חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2023
ערב ש"ק חול-המועד סוכות, י"ח בתשרי ה'תשפ"ו (10/10/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2023
שמחת החיבור למקורות האנרגייה
יש חדש
המלך מסתתר, ואנחנו שמחים?
שמחת תורה
התעוררות בשמחת תורה
שמחה פורצת גדרים
מפיצים באהבה
השמחה היהודית ניצחה
רציתי לשאול
'יזכור' ביום טוב
שמחת התורה כמרפא לשכול

מס' 2023, ערב שבת-קודש חול המועד סוכות, י"ח בתשרי ה'תשפ"ו (10.10.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

שמחת החיבור למקורות האנרגייה

גם בתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה היהודית לא ויתרו יהודים על שמחת החגים, כי ממנה שאבו את הכוח להוסיף לחיות ולהאמין

בשמחת תורה ימלאו שנתיים למתקפה הרצחנית הנוראה בעוטף עזה. בעבור אלפי משפחות זה יום השנה לנפילת יקיריהן, ובעבור משפחות החטופים – היום שבו החל הסיוט הנורא של הדאגה לגורלם והתקווה העזה לשובם.

זה היום שבו החלה מלחמת 'חרבות ברזל', שעדיין (נכון לכתיבת השורות) לא השיגה את הניצחון המלא, את הכרעת האויב ואת השבת החטופים. מאות אלפי חיילים עושים את חודש החגים בזירות המערכה, ובני משפחותיהם חרדים לשלומם.

והנה מגיע שמחת תורה, החג החותם את חגי תשרי, ואולי לא ברור לנו איך עלינו לחגוג אותו. סביר להניח שכלי התקשורת יביאו בימים האלה כתבות קורעות לב, שיקשו על הציבור לשמוח. ובכן, מה נכון?

המשמעות העמוקה

התשובה נמצאת בהבנת משמעותה העמוקה של השמחה. יש התופסים את השמחה כתוצאה של מצב רוח טוב או של רצון לבלות וליהנות, ואז מחפשים מקום שבו אפשר 'לשמוח', לרקוד, להתפרק. לעיתים זה אפילו ניסיון מלאכותי לחפות על העדר שמחה על-ידי מה שמתחזה לשמחה. ברור שכאשר מצב הרוח אינו מתאים, אין שום רצון לשמוח.

אבל השמחה היהודית, ובמיוחד שמחת החגים, היא דבר אחר לגמרי. איננו שמחים מתוך 'מצב רוח', אלא מתוך חיבור למקורות האנרגייה הפנימיים שלנו. זו שמחה הנובעת מתוך האמונה שבליבנו ומתוך הבנת משמעות היותנו יהודים, הקשורים לתורת ישראל, למצוותיה ולמועדיה.

גם בתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה היהודית לא ויתרו יהודים על שמחת החגים. יש בידינו אין-ספור תיעודים על שמחת תורה במחנות ההשמדה של הנאצים ובמחנות הכפייה של הקומוניסטים. יהודים שחייהם היו תלויים מנגד עשו כל מאמץ לשמוח בשמחת התורה, כי מהשמחה הזאת שאבו כוחות להוסיף לחיות ולהאמין.

החסידות מדברת הרבה על כוחה של השמחה להפוך מציאות שלילית לחיובית. היא מדגישה את ההכרח להימנע משקיעה בדכדוך ובעצב, אלא לשמוח ולרומם את הרוח, ובמיוחד בשמחת החגים ובשמחת התורה. שמחה פורצת גדרים, מבטלת גזירות ומעוררת שפע רב ממרומים.

להזיז הצידה

דווקא עכשיו, כשאנחנו מתפללים לניצחון על אויבינו, עלינו לזכור את הפתגם 'לא המנצח שמח, אלא השמח – מנצח!'. השמחה היא המביאה את הניצחון. דווקא עכשיו הננו נדרשים להרבות בשמחה פנימית ואמיתית, שתעניק עוצמה לעם ישראל וממנה יבוא הניצחון השלם.

היממה של שמחת תורה היא מקור השמחה, היא המעיין שממנו אנחנו יכולים לשאוב שפע של שמחה לכל השנה. מי שישמח שמחה אמיתית בשמחת תורה – ישמח, בעזרת ה', כל ימות השנה הבאה. ולשם כך אנו נדרשים להזיז הצידה כל דבר שעלול להעיב על השמחה, ולהתמסר בכל ליבנו ונפשנו לעבודת היום – להרים את הרגליים, לרקוד, לשיר, לשמוח עם התורה, לדחוף את עצמנו לתוך מעגלי הריקודים.

