חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2050
ערב ש"ק פרשת תזריע-מצורע, ל' בניסן ה'תשפ"ו (17/04/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2050
סיבות טובות לאופטימיות
יש חדש
אמירת תהילים כסוגיות סבוכות
ברית מילה
עלייה לתורה, עלייה מהדלות
גאולה נצחית בזכות הגלות
מה שנוא עליך?
הבריחה הביאה רפואה
רציתי לשאול
תשלום על ברית מילה
דרישת שלום מדור תש"ח

מס' 2050, ערב שבת-קודש תזריע-מצורע, ל' בניסן ה'תשפ"ו (17.04.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

סיבות טובות לאופטימיות

תפילות, ציציות, שירי קודש ואמונה – נעשו בצה"ל דבר שבשגרה. המגמה הזאת משקפת את התחזקות הזיקה היהודית בקרב הצעירים

בשנים האחרונות מתחולל שינוי מהותי בדמותה של המדינה, המציינת השבוע שבעים ושמונה שנים לקיומה. היהדות הופכת להיות נוכחת יותר ויותר בדרך התנהלותה. ראשיה כבר אינם מתביישים להזכיר שם שמיים. שומרי תורה ומצוות תופסים יותר ויותר תפקידים מרכזיים.

בצה"ל רואים את השינוי במידה דומיננטית יותר. תפילות, ציציות, שירי קודש ואמונה – נעשו דבר שבשגרה. המגמה הזאת משקפת את התחזקות הזיקה היהודית בקרב הצעירים והנוער בכלל. גם בקרב אמני המוזיקה בולטת ההתקרבות לערכי אמונה, תפילה וחיבור למקורות.

הטלטלה שחולל הטבח הנורא בשמחת תורה לפני שנתיים וחצי עוררה את הנקודה היהודית בלב רבים. פתאום הקיום היהודי דרש תשובות, והחל חיפוש אחר משמעות היותנו יהודים. כל זה הביא התעוררות רוחנית גדולה.

הקול שהוחנק

גם בתקשורת מתחולל שינוי. היא כבר אינה צבועה בצבע אחד, כפי שהיה בעבר. קולם של יהודים מאמינים ואוהבי הארץ, שהוחנק במשך עשרות שנים, נשמע עכשיו ברמה, במגוון ערוצים.

על רקע זה מצער לראות שדווקא השידור הציבורי, הממומן בכסף של כולנו, נשאר שבוי באג'נדה המנוגדת לערכיהם של רוב אזרחי המדינה היהודים (אם לשפוט על-פי תוצאות הבחירות האחרונות), ואפילו אינו מנסה להציג מראית עין של הוגנות ואיזון.

ואולם הגורם המרכזי המנסה לגרור את המדינה לכיוון ההפוך הוא בג"ץ. משעה ששופטי בג"ץ הרשו לעצמם להתערב בסוגיות ערכיות ובענייני השקפות עולם, אך טבעי שהם מנסים לקדם את תפיסותיהם האישיות. ומאחר שרובם ככולם מחזיקים בתפיסות עולם ליברליות-רדיקליות, פסיקותיהם מקוממות שוב ושוב את הרוב היהודי המסורתי.

שוב ושוב בג"ץ שם עצמו כמי שרשאי להכריע בסוגיות ערכיות, אף שמעולם לא הוסמך לכך. המדרון החלקלק החל כבר לפני עשרות שנים, כאשר בג"ץ קבע כי ילדיה של אם לא-יהודייה ואב יהודי יוכרו כיהודים (בג"ץ שליט). ברוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה החליטו לתת הגדרה אחרת למושג הקדוש 'יהודי'.

אובדן האמון הציבורי

ההתערבות בענייני דת והשקפת עולם הגיעה לממדים שכבר נעשו בלתי-נסבלים בקרב חלקים גדולים בציבור. הלוא בדיוק בשביל זה יש בחירות, והעם מחליט איזו השקפת עולם הוא מבקש לקדם. תחת זאת נוצרה כאן דיקטטורה שיפוטית, הפוסלת חוקים ובָזָה לרצון הבוחר.

השיא היה הדיון הבהול בעיצומה של שבת קודש לפני שבועיים, בעתירה על הפגנה של ארגוני שמאל קיצוני. בג"ץ חילל את השבת, כפה על רשויות נוספות לחלל את השבת, ואף הסביר את הדבר בנימוקי 'פיקוח נפש' – מה שמוכיח גם בורות גמורה בהבנת מושגים הלכתיים.

