חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2010 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בלק, ט"ו בתמוז ה'תשפ"ה, (11/07/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2010 - כל המדורים ברצף
משק פעמי הגאולה
יש חדש
מדוע נמשל עם ישראל לאריה
עם ישראל
הלוואה מתוך ביטחון
הנבואה מתגשמת
מפיצים באהבה
בקשה מהחייל הפצוע
רציתי לשאול
השתתפות במיגונית
התורה כשירת החיים

מס' 2010, ערב שבת-קודש פרשת בלק, ט"ו בתמוז ה'תשפ"ה (11.07.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

משק פעמי הגאולה

בנבואת בלעם מופיעים הביטויים "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב", "וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר", "וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד". אויבינו יוכו וינוצחו ואילו "יִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל"

הניצחונות המזהירים של עם ישראל על ציר הרשע שהקיף אותנו הם גילוי מופלא של חסד אלוקי. ככל שמתפרסמים עוד ועוד פרטים על אחורי הקלעים של המערכה מתגלים הניסים הגדולים שליוו אותנו על כל צעד ושעל. לא לשווא מדברים כולם על 'סייעתא דשמיא' ועל 'עזרת השם'.

הנה פרט אחד שפורסם: הנחת העבודה בטרם התקיפה באיראן הייתה שיופלו מטוסים שלנו ושטייסינו עלולים ליפול בשבי. השאלה לא הייתה אם יופלו מטוסים, אלא כמה יופלו. ההחלטה הייתה שעלינו להיות מוכנים לספוג הפלה של כמה מטוסים כדי לעמוד במשימה. העובדה שכל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם, ברוח הפסוק "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ", היא נס מופלא.

חמלה שאינה במקומה

הניסים הכבירים האלה מעניקים תחושה שיש כאן מהלך גדול הרבה יותר מהכאת אויבי ישראל שביקשו לפגוע בנו. יש באוויר משק של פעמי גאולה, אף-על-פי שכדברי הרמב"ם הידועים, אין בכוחנו לדעת מראש כיצד יקרו הדברים עד שיקרו בפועל.

בפרשת השבוע אנו קוראים את נבואת בלעם על זמן הגאולה. שוב ושוב מופיעים שם מרכיבים של ניצחון מוחלט של עם ישראל על אויביו. בנבואה מופיעים הביטויים "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב", "וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר", "וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד". כל האויבים יוכו ואילו עם ישראל – "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל".

דווקא בתוך המהלך הגדול הזה כואב לראות את הנעשה ברצועת עזה. בחסדי ה' הצלחנו להכריע אויבים גדולים וחזקים, כמו החזבאללה בלבנון והאימפריה האיראנית, ואילו את ארגוני הטרור העזתיים איננו מצליחים להכריע, והמערכה כבר נמשכת יותר מעשרים ואחד חודשים וגובה מאיתנו מחיר דמים יקר!

אין ספק שהימצאות החטופים בשבי המחבלים כובלת את ידינו מלהכות בהם בכל העוצמה, אבל מתברר שהחמלה הזאת גם גובה מאיתנו קרבנות יקרים וגם אינה משרתת את החזרת החטופים. ראינו שוב ושוב שרק לחץ צבאי גדול וסערת מתקפה שאינה נעצרת גורמת לארגוני הטרור להחזיר לידינו חטופים, ואילו צעדים הססניים וזהירים גורמים להם להתבצר בעיקשותם.

לסיים בניצחון

על הססנות דומה, שהייתה במלחמת 'שלום הגליל', ושגם היא גבתה מאיתנו קרבנות יקרים, זעק הרבי מליובאוויטש: "משל למה הדבר דומה – לאדם רך לב שייכנס לחדר ניתוח ויראה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח בחולה, ובראותו את טיפות הדם הראשונות יתחיל להפציר ברופאים שיפסיקו לנתח את החולה, וימתינו עד שהחולה יחזור לאיתנו, ואז ינתחוהו שנית וכן הלאה".

