חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2033
ערב ש"ק פרשת מקץ/חנוכה, כ"ט בכסלו ה'תשפ"ו (19/12/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2033
הטוב ינצח, האור יגבר
יש חדש
להתקדם, להאיר ולהשפיע
פגישת יוסף עם אחיו
הדלקה בשביל מי
פריצת מגבלות העולם
מפיצים באהבה
תהלוכת הניצחון של החנוכייה
רציתי לשאול
שלושה ספרי תורה
החנוכייה שרדה מהחורבן

מס' 2033, ערב שבת-קודש פרשת מקץ/חנוכה, כ"ט בכסלו ה'תשפ"ו (19.12.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הטוב ינצח, האור יגבר

המרצחים נטלו חיים גשמיים של שליח יקר, אבל לא יצליחו לפגוע בנחישותם של השלוחים להוסיף אור וקדושה בעולם. את הכאב נרתום להתחזקות ולהתגברות

שוב, כמו בטבח שמחת תורה, העולם כולו רואה את התממשות הפסוק (קוהלת ז,יד) "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים". הקב"ה ברא עולם שבו מוצבים זה כנגד זה – אור מול חושך, טוב מול רע, חסד מול רשע, אהבה מול שנאה, קדושה מול טומאה. בצד אחד עומדים יהודים שכל מבוקשם להרבות אור, אהבה ונתינה, ולעשות את העולם טוב יותר, ובצד השני עומדים רוצחים שפלים, שכל מגמתם לגדוע חיים ולהרבות אפילה ורוע.

הטבח ביהודים שלווים באוסטרליה, שהתאספו לחגוג את חנוכה, הוא עוד חוליה בשרשרת הארוכה והכואבת של פוגרומים ומעשי טבח ביהודים רק בשל היותם יהודים. זו אותה שנאת ישראל ששפכה את דמם של יהודים במסעי הצלב, בפרעות ת"ח-ת"ט, בפוגרומי 'סופות בנגב' באוקראינה, בחברון בשנת תרפ"ט, בשואה הנוראה, במתקפה הרצחנית בשמחת תורה, ובכל פיגועי הטרור שבוצעו בארץ ובעולם. קו אחד מחבר אותם – תאוות רצח שכל מגמתה להרוג יהודים.

כן ירבה וכן יפרוץ

הכאב גדול, המכה קשה, אבל כפי שהדריך אותנו הרבי מליובאוויטש באירועים מסוג זה, אנחנו נדרשים להגיב בדרך היהודית העתיקה – "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". כנגד החושך נגביר את האור, וכנגד הרוע נחזק עוד יותר את הטוב.

כוחות האופל לא יצליחו לגבור על האור. להפך, האור יגבר ויתעצם אלף פעמים ככה. המרצחים נטלו חיים גשמיים של שליח יקר, אבל לא יצליחו לפגוע ברוח השליחות ובנחישותם של השלוחים להוסיף אור וקדושה בעולם. את הכאב נרתום להתחזקות ולהתגברות, להעצמת העשייה החיובית, בבחינת "מעט אור דוחה הרבה חושך".

יש הסבורים כי במצבים כאלה ראוי להתכנס פנימה, לא להרגיז יותר מדי את האויבים, לא להתבלט, להסתיר סממנים יהודיים. אולי אם נצמצם את נוכחותנו, הקיום שלנו לא יפריע להם כל-כך, ואז יסכימו ברוב טובם לשאת את היותנו בסביבתם.

הניסיון הרב שנצבר במרוצת ההיסטוריה היהודית הוכיח חד-משמעית כי דרך זו פותחת מדרון לתהום. ברגע שאתה משדר חולשה, התקפלות, התבטלות, אתה רק מעורר יותר את תאבונם של האויבים. אם אתה מוותר על זהותך ועל ערכיך, אתה מאבד את כבודך בעיניהם.

לא להרכין ראש

בניגוד לגישה הפחדנית, זקיפות קומה וגאון יהודי הם הדרך להתמודד מול הרוע. היו שחששו בעבר מהפעילות של שליחי חב"ד בהצבת חנוכיות במרכזי הערים ומהפגנת ביטויים אחרים של יהדות בראש חוצות. המציאות הוכיחה את ההפך. פעולות אלה הביאו כבוד והערכה ליהודים. אישים בכירים באו לטקסים, בירכו ועודדו. התקשורת סיקרה באהדה, התעניינה וביקשה ללמוד על החגים היהודיים ועל משמעותם. הציבור הרחב הגיב בהבעת הערכה.

