חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2044
ערב ש"ק פרשת תשא/פרה, י"ז באדר ה'תשפ"ו (06/03/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2044
האמונה אינה מחליפה את ההבנה
יש חדש
הלוחות שהעידו על הסליחה
שמירת שבת
הכול מביא הנאה
כשלב האבן יתהפך לבשר
מפיצים באהבה
מפגש ברכבת האחרונה
רציתי לשאול
כלב או חתול בבית
קניון החסד הייחודי בעולם

מס' 2044, ערב שבת-קודש פרשת תשא/פרה, י"ז באדר ה'תשפ"ו (06.03.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האמונה אינה מחליפה את ההבנה

המרחק בין המוח האנושי לבין האמת האלוקית האין-סופית אינו מרחק כמותי, שאפשר לגשר עליו בעזרת עוד כמה שנות לימוד. זה פער איכותי

בתפיסת היהדות, לשכל שמור מקום של כבוד. "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ", אומרת התורה. "דַּע אֶת אֱלוֹקֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם", נאמר בכתובים. אין אנו נדרשים להשליך את תבונתנו מאחורי הגב בבואנו לעבוד את הבורא. אדרבה, מצפים מהיהודי להעמיק, להתבונן, להבין ולהפנים.

יתרה מזו, החסידות מלמדת שהשכל הוא הכלי שבאמצעותו אנו הופכים את האמונה למוחשית, לכזו שמשפיעה על הרגש ועל ההתנהגות היום-יומית. אחד היסודות שעליהם מבוסס ספר התניא הוא העיקרון – "המוח שליט על הלב". כשאנחנו מבינים ומפנימים, ביכולתנו לשלוט על הרגשות ולכוון אותם לאפיקים הנכונים. בלי השכל האדם עלול ליפול למחוזות של דמיון או רגשנות חולפת, שאין לה בסיס יציב במציאות.

לשכל יש גבולות

עם זה, לצד טיפוח המחשבה, עומדת התובנה העמוקה כי השכל האנושי – מעמיק ככל שיהיה – הוא סופי ומוגבל. המרחק בין המוח האנושי לבין האמת האלוקית האין-סופית אינו מרחק כמותי, שאפשר לגשר עליו בעזרת עוד כמה שנות לימוד. זה פער איכותי. כאן נכנסת לתמונה האמונה.

האמונה אינה באה במקום השכל, אלא מעליו. היא איננה 'בריחה' מהתמודדות שכלית, אלא הכרה בוגרת במגבלות הכלים שלנו. דווקא אדם משכיל, המבין לעומק את חוקי הטבע והלוגיקה, יכול להעריך באמת את מה שנמצא מעבר להם.

גם לשכל יש גבולות –  כשם שיש דברים שהעיניים אינן יכולות לראות ודברים שהידיים אינן יכולות למשש. לכל חוש הגבולות שלו, והשכל אינו יוצא מכלל זה. את הקב"ה, שהוא למעלה מן השכל וההשגה, אי-אפשר לתפוס באמצעות השכל, אלא בכוח האמונה.

כאשר אנו נדרשים לקיים מצוות שמעבר להיגיון ('חוקים') או באירועים בחיינו שאינם מתיישבים עם הצדק האנושי כפי שאנו תופסים אותו, זה הרגע שבו האמונה נדרשת להוביל. האמונה היא הכוח של הנשמה ליצור קשר ישיר עם הבורא, במקום שבו המילים מסתיימות וההסברים נגמרים.

היהדות מלמדת אותנו שלא לוותר על שום כלי מהכלים האלה. השכל הוא מתנה כבירה שנתן לנו הבורא, אבל אין הוא חזות הכול. עלינו לחקור וללמוד בכל כוחנו, לנצל את המתנה הנפלאה הזאת, כדי להבין את העולם ואת התורה. אך בד בבד עלינו לשמור על ענווה. עלינו לזכור כי בורא העולם גדול בהרבה ממה שנכנס בתוך הקיבולת המצומצמת של המוח שלנו.

ציווי על-שכלי

השבת נקרא את פרשת פרה, הנפתחת במילים "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". 'חוקה' משמעותה ציווי על-שכלי – "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה".

