חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2041
ערב ש"ק פרשת משפטים/שקלים, כ"ו בשבט ה'תשפ"ו (13/06/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2041
נס ההצלה מהמזימות הנסתרות
יש חדש
הברכה השמורה לארץ ישראל
עבד
כבוד הרב או צער האלמנה
להפוך את שקר העולם
מפיצים באהבה
עשרים הריאל נהפכו לארבעים
רציתי לשאול
צביעת מזון ומשקה בשבת
בקתה מעץ, פסנתר כנף, שקט מוחלט

מס' 2041, ערב שבת-קודש פרשת משפטים/שקלים, כ"ו בשבט ה'תשפ"ו (13.02.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

נס ההצלה מהמזימות הנסתרות

עולה ומתגלה עוד נס כביר – שעם ישראל מצליח לשמור על צביונו גם מול מאמצים מתוחכמים וממומנים היטב של גורמים זרים

בשנתיים האחרונות כולנו רואים את הניסים הכבירים שחילצו אותנו מטבעת חנק שאיימה להשמידנו חלילה. רק במהלך המלחמה הקשה בציר הרשע גילינו את מלוא המזימות שזממו אויבינו, ואת המשאבים הבלתי-נתפסים שהשקיעו כדי להשיג את מטרתם.

יד ה' ליוותה אותנו לכל אורך המלחמה, והנחילה לנו הצלחות אדירות, שהעולם כולו עמד משתאה מולן. הגבורה ומסירת הנפש של טובי בנינו פגשו את הניסים הגדולים של הקב"ה, ואין פלא שהשבים מהמלחמה מתגלים כמלאי אמונה ותעצומות נפש.

אבל יותר ויותר עולה ומתגלה עוד נס כביר – שעם ישראל מצליח לשמור על צביונו לא רק מול מזימות אויביו הגלויים, אלא גם מול מאמצים אדירים, מתוחכמים וממומנים היטב, של גורמים זרים. זו מערכה שקטה, עטופה במילים יפות של 'נאורות' ו'קידמה', אך מטרתה לנתק את המדינה היהודית משורשיה ולהפוך אותה ל'מדינת כל אזרחיה', נטולת נשמה יהודית.

קצה הקרחון

אנחנו רואים את קצה הקרחון בלבד של המימון הזר, המוזרם לעמותות ולארגונים, הפועלים לשינוי פניה של החברה. הללו חודרים למערכת המשפט, לאקדמיה, למוסדות החינוך, לכוחות הביטחון, ולמוקדי הכוח התקשורתיים.

מטרתם אחת – להחליש את הזהות היהודית, לכרסם בערכי המשפחה, לפגוע בקדושת השבת, ולהחליף את עולם הערכים היהודי בתפיסות עולם ליברליות-חילוניות. המשמעות היא הרס היסודות שהחזיקו אותנו כעם אחד לאורך אלפי שנות גלות.

הציבור נחרד לנוכח הגילויים על המזימה לייבא לארץ מיליון לא-יהודים מרוסיה (וכביכול 'לגייר' אותם ב'גיור' המוני פיקטיבי), כמשקל נגד לעלייה של עדות המזרח, שהביאו איתם את החיבור למסורת ולשורשים. ההקלטות שפורסמו חשפו את מה שרבים וטובים ידעו, אולי בלי ההוכחה החיה, חסרת הבושה.

כך התגלה הקמפיין המתוחכם שהפעילו גורמים זרים בתוך הציבור החרדי, בניסיון לקרוע את החברה החרדית לגזרים. פתאום התברר מי עומד מאחורי מודעות רחוב ופאשקווילים שהופצו בחוצות, ומי הפעיל ומימן עוד ועוד פעולות שנעשו בעורמה ובהונאה.

אחד הכלים המדאיגים ביותר במערכה הזאת הוא הניצול הציני של מערכת המשפט, בניסיון לכפות סדר יום חדש דרך הרשות השופטת. עשרות עמותות, שעיקר מימונן בא מממשלות זרות ומגורמים חיצוניים, הפכו את הגשת העתירות לבג"ץ לשיטה. הן עותרות נגד בנייה יהודית, נגד צעדים ביטחוניים, ובעיקר – נגד חוקים המבקשים לעגן את צביונה היהודי של המדינה. ובג"ץ עצמו, דלתו פתוחה לרווחה לפני כל הגורמים האלה.

