חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2028
ערב ש"ק פרשת חיי שרה, כ"ג במרחשון ה'תשפ"ו (14/11/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2028
מה לא ידעתם על השלוחים
יש חדש
החיפוש הוא חלק מהדרך
נישואי יצחק ורבקה
"אני נוסע איתך"
גאולת השושנה בו-ביום
מפיצים באהבה
מפגש נשמות בשמיים
רציתי לשאול
שבירת הכוס
נסע לסין לעסקים, חזר כשליח

מס' 2028, ערב שבת-קודש פרשת חיי-שרה, כ"ג במרחשוון ה'תשפ"ו (14.11.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מה לא ידעתם על השלוחים

זו הזדמנות להציג כמה היבטים בעולם השליחות שאינם נהירים תמיד לציבור הרחב. מי מממן את כל המפעל ומה בדיוק עושים השלוחים ברחבי הארץ?

המפגש השנתי של אלפי השלוחים מכל העולם הוא חוויה מיוחדת במינה. האווירה מרוממת. חברים ותיקים נפגשים. סדנאות מרתקות, התוועדויות משובבות נפש. וכמובן, ההתרגשות וכובד הראש בעלייה על ציונו של המשלח, להעתיר על הכלל ועל הפרט.

אבל החוויה הזאת קצרה מאוד, ימים אחדים בסך הכול. בתום הכינוס חוזרים השלוחים איש איש למקום שליחותו, למשימות שלפניו, וגם לקשיים ולאתגרים, שאינם פשוטים כלל וכלל. זו הזדמנות להציג כמה היבטים בעולם השליחות שאינם נהירים תמיד לציבור הרחב.

קברניט בספינה

שליחות חיים. בעולם מקובל להחליף תפקידים. גם אנשים שיוצאים לשליחויות, עושים זאת לפרקי זמן מוגדרים, ולאחר מכן חוזרים למקומם או עוברים לתפקיד אחר. מתכונת השליחות שהרבי בנה שונה לחלוטין. כשם שקברניט של ספינה אינו נוטש אותה באמצע ההפלגה, גם השליח אינו עוזב את מקום שליחותו ואת קהילתו, והיא נשאר איתה עד שייתקע בשופר גדול ויבואו כולם להשתחוות לה' בירושלים.

העול הכלכלי. האם אנשים נותנים את דעתם לשאלה מנין השלוחים משיגים מימון לכל הפעילויות שלהם? אולי יש הסבורים שבמרכז חב"ד בברוקלין יש באר נפט שופעת. אז זהו, שלא. כל שליח – בארץ ובעולם – נדרש להתמודד בעצמו עם אתגרי המימון. הוא מנסה לגייס תורמים ולהשיג שותפים לפעילות. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. על השלוחים עוברים לילות רבים בלי שינה, בדאגה לכיסוי ההתחייבויות שקיבלו עליהם.

אירוח. אנשים מתקשרים לשליח ביום שישי אחר הצהריים ומבשרים לו בשמחה שהגיעה לעירו קבוצה של יהודים ורצונם להתארח בסעודות השבת או לקבל ארוחות כשרות. השליח יענה "בוודאי, בשמחה, ברוכים הבאים, יש הכול בשפע". האוּמנם? המטלפנים הנכבדים אינם יודעים שבתום השיחה השליח רץ לעשות קניות, והאישה מתחילה לאפות חלות ולהעמיד סירים – וזה אחרי שכבר סיימו להכין את השבת. אולי אם מישהו היה טורח להודיע מראש על בוא הקבוצה הייתה נחסכת הטירחה המיותרת?

צריך משהו?

מחסור. אנחנו רגילים לחנויות מלאות כל טוב, עם כל ההכשרים המהודרים. רוצים ספר יהודי לילדים? אין בעיה, יש בחנות הקרובה. לרבים מהשלוחים אין הלוקסוס הזה. למשל, ילדים רבים בשליחות אינם מכירים את טעמם של מעדני חלב (מטעמי כשרות כמובן). אם אנשים הנוסעים לרחבי העולם היו מרימים טלפון לשליח המקומי ושואלים אם צריך משהו, היו יכולים להושיט עזרה חיונית למשפחת השלוחים.

