מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2037
	מכה לרוע, תקווה לעולם
	חדש על המדף
	מנין הכוחות להוציא ממצרים
	מכות מצרים
	אין חשש תביעה
	אמת אינה משתנה
	מפיצים באהבה
	שעון במקום כדור
	רציתי לשאול
	שינוי דעה לאחר ברכה
	הקול האמוני במערכת הרפואית

רופא כירורג, שבשנתיים האחרונות התנדב לשרת 400 ימים במילואים, מספר על המסע לאמונה עמוקה. על ההשראה מאביו ניצול השואה, ועל האופטימיות שמאירה לו את הדרך

תעודת זהות. הד"ר עמוס סבו, בן 69, רופא כירורג, כיום תושב עתלית, עבד עד לא מכבר במרכז הרפואי בנהריה. שימש קצין בצנחנים. בעבר היה מנוכר לתורה ולמצוות, וכיום יהודי מאמין, מקפיד על ציצית ותפילה. בשנים האחרונות נהפך לקול האמוני הבולט במערכת הרפואה בארץ.

"כיום אני יהודי מאמין בה' ". הד"ר סבו בכותל

אופטימיות. גדלתי בנהריה לאב ניצול אושוויץ ואם ילידת הארץ. אבי היה האדם המדהים והמבריק ביותר שפגשתי. רוקח בעל ידע עצום. הוא הציל חיים של ילדים רבים שהובהלו למיון אחרי שאכלו צמחים רעילים, למשל. היה טוב לב ובריא בנפשו, על אף מאורעות השואה וצעדת המוות. ניהל בית מרקחת בבודפשט עד שנלקח למחנות. כשהגיע לרציף באושוויץ החליט החלטה נחושה שיֵצא משם חי. האופטימיות של אבא עברה אליי, ואני תמיד מרגיע חברים שחוששים מנבואות זעם.

חלוץ. התגייסתי אחרי מלחמת יום הכיפורים. הגענו להיאחזות נח"ל מורג ברצועת עזה, שהייתה לפני אִזרוח. יום אחד הטילו עלינו משימה חדשה: הקמת היאחזות חדשה, כוכב השחר שמה, ליד רמאללה. שמחתי ואמרתי לחבריי: "זה משהו חלוצי של פעם בחיים". הקמנו את היישוב מאין ליש. זו הייתה תקופה מדהימה בחיי: להקים יישוב חדש בארץ ישראל, מעבר לקו הירוק.

המהפך. בעבר לא ממש התעניינתי ביהדות, להפך. גם השקפותיי בנושאי ביטחון היו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. עמוק-עמוק בתוכי הבנתי שהערבים רוצים להשמיד אותנו, אבל עברתי שטיפת מוח. הייתי בצופים, וכל סביבתי הייתה בעלת חשיבה אחידה. המעבר הרגשי החל במבצע צוק איתן. בני היה מפקד צוות בעזה, והתחלתי להבין מה באמת קורה.

אמונה. שני בניי חזרו בתשובה. כשאחד מהם החל להתחזק, דאגתי ואפילו התרסתי כלפיו.  כעת אני נזכר באותם ימים וצוחק וכואב גם יחד. כיום אני מאוד מאמין בה'. בכל בוקר אומר 'מודה אני', נוטל ידיים, מקפיד ללבוש ציצית במילואים ומאמין שהיא שומרת עליי. בכל שבוע אני כותב נקודה על פרשת השבוע ומתרגש מעומקה של היהדות. אצלי לא קיימים המושגים 'דתי' ו'לא דתי', כמו שהרבי מליובאוויטש אמר: כולם יהודים.

התנדבות. יותר מ-400 ימים אני משרת במילואים. התחלתי להתנדב לפני שנתיים, בגיל 67, גיל שכבר לא עושים בו מילואים, אבל החלטתי לחזור בגלל הסרבנות שהחלה להתפשט, כשראיתי רופאים הנוטשים את החיילים.

התנדבות למילואים אחרי גיל 67 בעזה ובחרמון

התנכלויות. לפני שבעה חודשים היחידה שלי נכנסה לעזה וכתבתי ציוץ שבו כיניתי את המחבלים בכינויים הראויים להם. גורמים שונים הגישו נגדי תלונות וקיבלתי זימון לבירור. בהמשך גיליתי שכל התלונות היו זהות ומאחוריהן אותה יד מכוונת...

איתות. בתחושתי, האסון הנורא של השבעה באוקטובר נועד לנענע אותנו, שנבין שבתוכנו ומסביבנו יש גרורות מסוכנות. לא אחת, במהלך הקריירה שלי כרופא, ראיתי פצועים שהובאו בעקבות תאונת דרכים, ובסי-טי גילינו שיש להם מחלה ממאירה. בדיעבד התברר שהתאונה הצילה את חייהם. זו אנלוגיה מושלמת לאסון. הכול משמיים, כך אני מאמין.

התעוררות. מהיכרותי את השטח אני יודע שיותר מתשעים אחוזים מהלוחמים הקרביים שהייתי איתם בעזה, בלבנון ובאיו"ש הם אוהבי ישראל, אבל הצמרת צריכה להשתנות. גם אצל הדור הצעיר אנחנו רואים התעוררות גדולה. נערים מניחים תפילין ולובשים ציצית. על כולנו להיות אופטימיים. עם ישראל חי מתמיד!