יש המנסים להסביר את מצוות התורה בנימוקים שכליים. בעיקרון בהחלט רצוי לשאוף לדעת ולהבין את טעמי התורה והמצוות, אבל אסור לשכוח שיש בתורה מצוות שהן למעלה מן השכל. המייצגת המובהקת שלהן היא מצוות פרה אדומה. המצוות האלה נועדו להחדיר בנו את ההכרה שהתורה בעצם מהותה היא למעלה מן השכל והדעת, והיא חוכמתו ורצונו של הקב"ה האין-סופי והבלתי-מוגבל.


מתנה ומגבלותיה. הבורא גדול בהרבה ממה שיכול המוח שלנו להשיג

  יש חדש

הנחלת ערכי הפסח

מייד אחרי פורים מתחילה הפעילות להנחלת ערכי הפסח לילדי ישראל. בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מאפיות מצות לימודיות בעבור ילדי ישראל. בכפר חב"ד מפעילים צעירי חב"ד את יריד חוויות הפסח, שיפעל מכ"ו באדר ועד ח' בניסן (15-26.3). היריד מאפשר לילדים להתנסות בלישת הבצק ובאפיית מצה, לסייר במאפיית המצות הגדולה, לצפות בהצגה על ליל הסדר, ליהנות מתכנית חווייתית ועוד. כל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת ועלון על החג. טל' 0545731778.

ערכה שעושה לכם סדר

לקראת חג הפסח מגישים צעירי חב"ד מארז מיוחד ומהודר לסדר משפחתי, ובו שלישיית מצות גדולות, 8 הגדות מעוצבות עם הנחיות, וערכת קריאה בצוותא ל'מגיד' – כרטיסים מעוצבים עם קטעי קריאה והשראה לכל משתתפי הסדר. ההגדות וערכת הקריאה מסופקות במארז נאה. הזמנות באתר chabadisrael.co.il במדור חגים / פסח.

משתתפים בקמחא דפסחא

בתי חב"ד פותחים במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית, שתאפשר לחלק עשרות אלפי חבילות של מצרכי מזון, עם מצות שמורות, לחג הפסח. הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, ואפשר גם באתר: chabadisrael.co.il/kimcha.

  שלחן שבת

הלוחות שהעידו על הסליחה

אחרי שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל ציווה על משה רבנו לפסל לוחות חדשים: "פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ".

רש"י מסביר זאת על-ידי משל ממלך שנסע למדינת הים, ויצא שם רע על ארוסתו מחמת שהתרועעה עם השפחות. השושבין קרע את כתובתה, כדי לגונן עליה, בנימוק: "אם יאמר המלך להורגה – אומר לו: 'עדיין אינה אשתך'". ואכן, המלך התרצה, והורה לשושבין לדאוג לכתובה חדשה: "אתה קרעת אותה – אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי". בנמשל, המלך הוא הקב"ה; ארוסתו – עם ישראל; השושבין – משה רבנו; השפחות – הערב רב; והקלקול – חטא העגל. לכן אמר לו הקב"ה: "פסל לך".

למה לא בעצמו

לשם מה יש צורך במשל המפורט, בשעה שדי היה לומר: "אתה שברת הראשונות – אתה פסל לך אחרות"?

להבנת העניין יש להקדים עוד שאלה: הלוא הקב"ה סלח, כפי שרש"י מתאר (שמות לג,יא): "נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם". אם כן, מדוע לא עשה בעצמו את הלוחות השניים, כפי שעשה בראשונים, אלא הורה למשה לפסל אותם?

השושבין קרע ויתקן

זאת רש"י מסביר על-ידי המשל. כאשר המלך ציווה לשושבין "קנה לה נייר אחר" ולא הביא בעצמו נייר חדש, אין כאן ביקורת כלפי הארוסה, שכן כבר למדנו שהמלך "בדק ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות". המלך מטיל את התפקיד על השושבין מפני שהוא זה ש"עמד וקרע" את הכתובה.

ואולם המלך לא ביקש שהשושבין גם יכתוב את הכתובה החדשה, כי למראה כתב ידו של השושבין יתעורר חשש שהמלך לא כתב את הכתובה בעצמו כביטוי לכך שיש לו טינה כלפי הארוסה. לכן רש"י מדייק: "אמר המלך... ואני אכתוב לה בכתב ידי".