לא רק את השבת בג"ץ ביזה. הוא ביזה בעיקר את עצמו. הוא איבד את שארית האמון שאולי רחשו כלפיו, והפך את עצמו לבדיחה. זו רק שאלה של זמן שהמהפך יתחולל גם במערכת המשפטית.

אנחנו נוסיף להתפלל: "השיבה שופטינו כבראשונה". נייחל לגאולה השלמה, בביאת המשיח ובבניין בית המקדש השלישי, ולקיום הנבואות "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים", "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל הַגּוֹיִם".


התחזקות ערכי אמונה. החזרה ההמונית לכותל המערבי (צילום: הקרן למורשת הכותל)

  יש חדש

לכתחילה מלמעלה

יום ראשון, ב' באייר, הוא יום הולדתו של הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, נשיאה הרביעי של חסידות חב"ד. הוא ידוע בפתגם שטבע: "העולם אומר שכאשר אין מצליחים ללכת מלמטה, הולכים מלמעלה; ואני אומר שצריך ללכת מלכתחילה מלמעלה ('לכתחילה אֲרִיבֶּער')". נסתלק בי"ג בתשרי תרמ"ג, ונטמן בבית העלמין בליובאוויטש.

לקראת התהלוכות

בתי חב"ד נערכים לקיום תהלוכות ילדים גדולות בל"ג בעומר בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ. התהלוכות נערכות ביוזמת הרבי מליובאוויטש, בסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. הן מבטאות את אחדות העם ואת החיבור של כל ילדי ישראל למסורת היהודית המשותפת לכולנו.

רחבת הכותל מלאה

לאחר שבועות שבהם הוטלו מגבלות התקהלות ברחבת הכותל המערבי, עם שינוי מדיניות ההתגוננות ועדכון הנחיות פיקוד העורף שבה רחבת התפילה בכותל המערבי לפעילות מלאה. המונים גודשים את הרחבה ונושאים תפילות הודיה על הניסים, לצד תפילות לשלומם של פצועי צה"ל ולהצלחת עם ישראל.

  שלחן שבת

אמירת תהילים כסוגיות סבוכות

המדרש (ילקוט שמעוני על תהילים) מביא את בקשתו של דוד המלך מהקב"ה, שאומרי תהילים ייחשבו כמי שעוסקים בלימוד בסוגיות מעמיקות בתורה, כמו נגעים (צרעת) ואוהלות (טומאת מת).

מדוע דוד המלך ציין נגעים ואוהלות דווקא? משום שיש בהם ניגודים פנימיים, דבר שיוצר סיבוך וקושי מיוחדים בהלכותיהם. נגעי צרעת מוגדרים טומאה גדולה ביותר, ולכן רק מצורע מורחק אל מחוץ לשלושת המחנות; ובה בעת הגמרא (ברכות ה,ב) מגדירה את נגעי הצרעת "ייסורים של אהבה" (לפי אחת הדעות: בחוץ לארץ).

ניגודים פנימיים

גם תורת הסוד מגלה את היתרונות הטמונים בנגעי צרעת. לקו בה רק מי שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה של 'אדם', ככתוב "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ", והצרעת אינה קיימת בזמן הזה. גם ההלכה שאם הנגע התפשט עד ש"כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן – טָהוֹר הוּא" מבטאת את ייחודיותה של הצרעת. וגם הצורך באמירת כוהן כדי לטמא מעיד על המדריגה הרוחנית הגבוהה שיש בה.

הניגודיות קיימת גם בצרעת הבית. את האבנים הנגועות יש להשליך אל מחוץ לעיר, מחוץ לשלושת המחנות, וזה מלמד על הטומאה החמורה שהן נושאות. עם זה, הימצאות נגע צרעת בבית היא "בשורה שנגעים באים עליהם", כדברי חז"ל, שהאמורים הטמינו אוצרות בקירות בתיהם, והם יתגלו בזכות ניתוץ הקירות בעקבות הצרעת.

זהירות בדיבור

כמו-כן טומאת מת, שחלה גם על האוהל שבחללו מצוי המת והיא נידונה במסכת אוהלות, ממוקמת כטומאה החמורה ביותר במדרג עשר הטומאות במשנה (כלים א,ה). עם זה, העובדה שמתים גויים אינם מטמאים באוהל מעידה דווקא על הקשר שלה לקדושה. גם זה קשור למעלת 'אדם', כלשון הפסוק (במדבר יט,יד) "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל".