בארץ. השלוחים במקומות הנידחים בעולם גונבים מטבע הדברים את ההצגה, אבל לא צריך לשכוח שגם כאן בארץ יש מערכת מסועפת של שלוחים, שמוסרים את נפשם למען יהודים אחרים. הם ויתרו על חיי הנוחות בשכונה דתית או חרדית, ועסוקים יומם ולילה בהושטת יד לתושבי עירם ושכונתם. פה הכנת נער לבר-מצווה, שם ליווי זוג לקראת חתונה. פה להבדיל תמיכה במשפחה בשעת אבל, ושם טיפול בבעיות שלום בית. הם מתמודדים עם עול כלכלי ועם אתגרים רבים, וזה המקום להרים על נס את פועלים.


חוויה מרוממת וקצרה. התמונה הקבוצתית של שלוחי הרבי (צילום: דוב בער הכטמן)

  יש חדש

השלוחים נאספים

ביום רביעי השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. ביום שישי בבוקר יעלו כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ויזכירו את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה. ביום ראשון אחר-הצוהריים מתקיים ערב ההצדעה החגיגי, שבו משתתפים כ-6000 איש, השלוחים והשותפים לפעילותם.

1335 שלוחים בארץ

בתוך הבאים לכינוס העולמי מאות משלוחי הרבי בארץ. אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד מוסר כי מכינוס השלוחים אשתקד ועד היום יצאו לשליחות 95 שלוחים חדשים. רבים מהם הקימו סניפים או תת-סניפים – בתי חב"ד חדשים – בשכונות, ביישובים קהילתיים, במושבים, או בתי חב"ד מגזריים וייעודיים בערים הגדולות. מספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 1335, ב-941 סניפים.

מאחורי בניית 770

השנה, לפני 40 שנה, נבנה בכפר חב"ד בניין '770', שהוא העתק מדויק של בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. לרגל יובל הארבעים הושק סרט מיוחד החושף את מאחורי הקלעים של מלאכת הבנייה, שנעשתה במהירות חסרת תקדים. בימוי וצילום: יהונתן פישר. לצפייה בסרט חפשו: 40 שנה לבניית 770.

  שלחן שבת

החיפוש הוא חלק מהדרך

על הפסוק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג,א) אומר רש"י: "כולן שווים לטובה". נשאלת השאלה, איך ייתכן לומר ש"כולן שווים לטובה" בשעה שבחייה היו שלבים שונים? למשל, השלב שבו השתנה שמה מ'שרי' ל'שרה', כאשר השפעתה נעשתה כללית, "שׂרה על כול". כמו-כן, האם אפשר להשוות את חייה באור כשדים לבין חייה כשהגיעה לשלמות של גיל מאה?!

שאלה דומה נשאלת על אברהם אבינו. על הכתוב "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כד,א) נאמר בספר הזוהר ש'בא בימים' משמעותו שכל ימיו היו שלמים מבחינה רוחנית. ולכאורה, איך אפשר לומר ששנות חייו הראשונות של אברהם היו 'שלמות', והלוא עדיין לא הכיר אז את בוראו (על-פי הדעות שיש בשאלה מתי הכיר את בוראו)?!

הגדרת חובת החינוך

להבנת הדברים יש לדון בחובת החינוך לקיום מצוות. חובה זו אינה מן התורה אלא מדברי חכמים. ולכאורה, מכיוון שהחינוך המוקדם הכרחי כדי שאדם יוכל לקיים את המצוות בבוא זמן חיובן, מדוע איננו מצוּוה מן התורה?

אלא שהחינוך הדרוש לקיום המצווה כשהוא לעצמו אינו אלא 'הכשר' מצווה. כמו עשיית סכין בעבור ברית מילה שאיננה מצווה, אלא הכנת האמצעי הדרוש לקיום המצווה. חז"ל נתנו לחינוך מעמד של מצווה (מדרבנן), אבל מן התורה הוא בבחינת אמצעי ו'הכשר' למצווה.

שנים של חקירה

לפי זה, כדי שאברהם אבינו יכיר את בוראו נדרש זמן מקדים של חקירה וחשיבה, בבחינת 'הכשר' ו'הכנה', שעל-ידי זה יבוא לידי הכרה בקב"ה. כך נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה לט): "שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!". והרמב"ם מוסיף: "התחיל לשוטט בדעתו... והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג?!... וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת".

מכיוון שבשנים האלה היה אברהם עסוק ב'הכשר' וב'הכנה' להכרת בוראו, גם הימים האלה נחשבים שלמים, והתורה כוללת גם אותם ב"בא בימים".

