חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2037
ערב ש"ק פרשת וארא, כ"ז בטבת ה'תשפ"ו (16/01/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2037
מכה לרוע, תקווה לעולם
חדש על המדף
מנין הכוחות להוציא ממצרים
מכות מצרים
אין חשש תביעה
אמת אינה משתנה
מפיצים באהבה
שעון במקום כדור
רציתי לשאול
שינוי דעה לאחר ברכה
הקול האמוני במערכת הרפואית

מס' 2037, ערב שבת-קודש פרשת וארא, כ"ז בטבת ה'תשפ"ו (16.01.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מכה לרוע, תקווה לעולם

כשם שעם ישראל הביא לעולם כולו את האמונה בא-ל אחד, כך העם היהודי מרים כבר שנים את דגל האזהרה מפני משטר הרשע

ההפגנות המתעצמות באיראן נותנות תקווה שסופו של משטר הרשע במדינה הזאת קרב. אין זה האינטרס של העם היהודי בלבד, שהשלטון הזה הציב כיעד את חיסולו (היו לא תהיה), אלא של האנושות כולה.

פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב, לפני 25 שנה, טלטלו את העולם, וחשפו את תאוות הרצח המזוויעה של האסלאם הקיצוני. בתחילה הייתה נטייה לחשוב שזה מעשה של מטורפים קיצונים, אבל במהרה התברר שיש לנו עניין עם תרבות שלמה, שמטפחת הרג ורצח, ועוד בשם הדת!

תרבות של התאבדות

אבל כל השנים האלה העולם עדיין לא הפנים שהמלחמה במשטר השטני הזה היא מלחמה ברוע שמאיים על שלום האנושות כולה. איראן היא השורש של תרבות רצח, ומקור ההשראה למתאבדים וללוחמי הג'יהאד, המאמינים כי יבטיחו את מקומם בגן העדן על-ידי טבח בני-אדם תמימים.

המשטר הזה יצר מפלצות אדם, שאין בליבן שמץ של אנושיות. מרצחים חסרי-לב, שמשתעשעים בקטילת אנשים, נשים וטף, כאילו זה משחק מחשב. הם אטומים לחלוטין לכאב ולסבל הנגרמים לאלפי משפחות. להפך, ככל שהסבל גדול יותר וזוועתי יותר, כך גדלה הנאתם.

כשם שאין בליבם חמלה על חיי הזולת, כך אין הם חסים על חייהם שלהם. לראשונה בהיסטוריה האנושית מתפתחת כאן תרבות של התאבדות לשם רצח. הקלות הבלתי-נסבלת שבה אנשים מוכנים למות כדי להרוג בני-אדם נוספים, היא התגלמותו של אובדן צלם אנוש. לכן משטר הרשע הזה הוא סכנה לשלום העולם כולו.

חמור שבעתיים, שההשחתה המוסרית הזאת נעשית בשם הדת, המבוססת על אמונה בבורא עולם ועל הכרה בקדושת חיי אדם, שנברא בצלם אלוקים. אין דבר נתעב יותר מרצח אנשים, נשים וטף, מתוך נשיאת שמו של הקב"ה, שציווה על קדושת החיים. אין עיוות גדול יותר מהפיכת האמונה הדתית, מקור המוסר והצדק, למכשיר להשרשת אכזריות שטנית ושנאת אדם.

לקראת עולם טוב יותר

התקיפה של ישראל וארה"ב באיראן והמלחמה שעם ישראל נלחם בזרועות התמנון שלה – יש בהן משמעות עמוקה, מעבר לצורך להבטיח את ביטחוננו מול מבקשי נפשנו. זו משימה עליונה לביעור הרוע והרשע, והפיכת העולם כולו לבטוח ומוסרי יותר.

למרבה הצער, העולם הנאור לא התעורר כשהזוועה השטנית הזאת התחילה לפגוע גם בו, וגם אז לא הרפה מהמוסר הכפול. אינטרסים כלכליים והרצון שלא להרגיז אוכלוסיות מסוימות גרמו לעולם להסתפק במס שפתיים ולהימנע מהצעדים המתבקשים כנגד משטר הרשע הזה.

