השאלה הראשונה
״ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים״ (בראשית מג,יח). מכאן רמז לדברי חז״ל, כי השאלה הראשונה ששואלים את האדם ביום הדין היא, "נשאת ונתת באמונה". זהו ״על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים״ – היינו שבתחילה מובאים לדין על עסקי כסף ומשא ומתן אם היו באמונה, בצדק וביושר.
(הגר״א מווילנה)
סיבת הירידה
״ויאמרו בי אדוני, ירוד ירדנו בתחילה לשבָּר אוכל" (בראשית מג,כ). בשל הפרנסה אנו מוכרחים להשפיל עצמנו, להתבזות ולרדת מהמדריגות הגבוהות – ״ירוד ירדנו... לשבָּר אוכל״.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
התשוקות עדיין איתנו
ירדנו לעולם הזה כדי לשבור את תאוות האכילה, ״לשבָּר אוכל״, ובסופו של דבר מתברר כי עדיין ״כסף איש בפי אמתחתו״ – כל הכיסופים והתשוקות עדיין איתנו, וכל כלי הגוף מלאים מהם.
(רבי אברהם מסלונים)
גילוי עתידי
״אלוקיכם ואלוקי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם, כספכם בא אלי, ויוצא אליהם את שמעון״ (בראשית מג,כג). ה' יתברך יגלה לכם את מטמוניות התורה, את הסודות הגנוזים בה. ״ויוצא אליהם את שמעון״ – התגלות זו תבוא על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, שעתיד לירד לעולם ולגלות את סודות התורה בזוהר הקדוש.
(מעיינה של תורה)
לעורר רחמים
״וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו״ (בראשית מג,ל). כל ישראל נקראו על שם יוסף, ככתוב ״נוהג כצאן יוסף״. ״כי נכמרו רחמיו אל אחיו״ – כל אחד ואחד צריך לעורר רחמים רבים על נשמתו, שהיא בחינת 'בנימין', 'בן אוני'. היינו להתבונן בגודל הירידה של הנשמה, שירדה למטה מטה, ולעורר רחמים על הניצוץ האלוקי שבנשמתו.
(לקוטי תורה)
רצוא ושוב
״ויבך שמה... ויתאפק ויאמר שימו לחם״ (בראשית מג,ל-לא). 'ויבך' – רומז לבחינת ה'רצוא' של הנשמה, המשתוקקת להיפרד מן הגוף, ואילו 'ויתאפק' רומז לבחינת 'שוב', להישאר בגוף כדי למלא את הכוונה העליונה ולעשות נחת רוח ליוצרו. עיקר ה'שוב' הוא בעסק התורה, שנמשלה ללחם. לאחר ה'רצוא' שבתפילה יש 'להתאפק', לעבור לבחינת 'שוב', ולפנות אל ה'לחם', הוא עסק התורה.
(אור התורה)
טבע העובר מדור לדור
״לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה הוא למצרים״ (בראשית מג,לב). אי-אפשר לו למצרי לאכול את לחמו בהנאה ובתיאבון אם הוא יודע שאותה שעה גם העברי אוכל לחם כמוהו. ״כי תועבה הוא למצרים״ – דבר זה הוא תועבה לנפשו הטמאה ואי-אפשר לו לסבול זאת. טבע זה עובר אצל אומות העולם מדור לדור.
(עיטורי תורה)
שיכרון האחווה
״וישתו וישכרו עמו״ (בראשית מג,לד). לא מהיין השתכרו אלא מן האחווה, ״וישכרו עימו״. השתייה הביאה אותם לידי אהבה ושמחה, וממנה השתכרו.
(רבי מנחם-מענדל קאליש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