ארוסה ושפחה

כך בנמשל. מכיוון שהקב"ה התרצה לישראל בשמחה ובלב שלם, לא ייתכן שיהיה חיסרון כלשהו ב'כתובה', ומשה נצטווה לפסל לוחות חדשים רק מפני שהוא ששבר את הראשונים. ואולם את הכתב על הלוחות עשה הקב"ה בעצמו, ובכלל זה הנס שהכתב נקרא משני צידי הלוחות – "כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם".

ועדיין לא מובן: הקב"ה מכנה את הערב רב 'עמך', ומכאן שמשה גייר אותם כהלכה. מה ההצדקה לחלק בינם לבין בני ישראל? גם על זה רש"י משיב על-ידי המשל מארוסה ושפחה. שתיהן מתגוררות באותו בית, אך יש הבדל גדול ביניהן, בדוגמת ההבדל בין אישה לשפחה. עצם העובדה שהתורה צריכה להדגיש שדינו של גר שווה לדינו של ישראל מוכיחה שיש הבדל ביניהם. ומזה מובן ש'קלקול השפחות' אינו חמור כ'קלקול' ארוסתו של המלך.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 1097)

  מן המעיין

שמירת שבת

כמו שומר

"את שבתותיי תשמרו״ (שמות לא,יג). שלוש פעמים נזכרה שמירת שבת בפרשה זו – ״את שבתותיי תשמרו״, ״ושמרתם את השבת״, ״ושמרו בני ישראל את השבת״ – לרמז כי ה' יתברך מסר לנו את השבת כשומרים. כל האחריות וכל החובות שהשומרים חייבים עליהן מוטלות עלינו: 'שליחות יד', 'פשיעה', 'אבידה'. שלא נשתמש לרעה בפיקדון הקדוש הזה, לא נפשע בשמירתו, ושלא נאבד את השבת אף לרגע ממחשבותינו.

(רבי שמעון-רפאל הירש)

שבת שלך ושל חברך

״שבתותיי״ לשון רבים. לא די שאתה שומר שבת, אלא כל אחד ואחד מצוּוֶה לפעול ולהשפיע שגם היהודי השני ישמור שבת. כי עיקר גדול וחשוב מאוד בשבת הוא האווירה, הסביבה. אם סביבך מחוּללת השבת, אווירת חול אופפת אותך וגם שבתך פגומה. ״את שבתותיי תשמרו״ – שלך ושל חברך.

(חפץ חיים)

לכם קודש

״ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" (שמות לא,יד). ביום טוב נאמר: חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם; אבל בשבת ״קודש היא לכם״. ה'לכם' גם הוא קודש; גם האכילה והשתייה, שלצורכי הגוף הן, קודש הן בשבת.

(קדושת לוי)

חשבונות ההבל

״ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון״ (שמות לא,טו). איתא בגמרא, חשבונות של מה בכך מותר לחשבן בשבת. הכוונה לחשבונות על הריקנות והאפסות של תענוגי העולם הזה, ועל שמבלים את הזמן בדברי הבל וריק, ובעניינים של מה בכך. חשבון נפש כזה מותר לעשות בשבת.

(פניני התורה)

שמירה וציפייה

״ושמרו בני ישראל את השבת״ (שמות לא,טז). 'ושמרו' מלשון "ואביו שמר את הדבר" – היה ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר. גם לשבת צריך לחכות ולהתגעגע אליה כמו לאורח חשוב. על האדם להיות כל השבוע במתיחות של ציפייה לשבת הבאה.

(אור החיים)

שתי בחינות בשבת

הכתוב מלמדנו שיש שתי בחינות בשבת: הראשונה – ״ושמרו בני ישראל את השבת״, היינו שקדושת השבת קיימת מצד עצמה, וצריכים רק לשמור עליה. השנייה – ״לעשות את השבת״, שישראל 'עושים' את השבת, היינו שעל-ידי עבודתם הם מכניסים תוספת קדושה ביום השבת, יותר ממידת הקדושה בשבת מצד עצמה.

(ספר המאמרים ת״ש)

מכתב מהמלך

נצטווינו לענג את הגוף בשבת בעונג אכילה ושתייה, כדי לאפשר לנשמה לשמוח בדבקותה בקב״ה. למה הדבר דומה? לבן מלך שנלקח בשבי, ופעם אחת קיבל איגרת מאביו המלך. מייד קם וחילק משקה לשאר השבויים, פשוטי העם, שהיו איתו, כדי שישמחו אף הם ולא ישביתו את שמחתו.

