עם הרב שמואל מעטוף
מנהל בית חב"ד ביישוב אדם
החסידות דוגלת בשיטת 'חושך מגרשים באור ולא במקל'. והלוא נאמר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ"?
שלמה המלך אומר (משלי יג,כד) "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר". לפעמים צריך להשתמש גם באמצעים מייסרים, ומי שאינו עושה זאת בעת הצורך, כביכול מאהבת בנו – בעצם אינו אוהב אותו, כי הוא גורם לו ללכת בדרך עקלתון, שתגרום לו בעתיד סבל גדול פי כמה וכמה.
חז"ל מורים (סנהדרין קז,ב): "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כשם שהקב"ה נתן לנו שתי ידיים, גם החינוך צריך לעמוד על שני היסודות האלה: קירוב ודחייה, מחמאה וביקורת. אלא שחז"ל מדגישים שהדחייה צריכה להיעשות ביד שמאל, היד החלשה, ואילו הקירוב ביד ימין, היד החזקה. כלומר, הגישה הדומיננטית צריכה להיות קירוב, אהבה, עידוד, אבל בעת הצורך יש להשתמש גם בדחייה ובביקורת, במידה הנחוצה בלבד.
אכן, שיטת החסידות היא שחושך לא דוחים במקלות אלא באור, אבל גם החסידות אינה סבורה שצריך לזרוק את המקלות. לפעמים צריך להשמיע דברי תוכחה וביקורת. בהתוועדויות חסידיות אומרים לעיתים דברי תוכחה, ומובן שהדברים נאמרים מתוך אהבה וברגישות המתאימה.
בדורות קודמים אפשר היה להשתמש יותר בשיטת 'שמאל דוחה', אבל בימינו הדורות נחלשו, גם ברמה הנפשית. כיום, אם נצליף יתר על המידה, אנשים יתרסקו, ולכן חייבים לפעול בשיטת 'ימין מקרבת'.
טעם נוסף להדגשת האור והקירוב בימינו הוא מכיוון שאנחנו מתקרבים לביאת המשיח, וממילא האור גובר, וגם האור שבתוך היהודי, אור הנשמה. לכן השיטה היא פשוט להצית את האור, ועל-ידי שאני מצית את האור, אני מגלה את הכוחות האדירים שיש ביהודי השני. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