כמיהה לאמת

העובדה שהמיליארדים הנשפכים על קמפיינים של הסתה ושינוי תודעה לא השיגו את יעדם – היא נס גלוי. הציבור היהודי ברובו נותר מחובר למסורת, והחיבור לשורשים מתחזק והולך. בתי הכנסת מלאים, חגי ישראל נחגגים בהתלהבות, וצעירים רבים מחפשים את הדרך בחזרה אל המקורות.

קשה להסביר זאת בדרך הטבע. זה נס אמיתי שכל המאמצים להנדסת תודעה נתקלים בחומה בצורה של אמונה. ככל שמנסים להחליש את הקשר ליהדות, לתורה ולמצוות, כך מתעוררת בקרב העם כמיהה עמוקה יותר לאמת ולמורשת היהודית הנצחית.


נס הקיום היהודי. מול שבעים אויבים וזוממים

  יש חדש

שבת למען הגמ"ח

בשבת זו, שבה קוראים בתורה את הציווי להלוות כספים לנזקקים, נהוג לחזק את מוסדות הגמ"ח בקהילה. הרבי מליובאוויטש קרא שכל קהילה ובית כנסת יפעילו קרן גמ"ח בעבור בני הקהילה, שבה יוכלו לקבל הלוואות בלי ריבית בעת הצורך. מצווה גדולה לתרום לקרן הגמ"ח, או להפקיד בה פיקדונות, שישמשו להלוואות.

אוצר הניגונים ה

אמן הנגינה החסידי ר' אלאור ולנר מגיש את אוצר הניגונים חב"ד חלק חמישי, במלל ותווים. בכרך זה נכללו ניגונים עתיקים וחדשים שלא נרשמו עד כה. טל' 0523334706.

ערכת 10 המכות

בהמשך ל'ערכת יציאת מצרים' הופיעה 'ערכת 10 המכות', המיועדת לילדים, ומובילה אותם שלב אחר שלב בסיפור הגאולה ממצרים, באמצעות דמויות מוחשיות למשחק, חפיסת קלפים מאוירת, ושיח חווייתי סביב שולחן הסדר. הזמנות באתר storytable.shop או בטל' 0529256476.

  שלחן שבת

הברכה השמורה לארץ ישראל

בפרשתנו הקב"ה מבטיח: "לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כו,כג). את המילים "לא תהיה משכלה" רש"י מפרש: "אם תעשה רצוני". היינו, שההבטחה מותנית בקיום רצון ה'.

מנין לומד רש"י שההבטחה מותנית? לפי מפרשי רש"י יש לקרוא את הפסוק ברצף אחרי קודמו: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלוֹקֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ", כאילו נאמר "וְלֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה".

הבטחה על תנאי

רש"י מוכרח לפרש כך, מפני שלא סביר לומר שההבטחה הגדולה "לא תהיה משכלה" באה בלי שום תמורה (והלוא רואים בפועל שיש תופעה של שכול, ה' ישמרנו). לכן יש לומר שיש תנאי בדבר – "אם תעשה רצוני".

ועדיין צריך להבין: א) אם הפסוק ממשיך את דברי הפסוק הקודם, מדוע לא נפתח בו' החיבור, "ולא תהיה משכלה"? ב) מדוע התנאי הוא "אם תעשה רצוני", ולא "אם תעבוד אותי" – המינוח שמופיע בפסוק הקודם – "ועבדתם"? ג) מדוע הברכה על מניעת השכול חלה בארץ ישראל בלבד – "בארצך"?

לציית למלאך

ההסבר הוא שאכן, הפסוק "לא תהיה משכלה" איננו המשך הפסוק "ועבדתם את ה' אלוקיכם", ולכן לא נכתב בו' החיבור, "ולא תהיה". מן ההכרח ללמוד שהפסוק "לא תהיה משכלה" בא בהמשך לפסוקים הפותחים את העניין כולו:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמׇרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי". והתורה ממשיכה: "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ, כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר". לעומת זה, הפסוק "ועבדתם" ממוקד בשלילת עבודה זרה, בהמשך לקודמו "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם".

