חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2043
ערב ש"ק פרשת תצוה, י' באדר ה'תשפ"ו (27/02/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2043
מדוע הפרשנים טועים שוב ושוב?
יש חדש
לזכור, להתעורר ולמחות
אהרון הכוהן
הראש שלך, הלב שלך
יתגדל ויתקדש שמיה רבא
מפיצים באהבה
מגילת הנחיות המשפטן
רציתי לשאול
דיני ומנהגי סעודת פורים
יוצר רעשנים לאוסף ייחודי

מס' 2043, ערב שבת-קודש פרשת תצוה/זכור, י' באדר ה'תשפ"ו (27.02.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מדוע הפרשנים טועים שוב ושוב?

לכאורה העולם מתנהל על-פי דרך הטבע, אבל באמת יש יד נסתרת המכוונת את האירועים. ראינו זאת במוחש בשנתיים וחצי האחרונות

משעשע למדי לדפדף בארכיון ולראות את פרשנויות המומחים, המדברים ברוב חשיבות על העתיד להתרחש. כמעט הכול קורה הפוך; התחזיות מתנפצות פעם אחר פעם אל סלעי המציאות. ועדיין המומחים והפרשנים אינם מאמצים מידה של צניעות, ואינם מודים שאין בכוחם לחזות את העתיד.

יש כאן שאלה מעניינת: הלוא אותם מומחים אמורים להבין דבר או שניים בתחום עיסוקם, ולכאורה אמורה להיות להם דרך להעריך את דרכי הפעולה של אישים ומערכות. מדוע הם נכשלים שוב ושוב? התשובה היא, שמעבר לכל התהליכים הארציים יש מישהו למעלה שמכוון את האירועים, משפיל ומרומם, מוריש ומעשיר.

הגלגל מסתובב

מגילת אסתר ממחישה בבהירות את העיקרון הזה. פורים הוא למעשה סיפור של תהפוכות חדות, שאיש לא היה מסוגל לִצְפותן מראש. היהודים נהנו ממעמד מכובד ביותר, ואף הוזמנו למשתה אחשוורוש. מרדכי, מנהיגם, היה "יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". ופתאום הגלגל הסתובב, ובבת אחת היהודים נפלו מפסגת ההצלחה לשפל הנורא ביותר – "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד, לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד".

הנס התחולל אף הוא במפתיע. גזירת ההשמדה יצאה, חתומה בטבעת המלך. הכול ידעו כי "כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לְהָשִׁיב". המן כבר הכין עץ גבוה חמישים אמה כדי לתלות את מרדכי עליו.

ופתאום, "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ", ובבוקר הגלגל התהפך והמלך ציווה את המן להרכיב את מרדכי על הסוס ברחוב העיר ולקרוא לפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". בהמשך היום, בעקבות האירועים במשתה היין, נתלה המן על העץ אשר הכין למרדכי.

סיפור המגילה משקף את הדרך המופלאה שבה הקב"ה מנהיג את עולמו. לכאורה העולם מתנהל על-פי דרך הטבע, אבל באמת יש יד נסתרת המכוונת את האירועים. ראינו זאת במוחש בשנתיים וחצי האחרונות.

ישועה ברגע אחד

פורים נותן תקווה גם כשנקלעים לתוך מציאות קשה וסבוכה, כאשר על-פי התהליכים הטבעיים נראה שאין מוצא. לכן אמרו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" – כי הקב"ה מציל ומושיע גם כשנדמה שכבר אפסה התקווה.

התקווה הזאת מפעמת בליבנו גם במציאות הקשה שאנו חיים בתוכה. אנחנו מוקפים אויבים השואפים "להשמיד, להרוג ולאבד". התהליכים הפנימיים בעם מדאיגים מאוד. יש יותר מדי שסעים ומתיחויות בין חלקי העם. זה בדיוק מה שנתן להמן סיבה לחשוב כי יצליח לפגוע ביהודים, כמו שטען: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד, מְפֻזָּר וּמְפֹרָד".

