עם הרב נחמיה וילהלם
מנהל בית חב״ד בבנגקוק, תאילנד
האם יהודי נדרש לוותר על תנאים שיאפשרו לו להתעלות מבחינה רוחנית, למען יהודים אחרים?
פעם אחת השתתפנו, הרב קנטור, השליח הראשי לתאילנד, ואני, במפגש עם אנשי דת במדינה. איש דת הודי סיפר שחי עשרים שנה בראש הרים, מתנזר מכסף, מאוכל ומחיי משפחה, וכך הגיע לרמה רוחנית גבוהה. אחריו דיבר כומר, וסיפר שהוא אוסף ילדים חולים ונטושים ברחובות, ודואג להם עד בגרותם.
כשהגיע תורנו, פנה הרב קנטור אל איש הדת ההודי ושאל: "אם הכומר היה מבלה עשרים שנה אצלך בהרים – מה היה קורה?". ענה ההודי: "אני בטוח שהוא היה מגיע לרוחניות גבוהה עוד יותר". השיב לו הרב קנטור: "אבל אז, כמה ילדים היו נשארים ברחובות?".
ואז אמר הרב: "פתחתי בזה כדי להדגיש את המבט של היהדות. רוחניות אמיתית איננה בריחה מהעולם אלא הארתו. שליחותנו היא לא רק לדאוג להתעלוּת שלנו, אלא לעזור לאחרים לגלות את האור שבהם".
כך מלמד הרבי מליובאוויטש: כשיהודי יוצא לשליחות ומסייע ליהודים נוספים, גם אם למד פחות או נמצא בסביבה קדושה פחות, אין הוא יורד ברמתו הרוחנית אלא מתעלה. כי בזה הוא מתחבר לרצון האמיתי של הקב"ה, לתקן את העולם שיהיה מוכן לגאולה.
וכפי שבעל התניא מסביר בעניין מצוות צדקה, שהכלל 'חייך קודמים' נאמר רק על עצם החיים שלי מול חיי הזולת, אך כשמדובר במותרות שלי מול צרכים בסיסיים של הזולת – מובן שאני צריך לתת לו. גם כשמדובר בעזרה ליהודי בקיום מצוות בסיסיות, אפילו אם אני אצטרך לוותר על ההתעלוּת הרוחנית שלי, ברור שעליי לוותר, ודווקא שם תתגלה הרוחניות הגבוהה ביותר. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