ארץ מבורכת

הברכה "לא תהיה משכלה" איננה קשורה עם שלילת העבודה הזרה שבפסוק הקודם, גם משום שהבטחה גדולה כל-כך קשורה, בפשטות, עם קיום כל התורה והמצוות ולא רק כשכר על הימנעות מעבודה זרה. לכן לא נאמר "אם תעבוד אותי" ברמיזה לפסוק הקודם אלא "תעשה רצוני" – את כללות רצון ה', בכל התורה.

וההבטחה מתקיימת בארץ ישראל דווקא, ללמדנו שכאשר בני ישראל ממלאים את רצון ה', ארץ ישראל כולה מתברכת. ואכן, ארץ ישראל מבורכת במעלות וסגולות מיוחדות, המודגשות במילים: "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" – המקום הנעלה שהקב"ה ייעד לבני ישראל. בה דווקא שורה ברכת "לא תהיה משכלה". אבל הברכה שנאמרה אחר-כך, "את מספר ימיך אמלא", בה לא נאמר 'בארצך', מפני שהיא קשורה ליהודי עצמו ולא לארץ ישראל, והיא חלה בכל מקום שבו יהודי נמצא.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 992)

  מן המעיין

עבד

עבד לאדון אחר

״כי תקנה עבד עברי״ (שמות כא,ב). הלוא הוא נעשה עבד רק אחרי הקניה, ומדוע קראוֹ הכתוב 'עבד' עוד בטרם נקנה? יש כאן רמז לקונה, שיידע שהוא קונה עבד, עבד לאדון אחר, לאדון העולם.

(אלשיך)

לקנות את היצר

"כי תקנה עבד" – אותו יצר שפיתה אותך לעבור עבירות (עברי מלשון עבירה), עליך לקנותו לעבד, כך שתעבוד את ה' יתברך בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע כאחד.

(רבי מאיר מאפטה)

נקודה קטנה

ההבדל בין 'עברים' ל'עבדים' הוא הבדל דק מאוד – כאן ר' וכאן ד'. כמו הנקודה הקטנה המבדילה בין 'אחד' ל'אחר'. זו הנקודה העיקרית הטובעת את חותמה על כל דבר והנותנת דמות וצורה לכול.

(עיטורי תורה)

שחרור מלא

"שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא,ב). ״שש שנים״ – רמז לשית אלפי שנין דהווי עלמא; ״יעבוד״ – במשך זמן זה, היינו בעולם הזה דווקא, אפשר לעסוק בעבודת ה׳ בקיום התורה והמצווה; ועל-ידי עבודתנו זו, הרי ״ובשביעית״ – באלף השביעי, ״יצא לחופשי חינם״ – נשתחרר ונהיה חופשיים מכל ההעלמות וההסתרים השוררים כיום בעולם, ונזכה לגילויים הנעלים של העתיד לבוא.

(הרבי מליובאוויטש)

דלת ומזוזה

״והגישו אדוניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע״ (שמות כא,י). לפי שאחרי שפתחו לו פתח לצאת מעבדות לחירות, והוא בחר בטובות מדומות, ומניח את הדלת פתוחה ואינו רוצה לצאת לחופשי – יירצע בדלת; או אל המזוזה, שחקוקה עליה פרשת ״ואהבת את ה' אלוקיך״, והוא מחליף אהבת ה׳ באהבת האדון ואשתו השפחה.

(כלי יקר)

התקווה לחופש

שני הצדדים, הן בעל הבית הן העבד, חטאו, ומדוע מענישים את העבד לבדו? אלא המעביד, בעל הבית, טבעו לרדות, לשלוט ולהעביד. כך דרך העולם. התקווה היחידה לחופש היא שהעבד ימרוד בעבדות. ואולם כשהעבד עצמו אומר ״אהבתי את אדוני״, ומרצונו מטיל עליו את העבדות – מי יילחם נגדה? לכן הוא נרצע.

(רבי שמעון שקופ)

אוזן ימין או שמאל

אוזנו הימנית או אינו אלא של שמאל" (רש״י). ומשום מה יעלה על הדעת שהכוונה לאוזן שמאל? שכן על הפסוק ״יישקני מנשיקות פיהו״ בשיר השירים נאמר במדרש: ״היה הדיבור יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל״, ונמצא שהאוזן ״ששמעה על הר סיני לא תגנוב״ הייתה של שמאל דווקא, ולפיכך היה מקום לחשוב שתירצע אוזן זו.

