות שערך משה, ובו נתבקשו מאתיים וחמישים נשיאי העדה, שהצטרפו לקורח, להקטיר קטורת. איך ייתכן שמשה ציווה לזרים להיכנס למשכן ולהקטיר קטורת, והלוא בהיותו בן שבט לוי תפקידו לשמור על המשכן מפני כניסת זרים, וכאן הוא עצמו מזמין אותם פנימה?!

אפשר היה להסביר שמשה נאלץ להוכיח שקורח ועדתו טועים ומטעים, אבל מטרה זו יכול היה להשיג באמצעים אחרים, כמו על-ידי מבחן המטות (שעליו מסופר בהמשך), ולא בדרך שבה משה, ש"אוהב ישראל היה" (מנחות סה,א), מוליך אותם למצב ש"כולכם אובדים"! (רש"י בפרשתנו טז,ו).

הוראת שעה

ההסבר להעדר אזכורו של און בן-פלת מובן מתוך הפסוקים עצמם. על דתן ואבירם נכתב בהמשך (במדבר טז,יב): "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם". מזה מובן שהשניים שבו למגוריהם במחנה ראובן. קורח נשאר בפתח אוהל מועד, עם מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת; ואילו און בן-פלת לא הקטיר קטורת, ולכן ברור שלא נענש.

וכיצד ציווה משה למאתיים וחמישים זרים להיכנס למשכן? אין ספק שציווי זה ניתן לו מאת הקב"ה, אף שלא נאמר בפירוש, במיוחד כשהוא מדגיש: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי". ציווי זה ניתן כהוראת שעה, מפני שקורח חמד את הכהונה הגדולה, ולכן המבחן היה בעבודה ייעודית של הכוהן הגדול – הקטרת הקטורת.

מחל על כבודו

מכל זה ניכרת ההשתדלות הגדולה של משה רבנו למנוע מעדת קורח לחטוא. הלוא הוא ידע את מעלת הכהונה הגדולה והשתוקק לה, באומרו "אף אני רוצה בכך", ואף־על־פי־כן לא הלך להקטיר קטורת. הוא קיווה שגם החולקים עליו, בראותם שהוא עצמו אינו משתתף במבחן המחתות, ינהגו כמותו ויחדלו מהמחלוקת.

כך גם מאמציו להציל את דתן ואבירם. הללו רדפו את משה עוד במצרים, כפי שרש"י מפרש את הפסוק (שמות ד,יט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" – "מי הם? דתן ואבירם". ואף־על־פי־כן "היה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום" (רש"י בפרשתנו טז,יב), וכשלא באו – הלך אליהם בעצמו. השניים לא רצו כלל להיות כוהנים, אלא כל כוונתם הייתה לחלוק על משה רבנו, ואילו הוא מחל על כבודו, אף ש"רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול", כדי להציל שתי נפשות מישראל.

(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 388)

  מן המעיין

מתנות כהונה

מתנה מן השמיים

״עבודת מתנה אתן את כהונתכם״ (במדבר יח,ז). ״עבודת מתנה״ – היינו עבודה שהיא בבחינת מתנה מן השמיים. רמז ל'אהבה בתענוגים', היינו שהעובד מתענג על ה' בתענוג נפלא, מעין עולם הבא, בחינת "עולמך תראה בחייך". ואין כל אדם זוכה לאהבה זו, ואין בידו של אדם להשיגה על-ידי עבודה ויגיעה, אלא היא נופלת לו מאליה מלמעלה.

(תניא)

ברית מלח

״ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי״ (במדבר יח,ח). לפי שבא קורח וערער כנגד אהרון על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ״ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן.

(רש״י)

תוצאה הפוכה

יש בזה מוסר השכל, שכל הדיבות על הצדיק והמחלוקות נגדו אינן משיגות את המטרה, אלא להפך – בסופו של דבר הוא נוחל כבוד ומתנות מן השמיים.

(עיטורי תורה)

קשר עם הכוהנים

קורח ערער על המצב ש"כל העדה" זקוקים להשפעת הכוהנים, היינו שרצה ליצור קרע בין הכוהנים ובין שאר העם. לכן בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה – שבהן מתבטאת השייכות והקשר של בני ישראל לכוהנים: בני ישראל מעלים את ענייניהם הגשמיים ומוסרים אותם לכוהנים.