עוד קשר בין נגעים לאוהלות: נגעים באים על "פטפוט דברים" (רש"י תחילת פרשת מצורע) ועל הוצאת שם רע, וגם דינו של המצורע הוא הרחקה מחברת בני-אדם – "בָּדָד יֵשֵׁב". זה ממחיש את כוחו העצום של הדיבור, ואת הזהירות שיש לנקוט בשימוש בו, שהרי "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח,כא). באוהלות בא לידי ביטוי כוח הדיבור (בהיבט החיובי), בכך ש'אוהל' – בית – מקיף את האדם, ובקדושה אלו אותיות התורה והתפילה. וכשם שטומאת מת באה ממת יהודי בלבד, גם בנגעים אין הגוי מטמא.

מעלת תהילים

נאמר: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר". ההכרעה בין מותר לאסור תלויה בהבדלים דקים מן הדקים. גם בנגעים ובאוהלות, הנושאים הפכים בתוכם, ההבחנה קשה והאחריות בדיניהם – רבה ביותר.

על כך ביקש דוד המלך מהקב"ה, שאמירת תהילים תיחשב כלימוד הדינים הסבוכים והטעונים באחריות גדולה של נגעים ואוהלות, ומכאן אפשר להבין את החשיבות הרוחנית הגדולה של אמירת פרקי תהילים.

('רשימות' חוברת נב)

  מן המעיין

ברית מילה

המבדיל בין ישראל לעמים

הפרשה הקודמת מסתיימת במילים "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", ולכן פרשתנו מתחילה במצוות מילה: ״אישה כי תזריע… וביום השמיני יימול״, רמז שמצוות מילה היא המבדילה בין טמא לטהור ובין ישראל לעמים.

(עיטורי תורה)

ודאות בממון

מדוע מספיקים שבעה ימים לקבוע שהילד בחזקת בריא, וכבר אפשר למול אותו ביום השמיני, בעוד בפדיון הבן יש צורך לחכות שלושים יום? כי על-פי-רוב אם הילד חי שבעה ימים, סימן שהוא בר-קיימא ולא נפל. רק אצל מיעוט קטן עדיין אי-אפשר לקבוע זאת קודם שלושים יום. לכן במצוות מילה הולכים אחרי הרוב, שרוב הילדים אחרי שבעה ימים בחזקת בריאים הם; אבל בפדיון הבן, שיש בו מרכיב ממוני, נתינת חמישה סלעים לכוהן, צריכים לחכות שלושים יום, שאז הוא ודאי בר-קיימא, ולא די בחזקת רוב, כי אין הולכים בממון אחר הרוב.

(מקור ברוך)

המילה למעלה מהשבת

"גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת, שנאמר ובן שמונת ימים יימול לכם״ (מכילתא). המילה, שהיא ב'שמיני', נעלית מהשבת, שהיא ביום השביעי. לכן עורכים את המילה רק אחרי שעוברת שבת אחת, כי המילה נעלית ממנה.

(ספר המאמרים תשי"א)

קדושת השבת

ואולי הטעם לצורך שתעבור על התינוק שבת אחת הוא, שעל-ידי השבת הוא מתקדש, ואז הוא נעשה ראוי לבוא לקדושת ישראל בברית מילה.

(ילקוט יהודה)

מהמילה לא נפרדים

המנהג לומר בברית מילה: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". מדוע אומרים זאת בברית המילה דווקא? כי מהמצווה הזאת אי-אפשר להיפרד לעולם, ולכן מברכים את הילד שגם משאר המצוות לא ייפרד לעולם.

(עיטורי תורה)

בלי גאווה

במסיבת חסידי קוצק אמר ר׳ נטע-נח מווישגרוד: כשם שהתינוק נכנס לברית בלי גאווה, בלי פניות ובלי כוונות זרות – כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

חינוך לגדולים

נוהגים לומר בברית מילה אחרי ברכת המזון: ״ויזכו לגדלו ולחנכו״. והלוא חינוך הילד מתחיל בעודו קטן, והיה צורך לומר ״לחנכו ולגדלו״? אלא שילד קטן קל לחנך; הקושי מתחיל בילדים הגדולים. כוונת הברכה ״לגדלו ולחנכו״ היא, שנזכה לחנכו בדרך התורה גם כשיגדל.

