ככל שניסה להתקרב אל הספר, התרחק הספר ושקע בין הגרוטאות. הוא גמר בליבו שלא להשאירו שם, ולאחר מאמץ רב הצליח להגיע אליו
שמונה בבוקר, יום קיץ חם, כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים. קבוצת בני מושבים הייתה אמורה לאסוף אותו ממרומי הר מירון, בדרך לבחינת אפשרות התיישבות בהר חזון. הדקות חולפות והרכב אינו מגיע.
יוסף הגלילי, מייסד המושב מירון, מהפעילים הבולטים בקבר רבי שמעון בר-יוחאי, ויו"ר אגודת הכנסת האורחים במקום, החליט לנוח מעט בחדרו שבחצר רשב"י. מרוב עייפות שקע בתרדמה, וחלם חלום מטלטל.
.jpeg)
יוסף הגלילי בימי שירותי הצבאי
בחלומו היה במחסן הכלים של מוסד הכנסת האורחים. סביבו ערימות גרוטאות ושברי כלים. בעודו מתכופף להרים את אחד השברים, נפל מכיסו עט פרקר יוקרתי. הוא ניסה להרימו, אך ככל שקרב אליו, חמק ממנו העט שוב ושוב.
כמעט התייאש, ואז הבחין בספר בעל כריכה נאה בין הגרוטאות. אלא שככל שניסה להתקרב אליו, התרחק הספר ושקע בין הגרוטאות. הוא גמר בליבו שלא להשאיר את הספר שם, ולאחר מאמץ רב הצליח להגיע אליו.
ואז נדהם. זה לא היה ספר אלא מצבת אבן מרובעת וכבדה, מצבת קברו של הרש"ש, רבי שלום שרעבי, ששימש ראש ישיבת המקובלים בית א-ל (נסתלק בי' בשבט תקל"ז).
בחלומו תמה מה למצבת הרש"ש במחסן גרוטאות בחצר הרשב"י, בשעה שמקום קבורתו בהר הזיתים? מתוך הפליאה הקיץ יוסף לקול נקישות בדלת.
שליח הגיע לקרוא לו לנסוע להר חזון. הוא אמר לו שבשל תקלה בדרך התבקש להמתין במירון לקבוצה. כדי להעביר את הזמן ניגש יוסף לארון הספרים להוציא ספר אקראי. להפתעתו גילה כי זה הספר 'אור השמש', העוסק בדמותו של הרש"ש.
במהלך ההמתנה הוסיף לעיין בספר, מהרהר בסמיכות המופלאה שבין החלום לספר שזימנה לו ההשגחה. בהמשך היום הסיור התקיים, ותוצאותיו המוצלחות היו הקמת המושב חזון במרומי ההר.
חלפו כמה שבועות. בהושענא רבה יצא יוסף עם חבר לירושלים, להתפלל בכותל המערבי. כשלא נמצאה חניה סמוכה, החנו את הרכב לצד הכביש החוצה את הר הזיתים. אחרי התפילה בכותל עצר יוסף לתפילה קצרה בקבר 'אור החיים' הקדוש.
כשהלך לאורך הגדר הבחין לפתע במצבת אבן שהייתה מוכרת לו מאוד. הוא התקרב וליבו החסיר פעימה. זו הייתה מצבת קברו של הרש"ש. מעולם לא ביקר שם קודם לכן, אך את המצבה הזאת ראה בבירור בחלומו. צורתה תאמה בדיוק ל'ספר' העבה שראה בחלומו.
.jpg)
החלום והציון. ציון רבי שלום שרעבי
התברר כי הירדנים הרחיבו את הכביש על חשבון הקברים, אך כשהגיעו לשורת קברו של הרש"ש עצרו, והקימו במקום גדר חדשה. הגילוי הרעיש את יוסף.
בדרכו לרכב גלגל כמה אבנים, כדי לעלות מעל הגדר, ולפתע מצא פתק תחתיהן. הוא תחב אותו לכיסו ובנסיעה עיין בו. זה היה דף ובו רשימת קברי הצדיקים הקבורים בחלקה זו. נראה שכתב אותו הקבלן שמונה לשפץ את הקברים.
לצד שמו של הרש"ש נרשמה פיסקה קצרה שאמר סמוך לפטירתו: "על כל צרה שלא תבוא, תבואו ותתפללו על קברי. והנני מבטיח לכם, שאם תתפללו בלב שלם על קברי – תפילתכם תקובל ברצון ולא תשוב ריקם".
יוסף חש שלפתק הזה עדיין מחכה תפקיד, והוא שמר אותו בנרתיק תעודת הזהות שלו.
זמן מה לאחר מכן, בשובו מתפילת שחרית בהנץ החמה, צלצל הטלפון בביתו. מעברו השני של הקו היה אחד התומכים הגדולים בהכנסת האורחים, שביקש למסור את כספי מעשרותיו. הם קבעו להיפגש בירושלים.
כשנפגשו בשעה מוקדמת באותו יום אמר לו התורם: "יש לי משפט חשוב היום ואבקש שתתפלל בעבורי". "מתי יתקיים המשפט?", שאל יוסף. "באחת-עשרה", השיב התורם. "אם כן, מדוע הקדמת כל-כך?", תהה יוסף.
התורם השיב שבכוונתו לעלות תחילה להר הזיתים להתפלל בקבר 'אור החיים' הקדוש. האיש הושיט לו סכום כסף נכבד, ויוסף הוציא מכיסו את תעודת הזהות כדי לשמור בנרתיקה את הכסף.
כשפתח את הנרתיק, נשר הפתק שמצא ליד קבר הרש"ש. ואז צץ במוחו רעיון. "מאחר שאתה כבר שם", אמר לתורם, "לך עוד כמה צעדים, וסמוך לגדר תמצא את קברו של הרש"ש. אמור שם פרקי תהילים, וצרף את בקשתך. יש קבלה מהצדיק, שתפילה על קברו לא תשוב ריקם".
האיש הבטיח לעשות כן. לא חלפו ימים רבים והשניים נפגשו שוב. פניו של האיש זרחו. "הצדק יצא לאור. זכיתי במשפט!", בישר.
מתוך הודיה לה' תרם סכום נוסף לטובת הכנסת האורחים במירון. ואילו יוסף ראה בכך אות משמיים שזכות הצדיקים קיימת ועומדת לעד.
(על-פי ספרו של גלילי, 'איש מירון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