(כתר שם טוב)

השוואת ההידור

לא ראוי לאדם שישקיע את עצמו, ראשו ורובו, בסעודת שבת, אף שמצווה היא. כדאי להשוות את ההידור במצוות אלה למידת ההידור באותן מצוות שהגוף מצטער מהן.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

הכול מביא הנאה

רבי מרדכי מלכוביץ' סבל רבות ממתנגדיו, שהציקו לו ולחסידיו, ואף הלשינו עליו לשלטונות, דבר שהביא למאסרו.

באחד ממסעותיו עצר בפונדק, שבו שהתה חבורה שנמנתה עם מתנגדיו. כשראו הללו את הצדיק נכנס לפונדק שמחו על ההזדמנות ללעוג לו ולהשפילו. הם פתחו בדברי ליצנות על הצדיק ועל דרכיו, חיקו את תנועותיו וכדומה.

פנה אליהם רבי מרדכי ואמר: "הקב"ה לא ברא שום דבר לבטלה, וכל דבר בבריאה נועד להביא הנאה לבני-אדם. גם אותי לא ברא הקב"ה לבטלה. החסידים שלי ודאי נהנים ממני, וגם המתנגדים לי נהנים ממני, כי אני מספק להם הזדמנות לשמוח ולעשות ליצנות. המשיכו במעשיכם, כי בכך אתם מסייעים לי למלא את ייעודי בעולם".

כאשר המתנגדים שמעו את דבריו, נכלמו ושתקו.

  גאולהפדיה

כשלב האבן יתהפך לבשר

לֵב בָּשָׂר. בהפטרת פרשת פרה, מספר יחזקאל, אומר הנביא (לו,כו): "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". האברבנאל מסביר שהנביא מדבר על ביטול יצר הרע לעתיד לבוא, שהלב יהיה "נכנע ומשועבד לשכל, לא קשה כאבן. ואין הכוונה בייעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני-אדם מוכרחים במעשיהם, אלא שיעשה הקב"ה לעיניהם כל-כך מהאותות והמופתים, עד שיפחדו אל השם ואל טובו, ולא תהיה בהם נטייה אל התאוות הגשמיות, כי אם אל השלמות, כמו שהיה באדם הראשון קודם חטאו".

הרבי מהר"ש מסביר ייעוד זה (וככה תרל"ז, פרק יז): "ונוכל להבין זאת מנפש הבהמית הרוחנית שבאדם. שעכשיו הרי היא מתאווה תאוות גשמיות, ועל-פי הסתת יצר הרע יכשיל גם נפש האלוקית שבאדם, שתומשך אחר תאוותיו הקשות והרעות, לעבור פי מלך מלכי המלכים הקב"ה. עם כל זה, לעתיד לבוא תזדכך ותשוב להיות מכלל עובדי ה'. שהרי אז בוודאי יקוים מאמר רז"ל: בכל לבבך – בשני יצריך".

ברוח זו מפרש הרבי מליובאוויטש את מאמר הגמרא (סוכה נב,א) "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו". והרבי מסביר: "פירוש העניין של 'שוחטו' אינו כפי שמפרש העולם, שמבטלים את מציאותו, כי לפי פירוש זה אינו מובן מדוע נאמר הלשון 'שוחטו' ולא הלשון הרגיל – 'הורגו'". אלא המשמעות של 'שחיטה' היא הכשרה והעלאה: "מציאות יצר הרע לא תתבטל לגמרי, אלא אדרבה, מציאותה תתעלה ותתהפך לטוב".

מפיצים באהבה

יוסף אלפי

בן 62, תושב חולון

ֹחרט מתכת במפעל, מחלק את 'שיחת השבוע' באָזוֹר ובחולון

אני מחובר לרב שמעון ירדני, מנהל בית חב"ד באזור, כבר שלושים שנה. אחרי שאבי נפטר התחלתי לחלק את עלון 'שיחת השבוע'. אני מחלק ב-17 בתי כנסת באזור ובבית כנסת אחד בחולון.

אני מאוד אוהב את העלון הזה, ובמיוחד את המאמר הראשי, שקולע בדיוק למחשבותיי.