כשם שעם ישראל הביא לעולם כולו את האמונה בא-ל אחד, כך העם היהודי מרים כבר שנים את דגל האזהרה מפני משטר הרשע, ולא היסס לפעול כדי להכות בו ולהסיר את יכולתו לאיים עלינו ועל העולם בנשק להשמדת המונים.

כולנו תפילה להפלת המשטר הרודני הזה במהרה, לקראת עולם טוב יותר, שיכשיר את הקרקע לעולם של הגאולה השלמה, שבו תקוים נבואת אחרית הימים: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", בקרוב ממש.


אינטרס של האנושות כולה. מחאות בעולם בקריאה להחרמת משטר הרשע

  ספרים

אורות המשפט ז
מאת הרב יצחק-צבי אושינסקי
בהוצאת המחבר

המחבר, אב"ד רבני בירושלים, עוסק בפסקי ומאמרי בית הדין; ענייני אישות, ממונות, קהילה ורפואה. תשובות לשאלות רבות בהלכה ובהשקפה. 296 עמ'. טל' 026540106.

מלוגמא
מאת הרב יוסף טיקוצקי
בהוצאת המחבר

אוצר הלכות ומנהגים, סיפורי צדיקים, זמירות ותפילות הקשורים לסעודת מלווה מלכה. 992 עמ'. טל' 0527107043.

רש"י שונה ומפרש
בעריכת הרב משה פיליפ
בהוצאת המחבר

עיון בפירושים החוזרים ונשנים בפירוש רש"י לתורה, ובפסוקים שפירש פעם אחת, ולא בפעם הראשונה. 554 עמ'. הפצה: ספרייתי, טל' 035792612.

אוצרות החן
מאת רבי נח-גד ויינטראוב
בהוצאת מכון באהלי צדיקים

אלפי רעיונות, סיפורים והנהגות חסידיות, מלוקטים מכתביו של המחבר ומסודרים על-פי פרשיות השבוע והמועדים, בעריכת נכדו הרב שבתי ויינטראוב. 700 עמ'. טל' 0722213908.

  שלחן שבת

מנין הכוחות להוציא ממצרים

בתחילת הפרשה נכתב שהקב"ה ציווה את משה ואהרון ללכת אל פרעה ולתבוע ממנו לשחרר את בני ישראל מארץ מצרים. בשלב זה התורה עוצרת את המשך הסיפור ומתחילה לפרט את ייחוסם של משה ואהרון (שמות ו,יד): "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם". רש"י מסביר שמתוך שהתורה הזכירה את משה ואהרון, קטעה את רצף הסיפור כדי לספר על ייחוסם למשפחת יעקב אבינו.

התורה רואה בייחוס חשיבות רבה. כבר בפרשת שמות הוזכרו הוריהם של משה ואהרון, וכמו-כן בפרשת פינחס. ואף שהייחוס נקבע על-פי האב בלבד, נכתבו כאן פרטים שאינם קשורים לייחוס מצד האב אלא מצד האם.

תפקיד האימהות

בעניין הייחוס של משה ואהרון נאמר: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה". על הייחוס של בני אהרון נאמר: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ וגו'". ובאשר לייחוס של פינחס: "וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס".

מכאן שהייחוס מושפע גם מהאם, ולא רק מהאב. יש בזה מסר לנשי ובנות ישראל, שדווקא על-ידי מה שמעניקות האימהות לבניהן יכולים לצמוח מנהיגים כמו משה ואהרון, ש"הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".

לחלץ את כולם

אפשר להבין את מעלתה של יוכבד, בהיותה בתו של לוי, ושל אלישבע בת-עמינדב אחות נחשון; אבל מה מעלת ייחוסו של פינחס בכך שאימו הייתה בת פוטיאל, "שפיטם עגלים לעבודה זרה"?

