מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2024
	איך מנצחים במלחמת ההסברה
	חדש על המדף
	זעקת הנשמה נגד ה'כיבוש'
	בריאת העולם
	שבת בעלת חן מיוחד
	מחול לצדיקים בגן העדן
	מפיצים באהבה
	ההלוואה הוחזרה באותו יום
	רציתי לשאול
	קיום נדרים
	"כן, אנחנו של ישראל"

השוטר במשטרת שדרות שנפצע אנושות בשמחת תורה לפני שנתיים מספר על הרגעים המצמררים שבהם זחל פצוע, על הילדה ששאלה אותו 'אתם של ישראל?', ועל האמונה שמחזקת אותו בכל יום

תעודת זהות. רמי כהן, סייר במשטרת שדרות, תושב העיר, בן 58. נשוי ואב לארבעה, שירת בגולני ובהמשך השתלב במשטרת שדרות במגוון תפקידים. נפצע אנושות במתקפה הרצחנית בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, וניצל בנס מופלא.

"שמעתי צעקה: 'רמי, אל תלך! מחבלים!'". רמי כהן

משפחה. אני משמש שוטר במשטרת שדרות למעלה משלושים שנה. טיפלתי בפשיעה, בתפקידי ליבה, ובהצלת חיים. אני מאוד מחובר לעיר הזאת ולתושביה, שבה חיים כולנו כמשפחה אחת.

חופשה. שבוע לפני החג אמרו לי המפקדים: בשבוע הבא חול המועד, צא לחופשה. כל חיי בשדרות לא קיבלתי אף פעם חופשה בימים האלה. שמחתי על ההזדמנות. זה היה בשבילי כמו אוויר לנשימה.

החלטה. ברבע לשש בבוקר שמחת תורה נשמעו דפיקות בבית. ראש המשמרת, אליהו הרוש הי"ד, שנרצח באותו בוקר, בא לקחת את בני השוטר למשמרת שגרתית. בצומת יד מרדכי בני ביקש לרדת, כי זה היעד שבו היה אמור לשרת, אבל אליהו התעקש להוריד אותו דווקא בתחנת אשקלון. הם התווכחו קצת, אבל ראש המשמרת קבע. אליהו חזר לתחנה בשדרות, נלחם במחבלים, והקריב את חייו כדי להגן על חבריו. בצומת יד מרדכי, שבו היה אמור לרדת בני, הייתה פשיטה של מחבלי חמאס, וכך ניצלו חייו!

בתפילה. זמן קצר אחרי צאת הבן, התחיל מבול של 'צבע אדום'. יצאתי להתפלל חמוש בנשק, תופס מחסה מדי פעם מפני הטילים. כשהגעתי לכביש המחבר את שדרות החדשה לישנה, ראיתי אדם צועד עם טלפון. ביקשתי ממנו את המכשיר. חייגתי לתחנה ושאלתי אם צריך עזרה. אמרו לי שאין צורך. המשכתי לבית הכנסת 'מגן אברהם' והתחלתי להתפלל. פתאום נשמעו צרורות מכיוון תחנת המשטרה. החלטתי לצאת ולראות מה קורה שם.

ילדים. שמעתי צעקה: "רמי, אל תלך! מחבלים!". היו שם קב"ט העיר, מפקד המחוז ומתי צרפתי, קצין אג"ם. מתי אמר לי: תחפה עלינו מימין. חתרתי למגע עם המחבלים. הגענו לכניסה הראשית לתחנה, שבה עמדו שני רכבים צמודים. הכנסתי את הראש לרכב השחור, ראיתי אישה ללא רוח חיים במושב הקדמי. צעקתי: משטרה, יש לנו פה אישה הרוגה. ואז מאחור, מתוך שמיכה, צעקו שני ילדים קטנים: 'אתם משטרה? אתם של ישראל? קחו אותנו!'. הלב נקרע, אמרתי להם: ניקח אתכם.

"התחלתי לזחול. חטפתי שני כדורים במותן ואחד בחזה"

פציעה. עמדתי באמצע, ירי מטורף מכל הכיוונים. התחלתי לזחול. פתאום הרגשתי שחטפתי שני כדורים במותן ואחד בחזה. הגעתי בזחילה עד הרכב, ומשכו אותי אל מתחת למנוע. הציל אותי לוחם ימ"מ שזיהה את הצלף על הגג שרצה לעשות לי וידוא הריגה. הוא ירה לעברו ופגע באצבעותיו שאחזו בנשק.

חברים. כשאני שוכב פצוע ומדמם מתחת לרכב אני שומע את המתרחש בתחנה, על חבריי הטובים שנפלו. שמעתי שוטר מדווח שמות של הנופלים, עוד ועוד שמות. אלה אנשים שעבדתי איתם, אחים!

ניסים. באמצעות ניידת טיפול נמרץ של מד"א, ממוגנת ירי, הצליח הצוות הרפואי לחלץ אותי ולהעביר אותי לנקודת חבירה עם צוות ניידת טיפול נמרץ נוספת. במהלך הפינוי שלי מצבי הידרדר מאוד. פרמדיקית החליטה לבצע בי ניתוח במהלך הנסיעה והצליחה לייצב את מצבי. הייתי מורדם ומונשם והובלתי מיד לחדר הטראומה. קיבלתי את החיים במתנה מבורא עולם.

אמונה. בתקופה הראשונה היה קשה לי לישון. הכול היה חוזר בראש כל הזמן. אבל נאחזתי באמונה בקב"ה. אני לא נשבר. יודע שיש השגחה עליונה. אני אדם מאמין מאוד, חזרתי לעבודה בהגבלה בינתיים, כדי להוסיף לחיות.

עם ישראל. השאלה של הילדה הקטנה 'אתם של ישראל?' נחקקה בליבי. כן, אנחנו של ישראל! עם ישראל חי וקיים, ומשם ממשיכים רק למעלה. האמונה מחברת אותנו, התורה מחיה אותנו. כשנאחזים בבורא עולם הכול נראה אחרת.