הבה נתמסר לשמחת התורה, נצא כולנו יחד בריקודים שמחים, ונשאב לנו שפע של שמחה, אחדות ואמונה לכל השנה כולה.


שמחת הנשמה. הקפות שניות בכפר חב"ד, אשתקד (צילום: שניאור שיף)

  יש חדש

הקפות ראשונות

בתי חב"ד ברחבי הארץ מפעילים את מיזם ההקפות הראשונות, שנועד להעלות את המוּדעות להקפות בליל שמחת תורה. הציבור הרחב מוזמן להקפות האלה, והבאים גם ייהנו מקידוש ומכיבוד ביד רחבה. לאור ההצלחה בשנים הקודמות מצפים לקהל גדול.

הקפות שניות בכפר חב"ד

ועד כפר חב"ד מזמין את הציבור להקפות השניות המפורסמות, שייערכו במוצאי שמחת תורה, ברחבת האירועים ברחוב המגיד ממזריטש, בהשתתפות גיבורי 'חרבות ברזל'. אלפים באים לשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד, עד השעות הקטנות של הלילה. את השמחה יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת המכפלה

בית חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת תורה הקפות שניות במערת המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ירקיד את הציבור. אולם יצחק יהיה פתוח. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון (לפרטים חפשו 'הקפות שניות במערת המכפלה').

  שלחן שבת

המלך מסתתר, ואנחנו שמחים?

בשמחת תורה קוראים את פרשת וזאת הברכה: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה... לִפְנֵי מוֹתוֹ". הפטרת החג היא בתחילת ספר יהושע: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'...". נשאלת השאלה, הלוא שמחת תורה זה זמן של שמחה, ומדוע קוראים בו תכנים שהם ההפך משמחה, העוסקים במותו של משה רבנו?

המפתח להבנת הדברים טמון במנהג קריאת ההפטרה, ובנסיבות שבהן נוצר. השלטונות גזרו איסור על קריאה בתורה בציבור. כתחליף לכך נתקנה קריאה בספרי הנביאים, ונבחרו הפטרות המקבילות לתוכן הפרשה.

מעלת ההפטרה

גם כשנתבטלה הגזירה נמשכה תקנת הקריאה בהפטרה, והעלייה לתורה ל'מפטיר' נחשבת חשובה ביותר (אדמו"רי חב"ד נהגו לעלות ל'מפטיר'). הדבר מצביע על המעלה הרוחנית המיוחדת של ההפטרה, שאף שנתקנה כתחליף לקריאת התורה, בשל הגזירה – יש בה יתרון גדול.

בתורת החסידות מוסבר שדווקא בזמן של גזירות, כשיש 'העלמות והסתרים' על אורו של הקב"ה, מתעורר כוח מסירת הנפש של היהודי, שאינו מתגלה בשגרה.

החכם אינו מסתנוור

למעשה, תכליתם של ההעלמות וההסתרים היא להביא את הגילוי. הקב"ה מסתתר מאיתנו כדי שנחפש אותו. משל לדבר: כשאדם מוזמן אל המלך, תחילה הוא עובר דרך החצר, אחר־כך נכנס לארמון ועובר דרך טרקלינים ואולמות שבהם הוא רואה את הפקידים והשרים, ורק לאחר מכן מתקבל אצל המלך עצמו.

לעיתים, מרוב התפעלות מחצר המלך או מההיכלות המפוארים, עלול האורח לשקוע לחלוטין בהתלהבות הזו ולא להמשיך הלאה... ואולם אדם חכם אינו מסתנוור משלבי הביניים אלא הוא חדור מטרה להגיע אל המלך עצמו, ודווקא הניסיונות להסיח את דעתו מגבירים את נחישותו להגיע אל המלך.