(רבי יהושע-העשל מאפטה)

לצאת בזמן

״לא תצא כצאת העבדים״ (שמות כא,ז). אל נא נהיה כאותו עבד של הימים ההם, עבד כנעני, שאינו יוצא לחופשי עד שחבלו בו והוציאו את עיניו או את שינו, כשאינו יכול ליהנות עוד מן החופש. אל נא נהיה יושבים ומחכים עד שנגיע חלילה למצב כזה, אלא ״לא תצא כצאת העבדים״!

(אור חדש)

  אמרת השבוע

כבוד הרב או צער האלמנה

לרבים ביישוב היהודי בירושלים לא היו תנורים בבתיהם. הנשים היו לשות את בצק הלחם, ומשרתו של האופה היה אוסף אותו מבתיהן אל המאפייה.

פעם אחת הכינה אלמנה ענייה את העיסה שלה והזמינה את משרתו של האופה לבוא ולקחת את הבצק למאפייה. המשרת התמהמה, והאישה חששה שהעיסה תתקלקל. היא הוציאה אותה לרחוב, בתקווה למצוא מישהו שיסכים לשאת את הבצק למאפייה.

בקצה הרחוב נראתה דמות מתקרבת. זה היה הראשון לציון רבי ניסים-חיים-משה מזרחי. האלמנה לא הכירה את הרב, ושאלה אותו אם יוכל לקחת את העיסה למאפייה.

כשראה האופה את הראשון לציון ובידו תבניות הבצק – נחרד. הוא גער במשרתו על שהתמהמה, ובכך נגרם ביזיון לרב.

"אתה גוער במשרתך משום כבודי", אמר לו הרב, "אבל חמורה מזה היא מצוות 'כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן', ועליה עליך להקפיד".

  גאולהפדיה

להפוך את שקר העולם

שֶׁקֶר. העולם הזה נקרא 'עלמא דשקרא' [עולם השקר], ותכלית עבודת האדם להפוך את שקר העולם לקדושה וכך להביא את הגאולה. זה גם עניינו של המשכן – להפוך את ה'שקר' ל'קרש', וממנו ליצור את קרשי המשכן. זאת עושים על-ידי שמשתמשים באותן שיטות הנהוגות בעולם השקר, אבל להפך.

בעולם השקר יש מוסכמות שאינן בהכרח הגיוניות אבל הן נתפסות כהנחות יסוד קבועות ואיש לא יפר אותן. לעומת זה, בענייני תורה ומצוות פתאום שואלים שאלות. תורת החסידות מלמדת שצריך להחיל על התורה והמצוות את התפיסה שאלה דברים בסיסיים, שאין שואלים עליהם שאלות.

למשל, כשאדם מתקשר לבית חברו בעניין חשוב ואומרים לו שהחבר נח, ברור לו שאי-אפשר להפריע, אבל אם עונים לו שהוא לומד עכשיו תורה, יבקש להפריע 'רק לרגע'. למה? כי מוסכמות העולם קבעו ששעות השינה והמנוחה קודש הן. יהודי נדרש להפוך את המציאות, ולקבוע ששעות התורה והתפילה הן הקדושות ואסור להפריע בהן. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש לחסיד: בשעת הלימוד עליך לנהוג כאילו שבת עכשיו והטלפון מוקצה.

לא די לשלול את השקר, אלא אנו נדרשים להפוך אותו עצמו לקדושה. זה מה שיקרה בגאולה – עולם השקר עצמו יגלה את האמת האלוקית שבו. החושך עצמו יאיר. הנחש הקדמוני, שורש כל החטאים, יהפוך להיות 'שַׁמָשׁ גדול', כמו שהיה בתחילת הבריאה ולמעלה מזה. וה'גולה' עצמה תהפוך ל'גאולה' כאשר 'אלופו של עולם' יאיר בה.

מפיצים באהבה

מאיר טייב

בן 66, תושב אשדוד

בעל עסק לציוד משרדי, מחלק את 'שיחת השבוע' בבית הכנסת בשכונתו

אני קורא את 'שיחת השבוע' כבר הרבה מאוד שנים, ולפי דעתי הוא עלון השבת הטוב ביותר. אבל בשכונה שלנו, שכונה יז, לא תמיד הצלחתי למצוא אותו. בכל פעם שהייתי מוצא אותו, הייתי מאושר ממש.