יהודים צריכים להיות גאים ביהדותם. לא להרכין ראש ולא לנסות לשכך את זעמו של ה'פריץ'. בדיוק להפך. עמידה זקופה על אמונתנו ועל ערכינו – לצד נקיטת אמצעי הביטחון הנדרשים – היא שתביא גם את הערכת העולם שסביבנו, תהפוך את האנטישמיות לדחויה ובזויה, ותרים את קרן עם ישראל.


לא תנצחו אותנו. עם ישראל יגבר על אויביו. השליח הרב אלי שלאנגר הי"ד

  יש חדש

תגובה הולמת

אלפי שלוחי חב"ד בארץ ובעולם, שהיו עסוקים בבוקר יום ראשון בהכנות האחרונות לאירועי חנוכה, קיבלו בתדהמה ובכאב עמוק את הבשורה על הטבח באוסטרליה, שבו נרצחו אחד-עשר יהודים, ובהם השליח הרב אלי שלאנגר. השלוחים החליטו להגיב בהגברת פעילות חנוכה, ובהבאת האור היהודי לעוד המוני יהודים, שיצטרפו להדלקת הנרות ולמצוות החג.

תמיכה עולמית

אישי ציבור מכל העולם גינו את הטבח המחריד באוסטרליה, וביקשו לחזק את פעילותם של שלוחי חב"ד, המביאים את אור החנוכה לציבור הרחב. ראשי מדינות התקשרו לראשי השלוחים במדינותיהם וביקשו להביע את תמיכתם בעם ישראל ובחג היהודי, ואת הזעזוע העמוק מהפגיעה ביהודים שכל מבוקשם היה לחגוג את החג היהודי.

חג הספרים

ביום חמישי בשבוע הבא מציינים חסידי חב"ד את חג הספרים ה' בטבת, שבו נערכים מבצעים מיוחדים על כל ספרי החסידות. בחנויות ההוצאות ניתנות הנחות גדולות, כדי לעודד קניית ספרים ולימוד בהם, כבקשת הרבי מליובאוויטש. רבים באים לקנות ספרים לעצמם ולילדיהם. המבצע יימשך גם בימים שלאחר מכן.

  שלחן שבת

להתקדם, להאיר ולהשפיע

ידועה האמרה החסידית שבחנוכה "יש להקשיב למה שהנרות מספרים", היינו לחפש את המסר הרלוונטי בעבורנו. גם הניסוח של מצוות נר חנוכה (בשולחן ערוך אורח חיים, סימן תרעא, בש"ס וברמב"ם) נושא בתוכו רמזים חבויים: "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך כו' מבחוץ", כדלהלן.

'נר' עשוי מחומר דליק, כמו שמן ופתילה, וכך הוא מאיר אור פיזי. יש לכך משמעות רוחנית, כפי שכתוב (משלי ו,כג) "כִּי נֵר – מִצְוָה, וְתוֹרָה – אוֹר". הגמרא (סוטה כא,א) ממשילה זאת לאדם שהולך בדרך בלילה, וניצל מפגעים שונים בזכות אבוקה (נר מצווה) ועמוד השחר שעלה (תורה אור).

סדר עבודה חדש

ההליכה בדרך היא משל למסע הנשמה, שירדה מפסגת הקדושה אל העולם הגשמי והנחות. חז"ל כבר קבעו כי "כל הדרכים בחזקת סכנה", וכדי להינצל מהסכנה האדם נעזר בתורה ובמצוות, שמאירות את דרכו ומגינות עליו מפני השפעות זרות.

חנוכה – זה רמז להתחלה חדשה, שנעשית בחגיגיות ובהדרת קודש, כמו בחנוכת המזבח וחנוכת בית המקדש בימים ההם. חנוכה הוא גם מלשון חינוך ולימוד. נר חנוכה מלמד את האדם סדר עבודה חדש ברוחניות, שעניינו 'מוסיף והולך' באור.

מהפְּנים – החוצה

מניחו – עבודה רוחנית זו, של הוספה מתמדת, צריכה להיות 'מונחת' אצל האדם בקביעות שבנפש, כחלק טבעי מאורח חייו. על פתח – עבודתו זו איננה נחלתו בלבד, אלא היא מאירה ומשפיעה החוצה, שהרי אנו מצוּוים "ואהבת לרעך כמוך".