קבלו סיפור: לפני כעשר שנים יצאתי לתלות מודעות על תהלוכת ל"ג בעומר, ובין השאר תליתי מודעה ליד גן ילדים. הגננת אמרה לי שהיא לא אוהבת מודעות דתיות ליד הגן שלה. הורדתי את המודעה, אבל נתתי לה את עלון 'שיחת השבוע'. המשכתי לתת לה את העלון, ומדי פעם בפעם שאלתי אם אכן היא מעוניינת לקבל אותו, והיא תמיד הייתה אומרת: "כן, אני אוהבת לקרוא אותו".

  מעשה שהיה

מפגש ברכבת האחרונה

בעל האכסניה קלט מייד את המצב. הוא מזג לשליח משקה חזק ומשובח. עד מהרה שקע האיש בשינה עמוקה

רוחו של ר' חיים-יעקב דייטש כמעט פרחה כשגילה שדרכו לחדר הרבי חסומה. "אנא ממך", התחנן לפני הגבאי, "חיי תלויים מנגד! בקש מהרבי שייאות לקבל אותי!".

זה היה בשנת ת"ש (1940). מלחמת העולם השנייה עדיין לא הגיעה להונגריה, אבל השלטונות כבר נערכו לקראתה וחוקקו חוקים שנועדו להבטיח כי מכונת המלחמה ההונגרית תפעל כהלכה.

אחד החוקים אסר על מכירת סוג עור משובח, שבו השתמשו לייצור סוליות. השלטונות ייעדו את העור הזה לבתי החרושת הצבאיים, לייצור נעליים ומגפיים בעבור החיילים.

הסנדלרים לא אהבו את החוק החדש, שפגע בפרנסתם, וכך התפתח שוק שחור: עורות הוברחו ממדינות סמוכות ונמכרו במחירים גבוהים.

ר' חיים-יעקב דייטש היה סוחר עורות ותיק, שסיפק את צורכי הסנדלרים. במקום מסתור בחנותו החזיק מעט מהעורות המשובחים, ומכר אותם ללקוחותיו הנאמנים.

יום אחד נכנס לחנות סנדלר וביקש לקנות יריעה מהעור המשובח שתספיק לשלושה זוגות נעליים. ר' חיים-יעקב נקב במחיר, הלה שלשל לידיו את המטבעות וקיבל את הסחורה בצירוף קבלה על הקנייה.

הסנדלר לא ניחן בעודף אהבת ישראל. עם יריעת העור והקבלה מיהר למטה המשטרה והלשין על ר' חיים-יעקב. השוטרים הכינו במהירות כתב תביעה, ור' חיים-יעקב קיבל צו להופיע למחרת בבית המשפט בעיר ברהובה (ברגסס) לדיון מהיר בעניינו.

עולמו של הסוחר חרב עליו. סחר בעור אסור נחשב עבירה חמורה, והעונש הצפוי לו היה אמור להיות קשה. בבהלה מיהר לנסוע אל רבו, רבי שלום-אליעזר הלברשטאם מרַצְפֶרט (אויפהרטו), לבקש ישועה.


"רוץ לרכבת האחרונה". רבי שלום־אליעזר מרַַצְְפֶֶרט

כחסיד נכבד היה בטוח שתינתן לו מייד הרשות להיכנס אל חדר הרבי, אך הגבאי, ר' צבי-אלימלך דים, עצר בעדו. "הרבי ביקש שלא ייכנס אליו איש היום", הודיע.

ר' חיים-יעקב התחנן לפניו שייכנס אל הרבי ויציג לפניו את מצבו החמור. השמש נעתר ונכנס פנימה, אך רבי שלום-אליעזר היה נחרץ: "אחת אמרתי. שום אדם, תהיה הסיבה אשר תהיה, לא ייכנס היום לחדרי".

את דרכו לבית המשפט בברהובה היה ר' חיים-יעקב צריך לעשות בשתי רכבות: תחילה לעיר קישווארדה (קליינורדיין), ושם לעלות לרכבת לברהובה. הרכבת האחרונה לקישווארדה יוצאת בשעת ערב מאוחרת, וכדי להתייצב בזמן לדיון עליו לנסועה בה, ללון שם בלילה ולהמשיך בבוקר ליעדו. אי-התייצבות בבית המשפט הייתה עלולה להחמיר את דינו.

כשנחסמה דרכו אל רבו, ישב בבית המדרש והמתין. הוא החל לומר תהילים, ודמעות זלגו על לחייו. מדי פעם בפעם פנה אל הגבאי בבקשה נוספת להיכנס, אך שוב ושוב נענה בשלילה.

