מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2050
	סיבות טובות לאופטימיות
	יש חדש
	אמירת תהילים כסוגיות סבוכות
	ברית מילה
	עלייה לתורה, עלייה מהדלות
	גאולה נצחית בזכות הגלות
	מה שנוא עליך?
	הבריחה הביאה רפואה
	רציתי לשאול
	תשלום על ברית מילה
	דרישת שלום מדור תש"ח

הילד שברח מביתו ביפו בפרעות תרצ"ו, השירות בלח"י ובמלחמות ישראל. יחזקאל בן-משה חוזר לימים הקשים ונשאר אופטימי: "הקב"ה מצילנו מידם"

תעודת זהות. יחזקאל בן-משה (95), תושב צפון תל-אביב, יליד איסטנבול, עלה ארצה בגיל שלוש. לוחם לח"י שקיבל את הכינוי 'עשהאל'. השתתף במלחמות ישראל. רעייתו, יהודית, ניצולת ברגן-בלזן, נפטרה לפני פחות מחודשיים. מתפלל פעיל בבית הכנסת 'שערי השלום' בתל-אביב.

יחזקאל בצעירותו. "איש במשפחה לא ידע על פעילותי"

פרעות. נולדתי באיסטנבול שבטורקיה בשנת תרצ"א (1931). שלוש שנים לאחר מכן עלינו ארצה. מצאנו דירה קטנה ביפו, ושכרנו שם חדר. יום אחד, בסוף חודש ניסן תרצ"ו (1936), בעלת הבית הערבייה נכנסה פתאום לחדר ואמרה לאימי: 'הסתלקי מהר'. אימא ידעה רק שתי מילים בעברית וערבית, ולא ממש הבינה אותה. הערבייה תפסה בבגדה וסימנה לה לברוח מייד, ובכך הצילה את חיינו. בחוץ התקהלו ערבים אוחזי סכינים, מקלות ואבנים. החלו אז מאורעות 'תרצ"ו-תרצ"ט'.

מחתרת. בהיותי בן חמש-עשרה הצטרפתי ללח"י. המתנתי שבועיים עד שקיבלו אותי, אחרי שעקבו אחריי ותצפתו עליי. הועסקתי בתצפיות, בחלוקת חומר הסברה ובהדבקת כרוזים. פעילותי נשמרה בסוד ואיש במשפחה לא ידע על כך. למשל, פעם אחת נתבקשתי להדביק כרוזים והייתי זקוק לקמח. לאימא אמרתי שזה בעבור תערוכה של הנוער העובד.

אימונים. בשנת תש"ז (1947) עברתי קורס נשק. אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר באותה שנה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, החלו מתקפות של הערבים על היישוב היהודי. לח"י תפסה כמה מבנים בשיח' מוניס (כיום צפון תל-אביב) והקימה בהם בסיסים. שהיתי זמן-מה בשייח' מוניס, התאמנתי ועסקתי בפירוק פגזֵי תותחים. אחרי הקמת צה"ל התגייסתי עם כל חבריי לצבא.

יחזקאל כיום

ירושלים. בימי הקמת המדינה השתתפתי בכמה פעולות וקרבות בכפרים סביב ירושלים, עד ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, שנכשל. לא אשכח את התחושה האיומה והנוראה. בהמשך השתתפתי במלחמות קדש, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים.

משמעת. זכורה לי חוויה שיכולה לשקף את הווי התקופה. בהיותי בן 17 יצאתי למארב עם אנשים בני 35 שלא ידעו מה זה רובה. קצין ממוצא רוסי הורה לי לבקש מהם לקלף תפוחי אדמה, והם רצו להמשיך בשנתם ורגזו על שהערתי אותם. הקצין הכניס את כולנו למקום סגור למשך יממה. בבוקר אמר: ברוסיה, אם חייל מסרב, יורים בו!

תש"ח. בימי תש"ח הנשקים של אויבינו היו רובים, רימונים ומרגמות 52. כיום המצב מורכב יותר. יש לאויבינו נשקים לא פשוטים, ויש זירות מלחמה מאתגרות, וצריך להתפלל שזירת מצרים לא תתעורר, שכן הם בונים צבא חזק. אבל אנחנו תמיד יודעים וזוכרים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.

גבאי. זכיתי לשמש גבאי בית כנסת חב"ד אלומות, ושם הכרתי את הרב ישעיהו גרליצקי, שליח חב"ד לאוניברסיטת תל-אביב, ונחשפתי לפעילותו הנפלאה והמרגשת עם הסטודנטים. כיום אני מתפלל בבית הכנסת 'שערי השלום' בעיר, עם השליח הרב אליהו שוויכה. אלה שלוחים יוצאים מן הכלל; צנועים, מקרבי לבבות, בעלי ידע. על אף פערי הגיל, תמיד אני נהנה לשוחח איתם.

עם השליח הרב שוויכה. "תמיד אני נהנה לשוחח עם השלוחים"

אמונה. גם בימי תש"ח האמונה ליוותה את הלוחמים ברגעי משבר. אני נזכר בקומוניסט שהיה איתנו בלח"י. יום אחד הותקפנו ברימונים, והמצב היה נורא. לפתע הוא צעק ממעמקי ליבו: 'שמע ישראל!'. אז הבנתי את כוחה של האמונה הטבעית הטמונה בלב כל יהודי.

תפילות. גם בגילי אני משתדל להתפלל שלוש פעמים ביום בבית הכנסת. לא תמיד זה קל, אבל עושים מאמץ. אני זוכר תמיד את כוחה של התפילה, שבכוחה להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה בגאולה השלמה.