בדרך הטבע, התהליכים הללו מוליכים למסקנות מדאיגות מאוד, אבל פורים מזכיר לנו שהגלגל מסתובב לו. עם ישראל כבר הוכיח את יכולתו להתאחד ברגע אחד ולגלות את הקשר העמוק והפנימי לה' ולתורתו. בטוחים אנו שגם עכשיו יסתובב הגלגל ותבוא הישועה הניסית, הגדולה והמפתיעה, בגאולה האמיתית והשלמה.


הגלגל מסתובב. פורים נותן תקווה גם כשנקלעים לתוך מציאות קשה וסבוכה

  יש חדש

והארץ צהלה ושמחה

צעירי חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית ישראל. בימי הפורים ייצאו אלפי מתנדבים לזַכות יהודים במצוות הפורים. מאות אלפי משלוחי מנות יינתנו לכוחות הביטחון, למאושפזים במרכזים הרפואיים, לקשישים, לאסירים ועוד, כדי לעודדם לקיים את מצוות היום. בתי חב"ד יפעילו ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף, בכל שעה עגולה.

עידוד משפחות השכול

מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור והמלחמה עם שליחי חב"ד ברחבי הארץ נערכים להעניק מארזי משלוח מנות בביקורי בית מיוחדים בפורים אצל משפחות שכולות, אלמנות צה"ל ומשפחות נפגעות טרור, ולהביע את ההוקרה הראויה להן.

מתנה לי"א בניסן

אגודת חסידי חב"ד בארץ יוזמת מבצע מיוחד לקראת יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, בי"א בניסן הקרוב. המשתתפים במבצע נקראים ללמוד משיחות הרבי לפורים ופסח, ללמוד בכל יום שתיים מאיגרות הרבי לפי נושאים, ולהשתתף בזיכוי יהודים בהנחת תפילין. ההרשמה בשליחת הודעה למוקד המבצע 0772312133.

  שלחן שבת

לזכור, להתעורר ולמחות

שבת זכור נקראת על שם מצוות זכירת עמלק. אנו מקדימים זכירה זו למחיית עמלק בפורים, שכן המן היה מצאצאי עמלק, ויש להקדים את הזיכרון לעשייה, ככתוב "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים", כדברי הגמרא (ירושלמי מגילה ג,ד): "שתהא הזכרתן קודם לעשייתן".

את מצוות זכירת עמלק הרמב"ם מגדיר (הלכות מלכים ה,ה): "מצוות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור וגו'". אדמו"ר הזקן מדגיש כי החובה לזכור את עמלק מוטלת על האדם בכל יום ויום. הדבר דורש הסבר: הלוא המעשה הוא העיקר בכל מצווה ומצווה, ומדוע נוסף על המצווה המעשית "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" התורה מוסיפה עוד מצווה – לזכור את עמלק?

תנאים למלחמה

זאת ועוד, כוחה של הזכירה בהיותה מעוררת את האדם אל המעשה המתחייב ממנה. הזיכרון, מטבעו, מחיה את הדבר בתודעתו של האדם, מעסיק את מחשבתו ומשפיע על רגשותיו, עד שהוא נהפך לכוח מניע לעשייה בפועל. ואולם על מחיית עמלק התורה מציבה תנאים רבים, המצמצמים במידה רבה את האפשרות לקיים את המצווה בפועל.

רק כאשר "בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב" חלה החובה למחות את זכר עמלק (כפי שהיה בפועל, שרק בימי שאול התקיימה מלחמתו בעמלק). אם תזמון המלחמה אינו תלוי בבני ישראל, אלא מותנה בסיוע אלוקי, "בהניח ה' אלוקיך לך", מה התועלת בזכירה?

ביטחון בניצחון

אדמו"ר הריי"צ אמר שכאשר חייל יוצא לקרב, הוא נושא על שפתיו שיר ניצחון, מתוך ביטחון מלא שינצח במלחמה. לכאורה, התנהגות זו עומדת בסתירה לכלל "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים-א כ,יא)? אלא ששירת הניצחון המוקדמת מעניקה את תחושת הביטחון החיונית להשגת הניצחון. בדומה לכך ניתנה לנו היכולת להילחם בעמלק הרוחני ולנצחו.