החמלה שלנו על החטופים והקולות הנשמעים למען הפסקת המלחמה משיגים את התוצאה ההפוכה. במקום לגרום לאויבינו להבין שהמערכה אבודה מבחינתם, ושאין להם ברירה אלא להיכנע, להחזיר את כל החטופים ולהיענות לדרישה להתפרק מהנשק ולהסתלק מהשלטון ברצועה – הם שואבים תקווה שההפגנות וכאב משפחות החטופים יגרמו לנו לעצור את המלחמה.

את התקווה הזאת יש לגדוע. כשם שכולנו התאחדנו מאחורי התקיפה באיראן, עלינו להתאחד בתביעה לסיום המלחמה בדרום בניצחון מלא ומוחלט, ובהחזרת כל חטופינו במהרה.


מתכוננים לשבת קודש ברפיח. בית כנסת על חורבן עיר הטרור

  יש חדש

לימוד ענייני המקדש

לקראת ימי בין המצרים הננו מזכירים לציבור את קריאת הרבי מליובאוויטש להוסיף בימים האלה בלימוד התורה ובנתינת צדקה, ובמיוחד בלימוד ענייני המקדש – בתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרק מ-מג), בתורה שבעל-פה (מסכת מידות) ובהלכה (הלכות בית הבחירה לרמב"ם). על-ידי לימוד זה נזכה שיתקיימו דברי המדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

שיעורים בתורת המקדש

צעירי חב"ד מקיימים מערך שיעורים והרצאות בימי בין המצרים בענייני המקדש. השיעורים נערכים במאות בתי כנסת, בתיאום עם הגבאים. בתי כנסת המעוניינים להצטרף, ייצרו קשר עם בית חב"ד המקומי.

ימי עיון לנשים

אור חיה, המרכז לאישה היהודייה, מארגן שלושה ימי עיון באולמי גוטניק, רח' בית הדפוס 11 ירושלים, בימים שני-רביעי, ג'-ה' במנחם-אב (28-30.7), בנושא הקוד היהודי. מרצים אורחים מחו"ל: הרב שבתי סלביטצקי, בלגיה, והגב' מרים סברדלוב מניו-יורק. פרטים והרשמה בטל' 0548894700, 026469717.

  שלחן שבת

מדוע נמשל עם ישראל לאריה

בנבואת בלעם נמשל עם ישראל לאריה: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה". נאמר על כך במדרש (תנחומא על הפסוק) שהכוונה היא: "עמדו משנתן, עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים לקב"ה".

צריך להבין, הלוא בדרך כלל תכונת החטפנות היא של הזאב ולא של האריה (תוספתא שביעית ועוד מקורות). אם כן, מדוע נמשל עם ישראל לאריה ולא לזאב? התשובה קשורה לקריאת שמע, שעליה נאמר "חוטפים קריאת שמע".

אהבה בשני היצרים

הרעיון הרוחני של קריאת שמע הוא ייחוד ה', היינו שאנו מצהירים כי הקב"ה הוא המציאות היחידה ואין ישות נוספת מלבדו חס ושלום. אדם שמעמיק לחשוב על הרעיון ש"אין עוד מלבדו" ושהמציאות איננה דבר נפרד ועצמאי, מתמלא ברצון לדבוק בקב"ה, ובכל דבר ועניין הוא משתמש לעבודת קונו.

בזכות 'שמע ישראל' מתפתחת בליבו אהבת ה' גדולה – "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", וכפי שאמרו חז"ל "בשני יצריך" (ברכות נד,א), היינו שגם יצר הרע חדל משאיפותיו הרעות ואוהב את הקב"ה. וכדברי הרמב"ם (הלכות דעות ג,י־יא): "נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן... מפני שמחשבתו בכול... אפילו בשעה שהוא ישן".

רתימת הגוף

גישה זו כלפי הגשמיות מאפיינת את דרכו של הבעש"ט, שפירש את הפסוק (שמות כג,ה) "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ", כמסר לאדם שעליו לגייס את גופו לעבודת ה'. יש לעזור לגוף להתעדן ולרתום אותו לקדושה, וזאת בשונה מגישות אחרות שרואות בגשמיות רע שצריך להכחיד.

מכאן נובע הדמיון לאריה דווקא. על האריה אמרו חז"ל (בבא קמא טז,ב) שדרכו לאכול את טרפו בטרם המיתו. משמעות הדבר במובן הרוחני – שאין משמידים את יצר הרע אלא רותמים גם אותו שיהיה חלק מעבודת ה' וגם בו יקוים "ואהבת את ה' אלוקיך".

