עיון בסיפור מחלוקת קורח ועדתו מעלה כמה וכמה שאלות, ורש"י אינו מסביר אותן. מזה מוכח שהתשובות על השאלות האלה מובנות מעצמן.
שאלה אחת היא מה עלה בגורלו של און בן-פלת. הוא מוזכר בתחילה כאחד ממובילי המחלוקת, לצד קורח ודתן ואבירם, ובהמשך אינו מוזכר כלל. אמנם חז"ל מספרים (סנהדרין קט,ב) שהוא ניצל בזכות אשתו, אבל רש"י אינו מביא סיפור זה.
מבחן מסוכן
עוד שאלה מתעוררת על מבחן המחתות שערך משה, ובו נתבקשו מאתיים וחמישים נשיאי העדה, שהצטרפו לקורח, להקטיר קטורת. איך ייתכן שמשה ציווה לזרים להיכנס למשכן ולהקטיר קטורת, והלוא בהיותו בן שבט לוי תפקידו לשמור על המשכן מפני כניסת זרים, וכאן הוא עצמו מזמין אותם פנימה?!
אפשר היה להסביר שמשה נאלץ להוכיח שקורח ועדתו טועים ומטעים, אבל מטרה זו יכול היה להשיג באמצעים אחרים, כמו על-ידי מבחן המטות (שעליו מסופר בהמשך), ולא בדרך שבה משה, ש"אוהב ישראל היה" (מנחות סה,א), מוליך אותם למצב ש"כולכם אובדים"! (רש"י בפרשתנו טז,ו).
הוראת שעה
ההסבר להעדר אזכורו של און בן-פלת מובן מתוך הפסוקים עצמם. על דתן ואבירם נכתב בהמשך (במדבר טז,יב): "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם". מזה מובן שהשניים שבו למגוריהם במחנה ראובן. קורח נשאר בפתח אוהל מועד, עם מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת; ואילו און בן-פלת לא הקטיר קטורת, ולכן ברור שלא נענש.
וכיצד ציווה משה למאתיים וחמישים זרים להיכנס למשכן? אין ספק שציווי זה ניתן לו מאת הקב"ה, אף שלא נאמר בפירוש, במיוחד כשהוא מדגיש: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי". ציווי זה ניתן כהוראת שעה, מפני שקורח חמד את הכהונה הגדולה, ולכן המבחן היה בעבודה ייעודית של הכוהן הגדול – הקטרת הקטורת.
מחל על כבודו
מכל זה ניכרת ההשתדלות הגדולה של משה רבנו למנוע מעדת קורח לחטוא. הלוא הוא ידע את מעלת הכהונה הגדולה והשתוקק לה, באומרו "אף אני רוצה בכך", ואף־על־פי־כן לא הלך להקטיר קטורת. הוא קיווה שגם החולקים עליו, בראותם שהוא עצמו אינו משתתף במבחן המחתות, ינהגו כמותו ויחדלו מהמחלוקת.
כך גם מאמציו להציל את דתן ואבירם. הללו רדפו את משה עוד במצרים, כפי שרש"י מפרש את הפסוק (שמות ד,יט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" – "מי הם? דתן ואבירם". ואף־על־פי־כן "היה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום" (רש"י בפרשתנו טז,יב), וכשלא באו – הלך אליהם בעצמו. השניים לא רצו כלל להיות כוהנים, אלא כל כוונתם הייתה לחלוק על משה רבנו, ואילו הוא מחל על כבודו, אף ש"רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול", כדי להציל שתי נפשות מישראל.
(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 388) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