הכול שווה

בדומה לזה גם השלבים המוקדמים בחייה של שרה היו 'הכשר' ו'הכנה' לשלבים הנעלים יותר, ולא זו בלבד, אלא "כולן שווים לטובה". לא זו בלבד שתקופת ההכנה נכללת בימים השלמים, 'בא בימים', אלא במובן מסוים היא שוות ערך לימים השלמים.

בחייו של צדיק יש מדריגות רוחניות שונות, ואולם הנקודה השווה בכולן היא מילוי הכוונה העליונה של הקב"ה. בהיבט הזה אין הבדל בין הכנה לעבודה לבין העבודה הנעלה ביותר – שתיהן משרתות את הרצון העליון של הקב"ה בתכלית השלמות.

(תורת מנחם תשמ"ח, כרך א, עמ' 450. לקוטי שיחות, כרך לה, עמ' 61)

  מן המעיין

נישואי יצחק ורבקה

בזכות המידות הטובות

״לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו״ (בראשית כד,ג). אברהם בחר להתחתן עם אנשי חרן ולא עם אנשי ארץ כנען, אף-על-פי שגם אנשי חרן היו עובדי עבודה זרה, משום שהכנענים היו מושחתים גם במידות, שטופים בעריות ובמעשים מגונים. לעומתם, בני משפחתו אמנם היו עובדי אלילים, אבל בעלי מידות טובות, ולכן בחר בהם.

(הר״ן)

שידוך לעסקים

'כנעני' – סוחר. לא תיקח אישה ליצחק מאלה שעושים עסקים מהשידוכים, שהעיקר אצלם הוא המוהר, הנדוניה וכדומה.

(עוללות אפרים)

לא ירושה מהכנענים

אילו היה אברהם לוקח אישה מבנות הכנעני היו יכולים לומר שמכוח ירושה ממחותניו הכנענים קיבלו בניו בעלות על הארץ. אמר אברהם: איני רוצה אלא על-ידי הקב״ה, שייתננה לי במתנה.

(חזקוני)

הגדלת ניסיון העקידה

״כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק״ (בראשית כד,ד). מדוע לא פעל אברהם להשיא את יצחק עד שובו מן העקידה? אלא מאת ה׳ הייתה זאת, שלא להפנות את ליבו לקחת אישה ליצחק עד עכשיו, כדי להגדיל את ניסיון העקידה. אילו היו בנים ליצחק, לא היה הכאב גדול כל-כך, שכן אברהם היה מתנחם בנכדיו. וכבר אמרו: "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ" (ירמיה כב,י) – להולך בלי בנים, כי צער זה גדול מאוד.

(דברי שאול)

גמלי קפיצת הדרך

״וייקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך, וכל טוב אדוניו בידו״ (בראשית כד,י). ידע אליעזר שעל-ידי גמלי אדוניו תהיה לו קפיצת הדרך. כמו שמצינו אצל אבישי בן-צרויה, כאשר שמע שדוד המלך שרוי בסכנה, לקח את פרדתו של דוד, אף שאין רוכבים על סוסו של המלך, כדי שתהיה לו קפיצת הדרך.

(דברי ירמיהו)

טוב עין

לקח עימו את זכות החסד וטובת העין של אברהם, ובכוח זה ובזכות זו בחן את הנערה אם היא טובת עין.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

האושר בידו

מהו ״כל טוב אדוניו בידו״? מאחר שאברהם מסר לאליעזר שליחות רבת חשיבות כזאת, למצוא לבנו את זיווגו, מעתה כבר היה ״כל טוב אדוניו בידו״. כל אושרם של אברהם ויצחק ורציפות הבית הגדול והקדוש היו תלויים בבחירתו המוצלחת של אליעזר. אילו היה לוקח אישה שאינה צדקת, היה יכול להרוס את ״כל טוב אדוניו״, כי תינתק שלשלת הקדושה מן הבית.

(ממעיינות הנצח)

זיווג שמוליד אמת

״כי עשית חסד עם אדוני״ (בראשית כד,ד). יצחק הוא מידת הגבורה, ומהתקשרות של מידת הגבורה עם מידת החסד נולד הבריח התיכון, מידת האמת. לכן כאשר הרגיש אליעזר ברבקה את מידת החסד אמר: ״ברוך ה׳... אשר לא עזב חסדו ואמיתו", שנוצרה מידת האמת מההתמזגות של חסד וגבורה. וזו מידתו של יעקב.