לפני כשמונה-תשעה חודשים החלטתי שבמקום לחפש ולקוות שמישהו יביא, אתחיל להזמין בעצמי את העלון ואחלק אותו בבית הכנסת שלנו, 'שאר ישוב' שמו, שהוא הגדול בשכונה.

התחלתי להזמין כמות קטנה, כדי לראות איך הולך, ועכשיו המצב הוא שמייד כשאני מביא את הגיליונות, הם נחטפים ולא נשאר אחד. צריך לראות איך להגדיל את הכמות. אני שמח שיש לי הזכות לחלק את העלון המשובח הזה.

  מעשה שהיה

עשרים הריאל נהפכו לארבעים

סעדיה התחנן: "אנא, זה שורף את בשרי ונשמתי". אך סאלם הגיב: "לא דאגת לשריפת נשמתי כאשר חשדת בי, וקיבלת את הכסף לעיני כל קהל הצופים!"

המבטים החשודים שננעצו בגבו של סאלם היו כמדקרות חרב בליבו. מי האמין שהחבר והשותף הנאמן יגנוב מרעהו לאור יום!

סעדיה וסאלם היו ידידים בלב ובנפש. חברותם הייתה חזקה ואמיצה, כזאת שהבריות נהגו לומר עליה שאין דבר בעולם שיוכל לערערה.

בכל בוקר העמיסו השניים את סחורתם על חמורים ויצאו למסעותיהם בכפרי תימן. המסחר עלה יפה, והפרנסה הייתה מצויה בידם.

יום אחד אמר סעדיה לחברו: "היום עליי למהר. זה יום השנה לאבי, ואיני רוצה לאחר לבית הכנסת". סאלם נפרד ממנו לשלום, וסעדיה מיהר לבית הכנסת, והספיק להתפלל ערבית ולומר קדיש. כשיצא הבחין בסאלם מתקרב ובא לעברו.

זמן מה קודם לכן גילה סעדיה שארנקו איננו עימו. "אולי מצאת את הארנק שלי?", שאל את סאלם.

"לכן באתי. כנראה מרוב חיפזון נפל ארנקך. טוב שמצאתי אותו אני", אמר סאלם.

אלא שכאשר פתח סעדיה את הארנק, נחרד. "היו כאן ארבעים ריאל וכעת יש רק עשרים!". סאלם ניסה להרגיע: "אולי טעית בספירה?". אך סעדיה עמד על שלו.

"לא פתחתי את הארנק ובוודאי לא לקחתי פרוטה מכספך", הצטדק סאלם.

בינתיים התקבצו סביבם אנשים והחלו התלחששויות: האם סאלם הישר גנב מחברו הטוב? סאלם חש במבטים החשדניים, והדבר הכאיב לו מאוד.

"אני מודה", הדהים לפתע סאלם את חברו ואת העומדים סביבם. "נפלתי בפח. היצר הרע הסית אותי לקחת טובת הנאה שכר טרחה על מציאת הארנק. לא חשבתי שתשים לב". הוא הוציא מכיסו עשרים ריאל והגישם לסעדיה. "אנא סלח לי".

סעדיה קיבל את הכסף והצהיר שהוא מוחל לו בלב שלם.

בעיניו של סאלם נקוו דמעות והוא מיהר לביתו. כמעט לא יכול היה לדבר. מתייפח סיפר לאשתו את המעשה שאירע.

"ברור שלא נגעתי בכסף שאינו שלי", אמר בכאב, "אך אילו הייתי מכחיש, היו חושבים שאני הגנב ולא מי שבסך הכול קיים מצוות השבת אבידה".

"וכי בעבור מצוות השבת אבידה עליך להוסיף כסף משלך?", תהתה האישה.

"המשל אומר שמצוות אינן נקנות בקלות כמו שמפצחים אגוזים", השיב סאלם. "מצווה אמיתית צריכה לעלות במאמץ, בכסף. אינני הגנב, ואולם ההשגחה העליונה זימנה לידי לקיים מצוות השבת אבידה, וקיימתי אותה במלואה".

ליבו של סאלם דאב על חברו שחשד בו, ועל שמו הישר והטוב שהתהפך. בצערו החליט שלא לדבר עוד עם חברו.

חלפו כמה שעות ופתאום הופיע סעדיה בפתח הבית. "מדוע אינך מתנהג איתי כמו אח?", שאל. "למה נתת לי כסף שאינו מגיע לי?!".