שלום עולמי

גם השכר שניתן לבני ישראל על שהם חוטפים את המלכת הקב"ה בקריאת שמע מייד בקומם בבוקר הוא "מידה כנגד מידה", וכהמשך נבואת בלעם: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ!".

צירוף יצר הרע ל"ואהבת את ה' אלוקיך" והמצב שבו יש שלום בנפשו של האדם בין יצר הטוב ליצר הרע מביא שלום גם בעולם כפשוטו, וכפי שהמדרש ממשיך ואומר: "נעשין אריות, מפליגים לדרך-ארץ למשא ומתן. אם נתקל אחד בכלום או אם מחבלים באו ליגע באחד מהם, ממליך להקב"ה... כשהוא אומר 'ה' אחד' נאכלין המחבלים מפניו, מלחשים אחריו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ובורחים".

(אגרות-קודש, כרך א, עמ' קנו)

  מן המעיין

עם ישראל

אי-התחשבות מבורכת

״הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״ (במדבר כג,ט). היכולת של עם ישראל להישאר בהתבודדותו, בייחודו ובקדושתו, אף-על-פי שהוא חי בין האומות, נובעת מכך ש״בגויים לא יתחשב״ – שאין מחשיבים אותו; שמביטים בו בבוז ואינם רוצים שיתחבר עימם.

(הבעל-שם-טוב)

כוחו בייחודו

״הן עם לבדד ישכון״ – ייעודו בייחודו, ובזה כוחו וגדולתו. ואולם אם ״ובגויים״ – כשהוא מתערבב עם הגויים והולך בדרכיהם ובנתיבי מחשבותיהם, כי אז ״לא יתחשב״ – אין בו שום חשיבות.

(עיטורי תורה)

הניצוץ קיים

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו״ (במדבר כג,כא). אפילו שישראל חוטא, וגם כשהוא בעומק התהום, עדיין יש בו ניצוץ אלוקי ושביב אור של תשובה מהבהב בליבו, שכן גם בשעת החטא – ״ה׳ אלוקיו עימו״.

(רבי ישראל מרוז'ין)

אינו מדקדק

אונקלוס מתרגם: ״ותרועת מלך בו – ושכינת מתכנון ביניהון". ואילו רש״י מפרש: "לא הביט הקב״ה אוון שביעקב, כשהם עוברים על דבריו, אינו מדקדק אחריהן". ושני הפירושים חד הם: אדם שמתהלך בדבקות אלוקית ושכינת המלך בו, גם אם השתבש בחטא, אין הקב״ה מדקדק עימו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

דבקות במלכות שמיים

הקב״ה אינו מחשיב לישראל חטא מקרי אם ״ה׳ אלוקיו עימו ותרועת מלך בו״. תרועה מלשון רֵעות והתדבקות. אם אדם מישראל מוסיף להתרועע ולהיות דבק במלכות שמיים ולא פרק את עולה מעליו, אין החטא עולה במניין, אלא נחשב כמקרה.

(חידושי הרי״ם)

חטא מקרי

החטא אינו מסלק מישראל את אלוקותו יתברך, כי חטאם הוא במקרה ולא בעצם מהותם, לפי שהמאמר ״אנוכי ה׳ אלוקיך״ קיים לעד.

(שפת אמת)

אוצרות באדמה

״מי מנה עפר יעקב״ (במדבר כג,י). בארץ טמונים אוצרות נפלאים ביותר, ובמיוחד כוח הצומח. אך כדי לחשוף את האוצרות נדרשת עבודה ויגיעה רבה – לחפור בעמקי האדמה, לחרוש ולזרוע. לפיכך נמשלו ישראל לעפר, שכן בכל יהודי טמונים אוצרות יקרים של אמונה בה׳, אהבת ה׳ ויראתו, אלא שיש צורך ביגיעה רבה כדי לגלות אוצרות אלה.

