הֲפִיכַת הַהֶסְתֵּר. בליל שביעי של פסח, קודם קריעת ים סוף, שרר מצב המתואר במילים: "וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה" (שמות יד,כ). תורת החסידות מסבירה שבאותו לילה "הענן והחושך ויאר" – הענן והחושך עצמם האירו את הלילה.
זו הייתה הכנה לקריעת הים, שעניינה הפנימי הוא קריעת כל המסכים המעלימים והמסתירים. התבטלו כל ההסתרים, עד הדרגות העליונות ביותר, ונתגלה הקב"ה בעצמו, עצמות ומהות אין-סוף ברוך הוא. ואולם התגלות כבירה זו באה על-ידי שקודם לכן היה העלם והסתר ("הענן והחושך"), אלא שהתגלתה תכליתו של ההסתר – לעורר התגלות גדולה יותר. זה הפירוש שההסתר עצמו מאיר, כי מתגלה תכליתו האמיתית.
על הגאולה העתידה נאמר (מיכה ז,טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". כשם שקריעת ים סוף באה על-ידי שקודם לכן התהפך החושך לאור, גם הגאולה העתידה תבוא על-ידי הארת החושך. לא די לגבור על החושך, אלא יהודי נדרש להפוך את ההסתר עצמו לאור. יש לנצל את מציאות ההסתר עצמו כדי שעל-ידו תבוא תגבורת בעבודת ה'. על-ידי כך מגיעים לבירור השלם של העולם, שלכן לא יהיה צורך לברוח מהרע (כפי שהיה בעת יציאת מצרים, "כִּי בָרַח הָעָם"), אלא "וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" (ישעיה נב,יב). בזמן הגאולה יאיר האור האלוקי בגוף הגשמי, עד שהוא לא יסתיר כלל את אור הנשמה, ויתרה מזו – הוא עצמו יאיר ויגלה את הקב"ה (תורת מנחם, כרך ב, עמ' 42). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