"הלוא אתה דרשת מידי את הכסף!", הגיב סאלם.

"חלילה! רק אמרתי את האמת, שהיה חסר כסף בארנק", השיב סעדיה.

"אז מי לקח את הכסף החסר?", שאל סאלם.

סעדיה השיב ביובש: "מי לקח? אני הטיפש בעצמי. נזכרתי שבצוהריים שילמתי ליחיא עשרים ריאל ושכחתי. בבית נזכרתי ומיהרתי אליך לבקש סליחה ולהשיב את הכסף".

אלא שסאלם סירב לקבל את הכסף. "ברגע שמסרתי לך את הכסף – הפקרתי אותו". סעדיה התחנן: "אנא, זה שורף את בשרי ונשמתי". אך סאלם הגיב: "לא דאגת לשריפת נשמתי כאשר חשדת בי, וקיבלת את הכסף לעיני כל קהל הצופים!".

סעדיה התעקש: "אני מוכן להכריז על פשעי לפני כל הקהל!". ואולם סאלם הגיב וטען שהקהל לא יאמין לדברים ויחשוד שהוא עושה זאת מתוך חברות בלבד. "אני רק רוצה שתעזוב את ביתי. עשה בכספי כרצונך".

למוחרת בבוקר הופיע שליח בית הדין בביתו של סאלם ובידו זימון לדין תורה, לבקשת סעדיה. השמועה על דין התורה החריג פשטה במהירות, והמקום התמלא בעלי מלאכה שסגרו את עסקיהם ובאו לראות כיצד יפסקו הדיינים.

סעדיה טען שהוא מוכן לשלם כל קנס שיושת עליו, אך סאלם השיב שהתגלגלה לידו מצוות השבת אבידה, ולא ימכור אותה. ועוד, סעדיה היה צריך לזכור שהמלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים.

הדיינים הקשיבו ולא ידעו כיצד לפסוק. לאחר שלוש שעות של התייעצות יצא אב בית הדין והציג את ההחלטה:

"רואים אנו ששניכם אנשי אמת, שונאי בצע. הלוואי ירבו כמותכם בישראל", פתח ואמר. "ואולם ריב ומחלוקת סופם מדנים ושנאה. אנו מציעים שבכסף ייעשה מעשה טוב – אתה, סאלם, תוותר על כספך, סעדיה יוסיף עוד עשרים ריאל, ובסכום המכובד הזה תכניסו חתן וכלה עניים לחופה".


יהודים בתימן. "הדיינים הקשיבו ולא ידעו כיצד לפסוק"

השניים קיבלו את הפסק. קהל השומעים הריע לדיינים, והמעשה נהפך לשיחת היום.

(על-פי 'בסערות תימן')

  רציתי לשאול

עם הרב אליהו סגל

מנהל בית חב"ד 770, שכונות קדמת ראשון – נעורים, ראשון-לציון

האם עבודת ה' מחייבת סגפנות והינזרות ממנעמי העולם הזה?

יש להבחין בין סיגופים ועינוי הגוף לבין שקיעה בתענוגות העולם. בעבר הייתה רוֹוחת התפיסה שכדי להתקרב אל הקב"ה, ובפרט אחרי שהאדם נכשל בדברים שאינם רצויים, נדרש להחליש את הגוף על-ידי תעניות וסיגופים. הבעל-שם-טוב לימד שאין לשבור את הגוף, אלא לעבוד את ה' עם הגוף ועל-ידי הגוף.

תלמידו וממלא מקומו, המגיד ממזריטש, הורה לבנו, רבי אברהם 'המלאך', להיזהר בבריאות גופו, והסביר, שכאשר נוצר נקב קטן בגוף, נגרם נקב גדול בנשמה. הרבי מליובאוויטש מדגיש שבדורותינו חשוב עוד יותר להקפיד על שמירת הבריאות ולהימנע מעינוי הגוף, ויש לעבוד את ה' מתוך שמחה. ובעומדנו על סף הגאולה, שבה כל מעדני עולם יהיו ״מצויים כעפר״, כהגדרת הרמב״ם, ניתן לנו כוח נוסף – לקדש את החומר על-ידי שימוש בו לענייני התורה והמצוות.

