חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2021
ערב ש"ק פרשת וילך, ד' בתשרי ה'תשפ"ו (26/09/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2021
כן, אפשר לתקן ולהשתנות
יש חדש
מה עושים כשיש 'הסתר פנים'
יום הכיפורים
מה לך נרדם
'שמע ישראל' ביום הכיפורים
מפיצים באהבה
הזקן קיבל משימה אחרת
רציתי לשאול
תשובה על גניבה
כרטיס הכניסה ללב היהודי

 

מס' 2021, ערב שבת-קודש פרשת וילך, ד' בתשרי ה'תשפ"ו (26.09.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כן, אפשר לתקן ולהשתנות

אדם הכואב את מצבו הנוכחי ורוצה להשתנות – מעיד שיש בו להבה פנימית. אין הוא נכנע לסחף החיים ואינו מאבד את הכיוון האמיתי

עוד מעט נתכנס בבתי הכנסת ביום הכיפורים, נעמוד בראש מורכן, נכה על החזה ונאמר "על חטא שחטאנו לפניך". שוב ושוב, בכל תפילות היום הקדוש, נמנה את רשימת המעידות שלנו, נבקש סליחה ומחילה ונתפלל שלא ניכשל עוד.

ביום הכיפורים כל יהודי עומד לפני קונו בלב טהור ומתוודה על חטאיו בכנות. אין זו העמדת פנים חלילה. כולנו מרגישים שכשלנו ומעדנו במהלך השנה, ואנחנו מבקשים מהבורא כי יטַהֵר אותנו ויפתח לנו דף חדש. אך האם אנחנו מתכוננים באמת לשנות את דרכינו ואת מעשינו?

לא לאבד את הניצוץ

יש מי שאיבדו את הרצון להשתנות ולהתקדם במובן הרוחני. הם, בעיני עצמם, כמו עץ שהתעבה והתקבע, וכבר אי-אפשר לעצב אותו מחדש. "כזה אני", הם אומרים לעצמם ולסביבתם. לפעמים העמדה הזאת נובעת מניסיון מר של קבלת החלטות בימים הנוראים, וחזרה לשגרה הרגילה מייד אחר-כך. למה לשאוף להשתנות אם ממילא אינני מצליח?

גישה כזאת גוזרת עלינו למעשה התנוונות רוחנית. היא מבטאת אובדן הניצוץ והתקווה. אדם כזה חי ומתנהל מכוח חוק ההתמדה, אבל אין בו חיוּת פנימית. כשבאים הימים הנוראים הוא שואף 'לעבור אותם' ו'לגמור עם זה'. הוא מחמיץ את האתגר שהם מציבים לפנינו.

לעומתם, יש הרוצים באמת להשתנות ומתעוררים בימים הנוראים. הם מקבלים עליהם החלטות טובות, מתחילים התחלות חדשות, אבל במרוצת הימים ההחלטות דועכות. תורת החסידות מסבירה שעצם הרצון להשתנות, לתקן, להיות אדם אחר – הוא נקודת-משען שממנה אפשר לחולל את השינוי.

אדם הכואב את מצבו הנוכחי ורוצה להשתנות – מעיד שיש בו להבה פנימית. אין הוא נכנע לסחף החיים ואינו מאבד את הכיוון האמיתי. הוא יודע לאן עליו לחתור, גם אם בפועל אין הוא מצליח לקיים את כל החלטותיו הטובות. אבל יש כאן קצה-חוט שבו אפשר לתפוס.

לתפוס את ההתעוררות

אחת העצות הניתנות למצב זה היא לכוון את ההתעוררות של הימים הנוראים להחלטות מעשיות מוגדרות, גם אם הן קטנות. הנטייה הטבעית של אדם בעומדו בהתעוררות ביום הכיפורים היא להפוך את כל חייו, להשתנות מן הקצה אל הקצה; אבל לפעמים זה גדול מדי או כללי מדי. מוטב לבחור כמה משימות קטנות ולהשתדל לעמוד בהן.

כשאדם מקבל עליו החלטה מעשית מוגדרת וברורה, הוא מתעֵל את ההתעוררות של יום הכיפורים לעבר יעד בר-השגה, שאפשר לעקוב אחריו. לעיתים היעד נראה 'קטן', אבל אותן החלטות קטנות מכילות ותופסות את ההתעוררות הגדולה, ושומרות עליה לבל תתפוגג. בשנה הבאה נקבל עלינו עוד החלטה טובה, וכך נתקדם ונתעלה.

