מראה היהודים השמחים וקול שירתם ההמונית עוררו בשכן האנטישמי זעם בלתי-נשלט. למחרת החג הגיש קובלנה לבית המשפט בטענה להפרת השקט
קולות השמחה והתנועה הערה של היהודים סביב בית הרבי, הטריפו את דעתו של השכן האנטישמי. הוא לא היה יכול לשאת את שמחתם. איך הם יכולים לשמוח? מוטב יצטנפו בבתיהם ולא יראו את פרצופם ברחוב!
קולות השמחה בקעו מהאולם שבו נערכו הקפות שמחת תורה בעיר לייפציג שבגרמניה. קהל גדול עמד על רגליו ושירה אדירה בקעה מפיו. זה ליל החג בבית מדרשו של רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מבויאן. הרבי אוחז ספר תורה ופניו להבים. אחוז דבקות הוא מסמן בידו מדי פעם להגברת השמחה, והקהל נענה בהתלהבות.
"לא התייצב למשפט". רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מבויאן
האווירה החגיגית ששרתה באולם הייתה מנוגדת כל-כך למציאות הקודרת ששרתה בחוץ. השנה הייתה תרצ"ד (1933), וגרמניה למעשה כבר הייתה דיקטטורה נאצית מלאה, כשנה לאחר עליית הצורר היטלר ימ"ש לשלטון.
האווירה הרעילה כלפי היהודים הורגשה היטב. ההתפתחויות הפוליטיות עוררו דאגה רבה בקרב היהודים. הם ניסו לחזק את עצמם כי התופעה השטנית בת חלוף, וכי בוודאי העם הגרמני הנאור יתעשת לנוכח שאיפותיו המטורפות של הצורר, ואולם הפחד והחששות הורגשו היטב.
כל כמה ימים פורסמו גזירות חדשות ומשונות. טיפות רעל טופטפו באוזני העם על בסיס יומי, והאנטישמיות נקלטה והלכה ברצון ובחביבות בקרב העם, שנשא את דגל הקידמה והנאורות.
סמוך לאולם שבו נערכו ההקפות התגורר נגר גרמני, אכול שנאה ליהודים. מראה היהודים השמחים וקול שירתם ההמונית עוררו בו זעם בלתי-נשלט. למחרת החג החליט לפעול: הוא הגיש קובלנה לבית המשפט בטענה להפרת השקט מצד היהודים ולהפרעה לחייו הפרטיים.
בימים רגילים הייתה התביעה נדחית על הסף, אך כעת, בשלטון הנאציזם, התקבלה התלונה בחדווה רבה. בחריצות גרמנית נשלחה איגרת רשמית מטעם בית המשפט למעונו של הרבי, ובה נכתב כי עליו להתייצב לדין על הפרת הסדר הציבורי.
הגבאי פתח את המעטפה ועיניו חשכו. עמידה למשפט בתקופה כזאת היא מתכון בטוח לצרות נוראות. אם גזר הדין יסתכם בכמה שנות מאסר בלבד, עדיין ייחשב הדבר בבחינת נחמה.
הגבאי נכנס לחדרו של הרבי בפנים מודאגות. הוא הניח את המכתב על שולחנו, ולא הוסיף מילה.
"מי התובע?", שאל הרבי.
"הנגר שגר בסמיכות לאולם", השיב הגבאי.
"אינני מתכוון לעמוד למשפט מול נגר. זה לא מתאים לי", הפטיר הרבי בנימת זלזול.
הגבאי נחרד. הוא לא הצליח להתאפק ותהה בליבו אם אכן הרבי מבין את חומרת המצב. למראה הבעת פניו חזר הרבי על דבריו: "כבר אמרתי שאין בכוונתי לגשת למשפט עם נגר". הגבאי שמע את הדברים בדומייה והמתין לקביעת המועד למשפט, בתקווה להבין מה בכוונת הרבי לעשות.
כעבור כמה ימים הגיע מכתב שני מבית המשפט ובו ננקב התאריך – 23 באוקטובר, ג' במרחשוון. רעדה אחזה בגבאי. בעקבות תגובתו הנחרצת של הרבי לא נשכר עורך דין, לא הוכנו טענות הגנה, וכעת המשפט קרוב כל-כך!
בפנים חיוורות נכנס הגבאי לחדר הרבי ובידיים רועדות הגיש לו את המכתב השני. "אי-אפשר להתחמק עוד. המשפט כבר קרוב מאוד", אמר בחרדה.
פני הרבי נשארו שלוות כתמיד. "הלוא כבר אמרתי לך שאין בכוונתי להתייצב למשפט מול נגר", אמר בטון רגוע לחלוטין.
בליל המשפט ערך הרבי סעודת הילולא מיוחדת לציון יום השנה להסתלקותו של רבי ישראל מרוז'ין, מייסד שושלת רוז'ין (בשנת תרי"א). את ההילולא ניהל הרבי כרגיל. הוא נשא דברי תורה ועורר את הנוכחים בדברים נלהבים. קשה היה להאמין שמחר הוא עתיד לעמוד לדין בבית המשפט הנאצי, ועדיין לא הכין דבר לקראת הדיון.
ציון קברו של הרבי מבויאן. (צילום: מיי צדיק)
לאחר ברכת המזון רכן הגבאי לעבר הרבי ולחש: "מה להכריז על זמן תפילת שחרית מחר בבוקר?".
שאלת הגבאי לא הייתה תמימה. הדיון בבית המשפט היה צריך להתחיל באותה השעה שבה אמורה להתקיים התפילה. בשאלתו רצה הגבאי לרמוז לרבי על המשפט הצפוי ועל הסכנה הנשקפת לו.
"התפילה תתקיים כרגיל, בשעה שמונה בבוקר", השיב הרבי בקצרה, מתעלם לחלוטין מרמיזת הגבאי.
"והלוא בשעה שמונה עתיד המשפט להיפתח!", הקשה הגבאי, נואש.
"הלוא כבר אמרתי לך שאין בכוונתי להתייצב למשפט!", חזר הרבי בנחרצות. כעת נותר הגבאי חסר מילים. הוא קיווה לישועה שלא בדרך הטבע.
הבוקר הפציע. כחצי שעה לפני התפילה נשמעו פתאום זעקות שבר מביתו של השכן, שונא היהודים. עד מהרה נפוצה השמועה: בעודו מתכונן לצאת לבית המשפט, התמוטט פתאום ומת.
מאחר שהתובע נעדר מהמשפט, בוטל הדיון והתלונה נסגרה. הרבי אכן לא נדרש להתייצב למשפט מול איש רע לב זה.
(על-פי 'תפארת ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