(הרבי מליובאוויטש)

יצא הפסדו בשכרו

״כל תרומות הקודשים אשר ירימו בני ישראל... ברית מלח עולם״ (במדבר יח,יט). כמו המלח, אף שמחסר את הדבר הנמלח, הוא מקיימו ומחזיקו ויוצא הפסדו בשכרו – כך תרומות ונדבות הקודשים, אף שהנותן נחסר, הרי הן מקיימות את נכסי הנותן.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

כדגן מן הגורן

״ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן״ (במדבר יח,כז). לכאורה היה לשבט לוי יותר מלשאר השבטים, שכל שבט לקח חלק אחד משנים-עשר בארץ, ושבט לוי קיבל מעשר מכל היבול. אלא רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו. לשבטי ישראל היה חשוב החלק המועט שאותו גידלו במו ידיהם מהחלק המרובה של הלוויים שקיבלו מעשר. לכן בירכם הקב״ה: ״ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן״, כאילו היה הדגן שלכם מראשיתו.

(חתם סופר)

היתנשא הגרעין?

וכי גרעין שזרעו לתרומה יכול להתנשא ולומר: יתרונותיי וזכויותיי המיוחדות הם שגרמו לי להתעלות מגרעיני החולין? כשם שאין לגרעין זה מעלה מיוחדת במהותו, כך אין למי שנתמנה למנהיג ופרנס הדור להתגאות על העם. ״ונחשב לכם תרומתכם״ – זה שהתרוממתם להיות מנהיגי הדור, יהיה בעיניכם ״כדגן מן הגורן״ – כדגן שהורם לתרומה, שאין לו להתגאות על כך.

(רבי צבי-הירש מזידיצ'וב)

התבוננות ולא סיגופים

״מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה', מכל חלבו, את מקדשו ממנו״ (יח,כט). ״מכל חלבו״ – יותר משאדם יכול להשיג קדושה ומדריגות על-ידי מיעוט חלבו, היינו על-ידי תעניות וסיגופים, "את מקדשו ממנו" – הוא יכול להגיע למעלת הקדושה על-ידי התבוננות בגדולת הבורא, "ממנו", מתוך עצמו.

(נועם מגדים)

  אמרת השבוע

הזכות הגדולה ביותר

אחרי מלחמת יום הכיפורים ליווה הרב יוסף-יצחק הבלין, כיום רב קהילת חב"ד ברמת שלמה, ירושלים, את אחד החיילים שנפצע קשה במלחמה. הוא היה מבקר אותו תכופות ומעודד את רוחו.

כעבור זמן בישר הפצוע לרב הבלין כי הוא ורעייתו עתידים לחבוק תינוק. הוא שיתף אותו כי בשיחה בין בני הזוג עלה הרצון לקרוא לתינוק שייוולד על שמו של הרבי מליובאוויטש. ואולם היה לו חבר קרוב שנהרג במלחמה, והוא מתלבט אם לקרוא לבנו על שם הרבי או על שם חברו החייל הי"ד.

הרב הבלין הציע לו להפנות את השאלה וההתלבטות אל הרבי עצמו. הפצוע כתב מכתב לרבי ופירט את צדדי השאלה.

כעבור זמן סיפר לרב הבלין כי קיבל תשובה מהרבי שאין זכות גדולה יותר מלתת שם לתינוק על שמו של מי שנפל על קידוש השם!

  גאולהפדיה

חיים נצחיים לעתיד לבוא

בִּלַּע הַמָּוֶת. אחת הנבואות על המציאות החדשה שתהיה בעולם בזמן הגאולה מדברת על ביטול המוות: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה,ח). רש"י מפרש ש'בִּלע' הוא מלשון בליעה וכיסוי: "יכסנו ויעלימנו עולמית מישראל". בספר הזוהר (בלק ריב,ב) נאמר: "בההוא זמנא יקים קודשא-בריך-הוא למתיא דעמיה, ויתנשי מנהון מיתה" (בזמן ההוא יקים הקב"ה את מתי עמו, ותשתכח מהם המיתה).