סמוך... מבחוץ – האדם מכוון את השפעתו לכל המצויים 'מחוץ' לעבודה הרוחנית של חנוכה או של היהדות בכלל. ולא זו בלבד, אלא אם היה דר בעלייה – גם אם האדם הוא מ'בני עלייה' המרוממים, הרי אם ביכולתו להשפיע על רשות הרבים, עליו להניח את החנוכייה על חלון הסמוך לרשות הרבים – עליו להאיר בנרו את חשכת החוץ. והלכה כבית הילל – במחלוקת אם מוסיפים או מפחיתים נר בכל יום, ההלכה נקבעה כבית הילל ש"מוסיף והולך", ומכאן שגם בעבודה הרוחנית יש להוסיף תמיד. אין זו עבודה קלה, אך חז"ל הבטיחו שהציפיות של הקב"ה מהאדם הן על-פי כוחותיו – "איני מבקש אלא לפי כוחן". מכאן שניתנו לו הכוחות לעשות זאת בשלמות ובשמחה.

ניתנו הכוחות

דווקא בדורות האחרונים פשט המנהג (רמ"א שם, וברמב"ם הלכות חנוכה ד,ג) שכל אחד ואחד מדליק כפי שהדליקו המהדרין מן המהדרין בזמן הש"ס. זה סימן שניתנו לנו הכוחות המתאימים לעבודה הרוחנית בדרך זו.

והקב"ה, שתורתו מאירה ומורה את חיי היום יום, ייתן את ברכתו ויצליח כל אחד ואחת הן בעבודה הרוחנית האישית הן בהשפעתו הסביבתית, ובהידור מן ההידור, עד לגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות, כרך כ, עמ' 632)

  מן המעיין

פגישת יוסף עם אחיו

השאלה הראשונה

״ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים״ (בראשית מג,יח). מכאן רמז לדברי חז״ל, כי השאלה הראשונה ששואלים את האדם ביום הדין היא, "נשאת ונתת באמונה". זהו ״על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים״ – היינו שבתחילה מובאים לדין על עסקי כסף ומשא ומתן אם היו באמונה, בצדק וביושר.

(הגר״א מווילנה)

סיבת הירידה

״ויאמרו בי אדוני, ירוד ירדנו בתחילה לשבָּר אוכל" (בראשית מג,כ). בשל הפרנסה אנו מוכרחים להשפיל עצמנו, להתבזות ולרדת מהמדריגות הגבוהות – ״ירוד ירדנו... לשבָּר אוכל״.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

התשוקות עדיין איתנו

ירדנו לעולם הזה כדי לשבור את תאוות האכילה, ״לשבָּר אוכל״, ובסופו של דבר מתברר כי עדיין ״כסף איש בפי אמתחתו״ – כל הכיסופים והתשוקות עדיין איתנו, וכל כלי הגוף מלאים מהם.

(רבי אברהם מסלונים)

גילוי עתידי

״אלוקיכם ואלוקי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם, כספכם בא אלי, ויוצא אליהם את שמעון״ (בראשית מג,כג). ה' יתברך יגלה לכם את מטמוניות התורה, את הסודות הגנוזים בה. ״ויוצא אליהם את שמעון״ – התגלות זו תבוא על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, שעתיד לירד לעולם ולגלות את סודות התורה בזוהר הקדוש.

(מעיינה של תורה)

לעורר רחמים

״וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו״ (בראשית מג,ל). כל ישראל נקראו על שם יוסף, ככתוב ״נוהג כצאן יוסף״. ״כי נכמרו רחמיו אל אחיו״ – כל אחד ואחד צריך לעורר רחמים רבים על נשמתו, שהיא בחינת 'בנימין', 'בן אוני'. היינו להתבונן בגודל הירידה של הנשמה, שירדה למטה מטה, ולעורר רחמים על הניצוץ האלוקי שבנשמתו.

(לקוטי תורה)

רצוא ושוב

״ויבך שמה... ויתאפק ויאמר שימו לחם״ (בראשית מג,ל-לא). 'ויבך' – רומז לבחינת ה'רצוא' של הנשמה, המשתוקקת להיפרד מן הגוף, ואילו 'ויתאפק' רומז לבחינת 'שוב', להישאר בגוף כדי למלא את הכוונה העליונה ולעשות נחת רוח ליוצרו. עיקר ה'שוב' הוא בעסק התורה, שנמשלה ללחם. לאחר ה'רצוא' שבתפילה יש 'להתאפק', לעבור לבחינת 'שוב', ולפנות אל ה'לחם', הוא עסק התורה.