התשובה טמונה בפסוק החותם את 'סדר היחס' של משה ואהרון: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". כדי להוציא את בני ישראל ממצרים נדרשת התמסרות לכל יהודי, גם אם יש לו שייכות ל'פיטום עגלים לעבודה זרה'. רק כך אפשר לחלץ ממצרים יהודים שכבר מאתיים ועשר שנים שרויים במצרים, 'ערוות הארץ'.

כמה גדולה הרחמנות

בזה טמונה הוראה לכל אחד ואחד: יהודי עלול לטעון שרצונו לעסוק רק עם יהודי שהוא בדרגת צדיק, ולא עם מי שנמצא למטה מזה. אומרים לו שנדרש ממנו לפעול עם כל יהודי, גם אם הוא במצב הפוך משלו, ולא להמתין עד שהלה יבוא ויבקש לשוב בתשובה, אלא בעודו במעמדו ובמצבו הנוכחי יש ללכת אליו ולקרבו לתורה ומצוות.

וכידוע הסיפור שסיפר הרבי הריי"צ מליובאוויטש, שאביו אמר לו על מאמר חז"ל "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו": "בוא וראה" – בקוראו לו בשמו – "עד כמה גדולה הרחמנות על מי שהתורה כבר אומרת שאסור לרחם עליו!"...

(תורת מנחם, כרך סג, עמ' 43)

  מן המעיין

מכות מצרים

מסירת הנפש של הצפרדעים

"ועלו ובאו... ובתנוריך" (שמות ז,כח). הצפרדעים נבראו מן המים, ככתוב "ושרץ היאור צפרדעים". בכניסת הצפרדעים לתוך תנורי מצרים באה לידי ביטוי מסירת נפש גדולה ביותר – ברואי המים קפצו לתוך האש.

(הרבי מליובאוויטש)

פרעה התרגש

"ואשלחה את העם ויזבחו לה'" (שמות ח,ד). אפילו אותו רשע, פרעה, התרגש ממסירת הנפש של הצפרדעים שנכנסו לתוך האש, ולפיכך אמר "ואשלחה את העם ויזבחו לה'".

(ה'בית ישראל' מגור)

יראה טהורה

"הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (שמות ט,כ). בתהילים (יט,כ) נאמר "יראת ה' טהורה עומדת לעד". שני סוגי יראה הם: האחד, מצינו שגם מקצת עבדי פרעה היו "הירא את דבר ה'", אבל זו יראה רגעית בלבד, הנובעת מרושם של אסון, מעין יראת העונש. יראה כזו אינה מתמידה ומייד היא פגה. ואולם היראה האחרת, "יראת ה' טהורה" - היא "עומדת לעד".

(רבי זאב מסטריקוב)

ממי פוחדים

עבדי פרעה איימו על מי שרצו להניס את עבדיהם ואת מקניהם אל הבתים. אלא ש"הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" – מי שירא מה' יותר משהיה ירא מעבדי פרעה, "הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים".

(רבי מאיר-שמחה מדווינסק)

יראים מכל דבר

מנין נולדו לפתע במצרים צדיקים יראי ה'? דוק ותראה: לא נאמר "הירא את ה'", אלא "הירא את דבר ה'" – אלה 'יראים' מסוגם של בעלי אמונות תפלות, המפחדים מכל דבר, שמא גם זה בחינת 'אלוקים'... הם לא עזבו את גילולי מצרים ותועבותיה, אלא חששו שאולי יש ממש גם באיומים של משה.

(הרב יהודה-לייב איגר)

תכסיסים גלויים

"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז). בכל המכות לא אמר פרעה "ה' הצדיק" רק במכת ברד בלבד. והטעם: מדרך העולם, כשאדם בא להילחם בחברו, בא עליו פתאום ואינו מגלה את תכסיסיו, אבל הקב"ה אמר לפרעה "ועתה שלח העז את מקנך". באותה שעה אמר פרעה: "ה' הצדיק".

(שפתי כהן)

אחרי מכות קולטים

כמה מכות היה פרעה צריך לספוג עד שנוכח שהעינויים של בני ישראל וההשתעבדות בהם הם מעשה רשע! עד עכשיו נראה שסבר שהוא עושה דבר טוב, שיש להתפאר בו.