כל דבר בעולם יש לו מקור רוחני שממנו השתלשל, וגם לעמלק הגשמי יש שורש רוחני, שזו 'קליפת עמלק'. מצוות זכירת עמלק הגשמי מעוררת את היהודי להילחם ב'קליפת עמלק הרוחני', וזה ימהר את מחיית עמלק הגשמי.

מלחמה של חום בקור

עניינה של 'קליפת עמלק' מרומז במעשיו של עמלק הגשמי – "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", 'קרך' במשמעות של קור. עמלק מנסה 'לקרר' את רגשותיו החמים של היהודי כלפי עבודת ה'. הוא מנסה לקררו בדרכים שונות, ובכלל זה בטיעונים שכליים, בשאיפה למנוע ממנו את החום וההתלהבות בעבודת ה'.

על היהודי לאזור כוחות ולהשיב מלחמה ב'עמלק'. לשמור על החום היהודי ולעבוד את ה' מתוך חיות ולהט. על־ידי הכנעת עמלק הרוחני אנו מזרזים את מחיית עמלק כפשוטה, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(תורת מנחם, כרך סז, עמ' 263)

  מן המעיין

אהרון הכוהן

לעורר ולהרעיף

״ויקחו אליך שמן״ (שמות כז,כ). שבעת הנרות הם כנגד שבע הדרגות שיש בעובדי ה׳ – יש מי שעבודתו באהבה; יש מי שעבודתו ביראה; יש שעבודתו במידת הרחמים; וכן הלאה. וזאת הייתה עבודת אהרון הכוהן – לעורר את נשמות ישראל ולהרעיף עליהן אהבה רבה, כדי שיהיה בהן הרצון להיכלל בעצמותו יתברך.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

להוציא את השמן

״שמן זית זך, כתית למאור״ (שמות כז,כ).'שמן' רומז לטוב המצוי בכל אחד ואחד מישראל, גם ביהודי הפשוט ביותר, וכנאמר בספרים שמכל דבר אפשר להוציא שמן. על-ידי התקשרות בבחינת 'משה', ראש אלפי ישראל, מתעורר הטוב שבכל אחד ואחד מישראל, ומשה עושה מזה ״כתית למאור״, היינו שמן משובח ומובחר.

(ספר המאמרים קונטרסים)

קרוב לעם

״ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל״ (שמות כח,א). לא לרוממו, לא לנשאו, אלא לקרבו. המנהיג אינו צריך להיות מורם מעם, אלא קרוב לעם, בתוך העם.

(בני יששכר)

לא להרים

פעם אחת בשמחת תורה, בשעת חדווה והתלהבות עילאית, ביקשו התלמידים להרים את ה'חפץ חיים' ולרקוד עימו. לא הרשה להם ה'חפץ חיים', ואמר: אסור להרים בן-אדם למעלה מכפי שהוא באמת. לא נאמר "ואתה הרם״ אלא ״ואתה הקרב״ – לא לרומם אלא לקרב.

מנהיג שאינו מתבודד

משה היה נוטה להתבודדות, כנאמר ״ומשה ייקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה״, ואילו אהרון היה מעורב עם הבריות ורודף שלום. אמר ה׳ למשה שיקרב אל עצמו את מידת אהרון ויתקרב אל העם. מנהיג העם לא ראוי שיהיה מתבודד.

(רבי מאיר מפרמישלן)

לצוות, לקרב, לדבר

שלושה לשונות נאמרו בפרשה זאת: ״ואתה תצווה״, ״ואתה הקרב״, ״ואתה תדבר״. על המון העם, שדברי הסבר ונימוקים הגיוניים אינם נהירים להם, נאמר: ״ואתה תצווה את בני ישראל״ – צו ופקודה, שיש בהם משום יראת העונש. לחכמים ונבונים: ״ואתה תדבר אל כל חכמי לב״ – דברי הסבר וטעם. לאהרון: ״ואתה הקרב״ – המידה היותר עליונה, קירוב דעת וחברות.

(רבי משה חפץ)

כתר תורה

הקב״ה הרים את מעלת התורה ממעלת העבודה, שכתר תורה גדול מכתר עבודה. לכן אמר: ״הקרב אליך״ – שתהיה מעלתו קרובה למעלתך, אף שאינו מגיע אליה בשלמות.