(אור התורה)

טבע העובר מדור לדור

״לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה הוא למצרים״ (בראשית מג,לב). אי-אפשר לו למצרי לאכול את לחמו בהנאה ובתיאבון אם הוא יודע שאותה שעה גם העברי אוכל לחם כמוהו. ״כי תועבה הוא למצרים״ – דבר זה הוא תועבה לנפשו הטמאה ואי-אפשר לו לסבול זאת. טבע זה עובר אצל אומות העולם מדור לדור.

(עיטורי תורה)

שיכרון האחווה

״וישתו וישכרו עמו״ (בראשית מג,לד). לא מהיין השתכרו אלא מן האחווה, ״וישכרו עימו״. השתייה הביאה אותם לידי אהבה ושמחה, וממנה השתכרו.

(רבי מנחם-מענדל קאליש)

  אמרת השבוע

הדלקה בשביל מי

רבי ישראל מהוסיאטין (שיום ההילולא שלו בכ"ט בכסלו) היה מדליק את נרות החנוכה במעמד נשגב של כיסופים ודבקות, וכל מעשיו בקול דממה דקה, בלי ביטויים חיצוניים. סדר הדלקת הנרות שלו היה זהה בין אם נכחו במקום חסידים רבים ובין שהיה סביבו מניין חסידים בלבד.

באחת מלילות החנוכה, בהיותו בעיר וינה שבאוסטריה, ניגש הרבי להדליק את נרות החנוכה. הגבאי ביקשו להמתין מעט, מכיוון שמזג האוויר היה סוער ועיכב את החסידים מלבוא לשעת ההדלקה. הרבי התעלם מדבריו והחל בהכנות להדלקה, באומרו: "אינני מדליק בשביל בני-אדם".

פעם אחת עמד דקות ארוכות קודם ההדלקה, שקוע בשרעפיו. העומדים סביבו שמעו כי הוא לוחש בשפתיו: "ריבונו של עולם, אנא אל תבייש אותי, והלוא אני בנו של אבי!".

  גאולהפדיה

פריצת מגבלות העולם

שֶׁבַע וּשְׁמוֹנֶה. המספר שבע מייצג את העולם הנוכחי, ואילו שמונה מסמל את הגאולה. תורת החסידות מביאה את דברי הרשב"א, שהמספר שבע מייצג את המחזור השלם של המערכת הטבעית בבריאה, ואילו שמונה מסמל את המימד העל-טבעי, שמעל לבריאה, ושאף-על-פי-כן מתגלה ובא לידי ביטוי בעולם.

העולם נברא בשבעה ימים (על-ידי שבע המידות העליונות), ומכאן ששבע הוא בבחינת ה'קוד' של תבנית העולם. לעומתו, שמונה מבטא את העל-טבעי, את הקדושה האלוקית שאינה מלובשת בתוך העולם. ה'שמיני' מתגלה בעולם כנס, כתופעה על-טבעית, כדבר שבא מחוץ למסגרת הרגילה. דבר זה מרומז גם במילה "אז (ישיר)", המורכבת מא' וז' –  הא' מסמלת את הקב"ה, הרוכב על הטבע המסומל במספר שבע (ז).

עניין זה בא לידי ביטוי בחנוכה. את נרות החנוכה אנו מדליקים על נס הקשור במנורת המקדש, אך במנורת המקדש הודלקו שבעה נרות בלבד ואילו בחנוכה מדליקים שמונה נרות. שכן ימי החנוכה קשורים בנס על-טבעי, "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", ולכן מציינים את הנס בהדלקת שמונה נרות, שמסמלים את העל-טבעי.

הקשר בין ימי החנוכה מתבטא גם בכך ששניהם באים מתוך התגברות על הפרעות וקשיים. ימי החנוכה נולדו בעקבות גזירות היוונים, וגם הגאולה העתידה תבוא בזכות מסירת הנפש של עם ישראל בזמן הגלות. כדי להתרומם למעלה ממגבלות הטבע (שבע) ולהגיע אל העל-טבעי (שמונה), נדרשים מאמץ מיוחד והתמודדות נגד הפרעות העולם.