(כתר שם טוב) 

להאיר את הארבע

״ומספר את רֹבע ישראל״ (ויקרא כג,י). ״מספר״ – מלשון ספירוּת ובהירות, כמו 'אבן ספיר'. ״רֹבע ישראל״ – רומז לארבע הבחינות שבנשמה: 'טהורה', 'בראתה', 'יצרתה', 'נפחתה בי'. יש להאיר את כל ארבע הבחינות האלה ב'נר מצווה ותורה אור'.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

הלוואה מתוך ביטחון

ה'סבא מנובהרדוק', רבי יוסף-יוזל הורוביץ, הדגיש את חשיבות מידת הביטחון – לבטוח בקב"ה שיספק לאדם את כל צרכיו.

פעם אחת שאלו אותו אם מותר לאדם ללוות כסף מחברו, בשעה שאין הוא רואה לנגד עיניו מנין יוכל לפרוע את ההלוואה; ואולם מידת ביטחונו גדולה והוא סומך על הקב"ה שיזמן לו כספים להשיב את ההלוואה.

השיב ה'סבא' לשואל: "אם היית מוכן להלוות מכספך ליהודי שאין לו אפשרות להחזיר את ההלוואה, וזאת על סמך מידת הביטחון שהקב"ה יזמן ללווה את הכסף להשיב לך את ההלוואה, כי אז מותר גם לך ללוות מאחרים על בסיס מידת הביטחון בקב"ה; אבל אם אתה לא היית מלווה ליהודי שני על סמך מידת הביטחון, אסור לך גם ללוות מאחרים על סמך זה".

  גאולהפדיה

הנבואה מתגשמת

חֲזָרַת הַנְּבוּאָה. בנבואת בלעם נאמר (במדבר כג,כג): "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל". הרמב"ם, באיגרת תימן, אומר, שהמילה 'כעת' פירושה – כשתגיע שוב העת שבה אנו עומדים. במילים אחרות: כשיעבור שוב אותו מספר שנים כמו עד אמירת אותה נבואה. מאחר שבלעם נשא את נבואתו בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, בשנת בתפ"ח, הרי 'כעת' פירושה – בעוד בתפ"ח שנים. כלומר, בשנת דתתקע"ו לבריאה.

ואכן, בשנים ההן הופיעו בעם ישראל צדיקים בעלי רוח הקודש ובעלי מופת כמו רבי שמואל הנביא (אביו של רבי יהודה החסיד); רבי אלעזר בעל ה'רוקח'; הרמב"ן; הראב"ד; רבי עזרא הנביא; ורבי יהודה החסיד, שעליו נאמר, כי אילו חי בימי האמוראים, היה אמורא, ואילו חי בימי התנאים, היה תנא, ואילו חי בימי הנביאים, היה נביא!

הרבי מליובאוויטש אומר (לקוטי שיחות, כרך ב, עמ' 588) שרואים את גילוי הנבואה גם אצל הבעש"ט ותלמידיו הקדושים. על הבעש"ט כותב ה'צמח צדק' (דרך מצוותיך מצוות עדות, סוף פרק ח): "כמוהו לא היה מימות הראשונים. פלאי פלאות, ניסים היוצאים מהטבע, היו נראים על-ידו... הוא ותלמידו הרב המגיד היו רואים מסוף העולם ועד סופו... והיינו על-ידי שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום הראשון". הרי זה ממש עניין חזרתה של הנבואה לישראל.

אחרי קיום חלק זה של הנבואה, ודאי שהגיע הזמן שבו יתקיים ההמשך – "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא", בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

מפיצים באהבה

עדי ליברמן

בן 50

תושב באר יעקב

קצין רכב בחברת הייטק. אוסף מדי שבוע את עלוני 'שיחת השבוע' מכפר חב"ד ומביא אותם לבית הכנסת שלו ולמקום העבודה

בדרכי לעבודה בפתח-תקווה אני עובר ליד כפר חב"ד. לפני שנים שאל אותי הרב שמואל לרנר, משליחי חב"ד בעיר מגוריי, אם אוכל לאסוף את העלונים מהכפר. כך התחלתי לעשות זאת בכל שבוע. בכל יום רביעי אני אוסף את העלונים, מביא אותם לבית הכנסת שלנו, ולמחרת, ביום חמישי, מחלק גם לכמה אנשים במקום העבודה.

