עם הרב מאיר מור-יוסף
מנהל בית חב"ד בפרדסיה
בשמחת תורה מנסים שוב ושוב להכניס אותי למעגל הריקודים, אבל אני לא אוהב לרקוד.
הקושי לרקוד בשמחת תורה הוא אתגר מוכר. הדרך להתגבר עליו היא על-ידי ראיית הריקוד לא כפעולה חיצונית, אלא כעבודת נפש עמוקה.
ראשית, הריקוד הוא הזדמנות לביטול עצמי והתמזגות עם הכלל. בתוך המעגל אין ראש וסוף, וכולם שווים. התמסרות לתנועה המשותפת משחררת את האגו ומחברת אותך למעגל הכללי של עם ישראל.
שנית, חשוב לזכור שהשמחה שוברת מחיצות. הריקוד הוא ביטוי של שמחה פשוטה על מתנת התורה שקיבלנו, וזו שהפכה אותנו לעם. על-פי תורת החסידות, שמחה של מצווה היא כוח עוצמתי, שיכול להרים את האדם, לשבור את המחסומים הפנימיים שלו ולחבר אותו לקב"ה.
ועוד נקודה למחשבה: הריקוד הופך אותך ל'רגליים' של התורה. שווה בנפשך שהתורה עצמה רוצה לרקוד ביום הזה, אבל אין לה 'רגליים'; ואתה יכול להיות ה'רגליים' שלה! זוהי פעולת חסד ייחודית, שבה אתה נעשה כלי להעצמת הקדושה בעולם.
אם כן, הריקוד הוא עבודת לב שמבטאת פשטות והתמסרות. כאשר אתה משחרר את הצורך 'לחשוב' על הריקוד ומתמקד בכוח המעגל והאחדות, הריקוד נהפך לחוויה טבעית ומשוחררת, שבאה ממקום עמוק, גם אם היא לא באה לך בקלות.
נוסף על כך מומלץ להתבונן בדברי הרבי הריי"צ מליובאוויטש, בשם אביו הרבי הרש"ב, וזה לשונו: "את ארבעים ושמונה השעות [בחו"ל; בארה"ק – עשרים וארבע שעות] של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים". אז בהחלט שווה לרקוד ולא להחמיץ הזדמנות יקרה מפז זו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