מפיצים באהבה

חגי שני

בן 55

תושב נתניה

אביו הפיץ במשך שנים את 'שיחת השבוע', ואחרי פטירתו ממשיכה משפחתו את פועלו

אביה של רעייתי הוא ר' בנימין סלומון, שעבד בתעשייה האווירית ודאג לחלק שם את העלונים. הוא התגורר אז בהרצליה, ועכשיו בנתניה. אחרי שהתחתנתי היה נותן לנו עלונים גם בעבור בית הכנסת שלנו בפתח תקווה, וכך אבי יצחק-מרדכי שני ז"ל נכנס לעניין החלוקה.

כעבור זמן התחיל אבי להזמין בעצמו את העלונים ושילם מכיסו את עלותם, ובמשך כשלושים שנה היה מחלק אותם באזור מגורנו.

לפני תשע שנים, בכ"ט בכסלו, אבי נפטר, ואימי שתיבדל לחיים טובים החליטה להמשיך את מפעלו. וכך אימי מחלקת את העלונים בפתח תקווה, ואני מביא אותם לבית הכנסת שלנו בנתניה. יהיה זה לעילוי נשמת אבי היקר.

  מעשה שהיה

תהלוכת הניצחון של החנוכייה

יום אחד באו כל הזיכרונות אל קיצם. פורץ חדר אל הבית בפלורידה וגנב את מנורת הפמוטים האהובה של סבתא. רוחהּ סערה וכאב עמוק מילא את ליבה

סבתי היקרה, מרים גרינהוט, הייתה אישה קטנת קומה. בסלון ביתה התנשאה מנורת הפמוטים שלה, שהייתה גבוהה מעט יותר מחצי מטר.

בכל ערב שבת הייתה סבתא ניגשת אל הפמוטים ומדליקה את הנרות ברוב טקס. דמעות היו זולגות מעיניה כאשר הייתה מתפללת בעבור בעלה, ילדיה וכל נכדיה. אנחנו, שעמדנו סביבה, הבטנו בה ביראת כבוד. היא נראתה לנו כמו מלכה המדברת אל מלך מלכי המלכים.

ככל שהשנים חלפו ומשפחתנו גדלה והלכה, כך בילתה סבתא זמן רב יותר מול נרותיה. ביום הולדתה ה-94 כבר היו לה נכדים נשואים רבים, שגם להם היו ילדים משלהם. בהדלקת הנרות התפללה על כל אחד ואחת מהבנים והבנות שבמשפחתה הענפה.

מנורת הפמוטים שלה הייתה מיוחדת ושונה מהמקובל. היא הייתה עשויה כסף יצוק, ובסיסה כבד ומוצק. הנרות עמדו בקו ישר וכל השנה היו בה חמישה קנים, שבהם סבתא הדליקה חמישה נרות.

עם התקרב ימי החנוכה קיבלה מנורת הפמוטים מראה חדש ושונה. פמוטי השבת נהפכו ל...חנוכייה. המנורה נבנתה באופן שיהיה אפשר להוסיף בה או להוריד ממנה קנים. בחנוכה הייתה סבתא מוסיפה עוד שני קנים, שבכל אחד מהם שני נרות. כך נוצרה חנוכייה בת תשעה קנים, בעבור שמונת הנרות והשמש.

בשמונת ימי החנוכה היה סבא מדליק את נרות החג במנורת הפמוטים של סבתא. זה היה הזמן המאושר ביותר שלנו, הנכדים. כולנו היינו באים אל סבא וסבתא, לקבל דמי חנוכה ולהצטרף להדלקת החנוכייה.

שוו בנפשכם חנוכיית כסף גבוהה, שבה נרות החנוכה דולקים בכל תפארתם. כשסבא היה מדליק את הנרות, היה עומד בגאווה וזורח מאושר, כמו הכוהן הגדול בבית המקדש.

לאחר שסבי הלך לעולמו, נהגה סבתא להעביר את חודשי החורף במיאמי שבפלורידה. אבל דבר אחד לא היה משתנה – המנורה שלה הייתה נוסעת איתה. על כך לא ויתרה.

