שאלה: האם המנהג לשבור כוס בשעת החופה הוא זכר לחורבן או שהוא לסימן ברכה?
תשובה: מסופר בתלמוד על רב אשי שחגג את נישואי בנו, וראה את החכמים שמחים יותר מדי, ונראה היה לו כאילו פרקו מעליהם עול מלכות שמיים. מה עשה? הביא לפניהם כוס מזכוכית נדירה ושברה, כדי לעוררם לחוש צער ולעשות חשבון נפש.
מכאן נלקח המנהג לשבור כוס בשעת הנישואין, ובפרט כדי לקיים מה שנאמר (תהילים קלז,ו): "אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". בדרך כלל שוברים כוס של זכוכית, ויש שנהגו לשבור כוס של חרס.
שוברים כוס שלמה, שאינה פגומה, ואין בכך משום איסור 'בל תשחית', מכיוון שאין שוברים אותה דרך השחתה, אלא כדי לעורר את הלבבות.
יש שנהגו להכין כוס נפרדת לשבירה, ויש הנותנים למישהו לסיים לשתות את הכוס שבירכו עליה את הברכות בחופה, ושוברים אותה; וכן מנהג חב"ד.
לפני השבירה יש לעטוף את הכוס, כדי למנוע נזק על-ידי שבירתה לרסיסים. החתן שובר אותה בדריכה ברגלו הימנית.
החתן והכלה, וכל הנוכחים, ייתנו אל ליבם באותה שעה להתבונן בזיכרון חורבן ירושלים ובית המקדש, ויש שנהגו לקרוא לפני כן את הפסוקים (שם ה-ו): "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". הרבי מליובאוויטש לא אמר את הפסוק בחופתו, וגם לא הורה לחתן לאומרו כשסידר קידושין.
מקורות: ברכות לא,א ותוס'. רמ"א או"ח תקס ס"ב ואה"ע סה ס"ג. 'הנישואין כהלכתם' עמ' שעז ואילך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:07
זריחה: 6:16