(הנצי״ב)

מתוך העם

״מתוך בני ישראל״. רמז יש כאן, מדוע לא נבחר משה להיות הכוהן הגדול. כי הכוהן העושה את עבודת העם ונושא עליו את עוון בני ישראל צריך להיות מתוך העם, מעורב בו ויודע את חולשותיו ומגרעותיו, צרכיו וטרדותיו. לא כמשה העולה השמיימה, אלא כאהרון, הרודף שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו.

(אוצר התורה)

  אמרת השבוע

הראש שלך, הלב שלך

רבי ישראל סלנטר השתכר בפורים ושכב, ותלמידו רבי נפתלי אמסטרדם החליט לנצל את ההזדמנות ולבקש ממנו ברכה מיוחדת. הוא פנה אליו וביקש: "אנא יברכני מורי ורבי שיהיה לי הראש של ה'שאגת אריה', הלב של בעל 'יסוד ושורש העבודה', והמידות של מורי ורבי (רבי ישראל סלנטר)".

על אף שכרותו השיב לו רבי ישראל: "אתה נפתלי, עם הראש שלך, הלב שלך והמידות שלך!".

וביארו את דבריו, שכל אדם יש לו שליחות שהקב"ה נתן לו בעולם הזה, וזה תפקידו המיוחד לו. אין מבקשים מהאדם שיהיה לו הראש, הלב והמידות של מישהו אחר, אלא שישתמש בראש שלו, בלב שלו ובמידות שלו כדי לעבוד את ה' במידה המרבית.

  גאולהפדיה

יתגדל ויתקדש שמיה רבא

הַשֵּׁם שָׁלֵם. אמרו חז"ל (מדרש תנחומא סוף פרשת תצא), שכל עוד עמלק קיים – "לא השם שלם ולא הכיסא שלם; אבד זרעו של עמלק – השם שלם והכיסא שלם". לכן החשבון עם עמלק אינו רק בינו לבין עם ישראל, אלא בינו לבין הקב"ה, כפי שהתורה (שמות יז,טז) אומרת: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

על הפסוק "כִּי יָד עַל-כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" מביא רש"י: "ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכיסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית... שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכיסא שלם, שנאמר 'הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח' (תהילים ט,ז), זהו עמלק, שכתוב בו 'וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח' (עמוס א,יא), 'וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה' (תהילים שם), מהו אומר אחריו, 'וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב', הרי השם שלם, 'כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ', הרי הכיסא שלם".

בטור (או"ח תחילת סי' נו) נאמר שזו הכוונה בקדיש, כשאומרים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא": "שאנו מתפללין על שם ה', שאינו שלם, שיתגדל ויתקדש ושיחזור להיות שלם, והיינו לעת הגאולה שינקום מעמלק".

ה'אוהב ישראל' (פרשת זכור) אומר: "שעל-ידי קריאתנו בכל שנה פ' זכור, בהתעוררות להשם יתברך, ומבקשים בתחנונים למחות זרע עמלק מן העולם, יאזין ה' תחנוננו וישמע שוועתנו ותפלתנו בקרוב, למחותו מתחת השמים ואז יהיה השם שלם והכיסא שלם על-ידי משיח צדקנו".

מפיצים באהבה

משה לוי

בן 96, תושב קריית אתא

גמלאי של תעש, מחלק את 'שיחת השבוע' בשכונתו

נולדתי בכפר בתימן בשנת תרפ"ט (1929) ועליתי ארצה בשנת תש"ט (1949), למחנה עתלית. בתחילה עבדתי בסלילת כבישים ובכל מיני עבודות דחק. אחר-כך עבדתי 33 שנים בתעש.

שנים רבות אני מחלק את 'שיחת השבוע'. בעבר הייתי הולך מבית כנסת לבית כנסת ומביא אליהם בעצמי את העלונים. עכשיו אני מביא אותם לבית הכנסת שלי ולכולל, ואנשים באים ולוקחים ממני. אני מביא גם עלונים ברוסית, אבל עכשיו האיש שהיה לוקח ממני אינו מרגיש טוב, ייתן לו ה' בריאות.

אני מתפלל לה' שייתן לי עוד שנים טובות וכוח, ואוכל להמשיך לזכות את הרבים.