(מגנזנו העתיק)

  אמרת השבוע

אין חשש תביעה

בעיירה קונסטנטינוב שבפולין התגורר חסיד אמיד, ר' קלמן פרנקל שמו. מדי פעם בפעם היה נוהג לבוא אל האדמו"ר הזקן רבי יחיאל מאלכסנדר ולשהות כמה שבועות בחצרו, כשהוא עוסק כל היום בתורה ובעבודת ה'.

בכל פעם היה מביא מתנה מכובדת בעבור החזקת ביתו של הצדיק, ובני הבית הכירו לו תודה על נדיבותו.

פעם אחת אמר לו הרבי: "אתה מביא לי מתנות ומהנה את ביתי מכיוון שאתה סבור שאני תלמיד-חכם וצדיק. אבל מה יהיה כאשר נבוא לעולם העליון, וייוודע לך שאינני רבי ולא תלמיד-חכם? הלוא אז תתבע אותי לדין, ומה אשיב על כך?".

השיב החסיד הפיקח: "די לי אם בבואי לשם אזכה לראות את הרבי"...

(אוצרות החן)

  גאולהפדיה

אמת אינה משתנה

אֲמִתִּיּוּת. לאחר שמשה רבנו זעק על הסבל הנורא של בני ישראל במצרים השיב לו הקב"ה: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". רש"י מפרש: "לא ניכרתי להם במידת אמיתית שלי". מה פירוש הדבר, וכי ההתגלויות לאבות לא היו אמיתיות חלילה?

תורת החסידות מסבירה שיש התגלויות אלוקיות שמבטאות דרגה מצומצמת ומוגבלת, ולכן יכולים לחול בה שינויים. לעומת זה, התגלות שם הוי'ה היא נצחית ובלתי-משתנית, כפי שנאמר (מלאכי ג,ו): "אֲנִי הוי'ה לֹא שָׁנִיתִי".

זה מה שהקב"ה משיב למשה רבנו, שעכשיו בני ישראל עומדים לזכות לגילוי הגדול של שם הוי'ה – "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי'ה". כדי לזכות להתגלות עצומה כל-כך, שאפילו האבות לא זכו לה, עליהם לעבור את ההכנה המיוחדת של הגלות.

גם בעבודתו האישית של כל אדם וב'יציאת מצרים' הפרטית שלו עליו לחתור למידה האמיתית – לדברים קבועים ובלתי-משתנים. המבחן האמיתי הוא, אם יש בו קביעות שלמעלה משינויים, שאז זו הוכחה שהגיע לדרגה אמיתית בעבודת ה'.

כזאת היא גם הגאולה העתידה. עניינה אינו מצטמצם לגאולה גשמית או רוחנית (גאולה מיצר הרע), אלא היא נועדה לגילוי שם הוי'ה. הדבר נרמז בדברי הרמב"ם בסוף ספרו, כשהוא מתאר את ימות המשיח: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את הוי'ה בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את הוי'ה כמים לים מכסים".

מפיצים באהבה

ליאור בר-אל

בן 38

תושב לוד

עובד בחברת 'בזק'. מזמין ומחלק את 'שיחת השבוע' בבית כנסת בשכונת גני יער בעיר

אני מכיר את העלון מימי ילדותי. בשנים האחרונות יש ברוך השם ריבוי עלונים לשבת, אבל תמיד חיפשתי את 'שיחת השבוע'.

בברכת הרב והשליח בשכונה עשיתי מינוי והזמנתי כמות קטנה, לבדוק את מידת הביקוש, וב"ה החלטתי עם אשתי שצריך להעלות את הכמות, כי העלון נחטף ויש ביקוש לעוד.

אנחנו גם מתכוונים בע"ה להקים עמדת חלוקת נרות שבת, ובנותיי יעזרו בחלוקת הנרות וגם בחלוקת העלון. זו זכות בעבורנו להיות שותפים בזיכוי הרבים.

  מעשה שהיה

שעון במקום כדור

המצב הזה לא היה לרוחו של המפקד. "אינכם אוכלים כמו שצריך!", טען כלפיהם בכעס. "אתם חיילי המולדת ועליכם להיות בריאים וחזקים!"