יום-הכיפורים מַפְנה קריאה אל כל יהודי – אל תעצור, אל תדרוך במקום, אל תתייאש. הקב"ה מושיט אלינו יד, ואנו נקראים לאחוז בה. זה יום נשגב, שבו נחשף הקשר הפנימי העמוק בינינו ובין הבורא. הבה נתכונן לקראת היום הקדוש הזה וננצל אותו כדי להיות טובים יותר בשנה הבאה.


"פתח לנו שער". לנצל את היום הקדוש (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

פדיון כפרות

מנהג ישראל לקיים לקראת יום הכיפורים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. זאת הזדמנות נאותה לקיים את המנהג החשוב וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל. אפשר לתרום לבתי חב"ד באתר chabadisrael.co.il.

בתי הכנסת הפתוחים

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקימים מאות אתרי תפילה מיוחדים ליום הכיפורים, בעבור ציבור שאינו רגיל ללכת לבית הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. רשימת אתרי התפילה הקרובים לביתכם באתר chabadisrael.co.il (חגים/חגי תשרי/יום כיפור/בית הכנסת הפתוח).

דבר בעתו תשפ"ו

הופיע הלוח המונומנטלי 'דבר בעתו' תשפ"ו, מאת הרב מרדכי גנוט. יש בו המדורים 'עתים לתורה', מסלולי לימוד יומיים; 'סדר היום', הלכות ומנהגים; 'דברי הימים', היסטוריה וימי זיכרון; 'מעשה בראשית', מאורות וכוכבים. 1856 עמ'. מומלץ לכל בית יהודי.

  שלחן שבת

מה עושים כשיש 'הסתר פנים'

בדברי התוכחה שנאמרו בפרשתנו נכתב: "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹוקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (דברים לא,יז). הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג, פרקים יז־יח) מסביר את הדברים על-פי שיטתו, שההשגחה הפרטית חלה על בני-האדם בלבד, ובהתאם לדבקות השכלית שלהם באלוקות.

אומר הרמב"ם, שבשעה שאדם חוטא חס ושלום ומנתק עצמו מהחיבור לאלוקות, הוא נעשה 'מופקר למקרה', והצרות באות אליו כביכול מעצמן, באופן של 'מציאה' – "ומצאהו רעות רבות וצרות". ואולם כנגד זה ידועה שיטת הבעל־שם־טוב בעניין ההשגחה הפרטית, שהיא חלה על כל הברואים.

שני סוגי השגחה

אדמו"ר ה'אמצעי' מסביר שאין כאן סתירה, אלא מדובר בשני סוגים שונים של השגחה: א) השגחה פנימית – השגחה גלויה לעין, שעליה הרמב"ם אומר שההתגלות מותאמת לדבקות של האדם באלוקות. על הדומם, הצומח, החי והרשעים השגחה זו היא 'כללית', קבוצתית, בלבד. ב) השגחה חיצונית – השגחה על כל הברואים, המוסווית בתהליכים טבעיים, והיא חלה על הכול.

לפי זה, האמור בתורה "והסתרתי פני... ומצאוהו רעות... מצאוני הרעות", כפי שמסביר הרמב"ם "מופקר למקרה" – אין הכוונה לסילוק ההשגחה, אלא הסתרה של ההשגחה הפנימית. כלומר, נוצרת מניעה של ההתגלות, עד שאדם עלול לחשוב בטעות שהצרות שלו נובעות מאירועים אקראיים. ואולם למעשה ההשגחה החיצונית נשארת תמיד, וההסתרה עצמה באה מהקב"ה, האומר "והסתרתי פניי".

שני שמות

נשאלת השאלה, מה התכלית של ההסתר המכוּון הזה? לכאורה, מטרתו לעורר את היהודי לתשובה ולהתקרבות לקב"ה; אך ההסתר מרחיק מהאדם את התחושה שהייסורים באים בהשגחה פרטית, ומטעה אותו לחשוב בטעות שיד המקרה גרמה להם!