  מעשה שהיה

מגילת הנחיות המשפטן

במוחו עלה רעיון מקורי. הוא לקח מטפחת וקשר אותה סביב צווארו. בידו האחת אחז מגילה ובשנייה מארז משלוח מנות יוקרתי

השלווה שאפפה את הרי הגליל הופרה באחת. קול שקשוק הנשק ורעש המנועים הקפיץ את המתיישבים היהודים. לתדהמתם גילו שהם מוקפים בחיילי הצבא הבריטי.

זה היה בעיצומו של המאבק הגדול מצד היישוב היהודי בארץ ישראל כנגד הממשל הבריטי והמגבלות שהטיל על ההתיישבות בארץ. הבריטים התעקשו לקיים את חוקי הספר הלבן והצרו את צעדי המתיישבים.

המאבק דרש רכישת אדמות ורישומן בטאבו, ועליהן להקים יישובים חדשים. כאשר הוחלט לעלות על אדמת ביריה, שטח של כארבע-מאות דונמים שנקנו בכסף מלא, הבחירה הייתה מוצלחת. למשימה נבחרה המחלקה הדתית של הפלמ"ח, וחבריה החלו במו ידיהם לבנות את מצודת ביריה.

בחודש אדר תש"ה (1945) התמקמו המתיישבים בהר כנען והחלו לבנות את המצודה. הם עסקו גם באימונים. מכיוון שרוב החברים היו דתיים, הוחלט שהקיבוץ יקיים אורח חיים דתי מלא.

ואולם השלווה לא ארכה זמן רב. בוקר אחד, בב' באדר-א תש"ו (1946), מצאו עצמם המתיישבים מוקפים בצבא הבריטי. נקודת ההתיישבות הייתה לצנינים בעיניי השלטון. הם החלו לחפש אחר מצבור הנשק, בהנחה שלנוכח הסביבה העוינת לא תעלה הקבוצה למקום בלי נשק.


קמפיין למען ביריה. כתובות ברחבי הארץ "ביריה שייכת לנו"

לאחר חיפושים ובעזרת גששים ערבים גילו הבריטים את מחבוא הנשק. לשווא טענו החברים שהנשק נועד להגנה ואינו מיועד לשום מטרה אחרת. חבורת הצעירים הובלה למשטרת הר כנען ומשם הועברה לעכו, לקראת משפט צבאי.

המתיישבים התכוננו לגרוע מכול – להישפט למאסר עולם. זאת מאחר שהאנגלים הכריזו קודם לכן על מצב חירום, והודיעו שכל מי שברשותו כלי נשק צפוי להיענש עונש חמור ביותר. לאורך ימי המעצר הקבוצה הייתה מסוגרת בבית המעצר בעכו, ובקושי אפשר היה ליצור עימה קשר.

בינתיים התקרב פורים. הצעירים התחכמו וביקשו ממפקד המשטרה הבריטי לשלוח אליהם לקראת החג רב, שיערוך איתם את התפילות ויקרא לפניהם את המגילה. באותם ימים לא הייתה בעכו קהילה יהודית, ולא הייתה אפשרות להשיג רב מקומי.

המפקד הביע הבנה לבקשה, ומייד הציע להביא את הרב יצחק-משה זילבר, שכונה 'פודה השבויים', בשל התמסרותו ודאגתו הגדולה לשחרור אסירים מבתי הכלא הטורקיים ובהמשך בימי המנדט הבריטי. זילבר רכש את אמונם של הבריטים ופעל רבות מולם לשחרור האסירים.

המפקד הזמין אליו את זילבר וביקש ממנו לבוא בפורים למצודת עכו, לערוך את תפילות החג ולקרוא לפני האסירים במגילה.

האסירים, שרובם ככולם היו שומרי מצוות, ידעו לקרוא בעצמם במגילה ולא נזקקו לרב לצורך זה. כוונתם הייתה ליצור על-ידי הרב קשר עם נציגי המוסדות.

בינתיים החלו במוסדות לנהל התייעצויות קדחתניות בעניין קו ההגנה הרצוי. זילבר עדכן אותם שמצבם המשפטי של העצורים חמור. הוא דיווח שנודע לו כי האנגלים מבקשים להוציא מהמשפט הצבאי פסק דין של ראווה, שירתיע את היישוב היהודי כולו. היה צורך לאתר אדם המתמצא היטב בחוקי המשפט, שיוכל להנחות את העצורים כראוי.