לראות את הניסים

בחייו של משה רבנו השפעתו הייתה גלויה: המן ירד בזכותו, ואפילו הבאר וענני הכבוד חזרו לאחר מות אהרון ומרים – בזכות משה. ואילו לאחר מות משה השתרר מצב של 'העלם והסתר'. לכן ציווה הקב"ה את יהושע "חֲזַק וֶאֱמָץ" (יהושע א,ו), שלא יתפעל מההעלם והסתר, ואדרבה – יתחזק ביתר שאת, מפני שדווקא במצבים של חשיכה רוחנית מתגלה כוח מסירת הנפש ומשיגים את ה'מלך' בעצמו.

זה נכון לכל זמן שיש בו 'העלמות והסתרים'. גם עכשיו יש ניסים, אלא שהם מסתתרים מאחורי תהליכים טבעיים, בבחינת "אין בעל הנס מכיר בניסו" (נידה לא,א). בבוא יום שמחת תורה אפשר לפרוץ את כל המחסומים, ולהפיק מההעלם את התכלית הטובה שבו. לכן קוראים את פרשת "וזאת הברכה... לפני מותו" ומפטירים "ויהי אחרי מות משה עבד ה'", להורות שגם במצב כזה צריכים להתחזק, 'חזק ואמץ', וכך משיגים את ההשפעות הרוחניות של שמחת תורה.

(תורת מנחם, כרך יג, עמ' 49,52)

  מן המעיין

שמחת תורה

התורה מקיפה

בכל ימות החג אנו עושים הקפות סביב לתורה, ואנו מתפללים לשנה טובה, ואחרי הושענא רבה, כשאנו בטוחים בגמר החתימה הטובה, התורה מקיפה אותנו ומבקשת מאיתנו לקיים אותה כהלכתה.

(תפארת שלמה)

הצלחת האב

בהקפות שמחת תורה אנו אומרים ״אנא ה׳ הצליחה נא״. אנחנו מתפללים אל ה' יתברך שתהיה לו הצלחה, כי הוא אבינו. ומהי הצלחת האב? הווי אומר כשיש לו נחת מבניו.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

התורה איננה כבדה

בהקפות שמחת תורה היה רבי משה מצ׳ורטקוב מחזיק את ספר התורה הכבד בזרועותיו ורוקד עימו כל הזמן. שאלו חסיד אחד: שמא כבד הספר? השיב האדמו״ר: לא, התורה, כשמחזיקים בה, איננה כבדה.

אין חשבון

המנהג בשמחת תורה שאין מספר לעולים לתורה, מפני שהמשכת היום היא מבחינת האור המקיף הכללי של התורה, וממילא אין גבול וחשבון.

(ילקוט למועדים)

כל ישראל

התורה מסתיימת ב״לעיני כל ישראל״, ו'ישראל' ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה". לכן כל אחד ואחד מישראל מהדר לעלות לתורה ביום זה.

(ילקוט יצחק)

מדוע לא נספד

בעיר יקטרינוסלב נפטר בימי מלחמת העולם הראשונה רב חשוב, ורבנים מכובדים מפליטי המלחמה באו להלוויה. רב העיר, רבי לוי-יצחק שניאורסון, חשש שאם ייתנו לכל הרבנים להספיד את הנפטר, תתעכב הקבורה שעות רבות. קבע הרב שרק אחד יספיד, ואמר בחיוך: "מדוע לא נודע מקום קבורתו של משה? אלא חששו שאם שישים ריבוא מישראל היו מתחילים להספידו, לא היה מובא לקבורה עד היום הזה!".

השער החמישים

אמרו רז״ל: ״חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה, חסר אחד״. ואולם מכיוון ש״גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם״, הרי בשעת הסתלקותו של משה השיג גם את שער החמישים.

(המגיד ממזריטש)

הנשמה רוצה לשמוח

הנשמה היא חלק א-לוה ממעל, וכשהיא רואה את האורות הקדושים שנוצרו מהמצוות שקיימו יהודים מראש השנה עד שמיני עצרת, היא רוצה לשמוח, אך היא קשורה לגוף. לכן באה מצוות 'ושמחת בחגך', ואין שמחה אלא בבשר ויין. הגוף שמח בדברים חומריים, והנשמה – בדברים הרוחניים.

(לקוטי יצחק)

  אמרת השבוע

התעוררות בשמחת תורה

להקפות ליל שמחת תורה (החג השני, בחו"ל) בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש באו בכל שנה אנשי הקונסוליה הישראלית בניו-יורק. בשנת תשל"ו שהה בעיר איש ציבור ישראלי, שהיה מעורב בסערות כואבות בנושאי דת. אנשי הקונסוליה הציעו לו להצטרף, והוא נענה.