בהמשך הכתוב נאמר: "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ". האברבנאל מסביר שיש קשר בין שני חלקי הפסוק: "לפי שהיו האומות אומרים שהיה עם ישראל נבל ולא חכם, בנים לא אמון ואמונה אמיתית בם; ועתה, מפי הקמים בתחייה, יתגלה ויתפרסם שמשה אמת ותורתו אמת, ובזה תוסר אותה חרפה".

המוות בא בעקבות חטא עץ הדעת, ולעתיד לבוא תתבטל הגזירה והאדם יחזור למצבו המקורי. כך נאמר במדרש (בראשית רבה כא,ז) על הפסוק "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהילים יז,טו): "לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך (אדם הראשון, שנברא 'בצלמנו כדמותנו'), באותה שעה 'אני בצדק אחזה פניך' – באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזירה".

הרבי מליובאוויטש מסביר (ספר המאמרים מלוקט ד, עמ' 149) שגזירת המוות באה כדי שלא יהיה קיום לרע שהתערבב עם הטוב. "מה שאין כן לעתיד לבוא (לאחרי התחייה), כשיהיה 'וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ', לא תהיה אז מיתה וגם הגוף יחיה חיים נצחיים".

  אהבת ישראל

זהירות ממחלוקת סמוך לגאולה

כאשר פורצת מחלוקת, שני הצדדים אשמים בה. כך כותב הרבי מליובאוויטש (איגרות קודש כרך יא, עמ' קלח): "בכלל, כאשר יש חילוקי דעות בין שני צדדים, ומתנהלת מחלוקת תוך כדי ביטויים חריפים, כמעט באופן קבוע אשמים בכך שני הצדדים, אפילו כאשר במידה מסוימת ולעיתים קורה שהצד האחד אשם במידה משמעותית, אך בכל-זאת אשמה כלשהי נמצאת בכל צד".

ועוד בעניין זה (שם כרך ג, עמ' כ): "בעולם הזה כמעט אי-אפשר שיהיה אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז, אלא כל אחד ואחד אשם על כל פנים במקצת".

אם בכל מקום ובכל זמן יש להיזהר ממחלוקת, על אחת כמה וכמה כשעומדים סמוך לגאולה (שם כרך כג, עמ' סג): "האמת היא – שמתכוננים (לא למחלוקת חס ושלום, אלא) ל'אותו הזמן שלא יהיה שם... קנאה ותחרות', על-ידי ההוספה... באהבת ישראל ובאחדות ישראל, שעל-ידי זה מבטלים את סיבת הגלות ומביאים את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו".

ובמיוחד כשנמצאים בארץ הקודש (שם כרך ה, עמ' סה): "ואף שבכל מקום הנה שנואה המחלוקת ביותר, הרי בארץ ישראל... שמפני חטא זה גלינו מארצנו, הרי על אחת כמה וכמה שצריכים בזה השתדלות ביותר להימנע ממחלוקת ואביזרייהו".

וגם אם מישהו מרגיש שהותקף שלא בצדק, עדיף שלא להתייחס (שם כרך ב, עמ' סב): "רואים במוחש שבכגון דא מצליחים כשאין משימים לב לזה, היינו, שמעלימים עין, אשר על-ידי זה סוף-סוף מתקיים כמים הפנים לפנים".

  מעשה שהיה

תפילין בשוחות בקוריאה

זמן קצר לאחר מכן קיבל מכתב מאימו. "בני היקר", כתבה האם, "זה עתה קיבלתי הודעה מ-770 שהרבי אומר כי אינך מקיים את הבטחתך"

זה היה בסוף שנת תשי"ט (1959). שלום (שלי) בֶּר קיבל צו גיוס לצבא האמריקאי. הוא נכנס אל הרבי מליובאוויטש, ודיווח לו כי הוא עומד להתייצב לשירות צבאי ב-17 בנובמבר. הרבי בירך אותו.