(משך חכמה)

שם של קפיצת הדרך

"ואבוא היום" (בראשית כד,מב). רש"י מפרש: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ". הבעש"ט אמר שבפסוק זה מצוי השם של קפיצת הדרך. ויש לומר שהדבר רמוז בלשון רש"י "מכאן שקפצה לו הארץ" – על-ידי השם היוצא מפסוק זה הייתה לו קפיצת הדרך.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

"אני נוסע איתך"

בשנת תשי"ח (1958) שיגר הרבי מליובאוויטש את הרב יצחק-דוד גרונר לשליחות באוסטרליה. הרב גרונר היה אישיות מיוחדת במינה, והצליח להקים ממלכה של מוסדות חינוך ופעילות ענפה.

בחודש מרחשוון תש"מ (1979) נכנס ל'יחידות' אצל הרבי, והרבי ביקש ממנו לעשות כמה דברים שהיו נראים לרב גרונר קשים עד בלתי-אפשריים, והדבר היה ניכר על פניו.

פנה אליו הרבי בשאלה: "אם אני אסע איתך, תוכל לעשות זאת?". והרבי המשיך ואמר: "בגשמיות אינני יכול, אבל ברוחניות אני נוסע איתך!".

כשהרב גרונר שמע אמירה כזו מהרבי התרגש מאוד ופרץ בבכי, ומאחר שלא הרגיש נוח לעמוד לפני הרבי ולבכות, פשוט יצא מחדרו נרגש עד עמקי נשמתו. מובן שמילא את השליחות במלואה.

  גאולהפדיה

גאולת השושנה בו-ביום

שׁוֹשַׁנָּה. אנחנו צריכים לצפות לגאולה בכל יום, אך האוּמנם הגאולה יכולה לבוא במצבו של העולם כפי שהוא נראה עכשיו לעינינו? השליחות של אליעזר למצוא אישה ליצחק נושאת בה תשובה לשאלה. כשהוא מספר לבתואל וללבן על שליחותו, הוא אומר: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן"  (בראשית כד,כב), ורש"י מפרש: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ". ידוע שהקב"ה אינו עושה ניסים לבטלה. למה היה כאן צורך בקפיצת הדרך?

על רבקה נאמר (על-פי שיר השירים רבה פרשה ב,ב) הפסוק "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים". היא הייתה 'שושנה', טהורה וצדקת, והייתה מוקפת 'חוחים' – שני הרשעים, בתואל ולבן. אין זה פשוט כל-כך לחלץ את השושנה מבין החוחים. הלוא בזכותה מטפחים את השטח, וכך נהנים גם החוחים משפע של מים ודשן. לכן יש צורך במאמץ מיוחד כדי להוציאה משם.

מכאן אנו למדים שכאשר מגיע זמן הגאולה, אין היא מתעכבת אפילו רגע אחד. אם צריך – קורה נס של 'קפיצת הדרך', כדי שהגאולה תבוא בעיתה ובזמנה. אסור להתייאש לנוכח חשכת הגלות ואריכותה, וגם כשאין רואים איך ייתכן שהגאולה תבוא במציאות הקיימת. כשם שבגאולת מצרים יצאו בני ישראל "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", והקב"ה לא עיכבם אפילו כהרף עין, כך "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז,טו) – הואיל ונסתיימה עבודת בני ישראל בגלות, תבוא הגאולה תיכף ומייד ממש (ראו לקוטי שיחות, כרך א, עמ' 34).

מפיצים באהבה

שחר כספי

בן 59

מנהל עבודה בחברת שיכון ובינוי. מחלק את 'שיחת השבוע' במיתר ובכרמית

מכיוון שאני עובד בעבודה תובענית, אין לי די פנאי ללמוד תורה כפי שהייתי רוצה. אמרתי לעצמי: אם אינני לומד מספיק, לפחות אפיץ דברי תורה לאחרים. כך קיבלתי עליי להפיץ את העלון בבתי הכנסת.

אני מקבל את העלונים מהרב שניאור קורץ, השליח במיתר, ואחרי התפילה ביום שישי בבוקר אני עובר בין כל בתי הכנסת בשני היישובים ומחלק לכל בית כנסת את מספר העלונים הדרוש לו.