הופעתו בבית המדרש הדהימה את הקהל, ואולם הרבי הורה לכבדו באמירת פסוק מפסוקי 'אתה הראת' ובאחיזת ספר תורה. האורח ביקש לקחת ספר תורה גדול, והגבאי הציע שייקח ספר קטן, שלא יהיה כבד עליו. הרבי הגיב: "יהודי רוצה לקבל עליו עול תורה, ומבקשים למנוע זאת ממנו!".

במהלך ההקפה הרבי עודד שוב ושוב את השירה והשמחה, והרוקדים והאורח בתוכם רקדו בלי הרף. בשובו לבית מארחו היה האורח שרוי בסערת נפש ואמר לו: "אני כבר זקן מכדי לשנות את אורחות חיי, אבל דבר אחד אני מבקש – שבבוא עיתי אקבר על-פי ההלכה, ואתה תהיה אחראי שכך יהיה!".

  גאולהפדיה

שמחה פורצת גדרים

מַיִם. על השמחה נאמר שהיא 'פורצת גדר', וממילא בכוחה לפרוץ גם את גדרי הגלות ולהביא את הגאולה. החג שמייצג את השמחה הוא חג הסוכות, והשמחה הגדולה ביותר הייתה שמחת בית השואבה, הקשורה לניסוך המים שהיה מתקיים בחג, נוסף על ניסוך היין שהיה מתקיים כל השנה.

יין ומים מסמלים שתי גישות כלליות בעבודת ה'. היין, שיש בו טעם, מסמל עבודת ה' שבאה מתוך הבנה וידיעה. לעומתו, מים, שאין בהם טעם, מסמלים עבודת ה' הנובעת מקבלת עול, מהתבטלות לקב"ה שלמעלה מכל שכל והבנה. מטבע הדברים, כשאדם פועל מתוך הבנה וידיעה, הוא מרגיש יותר שמחה והנאה, ואילו כשהוא פועל מתוך קבלת עול, אין בזה שמחה מרובה כל-כך. אם כן, למה השמחה הגדולה של שמחת בית השואבה קשורה בניסוך המים (שמסמלים קבלת עול והתבטלות) דווקא ולא בניסוך היין (שמסמל הכרה והבנה)?

כאן אנו מגיעים למהותה האמיתית של שמחת בית השואבה. כדי שהשמחה תהיה בלתי-מוגבלת באמת – צריכה גם סיבת השמחה להיות בלתי-מוגבלת. שמחה אמיתית ובלתי-מוגבלת יכולה לפרוץ דווקא כאשר מתעלים מעל השכל וההבנה. לכן ניסוך המים דווקא הביא את השמחה הגדולה ולא ניסוך היין. כי כשיהודי מתעלה מעל מגבלות שכלו ומגיע לעבודת ה' בבחינת 'מים', בקבלת עול שלמעלה מכל שכל והבנה – או-אז הוא מתקשר עם הקב"ה עצמו, ומגיע לשמחה בלתי-מוגבלת באמת.

מפיצים באהבה

ברוך בן-יעיש

בן 79

תושב כרמיאל

שימש מורה ואחר-כך עבד בבנק דיסקונט עד פרישתו לגמלאות.

כאשר נפל לידי בפעם הראשונה עלון 'שיחת השבוע', התלהבתי ממנו מייד, ויש פתגם: 'נהנית – ספר לחבריך'. החלטתי שאני רוצה להביא את העלון למתפללי בית הכנסת שלנו, 'אהבת ישראל' בעיר.

אחרי כמה שנים עברתי דירה, ואמרתי לרב ריבקין, שליח חב"ד בכרמיאל, שאני רוצה להביא את העלון גם לבית הכנסת החדש, 'מעיין התורה'. מאז אני מביא אותו בקביעות לשני בתי הכנסת.

יש בעלון הזה כל מה שצריך לשבת או לחג. סיפור, אקטואליה, דברי תורה, גאולה, והמדורים 'רציתי לשאול' והשאלה בהלכה, שנוגעים בדברים רלוונטיים מאוד; אישיות מיוחדת בעמוד האחורי, ומדורים לילדים – ממש מושלם. אני שמח שיש לי היכולת לזכות בו את הרבים.