(הרב יהושע-לייב דיסקין)

גילוי עתידי

על-ידי מצוות מילה 'ממשיכים' את גילוי שם הוי׳ה עד למטה-מטה, ככתוב ״מי יעלה לנו השמימה״ – ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי׳ה. גילוי זה יהיה לעתיד לבוא, שאז יתקיים הייעוד ״ולא ייכנף עוד מוריך״. לכן נקבעה מצווה זו ביום השמיני, כי הגילוי האמור נרמז במספר שמונה.

(לקוטי תורה)

  אמרת השבוע

עלייה לתורה, עלייה מהדלות

בעיר אוהעל (שאטוראָלְיָאוּיהֶיי) שבהונגריה התגורר יהודי שהיה עני מרוד, יהודה שמו. תושבי העיר כינוהו 'ר' יהודה חסיד'.

שנה אחת, בשבת פרשת תזריע-מצורע, הורה רבי משה טייטלבוים, ה'ישמח משה', להעלותו לתורה לקריאת חמישי (כשהפרשיות מחוברות), הנפתחת במילים "וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת".

הבחירה להעלותו לתורה בקריאה זו דווקא העלתה בת-שחוק על פני הנוכחים. הצדיק הרגיש בכך, וחשש שגם ר' יהודה חסיד יבחין בחיוכים של הקהל, ואמר לו: "העליתי אותך מ'ואם דל הוא'". אמירתו הייתה דו-משמעית, היינו שהוא העלה ורומם אותו מהמצב של 'דל הוא'.

ואכן, לא ארכו הימים ומזלו של ר' יהודה חסיד החל לעלות, והוא נעשה אדם מבוסס, שפרנסתו מצויה לו בשפע.

  גאולהפדיה

גאולה נצחית בזכות הגלות

זָכָר. בעל 'אור החיים' מסביר את רמזי הגאולה הטמונים בתחילת הפרשה: כנסת ישראל נקראת 'אישה' בדברי הנביאים, "ועליה אומר הכתוב 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ'. פירוש: הזרעת מצוות ומעשים טובים, על דרך אומרו (הושע י,יב) 'זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה'. 'וְיָלְדָה זָכָר'. פירוש: תהיה הולדתה זכר. פירוש: דע, כי בחינת הזכר היא בחינה עליונה מבחינת הנקבה, והתורה מייחסת בחינות העליונות בבחינת הזכר. והודיע הכתוב, כי אם כנסת ישראל 'תזריע', ודאי שתוליד הדרגות עליונות".

כלומר, יש כאן רמז שאם עם ישראל יעשה את המוטל עליו, ויעסוק בתורה ובזריעת מצוות – ודאי שתבוא הגאולה וייוולד ה'זכר', שהוא רמז לאור הקבוע והנצחי של הגאולה.

וממשיך ה'אור החיים': "והוא מאמרם רז"ל (סנהדרין צח; שמות רבה פרשה טו כאן) עוצם הפלגת הפלאות אשר יפליא ה' בביאת הגואל, אם ישראל יזכו על-ידי מעשיהם הכשרים. ויכוון להבדיל בין הגאולה המחוכה [=שאנו מצפים לה] לגאולה שעברה של מצרים, שהיו ישראל ערום ועריה. גם אמר הכתוב (דברים ד,לד) 'גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי'. ואותה גאולה תכליתה לא עמד, כי נחרב הבית וגלו, והיה מה שהיה, ואין טובה זו בבחינת זכר.

"אבל הגאולה העתידה, לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לוּ יהיה שלא יהיו ראויים, אף-על-פי-כן, באמצעות אורך הגלות ועסק התורה, דכתיב (דברים לא,כא) 'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ', על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".

  אהבת ישראל

מה שנוא עליך?

כאשר בא הגר אל הילל הזקן וביקשו ללמדו את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, אמר לו הילל: "מה ששנוא עליך – לחברך לא תעשה. זו כל התורה, והשאר – פירוש הוא" (שבת לא,א).

מדוע שינה הילל מלשון התורה – התורה ציוותה את המצווה בלשון חיובי ("וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"), ואילו הילל התנסח בסגנון שלילי ("מה ששנוא עליך – לחברך לא תעשה")?