'שיחת השבוע' הוא עלון איכותי מאוד ואנשים מחכים לו, אוהבים אותו ושמחים בו.

  מעשה שהיה

מפגש נשמות בשמיים

"אמרתי לו שאחר-כך כבר תשקע השמש ולא נוכל עוד להניח תפילין. ובכלל, התבדחתי, כדאי לך לחוות מה זה להניח תפילין בשמיים 'קרוב יותר' לקב״ה"

לרגע התלבטתי אם לקחת איתי את התפילין, שכן זו הייתה טיסה הלוך וחזור, לכמה שעות, אך מייד דחיתי את המחשבות והכנסתי את התפילין לתיק העלייה למטוס. כי יהודי אינו נוסע בלי הטלית והתפילין, ובטח לא חב"דניק, כשיש סיכוי שיפגוש יהודי ויזכה אותו בהנחת תפילין, מספר הרב ירחמיאל גורליק, שליח חב"ד ורב העיר טיומן בסיביר.


הרב ירחמיאל גורליק

זה היה לפני שש שנים, בי״ד בכסלו תש״פ (דצמבר 2019). טסתי אחר-הצהריים למוסקווה, כדי לשוב באותו לילה לטיומן. לאחר ההמראה ניגשתי לאזור השירותים במטוס. כשחזרתי ועברתי ליד מטבח המטוס שמעתי קול קורא בעברית: 'סליחה?'. זה היה אחד הדיילים. פניתי לעברו והוא חייך ואמר ברוסית: "ככה אומרים אצלנו, נכון?".

הבטתי בו בתמיהה ושאלתי: "אתה מ'שלנו'?". הדייל ענה: "בוודאי", והצביע על התג, שעליו התנוסס שמו באותיות לטיניות – 'בן-ציון', ואף תרגם באוזניי ברוסית את משמעות השם.


תפילין בשחקים. הדייל בן־ציון ברנר

התחלנו לשוחח. למדתי שבן-ציון ברנר הוא יהודי מבטן ומלידה, וכבר עשרים ואחת שנה משמש דייל. הוא הספיק גם לגור בארץ, בעיר האבות באר-שבע, למשך שנה. מכאן הידע הבסיסי בעברית.

אני מביט מבעד לחלון בשמש העומדת לשקוע ושואל את בן-ציון: ״הנחת תפילין בימי חייך?״. הוא השיב בחיוב. מדי פעם בפעם הלך לבית הכנסת באזור מגוריו במוסקווה. הצעתי לו להניח תפילין כעת, והוא התלבט. ״אולי אחר-כך... לא ככה באמצע העבודה״, מלמל.

אמרתי לו שאחר-כך כבר תשקע השמש ולא נוכל עוד להניח תפילין. ובכלל, התבדחתי, כדאי לך לחוות מה זה להניח תפילין בשמיים 'קרוב יותר' לקב״ה. זה דווקא שכנע אותו.

רצתי להביא את התפילין, וכשהגשתי לו כיפה, חייך כממתיק סוד והוציא מכיס מכנסיו כיפה שחורה ויפה. הוא הניח תפילין ואמרנו יחד 'שמע', והדיילות התעניינו מה הן הקופסאות הללו שחברן לצוות קושר על ראשו וזרועו פתאום באמצע הטיסה.

בן-ציון לא התבייש והסביר להן על 'ספר תורה' קטן המונח בתוך הקופסאות הללו שמחברות אותנו ישר עם הקב״ה. "כאן, בגובה, הקליטה אליו טובה יותר", סיכם בחיוך והן הנהנו בהבנה.

הוא שאל אותי לאן אני טס. סיפרתי לו שאני נוסע לחתונת בתו של הרב הראשי לרוסיה, בערל לזר, ושלקחתי איתי את התפילין כדי שאם אתקל ביהודי עד שקיעת השמש אוכל לזכותו במצווה.

בן-ציון התרגש ממש. גם סיפרתי לו שיום זה, י"ד בכסלו, הוא יום הנישואין של הרבי מליובאוויטש, ושאנחנו ילדיו הרוחניים, והוא חינך אותנו שלא משנה מה אתה עושה ולאן אתה נוסע, תמיד תחשוב איך 'על הדרך' תוכל לקיים מצווה עם יהודי שתפגוש.