  מעשה שהיה

השמחה היהודית ניצחה

מראה היהודים השמחים וקול שירתם ההמונית עוררו בשכן האנטישמי זעם בלתי-נשלט. למחרת החג הגיש קובלנה לבית המשפט בטענה להפרת השקט

קולות השמחה והתנועה הערה של היהודים סביב בית הרבי, הטריפו את דעתו של השכן האנטישמי. הוא לא היה יכול לשאת את שמחתם. איך הם יכולים לשמוח? מוטב יצטנפו בבתיהם ולא יראו את פרצופם ברחוב!

קולות השמחה בקעו מהאולם שבו נערכו הקפות שמחת תורה בעיר לייפציג שבגרמניה. קהל גדול עמד על רגליו ושירה אדירה בקעה מפיו. זה ליל החג בבית מדרשו של רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מבויאן. הרבי אוחז ספר תורה ופניו להבים. אחוז דבקות הוא מסמן בידו מדי פעם להגברת השמחה, והקהל נענה בהתלהבות.


"לא התייצב למשפט". רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מבויאן

האווירה החגיגית ששרתה באולם הייתה מנוגדת כל-כך למציאות הקודרת ששרתה בחוץ. השנה הייתה תרצ"ד (1933), וגרמניה למעשה כבר הייתה דיקטטורה נאצית מלאה, כשנה לאחר עליית הצורר היטלר ימ"ש לשלטון.

האווירה הרעילה כלפי היהודים הורגשה היטב. ההתפתחויות הפוליטיות עוררו דאגה רבה בקרב היהודים. הם ניסו לחזק את עצמם כי התופעה השטנית בת חלוף, וכי בוודאי העם הגרמני הנאור יתעשת לנוכח שאיפותיו המטורפות של הצורר, ואולם הפחד והחששות הורגשו היטב.

כל כמה ימים פורסמו גזירות חדשות ומשונות. טיפות רעל טופטפו באוזני העם על בסיס יומי, והאנטישמיות נקלטה והלכה ברצון ובחביבות בקרב העם, שנשא את דגל הקידמה והנאורות.

סמוך לאולם שבו נערכו ההקפות התגורר נגר גרמני, אכול שנאה ליהודים. מראה היהודים השמחים וקול שירתם ההמונית עוררו בו זעם בלתי-נשלט. למחרת החג החליט לפעול: הוא הגיש קובלנה לבית המשפט בטענה להפרת השקט מצד היהודים ולהפרעה לחייו הפרטיים.

בימים רגילים הייתה התביעה נדחית על הסף, אך כעת, בשלטון הנאציזם, התקבלה התלונה בחדווה רבה. בחריצות גרמנית נשלחה איגרת רשמית מטעם בית המשפט למעונו של הרבי, ובה נכתב כי עליו להתייצב לדין על הפרת הסדר הציבורי.

הגבאי פתח את המעטפה ועיניו חשכו. עמידה למשפט בתקופה כזאת היא מתכון בטוח לצרות נוראות. אם גזר הדין יסתכם בכמה שנות מאסר בלבד, עדיין ייחשב הדבר בבחינת נחמה.

הגבאי נכנס לחדרו של הרבי בפנים מודאגות. הוא הניח את המכתב על שולחנו, ולא הוסיף מילה.

"מי התובע?", שאל הרבי.

"הנגר שגר בסמיכות לאולם", השיב הגבאי.

"אינני מתכוון לעמוד למשפט מול נגר. זה לא מתאים לי", הפטיר הרבי בנימת זלזול.

הגבאי נחרד. הוא לא הצליח להתאפק ותהה בליבו אם אכן הרבי מבין את חומרת המצב. למראה הבעת פניו חזר הרבי על דבריו: "כבר אמרתי שאין בכוונתי לגשת למשפט עם נגר". הגבאי שמע את הדברים בדומייה והמתין לקביעת המועד למשפט, בתקווה להבין מה בכוונת הרבי לעשות.

כעבור כמה ימים הגיע מכתב שני מבית המשפט ובו ננקב התאריך – 23 באוקטובר, ג' במרחשוון. רעדה אחזה בגבאי. בעקבות תגובתו הנחרצת של הרבי לא נשכר עורך דין, לא הוכנו טענות הגנה, וכעת המשפט קרוב כל-כך!