הייתה תקופה שהתגוררתי בשכונת בבלי בתל-אביב. גם בעבור השליח שם, הרב שלום גליצנשטיין, עשיתי אותו שירות, והבאתי לו בכל שבוע את העלונים. אני שמח לעשות זאת ולהיות חלק בהפצת העלון, שמביא עונג שבת לרבים.

  מעשה שהיה

בקשה מהחייל הפצוע

"מדוע הז'ידובקה אינה נותנת לך ספירט?!", זעמו חבריו של החייל, כשגילו שהאחות הממונה על חלוקת האלכוהול היא יהודייה

"אחייניתי הצעירה נמצאת בידי משפחה אוזבקית. אנא עשה הכול כדי לחלץ אותה משם ולהעבירה למשפחה יהודית!", ביקשה האחות בלחש.

זה קרה בשנת תש"ה (1945), לקראת סיום מלחמת העולם השנייה. ציון חודיידטוב, חייל בצבא האדום, נפצע בקרב ואושפז במרכז רפואי סמוך לחזית. זו כבר הייתה פציעה חמישית שלו. הוא סבל כאבים חזקים לאחר ניתוח שנעשה לו.

בשל מחסור בתרופות לשיכוך כאבים נעשה שימוש בספירט (אלכוהול 96 אחוז) שהחולים לגמו. יום אחד ציון לא קיבל את מנת הספירט היומית. שכניו לחדר התקוממו על שנמנעה מחברם לנשק מנת הספירט. זעמם התגבר עוד יותר כאשר נודע להם שהממונה על חלוקת הספירט היא החובשת ז'ניה, ששמה היהודי הסגיר את מוצאה. "מדוע הז'ידובקה (יהודייה בכינוי גנאי) אינה נותנת לך ספירט?!", זעמו.

ציון הבין היטב כי האחות היהודייה תהיה עכשיו מטרה נוחה להצקות ולהתעללויות מצד חבריו האנטישמים. הוא קרא לאחות לבוא לחדרו. "גם אני יהודי", הפתיע את חבריו, "והיא ודאי אינה רוצה להוסיף על מכאוביי".

"אנא הביאי לי כוס מים קרים במקום ספירט", ביקש ממנה בקול רם. האחות ענתה לו בלחש כי היא מוכנה להביא לו כמה ספירט שירצה, ואולם ציון אמר שהוא מעדיף מים, לגם אותם ושקע בשינה.

למחרת בבוקר ניגשה אליו האחות ואמרה לו כי עכשיו, כשהיא יודעת שהוא יהודי, היא מבקשת את עזרתו. היא סיפרה על אחייניתה, גניה רבין, שנולדה בז'יטומיר שבאוקראינה, ושהוריה נספו בהפצצות הגרמניות על העיר. בהיותה בת עשר הועברה הילדה לאוזבקיסטן, ואחרי מסכת ייסורים וסבל רב שעברה, בשל היותה פליטה יתומה, נשלחה לקולחוז, לא הרחק מסמרקנד. שם אימצה אותה משפחה מוסלמית טג'יקית, והילדה החלה לכנות את הוריה המאמצים 'אבא' ו'אימא'.

גניה נשלחה לבית ספר כפרי, ואט-אט הסתגלה לתרבות האוזבקית והטג'יקית, ולמנהגים ולמסורות הדתיות של הגויים. "הילדה תגדל כנערה מוסלמית ותשכח את יהדותה!", אמרה ז'ניה בדאגה. "אנא עשה משהו כדי להצילה ולהוציאה משם".

ציון הבטיח: "כאשר אשוב בשלום מחזית המלחמה, אדאג בעזרת ה' להוציא את אחייניתך מהקולחוז ואאמץ אותה לבת. אדאג שלא תשכח את יהדותה!".

כעבור כמה שבועות שוחרר ציון מהמרכז הרפואי ונשלח שוב לחזית, עד סוף המלחמה. הבטחתו לחובשת היהודייה נחרתה בליבו. עם שובו לסמרקנד החל לפעול לאיתור הילדה.

לשם כך גייס את אחיו, רבי רפאל חודיידטוב, איש עסקים מכובד ויו"ר איגוד הקולחוזים היהודיים באזור סמרקנד. דמותו זכתה להערכה רבה גם בקרב הטג'יקים והאוזבקים.