במוחו של זילבר עלה רעיון מקורי. הוא לקח מטפחת וקשר אותה סביב צווארו. בידו האחת אחז מגילה ובשנייה מארז משלוח מנות של אוזני המן פריכים ובקבוק יין יוקרתי.

הוא ניגש למפקד המשטרה הבריטי ואמר בקול חלוש: "מצטער, אדוני, הצטננתי וגרוני כואב. לא אוכל לשמש שליח ציבור ולקרוא במגילה לפני העצורים", התנצל. "קח את המגילה הזאת ומצא קורא אחר במקומי".

מפקד המשטרה נבוך. מנין ימצא פתאום רב? רק את זילבר הכיר ועליו סמך. "כבוד הרב, אנא הואל בטובך להציע לי רב אחר שיוכל למלא את התפקיד".

בדיוק לרגע הזה חיכה זילבר. בראשו כבר היה מועמד מוכן ומזומן, אך הוא השיב בנימוס: "אמנם הזמן קצר, ואף-על-פי-כן ארד לעיר ואנסה לחפש רב מתאים". הוא השאיר את משלוח המנות על שולחן המפקד ויצא מהמקום. לאחר 'חיפושים' שנמשכו כמה שעות נמצא האיש המתאים. זה היה אחד מחשובי היישוב, משפטן מנוסה.

איננו יודעים אם אותו משפטן אכן קרא את המגילה לפני העצורים או שמישהו אחר עשה זאת, אבל אותו 'רב' קרא לפניהם ממגילה אחרת, שבה הדרכה מפורטת לקראת המשפט שעתיד היה להתקיים בחודש אייר. הוא פרש לפניהם את קו ההגנה הרצוי מבחינתם, ושינן איתם שוב ושוב את הטיעונים שעליהם להציג לפני השופט.

ואכן, במהלך המשפט הציגו המתיישבים הצעירים את טענותיהם לפני בית המשפט בביטחון ובבהירות, והותירו על השופטים רושם חזק. פסק הדין שניתן בסופו של דבר הקל איתם, והיישוב היהודי כולו נשם לרווחה.

(על-פי 'ספר מירון')

  רציתי לשאול

עם הרב ישראל-ניסן מור-יוסף

מנהל בית חב"ד בחצור הגלילית

האם השתטוּת, חיקויים וכדומה יכולים להיות חלק משמחת פורים?

יהודי צריך תמיד להיות שרוי בשמחה, כדברי דוד המלך (תהילים ק,ב) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". פעמים רבות השמחה באה מעניינים חיצוניים, המעוררים את הרגש הפנימי, כמו אכילת בשר ושתיית יין בחג; אמירת 'לחיים' בהתוועדות; שירה וריקודים.

אבל שמחה אמיתית, שהיא חלק מעבודת הבורא, אינה יכולה להיות כזאת שבסופו של דבר מביאה לידי מצב שהאדם משתטה וגולש לליצנות ולדברים שעלולים לפגוע באדם אחר ולמעשים שהם הפך התורה.

אכן, אחת ממצוות פורים היא 'משתה ושמחה'. נהגו בעם ישראל לעשות 'פורים שפיל', 'קידוש של פורים' או מינוי 'רב פורים', כדי להגביר את השמחה, אבל גם בזה יש להיזהר שלא להיגרר להשתטות, ליצנות או לחיקויים הפוגעים בכבודו של אדם.

הרמב"ם (סוף הלכות סוכה ולולב) מדבר על מעלת השמחה ומציין את דוד המלך שהיה "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר" לפני ארון הברית, עד שאמר "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי". התנהגות כזאת היא לכאורה 'השתטות', אבל זו 'שטות של קדושה'. דוד המלך כאילו התבזה כדי להגדיל את כבודו של הקב"ה.

זה העומק של 'שמחה של מצווה', שיש בה תוכן של קדושה ויראת שמיים. הגבול בין שמחה לליצנות מאוד עדין, וצריך להיזהר מליצנות עד הקצה האחרון. כך נזכה להיכנס בשלום לשמחת פורים ולצאת בשלום.

