חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2008 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת קורח, א' בתמוז ה'תשפ"ה, (27/06/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2008 - כל המדורים ברצף
הדרך שמוכיחה את עצמה
יש חדש
חשיבות הפרטים הקטנים
מחלוקת קורח
שאלה מתמדת
מפיצים באהבה
כולם יקומו
המחלה נעלמה כלא הייתה
רציתי לשאול
תרומת גוי לספר תורה
מסר מהרבי לאם השכולה

מס' 2008, ערב שבת-קודש פרשת קורח, א' בתמוז ה'תשפ"ה (27.06.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הדרך שמוכיחה את עצמה

אין-ספור פעמים זעק הרבי מליובאוויטש על הניסיון למצוא חן בעיני הגויים, גם על חשבון ביטחוננו. רק עמידה איתנה מביאה כבוד והערכה

העולם כולו מביט בהשתאות במדינת היהודים שיצאה להילחם במעצמת הרשע האיראנית. אם בעבר היינו שק החבטות של העולם, וכל נושא תפקיד במדינה כלשהי הרשה לעצמו להטיף לנו מוסר – פתאום כולם נאלמו דום והתמלאו הערצה לנחישותם של היהודים להילחם במבקשי רעתם.

ואנחנו נזכרים באין-סוף הזעקות של הרבי מליובאוויטש, על הניסיון למצוא חן בעיני הגויים, להיענות לתביעותיהם, להראות שאנחנו יפים ונחמדים, גם על חשבון ביטחוננו. שוב ושוב אמר הרבי שדרך זו משיגה את ההפך הגמור, ואילו עמידה איתנה מביאה כבוד והערכה.

הזכרת שם שמיים

הספר 'קראתי ואין עונה', המרכז את דברי הרבי בענייני הביטחון והמדיניות, הוא בעצם זעקה אחת גדולה על רפיסותם של קברניטי המדינה, המשתוקקים למצוא חן בעיני אומות העולם ומשיגים את התוצאה ההפוכה.

הנה דוגמה אחת: "עלינו לזכור שהרגש הטבעי של הגויים הוא לכבד יהודי שמתגאה בדתו ויהדותו (...). בשעה שיהודי מקיים בגאווה את מצוות התורה בלי להתרשם מסביבתו – לא זו בלבד שאין הוא גורם שבני העמים האחרים ישנאו אותו, אלא להפך – אומות העולם ירחשו לו כבוד והערצה".

ועוד דוגמה: "רואים בגלוי ובהבלטה עד כמה גדול רגש הנחיתות כלפי גויים ותרבות נוכרית, וכן את תוצאת הדברים – שלא זו בלבד שאין מקבלים שום כבוד בעקבות זאת, אלא להפך, על-ידי זה מתבזים עוד יותר בעיני האומות".

עולה הטענה, הלוא אנו זקוקים לסיוע מצד אומות העולם ואיך אפשר שלא להתחשב בדעתן? אומר הרבי: "אף שזקוקים לכסף, לנשק ואפילו לעצה טובה ולדברים נוספים שעדיף לא לפרטם בגלוי – הרי שכשמדובר בדברים חיוניים לשלומם של תושבי הארץ, אסור להתחשב בשום לחץ חיצוני. צריך להפגין עוצמה ותקיפות. עמידה כזאת לא תזיק, ולהפך, היא תעצים את מעמדם של היהודים בעיני העמים".

הרבי ציין את השינוי החיובי אחרי מהפך 77, תשל"ז, כאשר ראשי המדינה החלו להזכיר שם שמיים בגאון:  "ראשי הממשלה הקודמים לא הזכירו את שם השם, והיו להם רגשי נחיתות כלפי הגויים. עכשיו התחילו לדבר בתקיפות, להראות שלא מתרשמים מהגויים, ולהזכיר את שם ה'... [ובעקבות זאת] כבר נעשה שינוי לטובה".

ניסינו ונוכחנו

גם בשנים שהממשל האמריקני לא תמך בעמדות ישראל, סבר הרבי שאין להיכנע ללחצים בעניינים החיוניים לביטחון הארץ ותושביה. פעמים רבות אמר שכאשר נעמוד על שלנו בנחישות, הדבר יעורר הערכה גם בממשל. "האמריקאים גם הם רוצים לראות שארץ ישראל חזקה, ויכבדו אותה אם תעמוד על שלה", אמר פעמים אין-ספור.

ואכן, ראינו מה הייתה תוצאות מדיניות ההתרפסות והניסיונות למצוא חן בעיני העולם. כל כניעה ללחץ גררה מייד לחץ גדול יותר, ועודדה את אויבינו להגביר את הלחצים עלינו. לעומת זה, כשאנו עומדים של שלנו והודפים את לחצי העולם, בסופו של דבר מביא הדבר כבוד והערכה. התמיכה שאנו מקבלים כיום מהעולם היא ההוכחה שהדרך שהִתווה הרבי היא הנכונה, ובה צריך ללכת.