מסביר ה'צמח צדק' (דרך מצוותיך, מצוות אהבת ישראל) שבכך ביקש הילל לבטא את עומק מהותה של אהבת ישראל. מה הדבר השנוא ביותר על האדם? ששופטים אותו על מגרעותיו. אין כמו האדם עצמו היודע את נגעי לבבו, אך אין הדבר פוגם באהבתו את עצמו. לכן כשבאים ומפחיתים מערכו בשל מגרעותיו וחולשותיו – הוא מרגיש פגוע, כי הוא מצפה שיאהבו אותו למרות מגרעותיו.

דבר זה, אומר הילל, "אל תעשה לחברך" – אל תשפוט אותו על־פי חולשותיו ומגרעותיו; התייחס אליו כפי שאתה מתייחס לעצמך, באהבה בסיסית ושורשית, אהבה בלתי־מותנית. אהוב אותו כשם שאתה אוהב את עצמך, עם כל מגרעותיך, כי גם הוא חלק ממך.

  מעשה שהיה

הבריחה הביאה רפואה

למחרת בערב חזר ל'הדסה'. שם המתינה לו מהומה גדולה: הוא הוכרז נעדר, והמשטרה האזרחית והצבאית חיפשו אותו

פניהם החמורות של הרופאים אמרו הכול. "לצערנו ניאלץ לקטוע את הרגל", בישרו לחייל הצעיר.

אברהם אורליאן נולד בלטביה בשנת תרס"ז (1907), בן לשבעה אחים ואחיות במשפחה אוהבת הארץ. הוא עלה לארץ ישראל בשנת תש"ב (1942) , עם אחיו הצעיר מאיר, סופר ואיש חינוך ידוע.


האחים אורליאן. אברהם (שמאל) ואחיו הצעיר מאיר

באחד הקרבות במלחמת השחרור נפצע אברהם ברגלו. הוא נשלח למרכז הרפואי 'הדסה' בירושלים, ושם הודיעו לו הרופאים כי אין מנוס מקטיעת הרגל.

הבשורה נפלה עליו כרעם ביום בהיר. אברהם היה רווק וחסר אמצעים, וגם כך התקשה להסתדר בארץ החדשה. המחשבה שרגלו תיכרת ריסקה אותו. איזו אישה תרצה בו? איך יוכל להתפרנס? הוא איבד את התיאבון ומצבו הידרדר, עד שהרופאים חששו לבריאותו הכללית.

לאחר דיונים והתייעצויות הוצע לו להמתין להזדמנות שבה תהיה אפשרות להשתיל ברגלו קטע עצם חי מאדם אחר, פעולה שתמנע את הקטיעה. זה היה הליך מורכב, הכרוך בציפייה לעצם מתאימה, ובכל אותו זמן היה על אברהם לשהות במרכז הרפואי.

התקווה נתנה לו כוח להחזיק מעמד. לאחר חודשים הובא חייל שפציעתו חייבה קטיעה, והזדמנות נדירה נפתחה. הניתוחים נערכו במקביל, וכשהתעורר מההרדמה הייתה רגלו מגובסת והרופאים הביעו תקווה להחלמה מלאה.

אלא שכאשר הוסר הגבס התברר שהעצמות לא התחברו כראוי, ונוצר פער בין קטע העצם החדשה לזו הישנה. הרופאים לא ידעו להסביר את סיבת הכישלון, אך קבעו כי מעתה יצלע כל ימיו, ותותקן לו מסגרת מתכת שתלווה אותו לצמיתות.

צערו של אברהם היה עצום, עד שהפצעים מהניתוח לא הגלידו בשל חוסר המנוחה. הוא נותר ב'הדסה', ברגל מגובסת. בעזרת קביים דידה ויצא מפעם לפעם החוצה.

לפני המלחמה התגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, והשתתף בשיעור תורה קבוע. הוא התיידד עם המשתתפים, והללו ביקרוהו מעת לעת בימי אשפוזו.

בתוך כך התקרב ל"ג בעומר, ואחד מידידיו הציע לו לנסוע למירון, לקבר רבי שמעון בר-יוחאי, בתקווה להתברך ברפואה שלמה. על אף מצבו הקשה גמלה בליבו החלטה לעשות את הנסיעה.

הוא ביקש מקצין ביחידתו הצבאית, שנהג לבקרו, להסיעו לשם. הלה הסכים בכפוף לאישור רפואי. אברהם הבין שאישור לא יינתן, והחל להיעדר מהמרכז הרפואי לפרקי זמן קצרים, עד שהללו התרגלו לכך. הוא בישר לקצין שהאישור ניתן, והשניים תיאמו את הנסיעה.