כשאנו אומרים 'לחיים' בפורים, כדי להיכנס לשמחת פורים ולהתמלא שמחה של מצווה אמיתית, אפשר להגיע גם ל'עד לא ידע'  בהתרוממות רוח של דברי תורה והתעוררות לאהבת ה', וזו העדות הגדולה ביותר שאכן זו שמחת פורים אמיתית.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

דיני ומנהגי סעודת פורים

שאלה: מתי עושים את סעודת פורים ומה אוכלים בה?

תשובה: סעודת פורים היא אחת מארבע המצוות המיוחדות לחג הפורים, כפי שנאמר במגילה "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה".

זמן הסעודה: רבים נוהגים לאכול את סעודת פורים אחרי תפילת מנחה שמתפללים אותה בעוד היום גדול, ויש המקפידים לאוכלה בבוקר (לפני חצות), אך אין יוצאים ידי חובה בסעודה שאוכלים בליל פורים.

מי שנאלץ להתחיל את הסעודה מאוחר ביום צריך להקפיד לאכול את רוב הסעודה ביום דווקא. קודם סעודת פורים טוב לעסוק מעט בתורה, על-פי הנאמר "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", ודרשו חז"ל: "אורה – זו תורה".

מאכלי הסעודה: יש ליטול ידיים ולברך 'המוציא'. לכתחילה יש לאכול בסעודה זו בשר (בהמה) ולשתות בה יין. בדיעבד אפשר לסמוך על הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובת הסעודה גם במיני מזונות ובשאר משקה המשכר (בלי אכילת לחם ובשר ושתיית יין דווקא). ויש שנהגו לאכול בסעודה כיסון בצק ממולא בשר (קרעפלאַך), מפני שפורים הוא יום טוב מכוסה, שצריך לאכול בו בשר כביום טוב, ועם זה הוא מותר בעשיית מלאכה.

שמחת הסעודה: יש שנהגו להדליק נרות בסעודת היום, כדרך שמחה ויום טוב. ראוי לשבת לסעודה עם בני הבית וחברים, מפני שאי-אפשר לשמוח כראוי לבד, ולשמוח ולהודות לה' על הניסים שעשה לנו. חלק מהשמחה היא שתיית יין עד שכרות ש"לא יֵדע בין ארור המן לברוך מרדכי". יש לשתות לפחות יותר מהרגיל ואז לישון, ומתוך שהאדם ישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. היודע בעצמו שמחמת השכרות לא יקיים כראוי מצווה כלשהי, כמו ברכת המזון, תפילת ערבית וכדומה או שיתנהג בקלות ראש – מוטב שלא ישתכר.

מקורות: בית יוסף סי' תרצה. ובשו"ע וברמ"א סי' תרצה, מג"א ס"ק ט. ברכי יוסף שם. באר היטב ס"ק א. פמ"ג א"א ס"ק ו. משנ"ב ס"ק ט-טו, ובביה"ל שם ד"ה עד דלא ידע. ילקוט יוסף שם. פסקי תשובות שם ס"ק ב-ג. קיצור שו"ע סי' קמב ס"ה. ספר המנהגים עמ' 58 הערה 11.

  חיים יהודיים

יוצר רעשנים לאוסף ייחודי

עשרים שנה הוא מגלף, משייף ובונה רעשנים במו ידיו. כל אחד שונה ובעל צליל ייחודי. אוסף נדיר ממלא את ביתו, והוא מוסיף ליצור רעשנים שמספרים סיפור

תעודת זהות. אביב כהן (70), יליד איראן, עלה לארץ בהיותו כבן שנה וחצי. כיום מתגורר בבני-ברק. אמן עץ ויוצר יודאיקה בעבודת יד: רעשנים, סביבונים, קופסאות אתרוג, פמוטים ועוד. בעברו היה צלם עיתונות וצלם אירועים, ובהמשך מורה לאמנות. כמעט שלושה עשורים הוא מייצר רעשנים, וכל אחד ואחד מהם הוא יצירה ייחודית.