בסיום הטירונות הודיעו לו כי הוא עתיד להישלח לקוריאה.  לקראת הנסיעה קיבל חופשה קצרה. בבואו הביתה אמרה לו אימו: "בדיוק התקשרו מ-770. הרבי רוצה לראות אותך". שלום לא הבין מדוע, אבל מיהר ללכת אל הרבי.

הרבי קיבל את פניו בחיוך גדול. כעבור רגע התקשר למזכיר וביקש ממנו להכניס חבילה המיועדת בעבורו. המזכיר נכנס ובידו שקית קטנה. בתוך השקית היה זוג תפילין. שלום הופתע ואמר שכבר יש לו תפילין שקיבל לבר-מצווה, אך הרבי אמר: "אני יודע שיש לך תפילין, אבל אני שולח אותך עם התפילין האלה. אני רוצה שתבטיח לי שתניח אותן ותקרא בהן קריאת שמע בכל יום".

שלום היה נרגש ומבולבל. "לא שמעתי את ההבטחה שלך", אמר לו הרבי, והוא הבטיח.

ואז אמר לו הרבי: "אני רוצה להכין אותך. יהיה לך שם קשה מאוד. ואם מכל סיבה לא תוכל להניח את התפילין, עליך בכל-זאת לקרוא קריאת שמע".

המסע לקוריאה החל בטיסה ארוכה שיצאה מקליפורניה, עם עצירות מתוכננות בהוואי, באי וייק וביפן. בהיותם בהוואי המתינו החיילים ליד המטוס לקראת המשך הטיסה. שלום קם לחלץ מעט את איבריו.

באותו רגע הופיע קצין בכיר ופקד עליו לעלות מייד למטוס. הוא נבחר מכיוון שעמד על רגליו באותו רגע. כשהגיע ליעדו התברר לו כי המטוס השני נעלם והקשר עימו נותק. איש לא ידע להסביר מה עלה בגורלו. חייו ניצלו בנס.

בקוריאה שובץ שלום ליחידה אחרת. בבוקר הראשון נכנס המפקד ואמר לו בשקט: "אני יודע שאתה יהודי. היזהר מאוד".

בכל בוקר ניסה להניח את התפילין בלי לבלוט, אך הדבר היה כמעט בלתי-אפשרי. המפקד דאג להטיל עליו את העבודות הקשות והבלתי-נעימות. הוא אף ניסה למנוע ממנו יציאה לסוף שבוע רוחני, שהיה זכאי לו מטעם הצבא, כיהודי.

כדי לצאת לאותה יציאה היה עליו לטוס במטוס קטן, המותאם לשני אנשים בלבד. במהלך הטיסה הפסיק פתאום המנוע לפעול, והמטוס החל לאבד גובה. הטייס לא הצליח להפעיל את המנוע מחדש, וניסה לנחות נחיתת אונס בשדה אורז. אבל רגע לפני הפגיעה בקרקע המנוע חזר לפעול והם ניצלו.

באותו זמן עדיין לא קישר שלום את הצלתו לתפילין של הרבי, שאותן אחז בכל מהלך הטיסה. הוא חזר לבסיס והמפקד לא חדל מלהציק לו. שלום הרגיש שאינו יכול עוד, והפסיק להניח תפילין. הוא הסתפק בקריאת שמע.

זמן קצר לאחר מכן קיבל מכתב מאימו. "בני היקר, זה עתה קיבלתי הודעה מ-770 שהרבי אומר כי אינך מקיים את הבטחתך".

שלום היה בהלם. הוא הגיע למסקנה שעליו לעבור ליחידה אחרת, שבה יוכל להתנהג כיהודי. נאמר לו שהמעבר היחיד האפשרי הוא ליחידה שאיש אינו רוצה לשרת בה, והוא הסכים לכך. כך מצא את עצמו ביחידת הנדסה קרבית, שפעלה מאחורי קווי האויב במחנה אסאיונס, בפעולות מסוכנות של פיצוץ גשרים, סילוק מוקשים והשמדת מתקנים צבאיים.

שם הצליח שלום להניח את התפילין מדי יום. "זה היה בעבורי פיצוי על כל הסכנות שעמדו לפניי", סיפר.