בשעה היעודה יצאו השניים לדרך. סבלו של אברהם היה קשה מנשוא. כל טלטול של הרכב הסב לו ייסורים עזים, אך הוא שתק ולא הוציא הגה מפיו. בהגיעם למירון הצליח בקושי רב להזדחל מהרכב, שכן רגלו הייתה נפוחה. הוא נשכב בצד הכביש, וכשהתאושש, ביקש מקבוצת חיילים שחלפה במקום להביאו לקבר רשב"י.

הוא התיישב על הרצפה בחדר הפנימי והדליק נרות. כשהחל לומר תהילים פרץ בבכי. החום בחדר היה כבד וכל גופו הזיע, אך הוא לא חש בכך. כל-כולו היה שרוי בתפילה.

פתאום נשמע לאוזניו קול שירה וריקוד מבחוץ. הוא חש הקלה, ובלי לחשוב התרומם ויצא החוצה...

הוא עמד סביב הרוקדים, מחא כפיים ושר איתם, עד שמישהו סחב אותו אל תוך המעגל. אברהם החל לרקוד בלי להרגיש את מכאוביו וייסוריו.

כעבור כמה דקות יצא מהמעגל והחל לצעוד – בלי קביים, שאותם השאיר בהיסח הדעת בחדר הפנימי. הגבס סביב רגלו היה שבור ומלוכלך אך הוא צעד על שתי רגליו!

אברהם שב אל הקצין שהמתין לו, נכנס בקלות למכונית, והשניים נסעו לקיבוץ דתי, ושם אכלו ולנו בלילה.

למחרת בערב חזר ל'הדסה'. שם המתינה לו מהומה גדולה: הוא הוכרז נעדר, והמשטרה האזרחית והצבאית חיפשו אותו. הרופאים ביקשו להכניסו מייד לחדר ניתוח, מחשש להחמרה במצבו, אך אברהם סירב וטען שמצבו טוב ושהוא רק עייף. הרופא כעס מאוד.

אברהם קפץ ממיטתו ואמר: "אם עליי ללכת לחדר הניתוח – אלך ברגליי. אין צורך במיטה". הרופא חשב שדעתו של הצעיר השתבשה עליו.

בהגיעם לשולחן הניתוחים הבהיר אברהם שוב כי מצבו תקין לחלוטין. "מה שלא יכלו הרופאים לעשות, עשה לי רשב"י בכוחו העליון".

הרופא התרכך מעט וביקש מאברהם לשמוע את השתלשלות הדברים. לבסוף הפטיר: "זה משהו אלוקי. בזה אינני מבין כלום".

הרופא החליט לדחות את הניתוח ולאפשר לאברהם לנוח. למחרת בבוקר צולמה הרגל. כעבור זמן קצר הופיע הרופא ולצידו צוות גדול של רופאים ועוזרים. "לא ייאמן!", קרא הרופא. "זה פלא! נס! העצמות התקרבו והכול בסדר!".

אברהם נשאר עוד זמן קצר ב'הדסה' והחלים לגמרי. הוא נשא אישה, נולדו לו שלושה ילדים, ונפטר בשנת תשמ"ז (1986), בהיותו כבן שמונים.

(על-פי סיפורו ב'הצופה'. הובא ב'ספר מירון')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק פרידמן

בית חב"ד רובע הקריה, אשדוד

מה החשיבות של טבילת טהרה במקווה לגברים?

חשיבות הטבילה במקווה חורגת מההגדרה ההלכתית היבשה של 'טהרה מטומאה', והיא כלי מרכזי לזיכוך רוחני, נפשי ואף גופני.

הטבילה מזככת את הגוף והופכת אותו ל'כלי של קודש'. המקורות מציינים כי הבעל-שם-טוב זכה לכל השגותיו והארותיו הנעלות בזכות הקפדתו על טבילה תמידית. המקווה מעלה את האדם לדרגת 'טהרה יתרה', ומזכך את כוחות הנפש.

הטבילה מכוונת כנגד שלושה מישורים בנפש האדם: טהרת המוח: זיכוך המחשבה וביטול בלבולים. טהרת הלב: ניקוי הרגשות והכנתם לעבודת ה'. טהרת לבושי הנפש: המחשבה, הדיבור והמעשה בפועל. עוד מובא כי לטבילה סגולה מיוחדת לחיזוק הזיכרון והאמונה.