דממה השתררה בחדר האוכל הצבאי. "תאכל או שאני יורה בך", איים הגנרל על החייל היהודי, ר' יוסף קוזליק.

קוזליק היה דמות מופת של יהודי בעל מסירת נפש. בימים האפלים של שלטון הקומוניזם ברוסיה, כאשר השלטונות נלחמו נגד כל סממן יהודי, עמד ר' יוסף ללא חת ומורא.

כך היה כאשר השלטונות סגרו את המקווה בעיר זוויל. בלי לחשוב פעמיים בנה בביתו מקווה, על אף הסיכון הגדול שבדבר. כשהחוק חייב לשלוח ילדים לבית הספר הממלכתי, היה ברור לר' יוסף שזה לא בא בחשבון. בבתי הספר חינכו לכפירה וחייבו את התלמידים לחלל שבת. היה ברור לו שילדיו לא ייכנסו לשם ויהי מה.


"כאלה חיילים אני צריך". ר' יוסף קוזליק בימיו ברוסיה

יהודי אחד ניסה לשכנעו לוותר. "בכל שבוע תצטרך למצוא תירוץ חדש מדוע הילדים אינם לומדים בבית הספר", אמר לו. "הלוא בסוף תישבר ותשלח אותם לבית הספר. למה לא לעשות זאת כבר עכשיו ולחסוך סבל ועוגמת נפש?".

ר' יוסף השיב לו בפשטות: "ה' לא ציווה עליי בשבת בראשית לשמור גם את שבת פרשת נח. הוא ציווה רק על השבת של עכשיו, ואין זה ענייני מה יהיה בעתיד". לבסוף, כשאיימו עליו שיוצא להורג, ברח עם משפחתו לעיר אחרת.

כך עמד מול הגזירות והניסיונות. לימים סיפר שתמיד חשב מה ה' רוצה ממנו בעת הזאת, בהווה, ועם זה עליו להתמודד.

אחד מידידיו, הרב אהרון חזן, שהיה בעצמו איש מסירת נפש, סיפר שבואו של ר' יוסף לעיירתו רומם את רוחו. סוף-סוף הופיע יהודי שהבין לליבו. הוא אמר לו משפט שהחיה את נפשו ונתן לו כוח: "כשכלב נושך אותך עליך לזכור שאתה האדם ולא הכלב. עלינו להכיר בערכנו, בלי להתייחס לצורת ההסתכלות של הסביבה עלינו".

שנים קודם לכן, במלחמת העולם הראשונה, נקרא ר' יוסף להתגייס לצבא הצאר. החיים בצבא היו בלתי-אפשריים ליהודי שומר מצוות. הוא ניסה לחמוק והצליח לדחות לזמן מה את גיוסו, אך באחד משלבי המלחמה נלקח על כורחו לשרת בצבא.

בצבא הרוסי התגלה עוז רוחו של ר' יוסף, שקיבל החלטה נחושה: הוא יתנזר לגמרי ממזון לא כשר. נקל לשער עד כמה החלטה זו לא הייתה פשוטה, שכן המזון בצבא ממילא היה מצומצם.

שניים מחבריו היהודים התרשמו מנחישותו וקיבלו עליהם גם שלא לאכול מזון טרף. כך התגבשה חבורה של שלושה חיילים יהודים אמיצים, שניזונו מירקות ופירות, ונמנעו כליל מלהכניס לפיהם מזון שאינו כשר.

המצב הזה לא היה לרוחו של המפקד. "אינכם אוכלים כמו שצריך!", טען כלפיהם בכעס. "אתם חיילי המולדת ועליכם להיות בריאים וחזקים!". הוא החל לקלל את החיילים, ואולם נחישותו של ר' יוסף רק התחזקה עוד יותר לעמוד איתן על עקרונותיו. הוא גם עודד את חבריו וחיזק את רוחם לדבוק בהחלטתם ולא להישבר.