לאחר כשבעה חודשים, לקראת סיום תקופת השירות בקוריאה, נשמעה לפתע אזעקה. היחידה שהתה אז בקו החזית, בגבול שבין קוריאה הדרומית לצפונית. מעשי האיבה שם נמשכו מעבר להפסקת האש של מלחמת קוריאה. הם החלו לספוג אש ארטילריה כבדה.

החיילים מצאו את עצמם בשוחות בוציות, כשגשם וברד ניתכים עליהם. הם נתפסו בהפתעה גמורה, בלי תחמושת מספקת. המצב היה בכי רע.

בעיצומן של ההפגזות פנה אליו חייל שישן עימו בצריף: "בֶּר, אנחנו צריכים את אלוקים! הלוא יש לך הקופסאות האלה שאתה שם עליך בכל בוקר. אתה צריך להתפלל בעבור כולנו!".

שלום לא חשב שזה הזמן המתאים, אבל החייל הביט בו וקרא: "תתפלל עלינו או שאני יורה בך!".

שלום הוציא את התפילין, אף שידיו היו מלוכלכות בבוץ. הוא הניח אותן במהירות, ובתוך שאון ההפגזות הרים את עיניו לשמיים וקרא: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!".

באותו רגע פסקה ההפגזה. שקט מוחלט השתרר. "לא האמנתי למראה עיניי", מספר שלום. הם יצאו מהשוחות ושבו אל המחנה בריאים ושלמים.


שלום (שלי) בֶֶּר. "התפילין של הרבי הצילו את חיי"

"הרבי ראה שאני זקוק לזה כדי להתמודד עם כל מה שאעבור במלחמה", הוא אומר. "הייתי שמח ומאושר שיכולתי לקיים את הבטחתי. התפילין של הרבי הצילו את חיי פעמים רבות, ובזכות ההגנה האלוקית שהעניקו לי אני כאן, לספר את סיפורי ולעודד כל יהודי להניח תפילין, אפילו אם זו רק פעם אחת בלבד".

(על-פי מיזם 'הסיפור שלי' – (JEM

  רציתי לשאול

עם הרב אליהו וולף

משלוחי חב"ד בחולון

מה המעלה המיוחדת של השתטחות ותפילה בציוּנו של הרבי?

בעל התניא כותב שאחרי הסתלקות הצדיק נשמתו אינה מוגבלת למקום גשמי מוגדר, ובכל-זאת הרבי התבטא בדבר ציוּן חמיו, הרבי הריי"צ, שכאשר באים לשם צריך לדעת שהואיל וגופו הקדוש שם – "כאן הוא נמצא", גם במובן הגשמי ובעיקר הרוחני.

כשהרבי עמד במפתן ה'ציוּן' של חמיו, היה נוקש קלות על הדלת כמבקש אישור כניסה, וכך נוהגים החסידים לפני הכניסה לציון הרבי.

אף-על-פי שמקום הציון מבטא את ההסתלקות – זה המקום שבו חשים את נוכחותו, כדברי חז"ל "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". דברי הזוהר, שאחרי הסתלקות הצדיק "אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", שהוא נוכח גם בעולם הגשמי – מקבלים בציוּן מוחשיות שכמעט אפשר למששה.

את משמעות הציון בעבורנו הבהיר הרבי במכתב ששיגר לתומך שסייע בבניית 'אוהל' חמיו (תרגום מאנגלית):

"עבורנו שנשארנו מאחור... נחוצה מזכרת פיזית כדי לעורר את ההשפעה וההתרוממות הרוחנית שקיבלנו מהרבי במשך ימי חייו, והאוהל מהווה מזכרת מוחשית וגלויה למקור השפעה רוחנית זו...

"האוהל, העומד במקום הקדוש אשר שם מנוחת גופו של הצדיק, ואשר עליו מרחפת חלק מנשמתו הקדושה, מבדיל... מהעולם שמסביב, ומרומם את כל הנכנסים אליו לעולם אחר... אל היכל קדוש ומעורר יראה, ואשר הנכנסים אליו מוצאים עצמם בהתקשרות והתאחדות עם נשמת הצדיק.

