מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2033
	הטוב ינצח, האור יגבר
	יש חדש
	להתקדם, להאיר ולהשפיע
	פגישת יוסף עם אחיו
	הדלקה בשביל מי
	פריצת מגבלות העולם
	מפיצים באהבה
	תהלוכת הניצחון של החנוכייה
	רציתי לשאול
	שלושה ספרי תורה
	החנוכייה שרדה מהחורבן

בהריסות בית הכנסת שנחרב מהמפצצות בעיר מריופול אותרה החנוכייה שהאירה לבבות רבים במרוצת השנים. הגוי שמצא אותה מסייע בהדלקתה מדי שנה

תעודת זהות. הרב מנחם מענדל כהן, בן 44, שליח חב"ד במריופול שבאוקראינה זה שמונה-עשרה שנים. עם רעייתו, הרבנית אסתר וארבעת ילדיהם, בנו קהילה מגובשת בת אלפי יהודים. גם אחרי שהעיר נחרבה בהפצצות הבלתי-פוסקות הוא מוסיף לטפל בקהילה – מי שנותרו ומי שפוזרו, שולח מזון וסיוע, ובמקביל מנהל קהילה משגשגת בפתח-תקווה. אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה התרגש מאוד לקבל 'דרישת שלום' בלתי-צפויה מהחנוכייה של הקהילה, ששרדה את ההרס, ומוסיפה להאיר גם בעלטה שירדה על העיר.

הרב כהן

החנוכייה. בית הכנסת בעיר החוף מריופול היה מרכז החיים היהודיים של קהילה יהודית שצמחה ושגשגה מאז בואנו אליה. חנוכיית ברזל, בגובה מטר וחצי, תרומת חבר קהילה, הייתה סמל הקהילה לאורך עשור. בכל חנוכה הדלקנו אותה יחד, שרנו את שירי החנוכה והתאחדנו לאורם של הנרות. האמנו שהיא תאיר לנצח. לפני קרוב לארבע שנים, עם פרוץ המלחמה, בית הכנסת נהרס, העיר נחרבה, והקהילה פוזרה.

גילוי. לפני שלוש שנים, זמן קצר לפני חנוכה, אנדריי ז'רנקו, בעל הבניין, נוצרי בן 53, גילה בתוך ההריסות את החנוכייה. הוא פרץ בבכי ולא האמין למראה עיניו. המתכות שמסביב נמסו והכול נחרב, ואילו החנוכייה הזאת שרדה ושמרה על צורתה. אנדריי חשש מפני שודדים שיגנבו אותה לצורך מכירתה לגרוטאות, והעביר אותה לבית חותנו, מחוץ לעיר.

החנוכייה ששרדה

נס. ז'רנקו התקשר אליי זמן קצר לאחר שמצא את החנוכה וסיפר לי בהתרגשות על תחושותיו. עודדתי אותו לאתר יהודי שעוד נשאר באזור, שידליק את החנוכייה. כך היא דלקה בכל לילה. ז'רנקו התעקש שהמסורת היהודית לא תיעלם מהעיר, ואמר: "אני מאמין שזה נס, פעלתי כפי שהרגשתי שאני חייב".

חורבות בית הכנסת במריופול

מדליקים. ז'רנקו מוסיף לשמור על החנוכייה, עד שנחזור. לתקשורת אמר אנדריי בטון נרגש: "החנוכייה שרדה וחיכתה שמישהו יבוא וייקח אותה. לא יכולתי להשאיר אותה שם". גם השנה, בחנוכה, החנוכייה ששרדה שריפות, הפגזות, הרס ומלחמה – מוסיפה לדלוק בעיר ובוודאי תגרש את החושך.

דמעות. בעבורי, כרב העיר וכשליח הרבי, זה היה סימן מרגש משמיים: בקהילה שאיבדה הכול, החנוכייה שרדה, כמו פך השמן הטהור בבית המקדש. אנשי הקהילה, רובם פליטים, בכו כשראו את התמונות המרגשות של החנוכייה המוּכרת להם כל-כך. זה האיר לנו ולהם את התקווה בחושך המלחמה, וחיזק את האמונה שעוד יבואו ימים טובים יותר.

קשר. עד היום אנחנו מוסיפים לשמור על קשר עם יהודי קהילת מריופול. הם מקבלים מאיתנו סיוע שוטף, ואנו מתעניינים בקביעות במצבם. כמה פעמים בשנה אני מבקר את חברי הקהילה המעטים שעדיין נותרו בעיר, ועורך בריתות מילה ליהודי האזור.

ממשיכים. כיום אני ורעייתי מפעילים קהילה מתפתחת ומשגשגת לדוברי רוסית בפתח-תקווה והשליחות נמשכת בכל הכוח. גם מרחוק אנו זוכרים שהחנוכייה הזאת היא כמו פך השמן – על-ידי מעט אור היא מאירה לבבות רבים, שלנו ושל כלל יהודי העיר. ההפצצות הצליחו להחריב את הדברים הגשמיים בלבד, אבל את השמחה, את האור, את האמונה – איש לא יוכל להרוס ולקעקע. נתפלל שהשלום כבר יבוא, שהאור יגרש את החושך, ושנזכה לגאולה השלמה.