בפנים חיוורות נכנס הגבאי לחדר הרבי ובידיים רועדות הגיש לו את המכתב השני. "אי-אפשר להתחמק עוד. המשפט כבר קרוב מאוד", אמר בחרדה.

פני הרבי נשארו שלוות כתמיד. "הלוא כבר אמרתי לך שאין בכוונתי להתייצב למשפט מול נגר", אמר בטון רגוע לחלוטין.

בליל המשפט ערך הרבי סעודת הילולא מיוחדת לציון יום השנה להסתלקותו של רבי ישראל מרוז'ין, מייסד שושלת רוז'ין (בשנת תרי"א). את ההילולא ניהל הרבי כרגיל. הוא נשא דברי תורה ועורר את הנוכחים בדברים נלהבים. קשה היה להאמין שמחר הוא עתיד לעמוד לדין בבית המשפט הנאצי, ועדיין לא הכין דבר לקראת הדיון.


ציון קברו של הרבי מבויאן. (צילום: מיי צדיק)

לאחר ברכת המזון רכן הגבאי לעבר הרבי ולחש: "מה להכריז על זמן תפילת שחרית מחר בבוקר?".

שאלת הגבאי לא הייתה תמימה. הדיון בבית המשפט היה צריך להתחיל באותה השעה שבה אמורה להתקיים התפילה. בשאלתו רצה הגבאי לרמוז לרבי על המשפט הצפוי ועל הסכנה הנשקפת לו.

"התפילה תתקיים כרגיל, בשעה שמונה בבוקר", השיב הרבי בקצרה, מתעלם לחלוטין מרמיזת הגבאי.

"והלוא בשעה שמונה עתיד המשפט להיפתח!", הקשה הגבאי, נואש.

"הלוא כבר אמרתי לך שאין בכוונתי להתייצב למשפט!", חזר הרבי בנחרצות. כעת נותר הגבאי חסר מילים. הוא קיווה לישועה שלא בדרך הטבע.

הבוקר הפציע. כחצי שעה לפני התפילה נשמעו פתאום זעקות שבר מביתו של השכן, שונא היהודים. עד מהרה נפוצה השמועה: בעודו מתכונן לצאת לבית המשפט, התמוטט פתאום ומת.

מאחר שהתובע נעדר מהמשפט, בוטל הדיון והתלונה נסגרה. הרבי אכן לא נדרש להתייצב למשפט מול איש רע לב זה.

(על-פי 'תפארת ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב מאיר מור-יוסף

מנהל בית חב"ד בפרדסיה

בשמחת תורה מנסים שוב ושוב להכניס אותי למעגל הריקודים, אבל אני לא אוהב לרקוד.

הקושי לרקוד בשמחת תורה הוא אתגר מוכר. הדרך להתגבר עליו היא על-ידי ראיית הריקוד לא כפעולה חיצונית, אלא כעבודת נפש עמוקה.

ראשית, הריקוד הוא הזדמנות לביטול עצמי והתמזגות עם הכלל. בתוך המעגל אין ראש וסוף, וכולם שווים. התמסרות לתנועה המשותפת משחררת את האגו ומחברת אותך למעגל הכללי של עם ישראל.

שנית, חשוב לזכור שהשמחה שוברת מחיצות. הריקוד הוא ביטוי של שמחה פשוטה על מתנת התורה שקיבלנו, וזו שהפכה אותנו לעם. על-פי תורת החסידות, שמחה של מצווה היא כוח עוצמתי, שיכול להרים את האדם, לשבור את המחסומים הפנימיים שלו ולחבר אותו לקב"ה.

ועוד נקודה למחשבה: הריקוד הופך אותך ל'רגליים' של התורה. שווה בנפשך שהתורה עצמה רוצה לרקוד ביום הזה, אבל אין לה 'רגליים'; ואתה יכול להיות ה'רגליים' שלה! זוהי פעולת חסד ייחודית, שבה אתה נעשה כלי להעצמת הקדושה בעולם.

אם כן, הריקוד הוא עבודת לב שמבטאת פשטות והתמסרות. כאשר אתה משחרר את הצורך 'לחשוב' על הריקוד ומתמקד בכוח המעגל והאחדות, הריקוד נהפך לחוויה טבעית ומשוחררת, שבאה ממקום עמוק, גם אם היא לא באה לך בקלות.