הוא פנה אל מנהל הקולחוז שבו התגוררה גניה והכניסו בסוד העניין. בזכות הכבוד שרחשו כלפיו מנהלי הקולחוזים, הצליח לשכנעם לפעול להשבת הילדה אל חיק האמונה היהודית. הוא טען כי בהיותה יתומה מאב ומאם נחוצה לה משענת איתנה של אמונה ברוח הדת שעל ברכיה נולדה וגדלה.

עדיין נדרשו מאמצים עילאיים והתמודדות עם אתגרים לא פשוטים, אך בסוף הצליחו רבי רפאל וציון אחיו לשחרר את גניה מהקולחוז, אף-על-פי שנהנתה מתנאי חיים טובים שם.

וכך משפחת חודיידטוב גדלה בעוד נפש, כאשר גניה נהפכה לבת המשפחה. היא התגלתה כילדה נבונה, מחונכת ואחראית, שסייעה לילדים האחרים בהכנת שיעורי בית, ותִפקדה כאחות גדולה.


הצלת הילדה. רבי רפאל חודיידטוב, בתפילה ברחבת הכותל המערבי

יום אחד הופיעה בדלת הבית החובשת ז'ניה, דודתה של גניה. אף שידעה כי גניה אומצה בבית משפחת חודיידטוב, הדבר לא היה מסודר מבחינה חוקית. היא הודיעה לציון כי רצונה לקחת את גניה לז'יטומיר. ציון ורעייתו לא יכלו לסרב, והתכוננו להיפרד מהילדה האהובה.

מתוך הכרת תודה העניקה ז'ניה להורים המאמצים מתנות יקרות ערך וסכום כסף נכבד. ההורים שאלו אותה אם המתנות ניתנות בלב שלם, ואם מותר להם לעשות בהן כרצונם. ז'ניה התפלאה על השאלה וענתה שכמובן, הם רשאים לעשות במתנות ככל העולה בדעתם. להפתעתה השיבו ההורים כי כל הכסף והמתנות יימסרו לגניה...

במעשה ההצלה הבטיחו האחים חודיידטוב את המשך השושלת היהודית של גניה רבין, לאורך ימים ושנים טובות.

(על-פי כתבי הפרופ' איליה חודיידטוב, בנו של ציון. הובא בספר 'אתם שלום')

  רציתי לשאול

עם הרב רפאל ברוד

מנהל בית חב"ד קריית ארבע

בימינו רבים משתפים את חייהם הפרטיים עם הציבור. האם אין זה מעודד מציצנות?

התורה מספרת שכאשר בלעם ראה את מחנה ישראל קרא בהתפעלות: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". רש"י מפרש: "ראה שאין פתחיהן מכוּונים זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו". עניין זה בא לידי ביטוי באיסור הלכתי (בבא בתרא ס,א): "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון".

חיים בריאים ותקינים יכולים להתקיים כאשר יש מחיצה המייצרת פרטיות. מה שקורה בתוך הבית, באווירה המשפחתית, זה דבר ששייך לנו, למשפחה, ואיננו אמורים לחלוק בו את כל העולם.

לכן המציצנות נחשבת מידה מגונה. גם אם יש לך אפשרות להשקיף אל תוך חייו של מישהו אחר, עליך להפנות את המבט ולא להציץ, כי אלה החיים שלו ולא שלך.

בימינו, בעידן הרשתות החברתיות ופלטפורמות השיתופים, היטשטשו הגבולות. אנשים פותחים את חייהם הפרטיים לעיני כול. משפחה שמבלה בחופשה משפחתית, או בני זוג שיוצאים למסעדה, ממהרים לצלם ולשתף. גם אם אין בתמונות האלה בעיות צניעות וכדומה, יש בכך טעם לפגם.

במיוחד בעונת הקיץ, כאשר רבים יוצאים לנופש ומבלים ב'אוהליך יעקב', נדרשת זהירות יתרה בשמירה על הפרטיות המשפחתית.

יש כאן מסר כפול: א) החיים הפרטיים שלנו הם שלנו, ונדרשת צניעות ברמה הגבוהה ביותר שתיתכן. ב) יצאנו לחופשה כדי לחזק ולגבש את התא המשפחתי ולא כדי להראות לכולם שהנה אנחנו בחופשה.