השעה התאחרה. ר' חיים-יעקב כבר נערך לצאת, כדי שלא להחמיץ את הרכבת. ופתאום פרץ הגבאי לבית המדרש ואמר לו: "הרבי קורא לך".

ר' חיים-יעקב לא ידע את נפשו. עוד בטרם הספיק לומר מילה אחז הרבי בידו ואמר בחום: "סע לשלום, וה' יצליח את דרכך. רוץ לרכבת האחרונה!".

הסוחר עמד נדהם, אך הרבי דחק בו להזדרז. דבריו עודדו אותו, והוא פתח בריצה לעבר התחנה. ברגע האחרון הספיק לעלות לרכבת.

ר' חיים-יעקב תפס את מקומו, ובמהלך הנסיעה פתח בשיחה עם גוי שישב לצידו. הלה סיפר כי הוא נושא חבילה בשליחות פקידי הממשל לבית המשפט בברהובה. תחילה ייסע לקישווארדה, ילון שם, ועם בוקר ימשיך ליעדו.

ר' חיים העיף מבט חטוף בחבילה וצמרמורת חלפה בגופו. שמו התנוסס עליה. הוא לא הסגיר את התרגשותו, אך מוחו פעל בקדחתנות.

בהגיעם לקישווארדה המליץ ר' חיים-יעקב לעמיתו ללון באכסניה שהכיר, שאותה ניהל ר' יעקב שוורץ, אף הוא מחסידי הרבי מראצפרט.

בהיכנסם שיתף ר' חיים-יעקב את בעל הבית בסיפורו. בעל האכסניה קלט מייד את המצב. הוא מזג לשליח משקה חזק ומשובח. עד מהרה שקע האיש בשינה עמוקה. שוורץ לקח את החבילה ובה הממצאים המפלילים – יריעת העור והקבלה – והשליכה אל תוך האח הבוערת.

"השליח לא יתעורר עד מחר בצוהריים", אמר לידידו בשקט, "ואת החבילה – איבד. כשיקום, האכסניה תהיה מלאה אורחים, ואסייע לו 'לחפש' את האבידה. מן הסתם יחשוב שאחד האורחים גנב אותה...".

בבוקר נסע ר' חיים-יעקב לבדו לבית המשפט, והתייצב בשעה היעודה בדוכן הנאשמים. שם הכחיש בתקיפות את העבירה שיוחסה לו.

"איך אתה מעז להכחיש?!", תהה השופט. "עוד מעט יגיעו הראיות – רצועת העור והקבלה!". ואולם ר' חיים-יעקב נותר שליו. "נפלה כאן טעות מצערת", חזר ואמר. "אין לי כל קשר להאשמה".

השעה שבה אמור היה השליח להופיע חלפה. עוד שעה עברה. סבלנותו של השופט פקעה, ולבסוף הכריז על זיכויו המלא של הנאשם.

(על-פי 'עטרת חיים', מפי בעל המעשה)

  רציתי לשאול

עם הרב אסף שפיגל

ראש כולל חסידות בציון רשב"י

אנשים משתמשים לא אחת בביטוי 'עבודה זרה'. מה באמת משמעות המושג בימינו?

האמת היא שבהיותי נער חשבתי ש'עבודה זרה' כדת, שבני-אדם משתחווים לפסלים וכדומה, זה דבר ששייך לעולם העבר וכיום חלף מן העולם. אבל כשהייתי בשליחות במזרח ראיתי ש'עבודה זרה' עדיין קיימת באזורים רבים.

בעולם המודרני אכן כבר לא משתחווים לפסלים או לעצי אשֵרה, ואולם הרעיון של 'עבודה זרה' עדיין יכול להתקיים בכל מיני צורות.

יש תורה ידועה של הבעל-שם-טוב על הפסוק (דברים יא,טז) "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים", שברגע שנוצר מצב של 'וסרתם', שיהודי מפנה את תשומת ליבו ומחשבתו מהקב"ה – מייד הוא עובד 'עבודה זרה'.

'עבודה זרה' במהותה משמעותה ייחוס כוחות עצמאיים למציאות כלשהי מלבד הקב"ה. המחשבה שיש כוחות בעולם שהם עצמאיים ואינם תלויים בקב"ה, זו ההגדרה של 'עבודה זרה'.