ההסבר נעוץ בהבנת הדרכים השונות שבהן הקב"ה מתגלה בעולם. חלוקה זו מיוצגת בשמות הוי'ה ואלוקים. שם הוי'ה מייצג פעולה אלוקית גלויה, ואילו שם 'אלוקים' מייצג פעולה אלוקית המוסתרת בהתרחשות טבעית ('א־להים' בגימטרייה 'הטבע').

ההסתר מעורר

החיות האלוקית של היהודי באה משם הוי'ה, ולכן גם ההשגחה העליונה על בני ישראל היא משם הוי'ה – השגחה פנימית וגלויה. כאשר אדם חוטא, ההשגחה העליונה מוסיפה להיות פרטית ומשם הוי'ה, אלא שהביטוי החיצוני שלה עובר דרך שם אלוקים, המסתיר את הגילוי.

העובדה שההשגחה אינה ניכרת אך מוסיפה להתקיים ברובד הפנימי, בכוחה לזעזע את האדם ולעורר אותו לעשות תשובה ממקום פנימי יותר. בתוך-תוכו הוא מבין את ריחוקו מאלוקות, ואז הוא מתנער בעצם נפשו מחטאיו ושב בתשובה שלמה.

(לקוטי שיחות, כרך יח, עמ' 198)

  מן המעיין

יום הכיפורים

ברכה שלא לבטלה

״ברוך אתה ה׳... מלך מוחל וסולח״. אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר ברכה זו, אף ש'ספק ברכות להקל'. מובן אפוא ש״אין כאן שום ספק כלל״ שהקב״ה ממלא את בקשתנו והוא מקבל את הסליחה.

(תניא)

כולנו גרים

״ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם״. לא נאמר ״ולגר הגר ביניהם״, אלא ״הגר בתוכם״. ביום כיפור כל יהודי הוא בבחינת גר. וכך באמת נאמר בטור ובשולחן ערוך, שמצווה לטבול בערב יום כיפור, מפני שביום הזה אנו מתוודים על חטאינו ומקבלים עלינו מהיום והלאה לקיים את התורה; נמצא שאנו בבחינת גרים, הצריכים טבילה.

(בית יעקב)

השוואת השגיאות

״כי לכל העם בשגגה״. כל עם יש לו השגגות שלו, השגיאות שלו, ואם תשווה, ריבונו של עולם, את שגיאותינו שלנו ואת החטאים שלנו לשגיאותיהם ולחטאיהם של עמים אחרים, באותה שעה – ״ונסלח לכל עדת בני ישראל״. ודאי תמחל ותסלח לנו, משום שתראה שלעומתם הננו צדיקים גמורים.

(חוות יאיר)

אמור אתה

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב אמר פעם אחת את 'כל נדרי' בהתעוררות עצומה, בבכייה גדולה וביללה, עד שהרגיש עצמו באמצע האמירה עייף ויגע. באותה שעה הפסיק את התפילה ועמד והכריז: ריבונו של עולם, אין לי עוד כוח להוסיף ולומר! עכשיו אמור נא אתה: "ויאמר ה׳, סלחתי כדבריך".

עוונות ראשונים

שואלים את האדם ביום דינו: ״קבעת עיתים לתורה? נשאת ונתת באמונה?״. לכן אנו מבקשים: את השאלות הראשונות האלה, את ה'עוונות ראשונים', אל נא תזכיר לנו, ״כי דלונו מאוד״, כי הדלות הפריעה לנו בשני הדברים הללו – אין היא מניחה לנו לעסוק בתורה, ולצערנו גם מקשה עלינו לעסוק במשא ומתן באמונה.

(החיד"א)

יכול להרשות לעצמו

הדין במלך בשר ודם ש״מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול״, אבל אצל מלך מלכי המלכים אין דין זה נוהג. ״כי אין לנו מלך מוחל וסולח״ – אין לנו מלך אחר, שיכול להיות מוחל וסולח על כבודו, ״אלא אתה״ – רק אתה יכול להרשות לעצמך גדוּלה זו.

(קרבן עני)

מחזיר גרושתו

גרושה לאחר שנישאה לבעלה השני, אסורה לעולם לבעלה הראשון. אבל כשישראל עושים תשובה, מוכן הקב"ה כביכול להיות 'נושא עוון' ו'עובר על פשע', ולעבור על האיסור של ״מחזיר גרושתו משנישאת״.