הטבילה גם משמשת הכנה חיונית לעבודת הבורא. כשם שכוהן בבית המקדש לא היה ניגש לעבודה בלי טבילה, כך האדם בקומו בבוקר נחשב כמי שמתכונן לעבודה, ותפילתו מקובלת יותר לאחר הטבילה. היא הכנה טובה לכל דבר מצווה, ומשרה על האדם רוח של קדושה.

אף שהטבילה מוגדרת 'מידת חסידות', אדמו"ר ה'צמח צדק' מציין שהיא "קרובה לדין והיא תקנה גדולה". חשיבותה רבה כל-כך, עד שיש מקורות המציינים כי העדר הטבילה עלול לעכב את הגאולה.

בהוויה החסידית מקובל לומר ש'גוף נקי' (הכנת הגוף להנחת תפילין ותפילה) הינו גוף שהוטבל במקווה.

משפיעי החסידות נהגו לומר: אם אתמול היו לך עשר מחשבות זרות, היום בזכות המקווה יהיו רק תשע, ובשביל זה בלבד כדאי לטבול!

לסיכום, המקווה הוא 'מקווה טהרה' במובן הרחב ביותר – הוא משמש כלי לחידוש הכוחות הנפשיים, לבהירות המחשבה ולהכנה ראויה לעמידה לפני הבורא.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

תשלום על ברית מילה

שאלה: האם מוהל רשאי לגבות תשלום על עריכת ברית מילה?

תשובה: באשר לעצם קיום מצוות המילה – מבואר בדברי הפוסקים שיש מעלה גדולה לקיימה שלא על-מנת לקבל שכר. וזה לשון הרמ״א על מוהל שאינו רוצה למול בחינם: "אין זה דרכן של זרע אברהם אבינו". אדרבה, מוהלים מחפשים את הזכות למול.

עם זה יש כמה אופנים שבהם מותר למוהל לקבל תשלום:

* כאשר יש מוהלים נוספים זמינים, והמשפחה מבקשת מוהל מסוים דווקא – רשאי הוא לבקש שכר בעבור הבחירה בו.

* כאשר מבקשים מהמוהל להגיע בזמן מוגדר ביום השמיני, באופן שמגביל אותו.

* כאשר התשלום אינו על עצם המצווה, אלא על הוצאות נלוות – כגון דמי בטלה, זמן לימוד והכשרה, נסיעות, וצורכי רפואה וחבישות – בדומה להיתר שניתן לרופא לקבל שכר.

באשר לברית הנערכת בשבת, הרי שנוסף על האמור יש לדון גם מצד שכר שבת. בין הדרכים שהתירו הפוסקים: שהשכר ייחשב 'שכר מצווה', בדומה לחזנים וכדומה (אף שיש בזה דיון בפוסקים); או שישולם 'בהבלעה', כגון שמשלמים גם בעבור בדיקת התינוק אחרי השבת, או בעבור טרחת ההכנה קודם השבת.

לסיכום: אף שיש הידור גדול לקיים מצוות מילה שלא על-מנת לקבל שכר, בכל-זאת מותר למוהל לקבל תשלום באופנים המותרים, כאשר אין זה תשלום על עצם המצווה אלא על ההיבטים הנלווים.

מקורות: משנה בכורות כט,א; שו״ע יו״ד סי' רסא סעיף א; מילה שלמה פרק יב סעיפים ו–ז ובהערות שם.

  חיים יהודיים

דרישת שלום מדור תש"ח

הילד שברח מביתו ביפו בפרעות תרצ"ו, השירות בלח"י ובמלחמות ישראל. יחזקאל בן-משה חוזר לימים הקשים ונשאר אופטימי: "הקב"ה מצילנו מידם"

תעודת זהות. יחזקאל בן-משה (95), תושב צפון תל-אביב, יליד איסטנבול, עלה ארצה בגיל שלוש. לוחם לח"י שקיבל את הכינוי 'עשהאל'. השתתף במלחמות ישראל. רעייתו, יהודית, ניצולת ברגן-בלזן, נפטרה לפני פחות מחודשיים. מתפלל פעיל בבית הכנסת 'שערי השלום' בתל-אביב.