מאז אותו מפגש שמרנו על קשר רציף. התברר שהיו כמה שאלות שהציקו לו מאוד. כשניסה פעם אחת להעלות אותן, קיבל תשובה שקוממה אותו ואף יצרה בו רתיעה מבית כנסת ומכל מה שקשור לתורה ולמצוות.

משהו במפגש הספונטני במטוס הדליק אצלו שוב את הניצוץ. וכשעניתי לו על שאלותיו, בגישה המוארת והמיוחדת של הרבי לאותם עניינים, הוסרו אצלו בבת אחת כל המחסומים.

בחנוכה שלח לי תמונה של חנוכייה מאולתרת שהדליק על אדן החלון. בהזדמנות הראשונה נתתי לו את הכתובת של בית חב״ד המרכזי במוסקווה. כשנכנס בפעם הראשונה לאולם הגדול, קרא לעברו אחד השלוחים המקומיים בקול גדול: ״שלום עליכם בן-ציון!״.

בן-ציון ההמום לא הבין מנין הוא מוכר, אך מהר מאוד התברר לו שהפך ל'כוכב', אחרי שהסיפור והתמונות מהמפגש בינינו במטוס התפרסמו בקבוצות השלוחים.

מאז החל בן-ציון לפקוד את בית הכנסת בכל הזדמנות. כשהיו לו ימים או שעות פנויים בין הטיסות, היה בא לבית הכנסת להתפלל וללמוד. הרב דוד ימפולסקי למד איתו בהשקעה ובמסירות חומש, הלכה, תניא, וההתקרבות שלו ליהדות התקדמה.

מנהג נאה עשה לו בן-ציון: לפני כל טיסה ברחבי רוסיה יצר קשר עם השליח המקומי, ובירר אצלו אם הוא צריך מצרכים כשרים ממוסקווה והביא אותם בשמחה.

בי״ד בכסלו תשפ"ב (נובמבר 2021), בדיוק שנתיים לאחר פגישתנו הראשונה, קבלתי מבן-ציון תמונה שרגשה אותי עד דמעות: בתמונה הוא, במדי הדייל, מסיים לארוז את מזוודתו. חפציו האישיים מסודרים בקפידה, ובמקום של כבוד, מונחות תפילין מהודרות שקנה ומניח בכל יום.


התמונה שנתקבלה כעבור שנתיים

לעיתים הוא מניח תפילין בביתו, לעיתים בבית הכנסת הקרוב, ולא פעם הוא מניח אותן בשמחה ובגאווה, קבל עם ועדה, באחד משדות התעופה ברחבי רוסיה הגדולה.

מרחשוון תשפ"ו (נובמבר 2025). בן-ציון פרש לגמלאות מוקדמות, וכיום הוא גבאי בבית חב"ד במוסקווה החדשה, וגם פעיל בקהילה. הוא אומר לי: "הייתי עשרות שנים דייל ושירתי אנשים. כיום אני משרת את הקב"ה".

אני מפחד לחשוב מה היה עולה בגורלו של בן-ציון אילולא לקחתי איתי את התפילין באותה טיסה קצרה!

  רציתי לשאול

עם הרב נחמיה וילהלם

מנהל בית חב״ד בבנגקוק, תאילנד

האם יהודי נדרש לוותר על תנאים שיאפשרו לו להתעלות מבחינה רוחנית, למען יהודים אחרים?

פעם אחת השתתפנו, הרב קנטור, השליח הראשי לתאילנד, ואני, במפגש עם אנשי דת במדינה. איש דת הודי סיפר שחי עשרים שנה בראש הרים, מתנזר מכסף, מאוכל ומחיי משפחה, וכך הגיע לרמה רוחנית גבוהה. אחריו דיבר כומר, וסיפר שהוא אוסף ילדים חולים ונטושים ברחובות, ודואג להם עד בגרותם.

כשהגיע תורנו, פנה הרב קנטור אל איש הדת ההודי ושאל: "אם הכומר היה מבלה עשרים שנה אצלך בהרים – מה היה קורה?". ענה ההודי: "אני בטוח שהוא היה מגיע לרוחניות גבוהה עוד יותר". השיב לו הרב קנטור: "אבל אז, כמה ילדים היו נשארים ברחובות?".