נוסף על כך מומלץ להתבונן  בדברי  הרבי הריי"צ מליובאוויטש, בשם אביו הרבי הרש"ב, וזה לשונו: "את ארבעים ושמונה השעות [בחו"ל; בארה"ק – עשרים וארבע שעות] של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים". אז בהחלט שווה לרקוד ולא להחמיץ הזדמנות יקרה מפז זו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

'יזכור' ביום טוב

שאלה: מדוע נוהגים להזכיר נשמות בימים טובים דווקא, ומה הם המנהגים בזה?

תשובה: אמרו חז"ל: "'כפר לעמך ישראל' – אלו החיים, שמתכפרים בממונם; 'אשר פדית' – אלו המתים, שמתכפרים בממון החיים". מכאן המנהג להזכיר נשמות ביום הכיפורים.

כך נהוג גם בחגים, אף שהיו ראשונים שסברו שאין להזכיר נשמות ביום טוב. ה'לבוש' מסביר שבחו״ל נוהגים להזכיר נשמות בכל יום טוב שקוראים בו את פרשת "כל הבכור" (דברים טו,טז), מפני שנאמר שם "איש כמתנת ידו", ומזכירים את הנשמות עם נתינת הצדקה. בספר 'קב הישר' נכתב שבכל רגל מתאספות נשמות האבות והצדיקים בבית המקדש של מעלה, ולכן מזכירים נשמות, כדי שזכותם תגן עלינו ועל זרענו.

האשכנזים נוהגים להזכיר נשמות ולידור צדקה בעד המתים אחרי קריאת התורה, קודם תפילת מוסף – ביום הכיפורים, בשביעי של פסח (ובחו"ל: באחרון של פסח), בשבועות (בחו"ל ביום השני) ובשמיני עצרת. הספרדים נוהגים לומר 'השכבה' בימים טובים ובעוד הזדמנויות, בעת הקריאה בתורה, ולידור לצדקה בעבור הנפטרים.

מי שהוריו חיים – יוצא מבית הכנסת (ונוהגים גם לסגור את הדלתות). אבלים בתוך י״ב חודש נשארים בפנים, אך אינם אומרים את הנוסח (ויש שנהגו לצאת).

ברבות מעדות אשכנז נהוג להזכיר נשמות בשם האב דווקא, אך יש מהן, וכן מנהג חב"ד, הנוהגות להזכיר בשם האם דווקא, וכן מנהג הספרדים.

מקורות: ר"ה טז,א. ספרי ס"פ שופטים, ופסיקתא שם. טושו"ע או"ח סי' תרכא ס"ה־ו, ונו"כ. שו"ע אדה"ז שם סי"ד. רמ"א סי' קיא ס"א. לבוש סי' תצ ס"ט. קב הישר פפ"ו. גשר החיים פל"א. נטעי גבריאל הל' אבילות ח"ב פע"ח־ט. וש"נ. ספר המנהגים – חב"ד ע' 59. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'הזכרת נשמות' – ח"ח ע' תרג ואילך. מדריך בי"ד רבני חב"ד באה"ק ליום הכיפורים תשפ"ו פ"ה סל"א ואילך וש"נ.

  חיים יהודיים

שמחת התורה כמרפא לשכול

האח השכול החליט להנציח את אחיו שנרצח בפיגוע בשורת מיזמים. בעקבות חלום מסעיר יצא למסע להנצחת כלל משפחות הנופלים, ועושה זאת בגדול

תעודת זהות. יהודה לנצקרון, בן 56, נולד בלונדון ועלה ארצה בילדותו. איש נדל"ן בעברו. לאחר שאיבד את אחיו הצעיר בפיגוע, החליט להקדיש את חייו להנצחת חללים, באמצעות עמותת 'מנציחים' שהקים.


"ההנצחה הטובה ביותר היא הכנסת ספר תורה". יהודה

כאב. הכול התחיל לפני 24 שנים, כשאחי הצעיר נפתלי, בן 13, נרצח בפיגוע. הוא למד בישיבת בני חיל בקדומים, נסע בהסעה לשומרון, ומחבל שנשא עליו חגורת נפץ קטע את פתיל חייו. הייתי אז אב לשלושה, והאובדן טלטל את עולמי. אחרי השבעה בחרתי להתמודד עם הכאב  על-ידי עשייה וזיכרון חי. הקמתי שני בתי כנסת ובית מדרש, הכנסתי שלושה ספרי תורה, הקמתי את גן '12 השבטים' ופינת חי, הוצאתי ספר זיכרון ועוד – הכול לזכרו של נפתלי.


