לרבים ביישוב היהודי בירושלים לא היו תנורים בבתיהם. הנשים היו לשות את בצק הלחם, ומשרתו של האופה היה אוסף אותו מבתיהן אל המאפייה.
פעם אחת הכינה אלמנה ענייה את העיסה שלה והזמינה את משרתו של האופה לבוא ולקחת את הבצק למאפייה. המשרת התמהמה, והאישה חששה שהעיסה תתקלקל. היא הוציאה אותה לרחוב, בתקווה למצוא מישהו שיסכים לשאת את הבצק למאפייה.
בקצה הרחוב נראתה דמות מתקרבת. זה היה הראשון לציון רבי ניסים-חיים-משה מזרחי. האלמנה לא הכירה את הרב, ושאלה אותו אם יוכל לקחת את העיסה למאפייה.
כשראה האופה את הראשון לציון ובידו תבניות הבצק – נחרד. הוא גער במשרתו על שהתמהמה, ובכך נגרם ביזיון לרב.
"אתה גוער במשרתך משום כבודי", אמר לו הרב, "אבל חמורה מזה היא מצוות 'כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן', ועליה עליך להקפיד".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