ואז אמר הרב: "פתחתי בזה כדי להדגיש את המבט של היהדות. רוחניות אמיתית איננה בריחה מהעולם אלא הארתו. שליחותנו היא לא רק לדאוג להתעלוּת שלנו, אלא לעזור לאחרים לגלות את האור שבהם".

כך מלמד הרבי מליובאוויטש: כשיהודי יוצא לשליחות ומסייע ליהודים נוספים, גם אם למד פחות או נמצא בסביבה קדושה פחות, אין הוא יורד ברמתו הרוחנית אלא מתעלה. כי בזה הוא מתחבר לרצון האמיתי של הקב"ה, לתקן את העולם שיהיה מוכן לגאולה.

וכפי שבעל התניא מסביר בעניין מצוות צדקה, שהכלל 'חייך קודמים' נאמר רק על עצם החיים שלי מול חיי הזולת, אך כשמדובר במותרות שלי מול צרכים בסיסיים של הזולת – מובן שאני צריך לתת לו. גם כשמדובר בעזרה ליהודי בקיום מצוות בסיסיות, אפילו אם אני אצטרך לוותר על ההתעלוּת הרוחנית שלי, ברור שעליי לוותר, ודווקא שם תתגלה הרוחניות הגבוהה ביותר.

  פינת ההלכה ומנהג

שבירת הכוס

שאלה: האם המנהג לשבור כוס בשעת החופה הוא זכר לחורבן או שהוא לסימן ברכה?

תשובה: מסופר בתלמוד על רב אשי שחגג את נישואי בנו, וראה את החכמים שמחים יותר מדי, ונראה היה לו כאילו פרקו מעליהם עול מלכות שמיים. מה עשה? הביא לפניהם כוס מזכוכית נדירה ושברה, כדי לעוררם לחוש צער ולעשות חשבון נפש.

מכאן נלקח המנהג לשבור כוס בשעת הנישואין, ובפרט כדי לקיים מה שנאמר (תהילים קלז,ו): "אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". בדרך כלל שוברים כוס של זכוכית, ויש שנהגו לשבור כוס של חרס.

שוברים כוס שלמה, שאינה פגומה, ואין בכך משום איסור 'בל תשחית', מכיוון שאין שוברים אותה דרך השחתה, אלא כדי לעורר את הלבבות.

יש שנהגו להכין כוס נפרדת לשבירה, ויש הנותנים למישהו לסיים לשתות את הכוס שבירכו עליה את הברכות בחופה, ושוברים אותה; וכן מנהג חב"ד.

לפני השבירה יש לעטוף את הכוס, כדי למנוע נזק על-ידי שבירתה לרסיסים. החתן שובר אותה בדריכה ברגלו הימנית.

החתן והכלה, וכל הנוכחים, ייתנו אל ליבם באותה שעה להתבונן בזיכרון חורבן ירושלים ובית המקדש, ויש שנהגו לקרוא לפני כן את הפסוקים (שם ה-ו): "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם   תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". הרבי מליובאוויטש לא אמר את הפסוק בחופתו, וגם לא הורה לחתן לאומרו כשסידר קידושין.

מקורות: ברכות לא,א ותוס'. רמ"א או"ח תקס ס"ב ואה"ע סה ס"ג. 'הנישואין כהלכתם' עמ' שעז ואילך.

  חיים יהודיים

נסע לסין לעסקים, חזר כשליח

איש עסקים מאשדוד שעשה עסקים בסין נהפך לשליח הרבי בפושאן שבסין. סיפור מסלול חייו הייחודי, בניית קהילה מאפס, הביקורים בציון הקדוש והקשר עם בכירי הממשל

תעודת זהות. הרב גדי לוזון (43), שליח חב"ד בפושאן שבסין. בנה קהילה משגשגת, בית ספר יהודי, גן ילדים, מסעדה כשרה, ועוד מסגרות יהודיות, כשהוא מחבר יהודים מכל העולם.


חנוכה בפושאן. אור יהודי בעיר שבה לא הכירו יהודים. הרב לוזון

התחלה. נולדתי בבית מסורתי באשדוד. אחרי השירות הצבאי למדתי כלכלה בין-לאומית באוניברסיטה בסין והתחלתי לעשות עסקים. ביקור בבית חב"ד בבגואנגג'ואו פתח את תהליך התקרבותי לשמירת תורה ומצוות, ובהמשך ללימודים בישיבה ובכולל לרבנות, ואחר-כך להחלטה לצאת לשליחות.