כשנוכח המפקד ששלושת החיילים מוסיפים להתעקש ומסרבים לאכול ממטבח המחנה, החליט להביא את העניין לפני הגנרל הממונה עליו.

הגנרל בא למחנה, נכנס לסיור בחדר האוכל בעת ארוחת הצוהריים, וניגש היישר אל ר' יוסף. הוא דרך את נשקו ואמר לו: "או שאתה אוכל, או שאני יורה בך".

ר' יוסף לא היסס. "אתה יכול לירות בי כרצונך", השיב בקור רוח, "אבל מהאוכל הזה אינני אוכל".

דממה השתררה באולם. החיילים עצרו את נשימתם. הכול המתינו לראות את תגובתו של הגנרל לנוכח חוצפתו של חייל צעיר וזוטר.

ואז, להפתעת כולם, הגנרל הביט בר' יוסף ואמר: "כאלה חיילים אני צריך!".

הגנרל לא הסתיר את התפעלותו מעוצמתו ונחישות רוחו של החייל היהודי. הוא הוציא מכיסו את שעונו האישי והעניק אותו לר' יוסף לאות הוקרה, ואף קידם אותו לדרגת צלף.


השעון שקיבל מהגנרל

ר' יוסף דבק בהקפדתו על שמירת התורה והמצוות, ובה בעת מילא בנאמנות את חובותיו הצבאיות. עוז רוחו זכה להערכה רבה.

ר' יוסף עלה לארץ ישראל ובכ"ח בטבת תש"מ הלך לבית עולמו. בעיזבונו נמצאו שני חפצים יקרי ערך: השעון שקיבל מהגנרל הרוסי, וספל נחושת לנטילת ידיים, שהיה שייך לרבי מרדכי גולדמן, האדמו"ר השלישי לשושלת זוויהל. את הספל קיבל כאשר סייע לרבי שלמה מזוויהל, שנזקק לסכום כסף גדול למטרת צדקה. רבי שלמה העניק לו את הספל שבו השתמש אביו לאות הוקרה.

לאחר פטירתו אמר בנו הבכור, ר' יעקב, לאחיו הצעיר, ר' משה, שניהם מחסידי גור בירושלים: "קח אתה את החפץ היקר בעיניך, ואת השני אקח אני".

ר' משה בחר בשעון. "זה לא סתם שעון", הסביר. "זה חפץ שאבא קיבל על עמידתו הבלתי-מתפשרת על מצוות ה'. זה יקר לי מאוד". מאז נהג ר' משה לקרוא לשעון: "מדליה של מסירת נפש".

(על-פי ספר תולדותיו: 'ויחי יוסף')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד רוזן

רב במושב מגשימים

יש האומרים על כל דבר שזה 'נס'. האוּמנם?

האמת היא שכל פרט בחיים ובבריאה הוא פלא. חז"ל אומרים שעל כל נשימה ונשימה האדם צריך להלל את הבורא. שלוש פעמים ביום אנחנו מודים לקב"ה "על ניסיך שבכל יום עימנו".

בשעה שאתם קוראים שורות אלה הלב שלכם פועם, אבל תחשבו רגע על המספרים: הלב פועם כ-100 אלף פעימות ביום, כ-3 מיליון פעימות בחודש, ובתקופת חיים ממוצעת של כ-75 שנים – יותר מ-2 וחצי מיליארד פעימות. האם יש מכשיר שמסוגל לעשות זאת בלי להתקלקל כמה וכמה פעמים?

או הגשם. שוו בנפשכם שהייתם צריכים לשנֵעַ טריליוני מטרים מעוקבים של מים למרחקים אדירים ולהשקות אין-ספור שדות ומטעים. איזו משימה זו! ומופיעים העננים וממטירים גשם, ואנחנו מתרגלים לראות בזה עניין יום-יומי.

ואמנם, ה'חכם צבי' אומר שהטבע הוא למעשה 'ניסים תכופים'. תורת החסידות מסבירה, שעניין זה רמוז גם בעצם השם 'טבע', שהוא מלשון 'טובעו בים'. כאשר חפץ טובע בים לא חל בו עצמו שום שינוי; כל ההבדל הוא שעכשיו הוא נעלם מעינינו וכוסה במי הים. וכך גם הטבע הוא בעצם נס, אלא שהוא מכוסה במעטפת הטבעית.