(מאוצרנו הישן)

נשמה באפו

״ויאמר כל אשר נשמה באפו״ – היינו מי שבגלוי אינו נראה שהוא חי, ורק נשמה באפו, גם אדם כזה יידע שרק ה׳ אלוקי ישראל מלך.

(ספר המאמרים תש״ב)

  אמרת השבוע

מה לך נרדם

בבית הכנסת של רבי מאיר מפרמישלן התחרו העשירים על קניית 'מפטיר יונה', ואחד הציע לבסוף סכום עצום וקנה את העלייה ל'מפטיר'.

שאל אותו רבי מאיר: "האם אתה יודע מהי חשיבותה של הפטרה זו?".

השיב העשיר: "כן, מפני שמדובר בה על גודל מעלת התשובה, שבכוחה לבטל גם גזירה שנגזרה, כמו שנאמר (יונה ג,י): 'וַיַּרְא הָאֱלֹוקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹוקִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה'".

נענה רבי מאיר ואמר: "לא כן, אלא עיקר חשיבותה של ההפטרה בפסוק 'מַה לְּךָ נִרְדָּם! קוּם קְרָא אֶל אֱלוֹקֶיךָ'!".

  גאולהפדיה

'שמע ישראל' ביום הכיפורים

גִּלּוּי הַיְּחִידָה. במדרש (בראשית רבה פרשה יד,ט) נאמר: "חמישה שמות נקראו לה – נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה" (בקבלה ובחסידות הסדר הוא "חיה, יחידה"). אין אלה שמות נרדפים, אלא חמישה רבדים. הבחינות האלה בשלמותן ניתנו לצדיקי העולם: על הפסוק (ישעיה נב,יג) "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד" מבואר בספרי הקבלה (רמ"ז לזוהר חלק ב, מ,ג; חלק ג, רס,ב; ועוד) שדוד המלך זכה ל'נפש'; אליהו ל'רוח'; משה – ל'נשמה'; אדם הראשון – ל'חיה'; ואילו המשיח יעמוד בדרגה העליונה ביותר – 'יחידה'.

באופן כללי מבואר שהמדריגות 'נפש', 'רוח' ו'נשמה' הן הרבדים הגלויים של הנשמה. למעלה מהן עומדות 'חיה' ו'יחידה', המייצגות את הרבדים העל-שכליים, הבלתי-מוגבלים והאין-סופיים שבנשמת היהודי.

ה'יחידה' היא עצם הנשמה, והיא נקראת כך מפני שהיא קשורה ומאוחדת בתכלית ב'יחיד' – בקב"ה. ה'יחידה' גם עומדת מעל כל אפשרות שחטא ועוון יפגעו בה. הקשר שלה עם הקב"ה נשאר תמיד במלוא תוקפו. היא מתפרצת רק מול איום על עצם הקשר של יהודי עם הקב"ה. או-אז היא פורצת החוצה ומעניקה ליהודי את התוקף למסור את נפשו על קידוש השם.

ויש עוד הזדמנות שה'יחידה' מתגלה בה – ביום הכיפורים, ובמיוחד בתפילת 'נעילה', התפילה החמישית (כידוע, חמש התפילות של יום הכיפורים הן כנגד חמש הדרגות שבנפש). כאשר יהודי מכריז בסוף התפילה: "שמע ישראל", "ה' הוא האלוקים" – ברגע זה מאירה בו ה'יחידה' שבנפשו!

מפיצים באהבה

מוטי תוכמה

בן 63

תושב קיבוץ עין דור

חבר הקיבוץ, משמש חשמלאי של הקיבוץ, ומפיץ את 'שיחת השבוע' לתושבים

אמנם אני מתגורר בקיבוץ השייך ל'השומר הצעיר', אבל אני אדם מסורתי. זה כעשרים וחמש שנה אני מחלק בקיבוץ את 'שיחת השבוע'. אין לנו בית כנסת, ובבוקר יום שישי אני הולך לטבול במעיינות, ואחר-כך ממהר לחלק את העלון לרשימה קבועה של אנשים המעוניינים בו, והרשימה גדלה והולכת.

אני מקבל תגובות חמות מאוד. אנשים אומרים לי: "הילדים שלי מחכים ביום שישי לקרוא את הסיפורים"; "בשבילנו זה מזון רוחני"; "אנחנו לא יכולים לעבור את השבת בלי 'שיחת השבוע'". התגובות האלה נותנות לי כוח להמשיך בשליחות הזאת.

