לַחְמִי. הקב"ה קורא לקרבנות 'לַחְמִי' – הלחם שלי. בזוהר (חלק ג ז,ב) נאמר: "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמיים". היינו שבני ישראל מספקים כביכול 'פרנסה' לאביהם שבשמיים. תורת החסידות מסבירה זאת על-פי מהותן הפנימית של האכילה והפרנסה אצלנו. כאשר האדם אוכל ושותה – הוא מרגיש שכוחות נפשו חוזרים אליו. אם כן, פעולת המזון היא לחבר את כוחות הנפש עם הגוף.
דימוי זה של הנפש והגוף הוא משל להתלבשות של הקב"ה בעולם. חז"ל אומרים (מדרש תהילים קג,א): "מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה ממלא את העולם". כלומר, הקב"ה נמשל לנפש, והעולם – לגוף. נדרש חיבור בין ה'נפש' לבין ה'גוף' – בין הקב"ה לעולם – חיבור בדוגמת מזון המחבר את נפש האדם עם גופו.
חיבור זה נעשֶה על-ידי עם ישראל בקיום התורה והמצוות. לפני קיום התורה והמצוות מצבו של העולם דומה למצבו של אדם שנפשו יוצאת ברעב, והתורה והמצוות הן בבחינת סעודה שמשיבה את הנפש ומרעיפה שפע אלוקי בכל העולמות. במיוחד הדבר בא לידי ביטוי בעבודת הקרבנות, ולכן נקראו 'לחמי' – לחמו של הקב"ה.
בגאולה, שבה תתחדש עבודת הקרבנות, תבוא ה'פרנסה' הזאת לידי שלמות. עבודתנו תהיה שלמה, וממילא גם החיבור בין הקב"ה ובין העולם יהיה בתכלית השלמות. הדבר יבוא לידי ביטוי בשפע הגדול שיהיה אז, שכן ה'פרנסה' של הקב"ה מביאה גם את הפרנסה שלנו, בעולם הזה הגשמי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
