שאלה: מה יעשה מי שמוצא בביתו חמץ בתוך הפסח, שלא ביערו או מכרו לגוי?
תשובה: מעיקר הדין, אדם המוצא חמץ בביתו לאחר זמן ביעור חמץ חייב לבערו מן העולם מייד כשיראנו, כדי שלא יעבור על איסור "בל ייראה ובל יימצא". אם זה חמץ גמור, שיש בו שיעור כזית, אף מברכים בשעת הביעור את ברכת "על ביעור חמץ".
אם החמץ נמצא ביום טוב או בשבת, שאז אין אפשרות לבערו מייד, יש לכפות עליו כלי, כדי שלא יבואו להשתמש בו, ולאחר החג או השבת יש לבערו.
ואולם רבים מן הפוסקים כתבו שבזמננו הדין עשוי להשתנות במקרים רבים. זאת, מפני שנהגו למכור בערב הפסח את כל החמץ שברשותנו לגוי, ואף את החמץ שאינו ידוע לנו, ומציינים זאת גם בשטרי המכירה, שאנו מוכרים את החמץ שברשותנו "בכל מקום שהוא", כך שגם חמץ זה, שנמצא בתוך הפסח, כבר נכלל במכירת החמץ, והוא אינו שייך לנו אלא לגוי. לכן אין חובה לבערו, ובוודאי אין לברך על ביעורו.
למעשה, במקרה כזה נכון להניח את החמץ שנמצא עם שאר החמץ שנמכר לגוי, ולהשאירו שם עד אחרי הפסח.
עם זה, הרוצה להחמיר ולבער את החמץ – רשאי לעשות כן, אך בלי ברכה. במקרה זה טוב שיכוון שאינו רוצה לזכות בחמץ שמצא, וכמו-כן יימנע מלגעת בו בידיו ממש, אלא ידחפנו או יגררנו באמצעות חפץ אחר עד ביעורו.
מקורות: טושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' תמו ס"א. ראה בהרחבה מקראי קודש, הל' פסח, ח"א סי' עד אות ב. נטעי גבריאל, הל' פסח ח"ג, פ"ג הע' כב. פסקי תשובות סי' תמו אות א. הלכה של פסח, שער ו פ"א ס"ב ואילך ובהערות שם. וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