  מעשה שהיה

הזקן קיבל משימה אחרת

ביום הכיפורים תשל"ד (1973) היהודי המסתורי חובש הקסקט לא בא. לא היה פנאי לחשוב עליו. הכול עסקו בשאלה: את מי גייסו?

בכל שנה ושנה לא היה אפשר להתעלם מהאיש הזקן שהופיע בבית הכנסת שלנו בראש השנה וביום הכיפורים, מספר שמוליק טסלר, בן קיבוץ קבוצת יבנה.

הוא היה יושב על ספסל בפינת בית הכנסת. קסקט מהוה על ראשו וחולצה לבנה מרופטת על גופו. עטוף היה בטלית מעל הראש. גם כשכולם עמדו בחרדת קודש, היה האיש יושב, מכונס בעצמו, עיניו נעוצות בנקודה כלשהי למעלה, לא נע ולא זע. רק שפתיו נעות אך אינן מפיקות שום צליל. איש אינו מכיר אותו, והוא איננו מכיר איש אצלנו.

במרוצת השנים נודע לי שהאיש הוא חקלאי ממושב נווה מבטח הסמוך. היה עושה את כל הדרך הארוכה בשדות הכותנה, רק כדי להתפלל במניין בימים הנוראים. במושב שלו עדיין לא היה בית כנסת.

ביום הכיפורים תשל"ד (1973) היהודי המסתורי חובש הקסקט לא בא. לא היה פנאי לחשוב עליו. הכול עסקו בשאלה: את מי גייסו? השמועות עברו מפה לאוזן. פרצה מלחמה.

חשתי תסכול וחוסר אונים על שאיני יכול לעזור במאמץ המלחמתי. כשקראו לי, לא היה גבול לשמחתי. "צריך בדחיפות להעביר את הטרקטור ג'ון-דיר 2010 למחנה הצבאי חצור", אמר לי מזכיר הקיבוץ בפנים חמורות סבר.

יום כיפור, שעת צוהריים, ואני רכוב על טרקטור, עובר בשדות הכותנה. לנגד עיניי עולה דמותו של אותו יהודי מוזר ושפוף, חובש הקסקט, ההולך בשדות לבדו. לא הצלחתי להשתחרר מהשאלה: למה היום לא בא?

במחנה חצור הכול תקתק כמו שצריך. רשמו, חתמו ואמרו לי: "אתה משוחרר". טוב, מה אני עושה עכשיו?

התחלתי לצעוד לעבר הקיבוץ, חמוש בכפכפי אצבע מפלסטיק ובגרון יבש וסדוק. אחרי הקילומטר הראשון כבר צצו יבלות בין האצבעות. האספלט להט והשפשופים היו בלתי-נסבלים.

יום הכיפורים. הכביש שאמור להיות ריק, עמוס כלי רכב. בליבי אני יודע שהבעיות שלי קטנות וחסרות משמעות לעומת אתגרי המלחמה.

אחרי צעידה של שעה התחלתי לדדות, והקצב הואט בהתאם. עזבתי את הכביש הראשי וירדתי לתוך שטחים מעובדים, כדי לקצר את הדרך.

למושב נווה מבטח הגעתי שפוף ויגע, לאחר שהחושך כבר ירד. נערים שפגשתי בכניסה למושב הסתכלו עליי כעל חייזר. כל גופי ייחל למעט מים, אבל רציתי לחכות לגמר הצום.

הסתכלתי לשמיים לספור שלושה כוכבים. "מה אתה בדיוק מחפש שם למעלה?", תהו הנערים. בתוך כך התחלתי להסתחרר. ניסיתי בכל כוחי לאחוז במשהו אך לשווא. ניסיתי לצעוק, אך שום קול לא יצא מפי. החבטה שנשמעה הייתה גופי המרוקן מאנרגייה. מוחי קלט הכול אך פי נאלם. ידיי היו כמשקולות ברזל ולא נשמעו לי כלל.

"מי אתה? איך קוראים לך?", ניסו הנערים לדובב אותי, אך לא הצלחתי לדבר. רציתי להצביע על גרוני היבש, ולא הצלחתי להזיז אצבע. הנערים התרחקו מעט. "נראה שהוא משוגע", אמרו.