ואולם יום אחד באו כל הזיכרונות אל קיצם. פורץ חדר אל הבית בפלורידה וגנב את מנורת הפמוטים האהובה של סבתא. רוחהּ סערה וכאב עמוק מילא את ליבה. בכל פעם שדיברה על כך גופה רעד מכעס. "איך מישהו יכול לגנוב דבר כזה?!", תהתה בעצב.

אך על אף הכאב הגדול, סבתא האמינה תמיד שמנורת הפמוטים עוד תשוב אליה. היא הייתה אומרת לנו: "כל השנים התפללתי שהמנורה תגן עלינו, ואני יודעת שהיא אכן שמרה והגנה. עכשיו אני מתפללת שהמנורה תגן על עצמה ותשוב אליי".

יום אחרי יום לא חדלה סבתא מלשפוך תפילה בעבור המנורה שהייתה יקרה לה כל-כך. בני המשפחה לא ידעו מה לעשות וכיצד יוכלו לסייע בעניין, אבל היא הוסיפה להאמין.

יום אחד בחודש כסלו תשל"ג (1972) קיבלה סבתא שיחת טלפון לא-צפויה מידידת ילדות, שבעבר התגוררה באוסטריה, ארץ הולדתה של סבתי. "מרים", אמרה לה, "מעולם לא ראיתי מנורת פמוטים כמו שלך, והיום ראיתי העתק מדויק שלה, אחד לאחד!".

סבתא נדרכה כולה. "איפה? איפה ראית אותה?", שאלה בקול רועד. "ראיתי אותה על מדף בחנות מתנות", השיבה הידידה.

סבתא לא המתינה שנייה. היא קמה ואמרה בתקיפות: "אנחנו הולכים עכשיו להביא את המנורה שלי! בעוד כמה ימים יגיעו ימי החנוכה ואני צריכה את המנורה שלי כאן בחזרה!".

בתוך זמן קצר התאספה חבורה שלמה. סבתא, הוריי, חברתה של סבתא, ואף שוטר מקומי שהצטרף ובא לסייע. כולם יצאו יחדיו אל חנות המתנות.

כשהחבורה הגיעה אל החנות, לא היה מקום לספק. זו הייתה מנורת הפמוטים של סבתא! סבתא הצביעה על המנורה, וכשאש בוערת בעיניה קראה בקול נרגש: "הגנת עלינו כל השנים בהצלחה, ועכשיו שמרת גם על עצמך. שובי עימי הביתה".

בטרם הספיק מישהו להגיב, אחזה סבתא במנורה, הורידה אותה מעל המדף והצמידה אותה אל ליבה. שום כוח שבעולם לא היה יכול לעצור אותה.

בעל החנות העדיף לסיים את העניין בשקט, בטרם יתחיל השוטר לשאול יותר מדי שאלות על הדרך שבה המנורה הגנובה הגיעה לחנותו.


מי אמר שניסים אינם מתחוללים? הרב אלי הכט בהדלקה בקליפורניה

בתחושת ניצחון יצאה כל החבורה מהחנות. שכנים יהודים שהבחינו בהתרחשות הצטרפו אליהם, וגם לא-יהודים התעניינו בנעשה. ככל שהתקרבו לבית גדלה השיירה והלכה, עד שנראתה כתהלוכת ניצחון.

סבתא הצנומה, נושאת בזרועותיה את המנורה הגבוהה, צועדת בראש. אחריה בני המשפחה וידידים נלהבים ונרגשים. כולם חשו התרוממות רוח מחיבוב המצווה של אישה יהודייה. זה היה מחזה מרשים ומיוחד.

המנורה זכתה לניקוי יסודי שבסיומו הבריקה באור עילאי. חנוכה באותה שנה היה החג הזוהר ביותר בביתה של סבתא. מי אמר שניסים אינם מתחוללים?

(על-פי סיפורו של הרב אלי הכט, שליח חב"ד בסאות' ביי, לומיטה קליפורניה)

  רציתי לשאול

עם הרב שמואל מעטוף

מנהל בית חב"ד ביישוב אדם

החסידות דוגלת בשיטת 'חושך מגרשים באור ולא במקל'. והלוא נאמר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ"?

שלמה המלך אומר (משלי יג,כד) "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר". לפעמים צריך להשתמש גם באמצעים מייסרים, ומי שאינו עושה זאת בעת הצורך, כביכול מאהבת בנו – בעצם אינו אוהב אותו, כי הוא גורם לו ללכת בדרך עקלתון, שתגרום לו בעתיד סבל גדול פי כמה וכמה.