אביב כהן ויצירותיו. "את הרעשנים שיצרתי אני לא מוכר תמורת כל הון"

ניצוץ. הכול התחיל בראש חודש אחד, אחרי תפילה אצל הרב יצחק כדורי זצ"ל. ירדתי לאכול בשכונת הבוכרים, ושם, בוויטרינה קטנה, ראיתי רעשן עבודת יד. שאלתי למחירו, והמוכר אמר: "זה לתיירים. לא בשבילך". אמרתי לו: "יום אחד הרעשן הזה יהיה שלי". השגתי 150 דולר וקניתי. זה היה רגע שהדליק בי משהו. אם יש אמן שיודע ליצור רעשן כזה, גם אני יכול. לא ידעתי אז שזה יהפוך לשלושים שנות יצירה.

התחלה. התחלתי לגעת בעץ, ללמוד אותו, להבין מה הוא מאפשר. ניסרתי, שייפתי, הדבקתי, פירקתי, בניתי מחדש. מהר מאוד הבנתי שכל רעשן הוא עולם לעצמו. אין שניים דומים. לא בצבע, לא בחומר, לא בצליל. כל רעשן מתוכנן מראש. בלי תכנון מוקדם, שום דבר לא ייצא כמו שצריך.

רעש. הרעשן הראשון שיצרתי היה רעשן פעמונים. פשוט, מוּכר, כזה שגדלנו עליו. אבל גם בו ניסיתי לשלב מרכיבים אישיים, פעמונים בגדלים שונים, כדי ליצור צליל שמח במיוחד. מזה גדלתי, והתחלתי להבין לאן אני הולך. מהרעש הפשוט הזה נולדו עשרות וריאציות: רעשן עץ שמכה בעץ, רעשן המחובר ברצועת עור שנותנת גמישות מדויקת; רעשן עם מגן דוד; רעשן עם חוטים.

מנגנון. במרוצת הזמן התחלתי להעמיק במנגנונים. באחד הרעשנים המורכבים ביותר שלי שולבו שלושה פרפרי ברזל: שניים מחזיקים את העץ, והשלישי מווסת את הצליל. ככל שאני סוגר, הצליל עולה; משחרר, יורד. הרעשן האחרון שאני עובד עליו בימים האלה הוא 'משנה צליל': יש בו מיתר, וכשאני לוחץ עליו ומקצר אותו, הצליל משתנה.

עץ. העץ הוא הלב של כל יצירה. יש רעשן שמזכיר צמה קלועה, ועשוי מעץ מהגוני. יש רעשן מעץ דובדבן. יש רעשנים מעץ ברזילאי נדיר, שנראה כמו קלף לפני עיבוד, והסיבים שלו קשים מאוד לעבודה. בסך הכול יש אצלי מעל עשרים סוגי עצים. לכל עץ צליל אחר, אופי אחר, נשמה אחרת.

שישים. כשהגעתי לשישים רעשנים רציתי ליצור רעשן שיסמן את הרגע. יצרתי רעשן בצורת שישים. בחרתי בעץ דובדבן; רך, נעים, יפה, והצליל שלו מיוחד מאוד.

משולש. הרעשן שאני גאה בו במיוחד הוא משולש מעץ בוק, שיש בו שילוב של גילוף, חריטה, צבעים שונים, שתי לשוניות שיוצאות מאותה נקודה.


חלק מיצירותיו (צילום: ערוץ 7)

עמלק. באחד הרעשנים המיוחדים ביותר שלי שילבתי שני סימני שאלה. עמלק תמיד עבד על סימני שאלה, התלבט איך לכבוש את העם היהודי, האם דרך הרגש או דרך השכל. בתוך הלשונית כתבתי: "תמחה את זכר עמלק", ובצד השני: "ארור המן, ארורה זרש". אנחנו צריכים לחסל את זכר עמלק. עדיין לא עשינו מה שצריך באיראן. כשאנחנו רדומים, בניו של המן מתעוררים.

חלום. את הרעשנים שיצרתי אני לא מוכר תמורת כל הון. החלום שלי הוא שאוכל להיות שותף בהקמת מוזאון לאמנות יהודית. לשם אוכל להביא את כל היצירות שלי, ובפרט את אוצר הרעשנים הנדיר, שאין כמותו בעולם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)