אז בפעם הבאה, בטרם נעשה 'סלפי' כדי לשתף, נעצור רגע לחשוב אם אכן זה תואם את ההגדרה "מה  טובו אוהליך יעקב".

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

השתתפות במיגונית

שאלה: הצעתי לשכנים בבניין להשתתף בבניית מיגונית, והם סירבו וטענו שאין להם צורך בה. בניתי אותה בכספי, אבל באזעקות הם באו למיגונית שבניתי!

תשובה: ההלכה מבחינה בין שני מצבים: האחד, כשהמבנה הוקם בשטח המשותף, והשני, כשהוקם בשטח פרטי של הבונה.

כאשר המיגונית נבנתה בשטח השייך לכל הדיירים, אף אם השכנים טענו מלכתחילה שאין להם צורך בה ואין רצונם להשתתף בבנייתה, הרי ברגע שהם משתמשים בה בפועל – חל עליהם חיוב תשלום מדין "יורד לשדה חברו ונהנה", שעליו לשלם "כפי ההנאה", אף אם העבודה לא הוזמנה מראש, שכן השימוש מוכיח למפרע שהוא שותף בבנייה ועליו לשלם את חלקו.

אותם דיירים שבאים למיגונית בעת אזעקה חייבים לשלם לבונה אותה את חלקם לפי מחיר סביר למיגונית רגילה, או לפי הערכת שמאי על העלות המקובלת (אם הבונה החליט לבנות את המיגונית בסטנדרט יוקרתי, אין השכנים חייבים להשתתף בתוספת זו).

זה הדין גם בשכן שבנה הרחבה בקומה עליונה, שמלכתחילה אינו יכול לחייב את שכנו למטה להשתתף בבנייה, ואולם אם השכן מבצע הרחבה הנשענת על העמודים שבנה הדייר בקומה העליונה – הוא מתחייב לשלם את חלקו, כי הוא נהנה בפועל מהבנייה ונהפך לשותף בתוצאה.

לעומת זה, אם המיגונית נבנתה בתוך דירתו או חצרו הפרטית של השכן – ברור שלא עשה פעולה ממונית בעבור אחרים, אלא רק לצורך עצמו. אם השכנים נכנסים למיגונית זו בעת אזעקה, אין עליהם כל חיוב להשתתף בעלות הבנייה, ולכל היותר הבעלים יכול לבקש דמי שימוש סבירים בעבור הכניסה (שכן אין הוא חייב להכניס אנשים למיגונית פרטית), ושיעור התשלום נקבע לפי המקובל לשימוש כזה.

מקורות: ב"ב ה,א, נתה"מ ביאורים חו"מ סי' יז סק"א. שו"ע חו"מ סי' שעה ס"א, ס"ז וס"ח. חו"מ סי' רסד ס"ו וס"ז (ועיי"ש). מענה שקיבלתי מפיקוד העורף.

  חיים יהודיים

התורה כשירת החיים

מרמת אביב, דרך 'השומר הצעיר', אמסטרדם בעידן ה'היפיס', ועד לשנים של לימוד תורה וקאמבק מוזיקלי מפתיע. סיפורו של הרב איתן הנה, חבר להקת 'אי שם'

תעודת זהות. הרב איתן הנה, בן 75, גדל ב'השומר הצעיר', לחם במלחמת ההתשה, למד מוזיקה באמסטרדם, ולימים התחזק ביהדות במסלול משותף עם אשתו, גרת צדק. כיום תושב גני מודיעין. סב לשישים נכדים. בשנים האחרונות, אחרי עשורים שבהם שקד על לימוד התורה, עשה קאמבק מפתיע.


הרב איתן הנה

ילדות. נולדתי ברמת אביב, בבית לא-דתי, שעשו בו רק קידוש. סבי הדתי היה הרקע הכמעט יחיד למסורת. בהיותי נער הצטרפתי ל'השומר הצעיר'. הייתי חניך ואחר-כך מדריך.

חיפוש. בשירותי בצה"ל עברתי קורס צניחה וחבלה, ונעשיתי מפקד. לחמתי במלחמת ההתשה, בקרבות קשים. ראיתי את המוות מקרוב, וחוויתי ניסים רבים. הצבא לימד אותי משמעת, אך לא מילא את הריק בנפשי. חיפשתי משמעות, תשובה לשאלות זהוּת שלא ידעתי לנסח.


