"מדוע הז'ידובקה אינה נותנת לך ספירט?!", זעמו חבריו של החייל, כשגילו שהאחות הממונה על חלוקת האלכוהול היא יהודייה
"אחייניתי הצעירה נמצאת בידי משפחה אוזבקית. אנא עשה הכול כדי לחלץ אותה משם ולהעבירה למשפחה יהודית!", ביקשה האחות בלחש.
זה קרה בשנת תש"ה (1945), לקראת סיום מלחמת העולם השנייה. ציון חודיידטוב, חייל בצבא האדום, נפצע בקרב ואושפז במרכז רפואי סמוך לחזית. זו כבר הייתה פציעה חמישית שלו. הוא סבל כאבים חזקים לאחר ניתוח שנעשה לו.
בשל מחסור בתרופות לשיכוך כאבים נעשה שימוש בספירט (אלכוהול 96 אחוז) שהחולים לגמו. יום אחד ציון לא קיבל את מנת הספירט היומית. שכניו לחדר התקוממו על שנמנעה מחברם לנשק מנת הספירט. זעמם התגבר עוד יותר כאשר נודע להם שהממונה על חלוקת הספירט היא החובשת ז'ניה, ששמה היהודי הסגיר את מוצאה. "מדוע הז'ידובקה (יהודייה בכינוי גנאי) אינה נותנת לך ספירט?!", זעמו.
ציון הבין היטב כי האחות היהודייה תהיה עכשיו מטרה נוחה להצקות ולהתעללויות מצד חבריו האנטישמים. הוא קרא לאחות לבוא לחדרו. "גם אני יהודי", הפתיע את חבריו, "והיא ודאי אינה רוצה להוסיף על מכאוביי".
"אנא הביאי לי כוס מים קרים במקום ספירט", ביקש ממנה בקול רם. האחות ענתה לו בלחש כי היא מוכנה להביא לו כמה ספירט שירצה, ואולם ציון אמר שהוא מעדיף מים, לגם אותם ושקע בשינה.
למחרת בבוקר ניגשה אליו האחות ואמרה לו כי עכשיו, כשהיא יודעת שהוא יהודי, היא מבקשת את עזרתו. היא סיפרה על אחייניתה, גניה רבין, שנולדה בז'יטומיר שבאוקראינה, ושהוריה נספו בהפצצות הגרמניות על העיר. בהיותה בת עשר הועברה הילדה לאוזבקיסטן, ואחרי מסכת ייסורים וסבל רב שעברה, בשל היותה פליטה יתומה, נשלחה לקולחוז, לא הרחק מסמרקנד. שם אימצה אותה משפחה מוסלמית טג'יקית, והילדה החלה לכנות את הוריה המאמצים 'אבא' ו'אימא'.
גניה נשלחה לבית ספר כפרי, ואט-אט הסתגלה לתרבות האוזבקית והטג'יקית, ולמנהגים ולמסורות הדתיות של הגויים. "הילדה תגדל כנערה מוסלמית ותשכח את יהדותה!", אמרה ז'ניה בדאגה. "אנא עשה משהו כדי להצילה ולהוציאה משם".
ציון הבטיח: "כאשר אשוב בשלום מחזית המלחמה, אדאג בעזרת ה' להוציא את אחייניתך מהקולחוז ואאמץ אותה לבת. אדאג שלא תשכח את יהדותה!".
כעבור כמה שבועות שוחרר ציון מהמרכז הרפואי ונשלח שוב לחזית, עד סוף המלחמה. הבטחתו לחובשת היהודייה נחרתה בליבו. עם שובו לסמרקנד החל לפעול לאיתור הילדה.
לשם כך גייס את אחיו, רבי רפאל חודיידטוב, איש עסקים מכובד ויו"ר איגוד הקולחוזים היהודיים באזור סמרקנד. דמותו זכתה להערכה רבה גם בקרב הטג'יקים והאוזבקים.
הוא פנה אל מנהל הקולחוז שבו התגוררה גניה והכניסו בסוד העניין. בזכות הכבוד שרחשו כלפיו מנהלי הקולחוזים, הצליח לשכנעם לפעול להשבת הילדה אל חיק האמונה היהודית. הוא טען כי בהיותה יתומה מאב ומאם נחוצה לה משענת איתנה של אמונה ברוח הדת שעל ברכיה נולדה וגדלה.
עדיין נדרשו מאמצים עילאיים והתמודדות עם אתגרים לא פשוטים, אך בסוף הצליחו רבי רפאל וציון אחיו לשחרר את גניה מהקולחוז, אף-על-פי שנהנתה מתנאי חיים טובים שם.
וכך משפחת חודיידטוב גדלה בעוד נפש, כאשר גניה נהפכה לבת המשפחה. היא התגלתה כילדה נבונה, מחונכת ואחראית, שסייעה לילדים האחרים בהכנת שיעורי בית, ותִפקדה כאחות גדולה.
הצלת הילדה. רבי רפאל חודיידטוב, בתפילה ברחבת הכותל המערבי
יום אחד הופיעה בדלת הבית החובשת ז'ניה, דודתה של גניה. אף שידעה כי גניה אומצה בבית משפחת חודיידטוב, הדבר לא היה מסודר מבחינה חוקית. היא הודיעה לציון כי רצונה לקחת את גניה לז'יטומיר. ציון ורעייתו לא יכלו לסרב, והתכוננו להיפרד מהילדה האהובה.
מתוך הכרת תודה העניקה ז'ניה להורים המאמצים מתנות יקרות ערך וסכום כסף נכבד. ההורים שאלו אותה אם המתנות ניתנות בלב שלם, ואם מותר להם לעשות בהן כרצונם. ז'ניה התפלאה על השאלה וענתה שכמובן, הם רשאים לעשות במתנות ככל העולה בדעתם. להפתעתה השיבו ההורים כי כל הכסף והמתנות יימסרו לגניה...
במעשה ההצלה הבטיחו האחים חודיידטוב את המשך השושלת היהודית של גניה רבין, לאורך ימים ושנים טובות.
(על-פי כתבי הפרופ' איליה חודיידטוב, בנו של ציון. הובא בספר 'אתם שלום') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
