מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2039
	העץ היהודי עתיק היומין
	יש חדש
	שיר ניצחון בדרך לקרב
	המלחמה בעמלק
	הייפלא מה' דבר
	ארץ ישראל בכל העולם
	מפיצים באהבה
	חלום בין מירון להר הזיתים
	רציתי לשאול
	האכלת בעלי-חיים
	הכירו את איש האפרסמון

גיא ארליך, האיש שמנסה להחזיר לחיים את הצמחים האבודים של ימי המשנה, ולשחזר את הריח שנעלם, מספר איך הצמחים הם אלה שמחברים אותו לשורשים

תעודת זהות. גיא ארליך, בן 55, תושב קיבוץ אלמוג בצפון ים המלח. נולד בירושלים, היה עיתונאי ויזם חברתי. הקים מרכז מחקר ופיתוח לצמחי מרפא מהמקרא ומהמדבר. מגדל את מטע ה'אפרסמון' העתיק הגדול בעולם, לצד עשרות מיני מור ולבונה – סממני הקטורת ששימשו בבית המקדש.

גיא ארליך

הגשמה. כשבאנו לכאן, כולם אמרו לי לגדל תמרים. זה בטוח ויציב. ואני מגדל 'אפרסמונים' ומגוון צמחים וזנים של מור ולבונה. ככה זה כשאתה הולך אחרי מה שמרגיש לך נכון, גם אם הוא לא הגיוני על הנייר ולא ממש משתלם כלכלית.

גילוי. הכול התחיל בטיול משפחתי בעינות צוקים. שם, בין המים למדבר, הבנתי שאני רוצה להחזיר לחיים משהו שהיה פה אלף שנה ונעלם. האפרסמון. מכרנו את הדירה בירושלים, לקחנו סיכון גדול, והתחלנו מאפס. לא ידעתי אז כמה ארוכה תהיה הדרך.

יקר. האפרסמון שאני מגדל איננו הפרי הכתום המוּכר. זה צמח אחר לגמרי. בתקופת המקרא קראו לו צורי, ובלשון המשנה – אפרסמון. ממנו הפיקו את הבושם היקר ביותר בעולם העתיק. רק מלכים יכלו להרשות אותו לעצמם, או אנשים אמידים מאוד.

גיא במטע. "המטע הגדול בעולם של הצמח" (צילום: אלכס ליבק)

זיהוי. הזיהוי של האפרסמון הקדום אינו ודאי. יש שתי גרסאות של צמחים שמתמודדים על השם.  אני מסתמך על מחקרים המזהים את הצמח שאני מגדל עם האפרסמון מימי המשנה. רוב החוקרים תומכים בזיהוי הזה. בכל מקרה אנחנו קרובים. כל שנה אנחנו מבינים עוד משהו.

מטע. כיום אני מגדל את המטע הגדול בעולם של הצמח, לצד שמונה מיני לבונה ושלושים וחמישה מיני מור. מלווה אותי ההכרה שאני לא מגדל צמח שגרתי, אלא מחזיר משהו יהודי-שורשי, עתיק, שהיה חלק מהקטורת בבית המקדש.

בשמים. בעולם הקדום בני-אדם לא התקלחו כל יום ולא החליפו בגדים לעיתים תכופות. ביוב זרם ברחובות. להבדיל, בבית המקדש, היו ריחות של קרבנות. ריח הקטורת היה מאזן את הריחות האחרים. הצורי, האפרסמון, הוא הראשון בסממני הקטורת. אלף שנה הוא גדל כאן, עד שנעלם עם נפילת האימפריה הרומית והכיבוש המוסלמי.

אמונה. היו רגעים של ייאוש במהלך שנות גידול הצמחים. אבל הייתה לי תחושת ייעוד. הצמחים האלה חיברו אותי לשורשים שלי. בזכותם גיליתי על עצמי שאני מאמין. אני רואה ניסים קטנים בדרך.

מפגש. אנשים מכל המגזרים באים לבקר, מריחים ומתרגשים. זה נותן לי כוח. אני רואה את ההתרגשות בעיניים שלהם. הם מבינים שהם עומדים מול צמח שהיה חלק מהזהות של העם היהודי. זה מחבר אותם, וכאמור, מחבר גם אותי.

בירור הלכתי ומדעי בעקבות שמן האפרסמון

מדבר. רוב היום אני בשטח, באזור החם ביותר, חמישים מעלות בצל. אבל זה ביתי. אני הולך בין השורות, בודק כל עץ. זה לא צמח אחד, זו נבחרת שלמה. מור, לבונה, אפרסמון. כל אחד מהם מספר סיפור של עם, של מסורת, של רפואה עתיקה. אלה חיי.

שאלה. אילו יכולתי לשאול את מגדלי האפרסמון המקוריים שאלה אחת, הייתי שואל על הזיהוי המדויק. אבל האמונה נותנת לי כוח להמשיך, גם בלי תשובה מוחלטת.

חלום. החלום שלי הוא להקים מרכז מחקר ענק לצמחי המדבר: רפואה, היסטוריה, רוח, מורשת. מקום שילמד את הסיפור של העם שלנו דרך הצמחים. אפשר להתקדם יותר מהר, אבל יש צווארי בקבוק. ואנצל את הבמה לומר שאשמח שעוד אנשים ייתנו כתף למשימת הצמחים שלי, כי בסופו של דבר אני אדם אחד. ערב ט"ו בשבט זה הזמן שלנו לתת יד לשורשים שלנו, תרתי משמע.