ילדים. למעשה, המפגש המשמעותי הראשון שלי עם חב"ד היה בעודי בן 17. נסעתי לארה"ב כסטודנט מטעם המדינה, והתארחתי אצל משפחת ששונקין באוהיו. ראיתי את ילדי המשפחה והוקסמתי מהתנהגותם. התעוררה בי שאיפה שגם הילדים שלי ייראו כך. אגב, כעבור שנים, באחד מכינוסי השלוחים, ישבתי ליד שליח צעיר, ומתוך השיחה הבנו שהוא אחד מאותם ילדים...

היסטוריה. פושאן היא עיר עתיקה בדרום סין. היא נהפכה למרכז כלכלי מוביל, בעיקר בתחומי הבנייה והעיצוב. סוחרים מכל העולם נוהרים אליה. בעבר לא הכירו שם יהודים. רק בשנים האחרונות החלו יהודים להגיע לעיר, רובם אנשי עסקים.

קהילה. כיום, מלבד זאת שזכינו להיות חברים של כולם, הצלחנו לבנות קהילה יהודית איתנה. רוב יהודי העיר בחרו להתגורר בקרבת בית חב"ד. יש לנו כאן גן ילדים, בית ספר, פעילות עם נוער, מסעדה כשרה. אנחנו כעת לקראת סיום בניית מקווה טהרה, ובהמתנה לבניית בית כנסת.


קהילה יש מאין. "רוב יהודי העיר בחרו להתגורר בקרבת בית חב"ד"

שבת. בשולחן השבת אצלנו תמצאו מגוון של יהודים מכל העולם, רבים מישראל. בממוצע מתארחים אצלנו כמאה יהודים, והפסיפס האנושי מעניין מאוד, מעשיר ומשמח. לפחות כחמישית מהאורחים הם פנים חדשות. בכל שבת פוגשים יהודים אפילו ממדינות האסלאם, כמו תוניס ואיראן. בשבת שאחרי החגים השנה התארחו אצלנו יהודים מחמש-עשרה מדינות.

קורונה. הקורונה הגיעה זמן קצר אחרי התחלת שליחותנו. אנשים הפסיקו לבוא. ההתפרצות הייתה בדיוק כשהיינו בחופשה בארץ. כולם ברחו מסין, ואנחנו רצינו לברוח לסין. הספקנו להגיע בטרם נסגרה המדינה. מצאנו בר חשוך וערכנו שם ליל סדר. אמרתי למשתתפים: בעולם לא מתארחים בליל הסדר, ואילו אצלנו חוגגים. הפסח של העולם על כתפינו.

שיעורים. אנו מקיימים מגוון שיעורי תורה בבית חב"ד. אחד השיעורים הפופולריים הוא בספר התניא, ואנחנו רואים עד כמה אפילו קריאה של כמה שורות בספר הקדוש הזה משפיעה על הנשמה. בראש חודש כסלו ייפתחו אצלנו תכנית הסמכה לרבנות לבחורים, ובית מדרש ערב בעבור אנשי הקהילה.

הכינוס. בכל שנה, מאז יציאתי לשליחות, אני נוסע לכינוס השלוחים העולמי, עם קבוצת מקורבים. אנחנו מתפללים יחד בציון הקדוש של הרבי. כל מי שלקחתי איתי לרבי, חזר אדם אחר, עם תובנות ומשמעות אחרת לחיים. רגע השיא של הכינוס הוא התפילה המשותפת של אלפי השלוחים אצל המשלח. משם אני לוקח כוחות לכל השנה.

הרבי. אנחנו שואבים כוחות מההתקשרות אל הרבי. כשאנחנו נתקעים, אני ואשתי, אנחנו כותבים לרבי ורואים ישועות בפועל ממש. כך בכל בעיה שצצה. רואים במוחש: "לא עזב ולא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו". בעת האחרונה ממש התברכנו בשליח חדש, הרב שמואל עמאר ורעייתו, וזו תוספת כוח לפעילות כולה.

אהדה. גל האנטישמיות העולמי פסח עלינו, ברוך השם. הסינים הם אוהבי ישראל ואנחנו מכבדים כמובן את כללי המקום. במרוצת השנים ביקרו בבית חב"ד שלנו בכירים רבים בצמרת הממשלתית, התרשמו, והם פועלים לאבטח את בית חב"ד כפי הצורך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)