חושיי החלו להתערפל ועיניי להיעצם. לרגע חשבתי להתמכר לשקט, לשכוח מהיובש, מהכול.

ופתאום אני רואה מולי איש זקן, קסקט מהוה לראשו, חולצתו הלבנה מרופטת. ראשו עטוף בטלית. אני הוזה או חולם?

עצמתי עין ופקחתי. לא, אין זה חלום. זה אותו זקן שלא בא היום לבית הכנסת. הוא מישש לי את הדופק והפלא ופלא, הוא גם יודע לדבר. כעת הוא לא נראה לי תימהוני או אילם. הוא מושיע!


היהודי המוזר. "מכונס בעצמו, רק שפתיו נעות" בתמונה: בית הכנסת בקיבוץ יבנה

"תביאו מהר מים!", קרא לעבר הנערים ואמר לי בשקט: "אתה תהיה בסדר. נחזיר אותך מייד לקיבוץ".

הנערים, שהיו בניו, שבו ובידם כד מלא מים. "אני מכיר את הנער, הוא מהקיבוץ השכן", שמעתי את הזקן אומר להם.

אותו זקן שישב בפינת בית הכנסת, עטוף בטלית, ידע גם ידע את הסובבים אותו. "אל תשפוט אדם לפי מראהו המוזר", ציינתי לעצמי לאחר מכן. "לעיתים גם אתה לא משובב נפש מבחינה חיצונית. זה המלאך שלי!".

"סליחה!", הצלחתי למלמל סוף-סוף לעברו. לא תודה ולא הוקרה. רק סליחה לזקן טוב הלב, על ששנים תייגנו אותו בראייה מעוּותת. קיוויתי בסתר ליבי שנשאר סדק פתוח בשערי השמיים, שדרכו סליחתי תתקבל.

חיוכו הטוב של הזקן היה מלא מחילה והבנה. הוא הבין את משמעות הסליחה.

הוא חילק הוראות לילדיו כיצד להרים אותי אל הג'יפ. מהראי שמעל הנהג השתקפה אליי דמותי. באותו רגע הבנתי מדוע הנערים ראו בי עוף מוזר. פניי היו אדומות, שערי פרוע, ושפתיי סדוקות.

היהודי חובש הקסקט לא היה מוזר. הוא לא בא היום לבית הכנסת, כי מלמעלה הועידו לו משימה חשובה יותר.

רעב וצמא אני מדדה לעבר דלת הכניסה לביתי. אימא כמעט התעלפה. ומה יוצא לי מהפה, רגע לפני שאני מתמוטט על הכיסא?

"אבא, ראיתי היום את היהודי עם הקסקט".

(על-פי הבלוג של שמוליק טסלר)

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור גלוכובסקי

מנהל בית חב"ד קריית הלאום, ראשון-לציון

אני אומר 'על חטא' ביום הכיפורים, אבל מרגיש שעדיין יש לי משיכה לחטא ואינני מתחרט עליו באמת.

קודם כול נדרשת מאיתנו עבודה נפשית, כהכנה ליום הכיפורים. לשם כך ניתנו לנו ימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה, כדי שנתרומם למדריגה רוחנית גבוהה יותר ונפנים באמת שעלינו לעזוב את דרך החטא, ואז לא נסתפק במלמול מילות 'על חטא'.

באחת משיחותיו הרבי מבאר את המאמר של רבי עקיבא בסיום מסכת יומא "מה המקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל". לכאורה מה הקשר של הטהרה שבאה מהקב"ה למקווה?

אלא שבטומאות יש כל מיני דרגות של טומאות. יש טומאה שטבילה במקווה יכולה להסיר, ויש טומאה חמורה, כמו טומאת מת, שהמקווה אינו מועיל וצריך דווקא הזאה של 'מים חיים'. ואולם גם מי שטמא טומאה חמורה, עולה לו הטבילה במקווה כדי להוריד את הטומאה הקלה יותר.

זה החידוש של רבי עקיבא: יהודי לפעמים אומר לקב"ה, אני יודע שיש אצלי חלקים שבהם אינני יכול להשתנות. אומרים לו שהקב"ה הוא כמו מקווה – עשה תשובה על מה שאתה יכול; תשתחרר מהדברים היותר חמורים, שבכוחך לעזוב אותם, והקב"ה מקבל גם את התשובה החלקית הזאת.

