עם הרב אליהו סגל
מנהל בית חב"ד 770, שכונות קדמת ראשון – נעורים, ראשון-לציון
האם עבודת ה' מחייבת סגפנות והינזרות ממנעמי העולם הזה?
יש להבחין בין סיגופים ועינוי הגוף לבין שקיעה בתענוגות העולם. בעבר הייתה רוֹוחת התפיסה שכדי להתקרב אל הקב"ה, ובפרט אחרי שהאדם נכשל בדברים שאינם רצויים, נדרש להחליש את הגוף על-ידי תעניות וסיגופים. הבעל-שם-טוב לימד שאין לשבור את הגוף, אלא לעבוד את ה' עם הגוף ועל-ידי הגוף.
תלמידו וממלא מקומו, המגיד ממזריטש, הורה לבנו, רבי אברהם 'המלאך', להיזהר בבריאות גופו, והסביר, שכאשר נוצר נקב קטן בגוף, נגרם נקב גדול בנשמה. הרבי מליובאוויטש מדגיש שבדורותינו חשוב עוד יותר להקפיד על שמירת הבריאות ולהימנע מעינוי הגוף, ויש לעבוד את ה' מתוך שמחה. ובעומדנו על סף הגאולה, שבה כל מעדני עולם יהיו ״מצויים כעפר״, כהגדרת הרמב״ם, ניתן לנו כוח נוסף – לקדש את החומר על-ידי שימוש בו לענייני התורה והמצוות.
ואולם ההיגררות אחר תענוגות העולם אכן מהווה מכשול לעבודת ה'. בספר חובות הלבבות (פרק ג) נאמר ש"כשם שאי-אפשר שישְכְּנוּ האש והמים בכלי אחד, כן לא תשכון ביחד בלב אהבת ה' ואהבת עולם הזה".
גם במאמר 'באתי לגני' (ספר המאמרים תש"י עמ' 115) מדובר על ההגשמה שיוצרת המשיכה לתענוגות העולם, עד שהיא שוללת מהאדם את היכולת להרגיש את היוקר של הקדושה והאלוקות, "שזה בא בסיבת הנפש הבהמית, שהוא קבוע ומושרש בענייני העולם, וזהו כל מהותו ועניינו, ובהם יהגה וידבר בחיוּת ובהרגש, מתוך עונג רב".
ההבחנה היא בין הצרכים האמיתיים של הגוף לבין מותרות. הללו אינם תורמים דבר אלא מזיקים. והיה שגור בפי חסידים הפתגם: "מה שמותר – מיותר". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