חז"ל מורים (סנהדרין קז,ב): "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כשם שהקב"ה נתן לנו שתי ידיים, גם החינוך צריך לעמוד על שני היסודות האלה: קירוב ודחייה, מחמאה וביקורת. אלא שחז"ל מדגישים שהדחייה צריכה להיעשות ביד שמאל, היד החלשה, ואילו הקירוב ביד ימין, היד החזקה. כלומר, הגישה הדומיננטית צריכה להיות קירוב, אהבה, עידוד, אבל בעת הצורך יש להשתמש גם בדחייה ובביקורת, במידה הנחוצה בלבד.

אכן, שיטת החסידות היא שחושך לא דוחים במקלות אלא באור, אבל גם החסידות אינה סבורה שצריך לזרוק את המקלות. לפעמים צריך להשמיע דברי תוכחה וביקורת. בהתוועדויות חסידיות אומרים לעיתים דברי תוכחה, ומובן שהדברים נאמרים מתוך אהבה וברגישות המתאימה.

בדורות קודמים אפשר היה להשתמש יותר בשיטת 'שמאל דוחה', אבל בימינו הדורות נחלשו, גם ברמה הנפשית. כיום, אם נצליף יתר על המידה, אנשים יתרסקו, ולכן חייבים לפעול בשיטת 'ימין מקרבת'.

טעם נוסף להדגשת האור והקירוב בימינו הוא מכיוון שאנחנו מתקרבים לביאת המשיח, וממילא האור גובר, וגם האור שבתוך היהודי, אור הנשמה. לכן השיטה היא פשוט להצית את האור, ועל-ידי שאני מצית את האור, אני מגלה את הכוחות האדירים שיש ביהודי השני.

  פינת ההלכה ומנהג

שלושה ספרי תורה

שאלה: כיצד נוהגים בקריאת התורה השבת, שהיא גם שבת ראש חודש וחנוכה?

תשובה: לקריאת התורה בשבת זו מוציאים שלושה ספרי תורה. בראשון קוראים לשישה עולים בפרשת מקץ. בשני קוראים לשביעי את פרשת ראש חודש, מ'וביום השבת'. אחרי הקריאה בספר התורה השני מניחים את ספר התורה השלישי (בלבד) על הבימה, ליד הספר השני, ואומרים חצי קדיש, ולמנהג הספרדים אומרים קדיש אחרי הספר השני וגם אחרי השלישי. בספר השלישי קוראים למפטיר בפרשת נשא, 'ביום השישי' (בלבד).

כשיש בבית הכנסת שני ספרי תורה בלבד, גוללים לאחר קריאת ראש חודש את הספר השני, וקוראים בו שוב את הקריאה למפטיר.

אף-על-פי שחנוכה אינו חייב בהפטרה, הרי משום פרסום הנס קוראים הפטרה של חנוכה. מפטירים בספר זכריה (פרק ב) "רני ושמחי בת ציון", שבה מוזכרת "מנורת זהב כולה".

יש מוסיפים לקרוא גם פסוק ראשון ואחרון מהפטרת שבת ראש חודש, "השמיים כיסאי", ואחרי הפסוק האחרון חוזרים על הפסוק שלפניו "והיה מדי חודש", לסיים בדבר טוב (למנהג חב"ד, קוראים "והיה מדי חודש", "ויצאו וראו" ושוב "והיה מדי חודש"), ואחר-כך פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "מחר חודש", כי מחר הוא יום שני של ראש חודש.

אם העולה למפטיר קרא בטעות הפטרה אחרת, יקרא אחריה "רני ושמחי". אם נזכר אחרי הברכות, יקרא את ההפטרה בלעדיהן.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תרפד ס"ג ונו"כ. לקוטי שיחות כרך לה עמ' 191 הערה 34. וראה לוח דבר בעתו.