בימים ההם ובזמן הזה. מסע חיפושים

אמסטרדם. אחר השחרור נסעתי לאמסטרדם. זה היה עיצומה של תקופת ההיפיס. שוטטתי בסטוקהולם, קופנהגן ואמסטרדם עם חבר ילדות. לא ידעתי מה אני מחפש, אבל חיפשתי. למדתי מוזיקה באוניברסיטה, ניגנתי בקונטרבס בתזמורת פילהרמונית.

התקרבות. באמסטרדם גיליתי שיש רב לסטודנטים, הרב פיטר רוזנצווייג. הלכתי אליו פעם בשבוע. התיידדנו, והוא הכניס אותי לעולם התורה והמצוות. במקביל, מי שלימים תהיה רעייתי, צעירה ממשפחה הולנדית עשירה, חיפשה משמעות לחיים. היא התגיירה, ויחד גילינו את היהדות. למדתי חסידות עם שלוחי חב"ד בהולנד, וגם זכיתי לכתוב מכתבים לרבי מליובאוויטש ולקבל תשובות.

שיבה. כשהייתי כבן שלושים חזרתי לארץ. רציתי מסגרת מסודרת של לימוד תורה. התחברנו לרב אברהם חפוטא, ראש ישיבת הרמב"ם בהדר יוסף. עזבתי את המוזיקה, שהייתה חלק בלתי-נפרד מחיי.

מוזיקה. לאחר שלושים שנה של לימוד תורה, ביקשו ילדיי שאחזור לנגן. הם ראו את כלי הנגינה שהיו בבית, מושבתים, ולא הפסיקו להפציר בי לנגן. לקחתי גיטרה, והשירים החלו לזרום. לפני עשור הוצאתי דיסק ראשון, עם המוזיקאי גלעד פוטולסקי.

הפתעה. לפני כמה שנים פגשתי את יונתן עמר. ביתו היה אולפן מוזיקה, ובו גיטרות, מפוחיות, תופים. לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן. יונתן הביט בי ואמר: "שנים חיכינו לך!". התברר שהיו ליונתן חברים מוזיקליים והם חיפשו עוד מישהו ללהקה, ואז הגעתי.

אי שם. הקמנו את להקת 'אי שם'; אני כותב ומבצע, יונתן על בס, איתן שמעוני על גיטרה, ומאיר כהן על תופים. השם 'אי שם' הוא גם ראשי תיבות של שמותינו.המוזיקה מחברת בינינו. אנחנו מופיעים עם סיפור החיים שלנו, בתיאום מלא, יכולים להבין זה את זה גם בעצימת עיניים.


להקת אי שם. "התורה מתפרצת במוזיקה"

שליחות. אנחנו מופיעים לפני קהלים מגוּונים, ובהם חיילים בבסיסים, אסירים בבתי כלא, ובכל מקום שאליו אנחנו מוזמנים. ביום רביעי האחרון הופעתי לפני קרוב למאה ניצולי שואה. זה היה כל-כך מרגש. הרגשתי שאני חוזר לימי נעוריי.

טרמפ. אני אוהב לקחת טרמפיסטים. מבחינתי זו התגשמות מלאה של המושג 'הכנסת אורחים'. יום אחד עלה לרכבי אברך שרצה לעזוב את הכולל. הרגשתי שהרצון הזה בא ממקום של ריקנות מצידו. השמעתי לו את השיר 'הלו בני'. הוא הקשיב, ובסוף הנסיעה אמר: "אני חוזר לכולל". קיבלתי בנסיעה זו עוד הוכחה לכוחה העצום של המוזיקה.

מזמור לדוד. התורה היא שירת חיינו. כשאדם מתחזק בתורה, היא מתנגנת בו, פורצת כמו שיר. לא בכדי דוד המלך מסיים את ספר התהילים בנבל, בתוף ובמחול. התורה מתפרצת במוזיקה. כשאתה מגיע למצב שהתורה מתנגנת אצלך כמוזיקה שופעת, סימן שהתורה נהפכה לשירת חייך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)