"לאחר שנמצאים כמה רגעים במקום קדוש זה, על-ידי אמירת תפילות ועל-ידי שמעלים בזיכרון את הצדיק ופעולתו, אנו מוצאים עצמנו מלאי ענווה, בתשובה, ובהתעוררות מרוממת להוסיף אומץ, לחזק ולהמשיך את מורשתו הקדושה, וללכת בדרך ה' שהוא הורנו ולימדנו".

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

גדול השלום

שאלה: האם אדם צריך לוותר על מנהגיו כדי להימנע ממחלוקת?

תשובה: לעולם ידבק אדם בהבאת שלום, שנאמר "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", ויהיה מתלמידיו של אהרון, "אוהב שלום ורודף שלום" – שהיה רודף אחרי מי שהייתה מחלוקת ביניהם ופועל שיעשו שלום, בטרם יבואו לדין.

על האדם להימנע מכל אפשרות לבוא לידי מחלוקת. לכן מי שבא לעיר שבה הכול נוהגים להקל במנהג שהוא נוהג להחמיר בו – לא יחמיר בפניהם, אלא בצנעה, כדי שלא יבואו לידי מחלוקת.

מי שאינו נוהג להתעטף בטלית בעומדו שליח ציבור, ובא למקום שבו המנהג ששליח ציבור מתעטף בטלית, ואי-התעטפותו בטלית תעורר מחלוקת – יתעטף אף הוא בטלית ויניח אותה על כתפיו. כמו-כן במקום שבו נהוג כי שליח ציבור מתפלל בנוסח מסוים דווקא, ותפילתו שם כשליח ציבור בנוסח שרגיל בו תהיה כרוכה במחלוקת – לא ישנה מנוסח המקום. ואם רגיל להתפלל בנוסח האר"י ואילו הציבור מתפללים בנוסח אחר ומקפידים על כך – יימנע מלגשת לעמוד או יתפלל בנוסח המקובל במקום.

ואפילו בשביל קיום מצווה, כגון גלילת ספר תורה – יש להיזהר מלהגיע למחלוקת והתקוטטות, כשם שלעניין מצוות אכילת לחם הפנים, שהיא מצוות עשה של תורה – שיבחו חכמים את הצנועים דווקא, שהיו מושכים ידיהם מלחם הפנים, בשונה מהגרגרנים שהיו חוטפים, אף-על-פי שקיימו בכך את מצוות אכילת לחם הפנים.

גם מי שדן את חברו לכף זכות מביא שלום לעולם, שמתוך שהוא מכריעו לכף זכות וחושב עליו שלא חטא לו, אלא היה אנוס או שנתכוון לטובה – הרי בכך הוא עושה שלום בינו לבין חברו.

מקורות: רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ד הי"ד. פירש"י שבת קכז,ב ד"ה ה"ג הני נמי. שו"ע אדה"ז סי' תסח סי"ד, ובסי' נג סכ"ט. משנ"ב סי' סח ס"ק ד. אג"ק חט"ז עמ' יב; ח"י עמ' רח; חי"ד עמ' שצא; חי"ט עמ' ד.

  חיים יהודיים

הבית של הרבי בכפר חב"ד

40 שנה לחנוכת בית '770' בכפר חב"ד – העתק בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. כך נהפך 'הבית האדום' למרכז מבקרים שוקק, ורבבות מגיעים למקום מדי שנה, ללמוד על הרבי, להתפלל ולקבל עצה וברכה

תעודת זהות. הרב מנחם לאטר, בן 45, יליד צרפת. עלה לארץ בגיל 17 ללמוד בישיבה. יותר מעשרים שנה הוא משמש שליח בבית 'אגודת חסידי חב"ד' – 770 בכפר חב"ד, ומנהל את המקום. לאורך שנות פעילותו רשם הבניין זינוק בהיקף המבקרים, והיה למרכז שמושך אליו רבבות יהודים מכל גוני הקשת.