יש בכל-זאת הבדל בין טבע לנס, שהנס הוא גילוי מובהק יותר של הכוח האלוקי. לכן אין מברכים 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' על כל נשימה, אלא על אירוע הצלה מובהק שקרה לאדם.

אלא שגם בנס גלוי ניתנה לאדם הבחירה. פרעה סירב בתחילה להודות שהמכות המונחתות עליו הן מעשה אלוקי, עד שנאלץ לעשות זאת. לכן חשוב להכיר בנס ולהודות עליו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

שינוי דעה לאחר ברכה

שאלה: אדם בירך על פרי ולאחר שאכל אותו החליט לאכול פרי אחר, האם עליו לברך שוב?

תשובה: כלל יסוד בדיני ברכות קובע שברכה פוטרת רק את מה שהיה בכוונת המברך בשעת הברכה. לפיכך, מי שבירך על דבר מזון כלשהו, ולא חשב כלל לאכול או לשתות דבר נוסף, ואחר-כך חזר בו ורוצה לאכול עוד – עליו לברך על הדבר הנוסף.

אך כאשר מדובר באותו סוג מזון או משקה – למשל, פירות נוספים מאותו מין או שתייה נוספת מאותו משקה – נחלקו הפוסקים.

רבים סבורים שאם המאכל הנוסף היה לפניו, הברכה הראשונה פוטרת גם אותו; אך יש הסבורים שדין זה הוא בתוך סעודה בלבד. למעשה, אין לברך שוב, מפני הספק, אך לכתחילה נכון לכוון בשעת הברכה לפטור כל מה שיאכל וישתה לאחר מכן. ואם המזון או המשקה לא היו כלל לפניו או לא עלו על דעתו בשעת הברכה – יש לברך עליהם מחדש, בפרט אם זה מין שונה.

בתוך סעודה – ברכת 'המוציא' פוטרת כל מה שבא מחמת הסעודה, גם אם דברי המזון או המשקה לא היו על השולחן ולא חשב עליהם כלל, שזו הדרך בסעודה, להימשך מאכילה לאכילה. אך במקרה של הפסקה והיסח הדעת בסעודה (כפי הכללים המבוארים בשולחן ערוך), יש לברך שוב על המשך האכילה. עם זה, במשקה שמברכים עליו בתוך הסעודה, כגון יין, אם החליט שסיים לשתות, צריך לברך על שתייה חדשה.

האורח – דעתו תלויה בבעל הבית. כל מה שדרכו של בעל הבית להגיש נחשב כאילו היה בדעת האורח מראש, ולכן בדרך כלל אינו צריך לברך שוב.

מקורות: טושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' קעט וסי' רו ונו"כ. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פ"ה וביאור הרב גרין שם. פסקי תשובות סי' קעט אות ו ואילך. הלכה ברורה סי' רו סכ"ה. וש"נ.

  חיים יהודיים

הקול האמוני במערכת הרפואית

רופא כירורג, שבשנתיים האחרונות התנדב לשרת 400 ימים במילואים, מספר על המסע לאמונה עמוקה. על ההשראה מאביו ניצול השואה, ועל האופטימיות שמאירה לו את הדרך

תעודת זהות. הד"ר עמוס סבו, בן 69, רופא כירורג, כיום תושב עתלית, עבד עד לא מכבר במרכז הרפואי בנהריה. שימש קצין בצנחנים. בעבר היה מנוכר לתורה ולמצוות, וכיום יהודי מאמין, מקפיד על ציצית ותפילה. בשנים האחרונות נהפך לקול האמוני הבולט במערכת הרפואה בארץ.