יהודה ואחיו נפתלי הי"ד

חלום. כעבור שנתיים, כשאני בדרך לעוד מיזם לזכרו של אחי, נגלה אליי פתאום בחלום ואמר לי: 'יהודה, מספיק. עכשיו הזמן שלך לעזור למשפחות שכולות אחרות'. הרגשתי שזו צוואה, והתחלתי לפעול. משפחות ועמותות פנו אליי, ומצאתי את עצמי נשאב לעולם השכול מתוך שליחות, מסייע בגיוס כספים ומוציא לפועל מיזמי הנצחה.

הנצחה. במרוצת השנים הבנתי שההנצחה הטובה ביותר בעבור המשפחות היא הכנסת ספר תורה. כך יצא לדרך מיזם 'עץ חיים', המנציח את העץ שנגדע על-ידי תורת חיים. מדובר בספרי תורה ישנים, שנפסלו ו'נשכחו' בארון הקודש. אנחנו מתקנים את הספר, בעלות של שליש מרכישת ספר חדש, וכך מקימים לתחייה – גם את ספר התורה וגם את זיכרון המנוח. הכנסנו עד היום עשרות ספרי תורה כאלה.

חיבור. אשתף אתכם בסיפור: תת-אלוף מפורסם, אדם רחוק משמירת תורה ומצוות, קיבל ספר תורה לזכר בנו. בסיום האירוע אמרנו לו שייקח את הספר ויחליט לאן להכניסו. הוא הרים את ספר התורה וחשב איפה להכניסו ברכב, ואז החליט להניחו בין שני בניו שישבו במושב האחורי. 'הרגשתי שוב שאנחנו משפחה אחת', אמר. מאז נקשר מאוד לספר התורה.

חומש. המיזם ההיסטורי שלנו 'חומש הגיבורים', הרואה אור בימים אלה ממש, נולד אחרי 'חרבות ברזל', שבה נפלו 960 אנשי כוחות הביטחון. פנינו אל המשפחות וביקשנו את אישורן לצרף את ילדיהן. כל משפחה התבקשה לכתוב זיכרון מסכם על יקירה, ומאות רבנים כתבו דברי תורה מותאמים, לכל חלל. וכך, אחרי עבודה קשה, פרי השקעתם של עשרות אנשי צוות, נחלק השנה בערב שמחת תורה את הספר למשפחות השכול. זו השקעת ענק של מיליון וחצי שקלים.


מיזם 'חומש הגיבורים'

כתיבה. השליחות הזו התחילה מנפתלי, שלא זכה לחיים מלאים. כשנולד בני, עידו נפתלי, ייבדל לחיים טובים, החלטתי לכתוב ספר תורה לבר-המצווה שלו. למדתי את עבודת הסת"ם, והקדשתי לכתיבה חמש שנים, שכן אינני סופר ותיק ולוח הזמנים שלי לא איפשר לי לעסוק בכך שעות רבות ביום. אם בכל הכנסה אני שמח ומתרגש, כאן זה היה בעבורי משהו מיוחד, והרגשתי שוב עד כמה אין תחליף לחיבור בין זיכרון לחיים. לא להנציח כאב אלא להוסיף אור ותקווה.

קריאה. אני פונה אל הגבאים: תנו לנו את הספר שיצא אצלכם משימוש. נשקיע בתיקון, והוא ייכנס לבית כנסת לזכר חלל. על המעיל אנחנו משאירים את שם המשפחה הקודמת שתרמה את הספר, ומוסיפים גם את הנופל, וכך יוצרים זיכרון משותף. חידשנו 170 ספרים, כבר הכנסנו 25 ספרים ועוד 25 יוכנסו בקרוב. אני פונה גם אל המשפחות השכולות ואל כלל הציבור, להיות שותפים איתנו במיזם. והעיקר שנזכה בקרוב ממש לשמוח עם הנופלים בתחיית המתים, בגאולה האמיתית והשלמה (לפרטים: 037511107, מוקד ווטסאפ).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)