אי-התחשבות מבורכת
״הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״ (במדבר כג,ט). היכולת של עם ישראל להישאר בהתבודדותו, בייחודו ובקדושתו, אף-על-פי שהוא חי בין האומות, נובעת מכך ש״בגויים לא יתחשב״ – שאין מחשיבים אותו; שמביטים בו בבוז ואינם רוצים שיתחבר עימם.
(הבעל-שם-טוב)
כוחו בייחודו
״הן עם לבדד ישכון״ – ייעודו בייחודו, ובזה כוחו וגדולתו. ואולם אם ״ובגויים״ – כשהוא מתערבב עם הגויים והולך בדרכיהם ובנתיבי מחשבותיהם, כי אז ״לא יתחשב״ – אין בו שום חשיבות.
(עיטורי תורה)
הניצוץ קיים
"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו״ (במדבר כג,כא). אפילו שישראל חוטא, וגם כשהוא בעומק התהום, עדיין יש בו ניצוץ אלוקי ושביב אור של תשובה מהבהב בליבו, שכן גם בשעת החטא – ״ה׳ אלוקיו עימו״.
(רבי ישראל מרוז'ין)
אינו מדקדק
אונקלוס מתרגם: ״ותרועת מלך בו – ושכינת מתכנון ביניהון". ואילו רש״י מפרש: "לא הביט הקב״ה אוון שביעקב, כשהם עוברים על דבריו, אינו מדקדק אחריהן". ושני הפירושים חד הם: אדם שמתהלך בדבקות אלוקית ושכינת המלך בו, גם אם השתבש בחטא, אין הקב״ה מדקדק עימו.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
דבקות במלכות שמיים
הקב״ה אינו מחשיב לישראל חטא מקרי אם ״ה׳ אלוקיו עימו ותרועת מלך בו״. תרועה מלשון רֵעות והתדבקות. אם אדם מישראל מוסיף להתרועע ולהיות דבק במלכות שמיים ולא פרק את עולה מעליו, אין החטא עולה במניין, אלא נחשב כמקרה.
(חידושי הרי״ם)
חטא מקרי
החטא אינו מסלק מישראל את אלוקותו יתברך, כי חטאם הוא במקרה ולא בעצם מהותם, לפי שהמאמר ״אנוכי ה׳ אלוקיך״ קיים לעד.
(שפת אמת)
אוצרות באדמה
״מי מנה עפר יעקב״ (במדבר כג,י). בארץ טמונים אוצרות נפלאים ביותר, ובמיוחד כוח הצומח. אך כדי לחשוף את האוצרות נדרשת עבודה ויגיעה רבה – לחפור בעמקי האדמה, לחרוש ולזרוע. לפיכך נמשלו ישראל לעפר, שכן בכל יהודי טמונים אוצרות יקרים של אמונה בה׳, אהבת ה׳ ויראתו, אלא שיש צורך ביגיעה רבה כדי לגלות אוצרות אלה.
(כתר שם טוב)
להאיר את הארבע
״ומספר את רֹבע ישראל״ (ויקרא כג,י). ״מספר״ – מלשון ספירוּת ובהירות, כמו 'אבן ספיר'. ״רֹבע ישראל״ – רומז לארבע הבחינות שבנשמה: 'טהורה', 'בראתה', 'יצרתה', 'נפחתה בי'. יש להאיר את כל ארבע הבחינות האלה ב'נר מצווה ותורה אור'.
(אור התורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