לפעמים עצם העלאת זיכרון החטא עלולה להשיג תוצאה הפוכה, ולעורר משיכה אליו. לכן יש דרך של תשובה שבה לא מתעסקים בחטאים המוגדרים, אלא מקבלים עול מלכות שמיים, מתוך החלטה נחושה לעשות את רצון ה' ולא לעבור על מצוותיו.

על הפסוק (ישעיה נב,ב) "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי" נאמר בזוהר: "כתרנגול זה". נסו לנקות תרנגול שהתפלש בעפר; לא תצליחו. אבל כשהוא קם ומתנער – הוא מתנקה בבת אחת!

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

תשובה על גניבה

שאלה: לצערי בעבר לקחתי פריטים בחנויות בלי לשלם. איך אוכל לתקן זאת, כשאינני יודע למי להחזיר?

תשובה: עיקר התשובה היא עזיבת החטא (כמו שכותב רבנו הזקן), היינו החלטה נחושה שלא לשוב לעבור עבירה זו ולא שום עבירה אחרת. עיקר החטא הוא עצם המצב של העדר קבלת עול מלכות שמיים, וזאת יש לתקן על-ידי התשובה.

עם זה, כאשר מדובר בגניבה, לא די בחזרה אל ה'. התורה מצווה: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה" – חובה להשיב את החפץ הגנוב לבעליו, או את שוויו, אם הוא כבר לא קיים. זו גם ההוכחה לתשובה אמיתית, שכן כל עוד לא הושבה הגזילה – אין יודעים אם החוטא שב בכל ליבו.

כדי לעודד גזלנים לשוב בתשובה תיקנו חז"ל שאם גזלן, שדרכו בכך, בא מעצמו להתוודות ולשלם על מה שכבר איננו בידו – אין לקבל ממנו את הכסף, כדי שלא להרתיעו מלעשות תשובה. התקנה חלה אף אם מדובר באדם אמיד. חז"ל אף גינו את מי שמקבל ממנו את הכסף.

ואולם אם הנגזל חייב כסף לאחרים – עליהם לקבל את התשלום, מפני שמידת חסידות אינה דוחה את החובה לפרוע חובות. נוסף על כך, אם הגזלן מתעקש לשלם כדי לזכות בכפרה שלמה – מותר ואף נכון לקבל ממנו.

כאשר אדם אינו יודע ממי גנב, עליו לתת את הכסף לצורכי ציבור – כגון החזקת עירוב, בית כנסת או מקווה – מתוך תקווה שגם מי שנגזל ייהנה מכך. מאחר שאין הוא יודע מי האיש שיכול למחול לו, עליו להשיב בדרך זו, אף שאינה נחשבת כהשבה שלמה ממש.

כתבו הפוסקים שראוי לכל אדם לכלול בצוואתו הוראה להקדיש סכום לצורכי ציבור, שהרי רבים נכשלו בגזל במהלך חייהם ואינם יודעים ממי. כך יוכל האדם לזכות בכפרה גם על דברים שנשכחו ממנו.

מקורות: אגרת התשובה א, וראה פת"ש חו"מ סי' לד ס"ק מ"ה, שו"ע ונו"כ חו"מ סי' שסו ס"א וס"ב, פת"ש שם סק"א וב'. וראה אג"מ חו"מ ח"א סי' פח. שו"ת אג"מ חו"מ ח"א סי' פח. שו"ת צי"א ח"ה ר"ר סי' כז.

  חיים יהודיים

כרטיס הכניסה ללב היהודי

הרב פנגר, מגדולי המרצים בישראל, מדבר על שנה של התעוררות בעם, על החסידות שמזריקה כוחות לנשמה היהודית, ועל הלקח שלמד מהתרנגול

תעודת זהות. הרב יצחק פַנגֶר, מגדולי המרצים ליהדות, זוכה לפופולריות רבה בעולם הרשתות. יליד הרצליה, התחרה בצעירותו בגלישת רוח והעפיל למקום גבוה. לימים התגלגל להודו ודווקא שם ביקש לחקור את היהדות. אחרי לימודים ממושכים בישיבה החל להרצות לקהלים מגוּונים.