ואולם ההיגררות אחר תענוגות העולם אכן מהווה מכשול לעבודת ה'. בספר חובות הלבבות (פרק ג) נאמר ש"כשם שאי-אפשר שישְכְּנוּ האש והמים בכלי אחד, כן לא תשכון ביחד בלב אהבת ה' ואהבת עולם הזה".

גם במאמר 'באתי לגני' (ספר המאמרים תש"י עמ' 115) מדובר על ההגשמה שיוצרת המשיכה לתענוגות העולם, עד שהיא שוללת מהאדם את היכולת להרגיש את היוקר של הקדושה והאלוקות, "שזה בא בסיבת הנפש הבהמית, שהוא קבוע ומושרש בענייני העולם, וזהו כל מהותו ועניינו, ובהם יהגה וידבר בחיוּת ובהרגש, מתוך עונג רב".

ההבחנה היא בין הצרכים האמיתיים של הגוף לבין מותרות. הללו אינם תורמים דבר אלא מזיקים. והיה שגור בפי חסידים הפתגם: "מה שמותר – מיותר".

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

צביעת מזון ומשקה בשבת

שאלה: האם מותר להוסיף בשבת תבלינים או תרכיזים הצובעים את המזון או המשקה?

תשובה: אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת היא 'הצובע'. מהותה של מלאכה זו היא תוספת יופי בדבר הנצבע.

איסור צובע אינו חל על מאכלים ומשקאות. טעם הדבר מבואר בפוסקים בכמה אופנים: יש שכתבו שאין זו דרך צביעה כלל, ויש שביארו שצביעה אינה נחשבת חלק ממלאכת הכנת האוכל, ולכן שינוי המראה החיצוני של מאכל או משקה אינו בגדר מלאכת צובע.

לפיכך נפסק שמותר לטבול מאכל בדבר הצובע אותו; להוסיף תבלינים למאכל אף שהם משנים את צבעו; להוסיף תרכיז או תמצית למשקה; וכמו-כן לערבב משקאות בצבעים שונים. יש שכתבו שכאשר מוסיפים תרכיז למים נכון להקדים את החומר הצובע ואחר-כך למזוג את המים, אך המנהג הרוֹוח להקל בכל אופן.

היתר זה אינו מוגבל לשעת האכילה או השתייה דווקא, ואפשר לעשות זאת גם קודם לכן, ובלבד שהפעולה נעשית לצורך האכילה או השתייה במהלך השבת. ואולם אם אין בה צורך לשבת – יש בכך חשש איסור הכנה משבת לחול.

יש להדגיש: כל ההיתר נאמר רק כאשר הצביעה נעשית כחלק מהכנת המאכל או המשקה לאכילה. אם הצביעה נעשית לשם צביעה בלבד, הרי זה איסור גמור. כאשר הצביעה נעשית לצורך האכילה וגם מתוך כוונה לייפות את המאכל – יש בזה מחלוקת הפוסקים, ונכון להחמיר. ואם מטרתה לנוי בלבד, כדי להרשים או לייפות – הדבר אסור לכל הדעות.

מקורות: רמב"ם הל' שבת פ"ט הי"ג. טושו"ע סי' שכ סי"ט. שו"ע אדה"ז שם סכ"ו ואילך. פרי מגדים א"א שם סקכ"ה. שער הציון סי' שיח סקס"ה. שו"ת רב פעלים ח"ג חאו"ח סי' מא. שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' עא. שו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' כ. ח"ו חאו"ח סי' מח. שבת כהלכה פ"כ ס"א ואילך ובביאורים אות א. וש"נ.

  חיים יהודיים

בקתה מעץ, פסנתר כנף, שקט מוחלט

פסנתרן, מלחין, אחד היוצרים המסקרנים שצמחו בעולם הדתי-חרדי. המוזיקה שלו כבר מצאה את דרכה לפסקול של במאי בין-לאומי, והוא עצמו מלווה את גדולי האמנים בארץ ובעולם

תעודת זהות. אחיה-אשר כהן (39), תושב קריית משה, ירושלים. פסנתרן ומלחין, דור רביעי למוזיקאים. בוגר האקדמיה למוזיקה ומחול, מלמד באקדמיה ובבית ספר גבוה למשחק. מלווה אמנים גדולים, ויצירותיו שולבו בפסקול של במאי בין-לאומי.