הרב לאטר מביא אל המכתבים אל הציוּן

שליחות. לפני קצת יותר מעשרים שנה אני ורעייתי קיבלנו שליחות מיוחדת מאוד: לנהל את בית 'אגודת חסידי חב"ד' בארץ. הרב יוסף-יצחק אהרונוב הציע לי את השליחות הזאת, והתרגשתי מאוד. זה בניין שהרבי שילם מכספו הפרטי על כל אבן ואבן, עקב מקרוב אחר התקדמות הבנייה, והביע את השתוקקותו שתהיה לו נחלה בארץ הקודש. חנוכת הבניין הייתה לפני ארבעים שנה, בתשמ"ו.

כתובת. הרבי התבטא על המקום המיוחד הזה בביטויים לא שגרתיים. הוא אמר שמי שאינו יכול לבוא אליו, יש לו כתובת – בית 770 בכפר-חב"ד. כאן אפשר לשפוך את הלב ולקבל ברכה. כל הבנייה עצמה הייתה נס אחד גדול. הכול קרה במהירות מדהימה. עשרות פועלים עבדו יום ולילה. קו ייצור שלם במפעל בדרום הארץ עבד בייצור לבנים אדומות, בדיוק כמו בניו-יורק.


הבניין בהקמתו

שחזור. לפני עשרים שנה זכינו להשלים את בניית החדר השמאלי – שחזור מדויק של חדר לימודו ועבודתו של הרבי. כשנכנסים לשם מרגישים את האווירה המיוחדת.

תודה. בכל יום מתגלגלים כאן סיפורים מרגשים. פעם אחת, בערב חג, קיבלתי שיחת טלפון מקצין משטרה בכיר בצפון, והוא שאל אם אוכל לפתוח בעבורו את חדר הרבי. תמהתי לפשר הבקשה, והוא הסביר שלפני כשנה ביקר במקום עם קבוצת בכירים במשטרה, וניצל את הביקור לבקשת ברכה לילדים, אחרי שש שנות המתנה, וקיבל עליו לשמור שבת. כעבור שנה בדיוק זכו הוא ורעייתו לחבוק תאומים! בקשתו הייתה אחת: אני רוצה לומר 'חג שמח' לרבי. התרגשתי. מאז מדי ערב חג ומועד האיש בא להודות על החסד הגדול שעשה עימו הקב"ה.

אור. לא מכבר התקשר אליי שליח חב"ד במרכז הרפואי שיבא, הרב לוי גופין, והעיר שזרקור בבניין אינו דולק. לא הבנתי מה לו ולזרקור, והוא סיפר: עובדת רפואית נוסעת בכביש מספר 1, רואה את הבניין ומתמלאת אור. לפני כמה ימים ראתה שהבניין אינו מואר, ואמרה לו שהבניין נותן לה השראה, ועכשיו זה חסר לה... התאורה תוקנה מייד, אבל למדתי שגם אור פשוט בבית הרבי פועל בלבבות.

קירוב. עוד סיפור שחימם את ליבי הוא של יהודי מאלפי מנשה. הוא ראה מודעה של חברת תיירות שמארגנת ביקורים בכפר חב"ד וביקש להצטרף. בביקור התברר שמאז בר-המצווה שלו לא הניח תפילין. כאן התרגש והניח תפילין. חיברנו אותו לשליח במקום מגוריו, הרב שניאור רסקין, וכיום הוא אחד המשתתפים הקבועים בשיעורי התורה ביישוב.

פעילות. הבניין חי ונושם סביב השעון. אנחנו עורכים סדנאות סת"ם, 'מסע אל המצוות' לנוער, חגיגות חומש, מאפיית מצות לקראת פסח, תכנית מיוחדת לקבלת התורה ועוד. באים לכאן רבבות, ואבי, הרב יהודה-לייב לאטר, והרב דניאל רוזנטל, עובדים איתי מבוקר עד ערב בקבלת האנשים ובסיוע להם, לצד מתנדבים מסורים.


ילדים מתפללים בחדרו של הרבי

זכות. ארבעים שנה אחרי חנוכת הבית רואים במוחש איך חזונו של הרבי מתגשם. כאן רואים את הפירוש החי של "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". אנשים באים כמבקרים ויוצאים עם רושם פנימי עמוק ועם החלטות טובות. זו זכות ענקית להיות כאן, לקבל את האורחים, ולראות איך הרבי מוסיף לקרב לבבות מכל קצות העם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)