  חיים יהודיים

החנוכייה שרדה מהחורבן

בהריסות בית הכנסת שנחרב מהמפצצות בעיר מריופול אותרה החנוכייה שהאירה לבבות רבים במרוצת השנים. הגוי שמצא אותה מסייע בהדלקתה מדי שנה

תעודת זהות. הרב מנחם מענדל כהן, בן 44, שליח חב"ד במריופול שבאוקראינה זה שמונה-עשרה שנים. עם רעייתו, הרבנית אסתר וארבעת ילדיהם, בנו קהילה מגובשת בת אלפי יהודים. גם אחרי שהעיר נחרבה בהפצצות הבלתי-פוסקות הוא מוסיף לטפל בקהילה – מי שנותרו ומי שפוזרו, שולח מזון וסיוע, ובמקביל מנהל קהילה משגשגת בפתח-תקווה. אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה התרגש מאוד לקבל 'דרישת שלום' בלתי-צפויה מהחנוכייה של הקהילה, ששרדה את ההרס, ומוסיפה להאיר גם בעלטה שירדה על העיר.


הרב כהן

החנוכייה. בית הכנסת בעיר החוף מריופול היה מרכז החיים היהודיים של קהילה יהודית שצמחה ושגשגה מאז בואנו אליה. חנוכיית ברזל, בגובה מטר וחצי, תרומת חבר קהילה, הייתה סמל הקהילה לאורך עשור. בכל חנוכה הדלקנו אותה יחד, שרנו את שירי החנוכה והתאחדנו לאורם של הנרות. האמנו שהיא תאיר לנצח. לפני קרוב לארבע שנים, עם פרוץ המלחמה, בית הכנסת נהרס, העיר נחרבה, והקהילה פוזרה.

גילוי. לפני שלוש שנים, זמן קצר לפני חנוכה, אנדריי ז'רנקו, בעל הבניין, נוצרי בן 53, גילה בתוך ההריסות את החנוכייה. הוא פרץ בבכי ולא האמין למראה עיניו. המתכות שמסביב נמסו והכול נחרב, ואילו החנוכייה הזאת שרדה ושמרה על צורתה. אנדריי חשש מפני שודדים שיגנבו אותה לצורך מכירתה לגרוטאות, והעביר אותה לבית חותנו, מחוץ לעיר.


החנוכייה ששרדה

נס. ז'רנקו התקשר אליי זמן קצר לאחר שמצא את החנוכה וסיפר לי בהתרגשות על תחושותיו. עודדתי אותו לאתר יהודי שעוד נשאר באזור, שידליק את החנוכייה. כך היא דלקה בכל לילה. ז'רנקו התעקש שהמסורת היהודית לא תיעלם מהעיר, ואמר: "אני מאמין שזה נס, פעלתי כפי שהרגשתי שאני חייב".



חורבות בית הכנסת במריופול

מדליקים. ז'רנקו מוסיף לשמור על החנוכייה, עד שנחזור. לתקשורת אמר אנדריי בטון נרגש: "החנוכייה שרדה וחיכתה שמישהו יבוא וייקח אותה. לא יכולתי להשאיר אותה שם". גם השנה, בחנוכה, החנוכייה ששרדה שריפות, הפגזות, הרס ומלחמה – מוסיפה לדלוק בעיר ובוודאי תגרש את החושך.

דמעות. בעבורי, כרב העיר וכשליח הרבי, זה היה סימן מרגש משמיים: בקהילה שאיבדה הכול, החנוכייה שרדה, כמו פך השמן הטהור בבית המקדש. אנשי הקהילה, רובם פליטים, בכו כשראו את התמונות המרגשות של החנוכייה המוּכרת להם כל-כך. זה האיר לנו ולהם את התקווה בחושך המלחמה, וחיזק את האמונה שעוד יבואו ימים טובים יותר.

קשר. עד היום אנחנו מוסיפים לשמור על קשר עם יהודי קהילת מריופול. הם מקבלים מאיתנו סיוע שוטף, ואנו מתעניינים בקביעות במצבם. כמה פעמים בשנה אני מבקר את חברי הקהילה המעטים שעדיין נותרו בעיר, ועורך בריתות מילה ליהודי האזור.

ממשיכים. כיום אני ורעייתי מפעילים קהילה מתפתחת ומשגשגת לדוברי רוסית בפתח-תקווה והשליחות נמשכת בכל הכוח. גם מרחוק אנו זוכרים שהחנוכייה הזאת היא כמו פך השמן – על-ידי מעט אור היא מאירה לבבות רבים, שלנו ושל כלל יהודי העיר. ההפצצות הצליחו להחריב את הדברים הגשמיים בלבד, אבל את השמחה, את האור, את האמונה – איש לא יוכל להרוס ולקעקע. נתפלל שהשלום כבר יבוא, שהאור יגרש את החושך, ושנזכה לגאולה השלמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)