"אמרתי לו שאחר-כך כבר תשקע השמש ולא נוכל עוד להניח תפילין. ובכלל, התבדחתי, כדאי לך לחוות מה זה להניח תפילין בשמיים 'קרוב יותר' לקב״ה"
לרגע התלבטתי אם לקחת איתי את התפילין, שכן זו הייתה טיסה הלוך וחזור, לכמה שעות, אך מייד דחיתי את המחשבות והכנסתי את התפילין לתיק העלייה למטוס. כי יהודי אינו נוסע בלי הטלית והתפילין, ובטח לא חב"דניק, כשיש סיכוי שיפגוש יהודי ויזכה אותו בהנחת תפילין, מספר הרב ירחמיאל גורליק, שליח חב"ד ורב העיר טיומן בסיביר.
הרב ירחמיאל גורליק
זה היה לפני שש שנים, בי״ד בכסלו תש״פ (דצמבר 2019). טסתי אחר-הצהריים למוסקווה, כדי לשוב באותו לילה לטיומן. לאחר ההמראה ניגשתי לאזור השירותים במטוס. כשחזרתי ועברתי ליד מטבח המטוס שמעתי קול קורא בעברית: 'סליחה?'. זה היה אחד הדיילים. פניתי לעברו והוא חייך ואמר ברוסית: "ככה אומרים אצלנו, נכון?".
הבטתי בו בתמיהה ושאלתי: "אתה מ'שלנו'?". הדייל ענה: "בוודאי", והצביע על התג, שעליו התנוסס שמו באותיות לטיניות – 'בן-ציון', ואף תרגם באוזניי ברוסית את משמעות השם.
תפילין בשחקים. הדייל בן־ציון ברנר
התחלנו לשוחח. למדתי שבן-ציון ברנר הוא יהודי מבטן ומלידה, וכבר עשרים ואחת שנה משמש דייל. הוא הספיק גם לגור בארץ, בעיר האבות באר-שבע, למשך שנה. מכאן הידע הבסיסי בעברית.
אני מביט מבעד לחלון בשמש העומדת לשקוע ושואל את בן-ציון: ״הנחת תפילין בימי חייך?״. הוא השיב בחיוב. מדי פעם בפעם הלך לבית הכנסת באזור מגוריו במוסקווה. הצעתי לו להניח תפילין כעת, והוא התלבט. ״אולי אחר-כך... לא ככה באמצע העבודה״, מלמל.
אמרתי לו שאחר-כך כבר תשקע השמש ולא נוכל עוד להניח תפילין. ובכלל, התבדחתי, כדאי לך לחוות מה זה להניח תפילין בשמיים 'קרוב יותר' לקב״ה. זה דווקא שכנע אותו.
רצתי להביא את התפילין, וכשהגשתי לו כיפה, חייך כממתיק סוד והוציא מכיס מכנסיו כיפה שחורה ויפה. הוא הניח תפילין ואמרנו יחד 'שמע', והדיילות התעניינו מה הן הקופסאות הללו שחברן לצוות קושר על ראשו וזרועו פתאום באמצע הטיסה.
בן-ציון לא התבייש והסביר להן על 'ספר תורה' קטן המונח בתוך הקופסאות הללו שמחברות אותנו ישר עם הקב״ה. "כאן, בגובה, הקליטה אליו טובה יותר", סיכם בחיוך והן הנהנו בהבנה.
הוא שאל אותי לאן אני טס. סיפרתי לו שאני נוסע לחתונת בתו של הרב הראשי לרוסיה, בערל לזר, ושלקחתי איתי את התפילין כדי שאם אתקל ביהודי עד שקיעת השמש אוכל לזכותו במצווה.
בן-ציון התרגש ממש. גם סיפרתי לו שיום זה, י"ד בכסלו, הוא יום הנישואין של הרבי מליובאוויטש, ושאנחנו ילדיו הרוחניים, והוא חינך אותנו שלא משנה מה אתה עושה ולאן אתה נוסע, תמיד תחשוב איך 'על הדרך' תוכל לקיים מצווה עם יהודי שתפגוש.
מאז אותו מפגש שמרנו על קשר רציף. התברר שהיו כמה שאלות שהציקו לו מאוד. כשניסה פעם אחת להעלות אותן, קיבל תשובה שקוממה אותו ואף יצרה בו רתיעה מבית כנסת ומכל מה שקשור לתורה ולמצוות.
משהו במפגש הספונטני במטוס הדליק אצלו שוב את הניצוץ. וכשעניתי לו על שאלותיו, בגישה המוארת והמיוחדת של הרבי לאותם עניינים, הוסרו אצלו בבת אחת כל המחסומים.
בחנוכה שלח לי תמונה של חנוכייה מאולתרת שהדליק על אדן החלון. בהזדמנות הראשונה נתתי לו את הכתובת של בית חב״ד המרכזי במוסקווה. כשנכנס בפעם הראשונה לאולם הגדול, קרא לעברו אחד השלוחים המקומיים בקול גדול: ״שלום עליכם בן-ציון!״.
בן-ציון ההמום לא הבין מנין הוא מוכר, אך מהר מאוד התברר לו שהפך ל'כוכב', אחרי שהסיפור והתמונות מהמפגש בינינו במטוס התפרסמו בקבוצות השלוחים.
מאז החל בן-ציון לפקוד את בית הכנסת בכל הזדמנות. כשהיו לו ימים או שעות פנויים בין הטיסות, היה בא לבית הכנסת להתפלל וללמוד. הרב דוד ימפולסקי למד איתו בהשקעה ובמסירות חומש, הלכה, תניא, וההתקרבות שלו ליהדות התקדמה.
מנהג נאה עשה לו בן-ציון: לפני כל טיסה ברחבי רוסיה יצר קשר עם השליח המקומי, ובירר אצלו אם הוא צריך מצרכים כשרים ממוסקווה והביא אותם בשמחה.
בי״ד בכסלו תשפ"ב (נובמבר 2021), בדיוק שנתיים לאחר פגישתנו הראשונה, קבלתי מבן-ציון תמונה שרגשה אותי עד דמעות: בתמונה הוא, במדי הדייל, מסיים לארוז את מזוודתו. חפציו האישיים מסודרים בקפידה, ובמקום של כבוד, מונחות תפילין מהודרות שקנה ומניח בכל יום.
.jpeg)
התמונה שנתקבלה כעבור שנתיים
לעיתים הוא מניח תפילין בביתו, לעיתים בבית הכנסת הקרוב, ולא פעם הוא מניח אותן בשמחה ובגאווה, קבל עם ועדה, באחד משדות התעופה ברחבי רוסיה הגדולה.
מרחשוון תשפ"ו (נובמבר 2025). בן-ציון פרש לגמלאות מוקדמות, וכיום הוא גבאי בבית חב"ד במוסקווה החדשה, וגם פעיל בקהילה. הוא אומר לי: "הייתי עשרות שנים דייל ושירתי אנשים. כיום אני משרת את הקב"ה".
אני מפחד לחשוב מה היה עולה בגורלו של בן-ציון אילולא לקחתי איתי את התפילין באותה טיסה קצרה! | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