אחיה ופריד. כימיה שמעבר למילים (צילום: חיים טויטו)

שורשים. המוזיקה במשפחתנו היא חלק בלתי-נפרד מההווי בבית. סבתא ניגנה במנדולינה. סבא ניגן במלחמת העולם השנייה בתזמורת הצבא הצרפתי. אבי וסבי היו בלהקות צבאיות בעולם. אני המשכתי את השרשרת בארץ.

ילדות. גדלתי בירושלים. מגיל צעיר אהבתי לשיר, לתופף, להקשיב לניגונים. ההורים הביאו לי מורים למוזיקה, אבל לא אהבתי להתאמן. יום אחד אמר אבא: "אני אלמד אותך". זה היה רגע מיוחד בעבורי. פתאום משהו בי נפתח. חודשיים לפני בר-המצווה הרגשתי שהשמיים נפתחים מעליי. הבנתי שאני אוהב מוזיקה, מחובר אליה, שייך אליה.

חזרה. אבי חזר בתשובה בקראון-הייטס בניו-יורק בשנות השבעים המאוחרות. הוא ניגן וחי עם הגיטריסט המפורסם יוסי פיאמנטה ועם אחיו אבי ע"ה. יוסי משך את אבא לעולם התורה והמצוות. שנים אחר-כך, כשכבר הייתי מוזיקאי פעיל, יוסי בא לארץ והתחלתי לנגן איתו. זה היה מפגש של עולמות. היה לנו חיבור מיוחד שנע בין חסידות למוזיקה.

יוסף ניגון. כשיוסי נפטר, יום אחרי ההלוויה שלו הלחנתי את 'יוסף ניגון', שהוקדש לזכרו. הלחן יצא ממני כמו בכי. כיום הוא מושר במקומות רבים. הזמר יעקב שוואקי הכניס אותו לאלבומו. זה היה רגע מכונן בקריירה המוזיקלית שלי, שבו הבנתי שמלבד שליחות הנגינה שלי, אני יוצר, ועליי לנצל את הכוחות שקיבלתי מהקב"ה.

פריצה. אחרי שסיימתי בהצטיינות את הלימודים באקדמיה, שלחו אותי לקנדה, לחודש במרכז בין-לאומי ליוצרים. מקום חלומי: בקתה מעץ, פסנתר כנף, שקט מוחלט. הם נתנו לי כל מה שאני צריך כדי להגשים את החלומות המוזיקליים שלי. ערב אחד ביקשו שאנגן באולם פנימי. ניגנתי את 'אשא עיניי אל ההרים'. לא ידעתי מי נמצא באולם. אחרי הנגינה ניגש אליי במאי בין-לאומי, ושאל: "זה שלך?". אמרתי שכן. הוא ביקש להשתמש בזה בסרט שלו. אפילו כתב מילים באנגלית שמחקות את המקור. זה היה רגע שבו הבנתי שאני יכול לקחת את המוזיקה שלי רחוק יותר ממה שדמיינתי.


הבמאי ספייק לי מתרגש מהנגינה של אחיה (צילום:
(Banff center

כימיה. כמעט עשרים שנה אני מנגן עם אברהם פריד ואמנים גדולים נוספים. אני מרגיש איתם משפחה. יש ביני לבין פריד כימיה שמעבר למילים. השבוע אנחנו טסים למוסקווה, לסיום הרמב"ם, ואני מודה לה' על הזכות שנפלה בחלקי.

ניגון. כשאני מנגן ניגון חסידי, אני כולי שם. ניגון חסידי זה משהו אחר, עולם אחר, שונה לגמרי מכל עולם המוזיקה הרגילה. כשאני מעבד ניגון ישן, זו משימה רבת אחריות. להביע את הניגון, זה העיקר. שאנשים יבינו וירגישו אותו. אני מציג את הניגון בדרך הנקייה ביותר, ורק אחרי שהוא עומד לעצמו אני נותן לעצמי יותר חופש. זה משתנה מניגון לניגון, אבל תמיד מתחיל מההבעה הפנימית של המנגינה.

אדר. חודש אדר בעבורי הוא חג פרטי. זה היה החודש שבו הכרתי את רעייתי. חודש אדר מוציא מאיתנו החוצה את השמחה הפנימית. כדאי שננסה ליישם זאת גם לאורך השנה, ונזכור שיש בלב כולנו שמחה פנימית, והיא רק צריכה להתגלות!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)