"רוב החומר בהרצאות שלי לקוח מהחסידות". הרב פנגר

התעוררות. בימים אלה אני נע ונד ברחבי הארץ, מרצה לקהלים מכל חלקי העם, ועל אף כל הסערות שסביבנו – אני דווקא רואה התעוררות. מאז המתקפה בשמחת תורה יש גל התעוררות עצום. אנשים מתקרבים, מבקשים להיאחז במשהו שייתן להם כוח, תקווה, אמונה. רוב הציבור יודע לנתק בין החיבור הטבעי לבורא עולם לבין מתחים שמנסים לייצר סביבנו.

אימא. פעם פרסמו עליי כתבה, עם הוריי. שאלו את אימי אם הדת אינה מפרידה בינינו, היא ענתה משפט חכם: אם היה קשר טוב לפני כן – הרי החזרה בתשובה רק קירבה בינינו, ואם לא היה קשר טוב, הרי הדת היא רק תירוץ להתרחקות. מהמשפט הזה אני מסיק לקח חשוב מאוד לכולנו: לכל יהודי יש קשר נפלא עם הקב"ה, ועל כן סערה כזאת או אחרת לא תפגע בחיבור הזה. ואילו מי שמחפש מחלוקת ימצא תמיד תירוץ.

אלול. אני קם כל בוקר בשעה חמש, לומד את הדף היומי, מתפלל בנץ, ואז מתחיל סדר לימוד, מגיש תכנית רדיו, מעביר קורסים, צילומים, הרצאות, עד הלילה. עכשיו בחודש אלול הלו"ז מתארך, בגלל מעמדי הסליחות.

התנדבות. בכל שנה אני מקבל עליי יוזמה התנדבותית כלשהי. השנה הקדשתי את זמני ההתנדבות שלי להרצאות לפני נערות בסיכון. זמני ההתנדבות האלה ממלאים לי את הלב.

חיילים. יש בחיילים משהו שאין בשום קהל אחר. הם צעירים, נאלצים להתמודד עם מצבי לחץ, סכנה, מאמץ. מאבדים חברים, נפצעים בעצמם, חוֹוים דברים קשים. דווקא הם זקוקים יותר מכול לאמונה, לתקווה, לחיבור תמידי עם הבורא. אני רואה עד כמה הם בולעים בצמא כל מילה שנותנת חיזוק.


"יש בחיילים משהו שאין בשום קהל אחר". בהרצאה לחיילים

קיבוצניקים. ביקרתי לא מעט בריכוזי מפונים. דווקא שם פגשתי קיבוצניקים שהסתקרנו לשמוע מרצה דתי. ראיתי בבירור עד כמה האמונה עושה להם טוב על הלב ועל הנשמה.

חסידות. אני חי את החסידות. לדעתי, כל הדור שלנו צריך וחייב חסידות. העומק של החסידות חיוני לנשמה היהודית. רוב החומר בהרצאות שלי לקוח מהחסידות. הבעש"ט ותלמידיו הנחילו לעם דברים נפלאים כל-כך, הקשורים לעבודת ה' ולהתמודדות היום-יומית.

שמחה. אחד החידושים של החסידות הוא עבודת השמחה. קחו למשל את הימים הנוראים. יש שממש מפחדים ואומרים "תעיר אותי בשמחת תורה, אין לי יכולת להתמודד עם אימת הימים האלה". הם נלחצים, מרגישים שנפלו יותר מדי במהלך השנה. פתאום עבודת השמחה של החסידות מחדשת לך שה' אוהב אותך, שכל יהודי חשוב. חידושי החסידות הם כרטיס הכניסה ללב של כל יהודי.

משמעות. בדורנו ההתמודדות המרכזית היא 'חיפוש משמעות'. פיתויים היו ותמיד יהיו, אבל האתגר הגדול הוא למצוא משמעות בחיים. אם לכל אחד ואחת תהיה משמעות בחייהם, תהיה תשובה ל'למה', כבר נסתדר עם ה'איך'.

אור. כשחזרתי בתשובה, לא הבנתי את הברכה 'הנותן לשכווי בינה' – מה המיוחד בתרנגול דווקא? אז הראו לי את דברי המהר"ל, שהתרנגול קורא בלילה בדיוק כשהוא רואה אור קטן. זו התבונה, לראות את האור גם כשעדיין חשוך מסביב!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)