המדרש (ילקוט שמעוני על תהילים) מביא את בקשתו של דוד המלך מהקב"ה, שאומרי תהילים ייחשבו כמי שעוסקים בלימוד בסוגיות מעמיקות בתורה, כמו נגעים (צרעת) ואוהלות (טומאת מת).
מדוע דוד המלך ציין נגעים ואוהלות דווקא? משום שיש בהם ניגודים פנימיים, דבר שיוצר סיבוך וקושי מיוחדים בהלכותיהם. נגעי צרעת מוגדרים טומאה גדולה ביותר, ולכן רק מצורע מורחק אל מחוץ לשלושת המחנות; ובה בעת הגמרא (ברכות ה,ב) מגדירה את נגעי הצרעת "ייסורים של אהבה" (לפי אחת הדעות: בחוץ לארץ).
ניגודים פנימיים
גם תורת הסוד מגלה את היתרונות הטמונים בנגעי צרעת. לקו בה רק מי שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה של 'אדם', ככתוב "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ", והצרעת אינה קיימת בזמן הזה. גם ההלכה שאם הנגע התפשט עד ש"כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן – טָהוֹר הוּא" מבטאת את ייחודיותה של הצרעת. וגם הצורך באמירת כוהן כדי לטמא מעיד על המדריגה הרוחנית הגבוהה שיש בה.
הניגודיות קיימת גם בצרעת הבית. את האבנים הנגועות יש להשליך אל מחוץ לעיר, מחוץ לשלושת המחנות, וזה מלמד על הטומאה החמורה שהן נושאות. עם זה, הימצאות נגע צרעת בבית היא "בשורה שנגעים באים עליהם", כדברי חז"ל, שהאמורים הטמינו אוצרות בקירות בתיהם, והם יתגלו בזכות ניתוץ הקירות בעקבות הצרעת.
זהירות בדיבור
כמו-כן טומאת מת, שחלה גם על האוהל שבחללו מצוי המת והיא נידונה במסכת אוהלות, ממוקמת כטומאה החמורה ביותר במדרג עשר הטומאות במשנה (כלים א,ה). עם זה, העובדה שמתים גויים אינם מטמאים באוהל מעידה דווקא על הקשר שלה לקדושה. גם זה קשור למעלת 'אדם', כלשון הפסוק (במדבר יט,יד) "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל".
עוד קשר בין נגעים לאוהלות: נגעים באים על "פטפוט דברים" (רש"י תחילת פרשת מצורע) ועל הוצאת שם רע, וגם דינו של המצורע הוא הרחקה מחברת בני-אדם – "בָּדָד יֵשֵׁב". זה ממחיש את כוחו העצום של הדיבור, ואת הזהירות שיש לנקוט בשימוש בו, שהרי "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח,כא). באוהלות בא לידי ביטוי כוח הדיבור (בהיבט החיובי), בכך ש'אוהל' – בית – מקיף את האדם, ובקדושה אלו אותיות התורה והתפילה. וכשם שטומאת מת באה ממת יהודי בלבד, גם בנגעים אין הגוי מטמא.
מעלת תהילים
נאמר: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר". ההכרעה בין מותר לאסור תלויה בהבדלים דקים מן הדקים. גם בנגעים ובאוהלות, הנושאים הפכים בתוכם, ההבחנה קשה והאחריות בדיניהם – רבה ביותר.
על כך ביקש דוד המלך מהקב"ה, שאמירת תהילים תיחשב כלימוד הדינים הסבוכים והטעונים באחריות גדולה של נגעים ואוהלות, ומכאן אפשר להבין את החשיבות הרוחנית הגדולה של אמירת פרקי תהילים.
('רשימות' חוברת נב) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