"כיום אני יהודי מאמין בה' ". הד"ר סבו בכותל

אופטימיות. גדלתי בנהריה לאב ניצול אושוויץ ואם ילידת הארץ. אבי היה האדם המדהים והמבריק ביותר שפגשתי. רוקח בעל ידע עצום. הוא הציל חיים של ילדים רבים שהובהלו למיון אחרי שאכלו צמחים רעילים, למשל. היה טוב לב ובריא בנפשו, על אף מאורעות השואה וצעדת המוות. ניהל בית מרקחת בבודפשט עד שנלקח למחנות. כשהגיע לרציף באושוויץ החליט החלטה נחושה שיֵצא משם חי. האופטימיות של אבא עברה אליי, ואני תמיד מרגיע חברים שחוששים מנבואות זעם.

חלוץ. התגייסתי אחרי מלחמת יום הכיפורים. הגענו להיאחזות נח"ל מורג ברצועת עזה, שהייתה לפני אִזרוח. יום אחד הטילו עלינו משימה חדשה: הקמת היאחזות חדשה, כוכב השחר שמה, ליד רמאללה. שמחתי ואמרתי לחבריי: "זה משהו חלוצי של פעם בחיים". הקמנו את היישוב מאין ליש. זו הייתה תקופה מדהימה בחיי: להקים יישוב חדש בארץ ישראל, מעבר לקו הירוק.

המהפך. בעבר לא ממש התעניינתי ביהדות, להפך. גם השקפותיי בנושאי ביטחון היו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. עמוק-עמוק בתוכי הבנתי שהערבים רוצים להשמיד אותנו, אבל עברתי שטיפת מוח. הייתי בצופים, וכל סביבתי הייתה בעלת חשיבה אחידה. המעבר הרגשי החל במבצע צוק איתן. בני היה מפקד צוות בעזה, והתחלתי להבין מה באמת קורה.

אמונה. שני בניי חזרו בתשובה. כשאחד מהם החל להתחזק, דאגתי ואפילו התרסתי כלפיו.  כעת אני נזכר באותם ימים וצוחק וכואב גם יחד. כיום אני מאוד מאמין בה'. בכל בוקר אומר 'מודה אני', נוטל ידיים, מקפיד ללבוש ציצית במילואים ומאמין שהיא שומרת עליי. בכל שבוע אני כותב נקודה על פרשת השבוע ומתרגש מעומקה של היהדות. אצלי לא קיימים המושגים 'דתי' ו'לא דתי', כמו שהרבי מליובאוויטש אמר: כולם יהודים.

התנדבות. יותר מ-400 ימים אני משרת במילואים. התחלתי להתנדב לפני שנתיים, בגיל 67, גיל שכבר לא עושים בו מילואים, אבל החלטתי לחזור בגלל הסרבנות שהחלה להתפשט, כשראיתי רופאים הנוטשים את החיילים.


התנדבות למילואים אחרי גיל 67 בעזה ובחרמון

התנכלויות. לפני שבעה חודשים היחידה שלי נכנסה לעזה וכתבתי ציוץ שבו כיניתי את המחבלים בכינויים הראויים להם. גורמים שונים הגישו נגדי תלונות וקיבלתי זימון לבירור. בהמשך גיליתי שכל התלונות היו זהות ומאחוריהן אותה יד מכוונת...

איתות. בתחושתי, האסון הנורא של השבעה באוקטובר נועד לנענע אותנו, שנבין שבתוכנו ומסביבנו יש גרורות מסוכנות. לא אחת, במהלך הקריירה שלי כרופא, ראיתי פצועים שהובאו בעקבות תאונת דרכים, ובסי-טי גילינו שיש להם מחלה ממאירה. בדיעבד התברר שהתאונה הצילה את חייהם. זו אנלוגיה מושלמת לאסון. הכול משמיים, כך אני מאמין.

התעוררות. מהיכרותי את השטח אני יודע שיותר מתשעים אחוזים מהלוחמים הקרביים שהייתי איתם בעזה, בלבנון ובאיו"ש הם אוהבי ישראל, אבל הצמרת צריכה להשתנות. גם אצל הדור הצעיר אנחנו רואים התעוררות גדולה. נערים מניחים תפילין ולובשים ציצית. על כולנו להיות אופטימיים. עם ישראל חי מתמיד!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)