יחזקאל בצעירותו. "איש במשפחה לא ידע על פעילותי"

פרעות. נולדתי באיסטנבול שבטורקיה בשנת תרצ"א (1931). שלוש שנים לאחר מכן עלינו ארצה. מצאנו דירה קטנה ביפו, ושכרנו שם חדר. יום אחד, בסוף חודש ניסן תרצ"ו (1936), בעלת הבית הערבייה נכנסה פתאום לחדר ואמרה לאימי: 'הסתלקי מהר'. אימא ידעה רק שתי מילים בעברית וערבית, ולא ממש הבינה אותה. הערבייה תפסה בבגדה וסימנה לה לברוח מייד, ובכך הצילה את חיינו. בחוץ התקהלו ערבים אוחזי סכינים, מקלות ואבנים. החלו אז מאורעות 'תרצ"ו-תרצ"ט'.

מחתרת. בהיותי בן חמש-עשרה הצטרפתי ללח"י. המתנתי שבועיים עד שקיבלו אותי, אחרי שעקבו אחריי ותצפתו עליי. הועסקתי בתצפיות, בחלוקת חומר הסברה ובהדבקת כרוזים. פעילותי נשמרה בסוד ואיש במשפחה לא ידע על כך. למשל, פעם אחת נתבקשתי להדביק כרוזים והייתי זקוק לקמח. לאימא אמרתי שזה בעבור תערוכה של הנוער העובד.

אימונים. בשנת תש"ז (1947) עברתי קורס נשק. אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר באותה שנה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, החלו מתקפות של הערבים על היישוב היהודי. לח"י תפסה כמה מבנים בשיח' מוניס (כיום צפון תל-אביב) והקימה בהם בסיסים. שהיתי זמן-מה בשייח' מוניס, התאמנתי ועסקתי בפירוק פגזֵי תותחים. אחרי הקמת צה"ל התגייסתי עם כל חבריי לצבא.


יחזקאל כיום

ירושלים. בימי הקמת המדינה השתתפתי בכמה פעולות וקרבות בכפרים סביב ירושלים, עד ניסיון הפריצה לעיר העתיקה, שנכשל. לא אשכח את התחושה האיומה והנוראה. בהמשך השתתפתי במלחמות קדש, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים.

משמעת. זכורה לי חוויה שיכולה לשקף את הווי התקופה. בהיותי בן 17 יצאתי למארב עם אנשים בני 35 שלא ידעו מה זה רובה. קצין ממוצא רוסי הורה לי לבקש מהם לקלף תפוחי אדמה, והם רצו להמשיך בשנתם ורגזו על שהערתי אותם. הקצין הכניס את כולנו למקום סגור למשך יממה. בבוקר אמר: ברוסיה, אם חייל מסרב, יורים בו!

תש"ח. בימי תש"ח הנשקים של אויבינו היו רובים, רימונים ומרגמות 52. כיום המצב מורכב יותר. יש לאויבינו נשקים לא פשוטים, ויש זירות מלחמה מאתגרות, וצריך להתפלל שזירת מצרים לא תתעורר, שכן הם בונים צבא חזק. אבל אנחנו תמיד יודעים וזוכרים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.

גבאי. זכיתי לשמש גבאי בית כנסת חב"ד אלומות, ושם הכרתי את הרב ישעיהו גרליצקי, שליח חב"ד לאוניברסיטת תל-אביב, ונחשפתי לפעילותו הנפלאה והמרגשת עם הסטודנטים. כיום אני מתפלל בבית הכנסת 'שערי השלום' בעיר, עם השליח הרב אליהו שוויכה. אלה שלוחים יוצאים מן הכלל; צנועים, מקרבי לבבות, בעלי ידע. על אף פערי הגיל, תמיד אני נהנה לשוחח איתם.


עם השליח הרב שוויכה. "תמיד אני נהנה לשוחח עם השלוחים"

אמונה. גם בימי תש"ח האמונה ליוותה את הלוחמים ברגעי משבר. אני נזכר בקומוניסט שהיה איתנו בלח"י. יום אחד הותקפנו ברימונים, והמצב היה נורא. לפתע הוא צעק ממעמקי ליבו: 'שמע ישראל!'. אז הבנתי את כוחה של האמונה הטבעית הטמונה בלב כל יהודי.

תפילות. גם בגילי אני משתדל להתפלל שלוש פעמים ביום בבית הכנסת. לא תמיד זה קל, אבל עושים מאמץ. אני זוכר תמיד את כוחה של התפילה, שבכוחה להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה בגאולה השלמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)