"מאה נפוליון זהב?", התפלא ר' יחיאל למשמע הבקשה. "וכי סבור אתה שגיסי מלווה סכומים שכאלה? ואפילו כן, כיצד תוכל להחזיר חוב גדול כל-כך?"
"אני מסופק מאוד אם גיסי יוכל להלוות לך סכום גדול כל-כך", אמר ר' יחיאל-פישל לינדר ליהודי שנכנס לחנותו באותו בוקר.
ר' יחיאל עלה לארץ ישראל בעקבות חמיו, הרב צבי-יהודה לדרברג, שעלה ארצה בשנת תרל"ד (1874). בירושלים עשה ר' יחיאל את תורתו קבע ומלאכתו עראי. הוא התפרנס מחנות למכשירי כתיבה, ליד שער יפו, שאותה ניהל עם גיסו, ר' יצחק חגיז.
ואולם לא עסקיו הם שהיקנו לו שם בירושלים אלא אישיותו המיוחדת והיותו מדמויות הפאר של העיר ומנקיי הדעת שבה. תפילתו הייתה נאמרת בדבקות ובמתיקות מיוחדת, עד שכל מי ששמע אותה נשבה בקסמה. תושבי העיר העריכו את טוהר מידותיו ואת מסירותו לענייני הכלל, ובמיוחד את תפקידו כממונה בכולל ורשה.
ביתו ידע עוני ומחסור, ואולם ר' יחיאל סירב בכל תוקף ליהנות מכספי הכולל. פעם אחת, כאשר לא היה לו אפילו לצורכי השבת, ביקשה ממנו רעייתו כי ייטול הלוואה של ארבעה שילינגים מכספי הכולל. "חס ושלום", הגיב, "כסף זה פסול בעבורי. פני אל שכנתנו, היא בוודאי תשמח לעזור לנו במצוקתנו".
בשנת תרנ"ה (1895) היה ר' יחיאל ממייסדי שכונת 'נחלת יעקב' בירושלים, שנודעה בשם 'בתי ורשה'. הוא עצמו הניח את אבן הפינה, ולסגולה הניח תחתיה שני מטבעות זהב מסוג 'נפוליון', הטמונים שם עד היום.
ר' יחיאל אהב לעשות מעשי חסד ולא חסך מאמץ או נרתע ממכשול. הוא היה נכון לכל פעולה, אף אם נראתה רחוקה מהישג יד, כפי שקרה בסיפור שלנו.
ר' נתנאל כהן היה אחד מתושבי ירושלים העתיקה. בתו הבכורה הגיעה לפרקה זה כבר, אך כדי להשיאה נדרש לשלם נדוניה בסך מאה נפוליוני זהב. הוא החליט לבקש הלוואה מר' יצחק חגיז.
חגיז היה חסיד חב"ד שעלה מוויטבסק לירושלים ונשא אף הוא את בתו של הרב צבי-יהודה לדרברג. מפני סיבה מסוימת אימץ לעצמו שם משפחה של שכניו. הוא היה ממייסדי שכונת ימין משה והתגורר בה עד מותו.
נוסף על שותפותו בחנות שניהל עם גיסו ר' יחיאל עסק ביבוא נייר ומוצרי כתיבה, והקים את 'הוצאת יצחק חגיז', שהדפיסה גלויות ומזכרות מנופי ארץ הקודש. הוא היה בעל אמצעים.
כאשר נכנס ר' נתנאל לחנות מצא בה את גיסו של חגיז, ר' יחיאל. "מאה נפוליון זהב?", התפלא ר' יחיאל למשמע הבקשה. "וכי סבור אתה שגיסי מלווה סכומים שכאלה? ואפילו כן, כיצד תוכל להחזיר חוב גדול כל-כך?".
ר' נתנאל השפיל את עיניו. "אשעבד בעבור ההלוואה את מענקי ה'כולל' והם יהיו משכון להלוואה".
חיוך של מבוכה עלה על פניו של ר' יחיאל. "גם אם תשעבד את כל המענקים, הם לא יגיעו אפילו לרבע מהסכום שאתה מבקש ללוות. כיצד אפנה אל גיסי בבקשה שכזאת?".
ר' נתנאל עמד נבוך ולא ידע מה להשיב. ר' יחיאל ראה את המצוקה הגדולה שבה הוא שרוי ואת דאגתו לבתו הבוגרת וריחם עליו.
"לך בבקשה אל הכותל המערבי ושפוך שם את ליבך לפני ה' שיצליח את שליחותי", הפתיע את ר' נתנאל. "כשגיסי ישוב לחנות אעשה כל שביכולתי לעזור לך. אני מבטיח".
בלי להתמהמה יצא ר' נתנאל מהחנות ופנה היישר אל הכותל המערבי. שם שטח תפילות מעומק הלב וביקש שהקב"ה יצליח בידו לחתן את בתו בכבוד.
באותה שעה בדיוק שב ר' יצחק חגיז לחנותו. ר' יחיאל ניגש אליו וסיפר לו על בקשתו של ר' נתנאל. ר' יצחק הרגיש כי עז רצונו של גיסו שייענה בחיוב לבקשה.
"אתה באמת ובתמים חושב שעליי להיענות לבקשה מופרזת כזאת ולהלוות מאה נפוליוני זהב?!", תמה חגיז.
"כן!", השיב ר' יחיאל. "ראוי הוא ר' נתנאל שלא תשיב פניו ריקם, ובמיוחד כשלפנינו מצווה חשובה של הכנסת כלה. סמוך ובטוח אני שהקב"ה, אשר לו הכסף והזהב, ישיב לך כגמולך".
ר' יצחק העריך מאוד את גיסו והשתכנע. הוא הוציא מהקופה מאה נפוליוני זהב ומסרם לגיסו. זה לא המתין עד שר' נתנאל יחזור ורץ לכותל. שם מצא את האיש עדיין עומד ומתפלל בדמעות. בלי להרבות מילים תחב לידו את צרור הכסף.
פניו של ר' נתנאל הוארו. דמעות שמחה נצצו בעיניו. "אשריך ר' יחיאל שזכית להצליח בשליחותך, ואשרי ר' יצחק חגיז שיודע להקדיש את כספו למטרות קדושות ונעלות".
לא עברו אלא שעות אחדות וברכתו של ר' יחיאל התקיימה במלואה. נציג הקונסוליה האוסטרית נכנס לחנות וביקש להזמין כמות גדולה במיוחד של סחורה. העסקה הייתה מוצלחת כל-כך, עד שהרווח ממנה עלה על סכום ההלוואה שנמסר לר' נתנאל!
(על-פי 'איש חסד בירושלים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