החסידות מחדירה את ההכרה שאמנם הקב"ה מנהיג את העולם בדרך הטבע ושהאדם נדרש לפעול בתוך המציאות הארצית לקבלת השפע, ואולם מעשי האדם אינם אלא כלים לקבלת הברכה האלוקית, ומי שקובע אם הברכה תינתן הוא הקב"ה לבדו. הוא המחליט אם העסק יצליח, אם הזרעים יצמיחו יבול. בלי ברכת ה' האדם יכול להתרוצץ יומם ולילה, להשקיע בכל המקומות הנכונים, ושום דבר לא יעלה בידו. כי יש אדון אחד לעולם, והכול בידו.

לכן אנו מזכירים פעמיים ביום, בקריאת שמע, את האזהרה מפני 'עבודה זרה', שכן האגו של האדם גורם לו פעמים רבות לטעות ולחשוב שהוא או אחרים מנהלים דברים ולא הקב"ה. האדם צריך לבדוק את עצמו כל הזמן שהוא אכן חדור באמונה ואינו עושה טעויות.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

כלב או חתול בבית

שאלה: האם על-פי ההלכה יש מניעה לגדל כלב או חתול בבית?

תשובה: חז"ל אסרו לגדל כלב הנובח על אנשים ומפחידם. מותר לגדלו רק לצורכי שמירה, אך חובה לקושרו ביום ולהתירו בלילה בלבד. ואם הוא עלול להזיק או לנשוך – יש להחזיקו קשור היטב תמיד. כלב קטן, שאינו מפחיד ואינו מזיק – אין איסור עקרוני לגדלו.

עם זה, יש מן הפוסקים שכתבו שהואיל וקשה להבחין בבירור בין סוגי הכלבים ומידת מסוכנותם לסביבה, ראוי להימנע מגידול כלבים בכלל.

גידול בעלי־חיים כרוך בעוד הלכות: איסור צער בעלי-חיים, חובת האכלתם (ואף להקדימם לאכילת האדם), ודיני שבת – שאין לטלטלם משום 'מוקצה', אך מותר להוליכם כשהם הולכים מעצמם ולאחוז בקצה הרצועה שהם קשורים בה.

יש עוד היבט: במרוצת הדורות נמנעו יהודים מלגדל כלבים או שאר חיות מחמד שאינן טהורות. כשמסתכלים בבעלי-חיים שהתורה קבעה (ויקרא יא,כח) כי "טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם" (הסתכלות שאינה למטרה תורנית או חינוכית) – הדבר גורם טומאה לנפש ולמחשבה של המסתכל בהם, וכל שכן כשמדובר בתינוק או בילד בגיל חינוך. לכן קרא הרבי מליובאוויטש להימנע כליל מלתת לילדים אפילו ספרים וצעצועים שיש בהם דמויות של חיות שאינן טהורות.

על אף כל האמור, אם יש לילד צורך רגשי מאובחן, והטיפול כולל מגע עם בעלי-חיים – אפשר להקל, בכפוף להתייעצות עם רב.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' קסז ס"ו. סי' שה סט"ו. סי' שח סל"ט־מ. חו"מ סי' תט ס"ג. שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יז. שו"ת חלקת יעקב חאו"ח סי' לד. תורת מנחם תשד"מ ח"א ע' 487 ואילך.

  חיים יהודיים

קניון החסד הייחודי בעולם

מודל חסד נדיר שהפך את העזרה לנזקקים לחוויה מכובדת: מרכול, אופטיקה, סלון כלות ושוק פירות – הכול בלי תוויות ובלי להרגיש 'נצרכים'

תעודת זהות. הרב אברהם דיין, נשיא ומייסד עמותת 'אור יוסף', ראש רשת כוללים בירושלים. מוביל מפעל חסד ייחודי, שמעניק סיוע לאלפי משפחות בשנה, גם בהיקפים גדולים וגם בכבוד, בעזרת חברות ענק, שמאמינות בדרך ותורמות ממוצריהן.

כבוד. המפעל לא התחיל מתכנית מסודרת. בעלי אמצעים, שבאו לבקר אותי בכולל, ראו אנשים באים ומבקשים עזרה. הם ראו את המבוכה והבושה. אמרו לי: "חייבים לעשות משהו. אבל בצורה מכובדת". כך נולד הרעיון. לעזור בלי בושה, בלי תוויות, בלי תחושת 'אני מקבל' ו'אני נזקק'.

אפס. הדבר הראשון שפתחנו היה מרכול מכובד. לא חלוקת קרטונים או תורים משפילים. מרכול אמיתי. מדפים, עגלות, קופה. משפחה נכנסת, לוקחת מה שהיא צריכה, מעבירה בקופה את המוצרים. אם היקף הקנייה עומד במסגרת שניתנה למשפחה, סכום הקנייה מציג 000. הכול חינם, או בסבסוד משמעותי. אנשים יוצאים עם שקיות כמו כל לקוח במרכול, ובתחושה נעימה.


המרכול שמעניק חוויית קנייה מכובדת

צביקה. הממונה על הרכש והתרומות הוא ר' צביקה רבנסרי. רשות הדיבור לצביקה: לפני 17 שנה פתח הרב דיין את 'אור יוסף'. לאורך כל הדרך הרב שם דגש על מכובדות ועל יעילות. במקום לתת לאשכנזי מטבוחה חריפה ולספרדי גפילטע פיש בלי תבלינים, כל אחד ואחד בוחר את המוצרים המתאימים לו. משם הכול התגלגל לקניון של מוצרים מגוּונים.


הרב דיין וצביקה

עיניים. בחזרה לרב דיין: שמעתי על ילדים בשכונה שלא הולכים לבית ספר. בדקנו. התברר כי בשל ליקוי ראייה אין הם רואים את הלוח. ההורים אמרו: "אין לנו כסף לחלב, אז משקפיים?!". זה היה נורא. באותו רגע הבנתי: אנחנו פותחים גם חנות אופטיקה. לא 'גמ"ח משקפיים'; חנות מקצועית, מכובדת. אלפי ילדים קיבלו אצלנו משקפיים.

כלות. היה שבוע אחד שלא אשכח. שתי כלות באו אלינו. אחת מהן הייתה אמורה להתחתן בעוד חמישה ימים, ועדיין אין לה שמלת כלה! לא האמנתי: איך ייתכן שכלה עומדת לפני חתונה בלי שמלה?! כך נולד גם סלון הכלות. מאות כלות יצאו מפה עם שמלה ועם חיוך, ובעיקר עם כבוד.

פירות. אחד האגפים היותר פעילים הוא שוק הפירות והירקות. פעם אחת שמעתי תגובה שממש טלטלה אותי. שתי נשים ברחוב עצרו אותי ואמרו: "אתה יודע מה עשית לילדים שלנו?". לרגע נבהלתי. "מה עשיתי?", שאלתי. ענו הנשים: "מאז שאתם נותנים לנו פירות וירקות, הלחיים שלהם נהיו אדומות". לא ידעתי אם לבכות או לחייך.

בגדים. אנחנו מייצרים בסין חליפות שנמכרות בחנויות ב-700 שקל ויותר, ומוכרים אותן במחיר סמלי. גם חולצות ומכנסיים נמכרים במחירי רצפה ממש. אבל גם פה למדנו שיעור. היו בחורים שהתביישו לקחת שקית שעליה מודפס הלוגו שלנו. הורדנו את הלוגו. שקיות פשוטות, בלי שמות.

רבבות. הסיוע שלנו בפועל מגיע לאלפי משפחות בשנה, שבהן עשרות אלפי נפשות. אלמנות, יתומים, נכים, עולים חדשים. אנשים שעובדים, אבל לא מצליחים לנשום. אימהות יחידניות. אנשים שנפלו כלכלית.

סיפור. פעם אחת התראיינה בתקשורת אישה, אם לשמונה ילדים, ובהם ילד נכה. היא סיפרה כמה 'אור יוסף' מסייע לה ואמרה: "אני יוצאת מהקניון עם שקיות. הכול נקי, מסודר, ריח טוב. אני לא מרגישה ענייה". היא אמרה את זה בעיניים דומעות. ואני חשבתי לעצמי: אם היא לא מרגישה ענייה, עשינו את שלנו.

חזון. החלום שלי לעזור לכמה שיותר אנשים. אנחנו עכשיו בערב פסח וזה זמן השיא. המשפחות הנזקקות צריכות לדעת שיש כתובת, והמשפחות שחיות ברווחה צריכות לדעת שלתת ולעזור זה הדבר הנפלא ביותר שיש בעם שלנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)