עמידה איתנה. הגויים יכבדו (צילום: ישראל זאב גולדשמיד)

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום ההילולא ג' בתמוז נוהגים על-פי המנהגים שקבע הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הקודם. בשבת קודש זו משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, מזמנים כמה מניינים לקריאת התורה). במוצאי שבת מדליקים נר נשמה. ביום ראשון בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקוראו על הציון הקדוש (דוא"ל [email protected]; פקס' 0017187234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

'בית הרבי' מזמין

בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד, שנבנה בתבנית בית מדרשו של הרבי '770', מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז ובימים הסמוכים אליו, להתפלל במקום, ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 0548113770.

התוועדויות

בתי חב"ד ברחבי הארץ עורכים התוועדויות מיוחדות לציון יום ההילולא. פרטים על האירועים באזור מגוריכם – בבית חב"ד המקומי.

  שלחן שבת

חשיבות הפרטים הקטנים

קורח טען " כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", והציג שתי טענות מתריסות. הראשונה על מצוות ציצית. הדין מחייב שפתיל אחד בציצית יהיה צבוע תכלת, ואולם מה הדין כשהטלית כולה צבועה תכלת, האם היא עדיין חייבת בציצית?

מאחורי דבריו הסתתרה כוונה עמוקה. הציצית נועדה להזכיר ליהודי את מצוות ה'. התכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע לכיסא הכבוד. טען קורח: אם מהותה של הציצית היא תזכורת, הלוא בגד שצבוע כולו תכלת הוא תזכורת טובה יותר מחוט יחיד! ומזה אפשר ללמוד על נושא המחלוקת שלו – עם ישראל כולו הוא בבחינת טלית שכולה תכלת, שכן כולם קדושים, ואם כן, מדוע יש צורך בחוט של תכלת – במשה רבנו ובאהרון הכוהן?

התוספת בטענה השנייה

קורח הציג טענה שנייה: האם בית מלא ספרים חייב במזוזה? במזוזה יש שתי פרשיות בלבד מהתורה, ואם כן, בית שיש בו ספר תורה שלם, מדוע הוא זקוק למזוזה, שיש בה שתי פרשיות בלבד? ובנמשל: עם ישראל הוא כמו בית מלא ספרים, ואם כן, מדוע נדרשת 'מזוזה' – תפקיד מיוחד של משה ואהרון?

לכאורה שתי הטענות משקפות אותו רעיון, ומה ניתוסף בטענה השנייה? אלא שבטלית עצמה אין קדושה, בעוד ב'בית מלא ספרים' יש קדושה בכל ספר. הטענה השנייה מחדדת עוד יותר את הטענה הכללית של קורח, "כל העדה כולם קדושים": מכיוון שיש קדושה בכל יהודי, מדוע צריך את משה ואהרון?!

איך משנים אדם?

משה השיב לקורח שגם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית וגם בית מלא ספרים חייב במזוזה. בתשובתו של משה רבנו טמון מסר עמוק: יש הסבורים שאפשר להסתפק ברעיון עוצמתי, שמותיר רושם חזק על האדם. אלא שבחלוף הזמן הרושם הזה יתפוגג ולא ישאיר השפעה מתמשכת על האדם.

לכן לא די ב'טלית שכולה תכלת' וב'בית מלא ספרים', אלא צריך חוטים מוגדרים – חוט מימין וחוט משמאל, חוט מלפנים וחוט מאחור. כמו-כן אין להסתפק בספר התורה כולו, אלא צריך להוציא ולהבליט פרשה או שתיים, המדברות על התנהגות מוגדרת בחיי היום-יום, ואותן לקבוע בפתחי הבית.

יישום מעשי

קורח האמין שדי בהתעוררות כללית, ואילו משה רבנו, הרועה הנאמן של עם ישראל, הבין שכדי שההשפעה תהיה קבועה ועמידה לאורך זמן צריך לכוון אותה לדברים מוגדרים ומעשיים.

לא די להאמין שהקב"ה ברא את העולם ומנהיג כל פרט בו, אלא הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות מעשית ויום-יומית – ציצית בבגד ומזוזה בפתח. כך ההכרה הכללית תמצא לה אפיקי יישום מעשיים ומוגדרים, ועל-ידי כך התורה תקיף את כל חייו של האדם ותאיר את כל ימיו.

(תורת מנחם, כרך עו, עמ' 361)

  מן המעיין

מחלוקת קורח

אקטואלי תמיד

"פרשה זו יפה נדרשת" (רש"י). פרשת המחלוקת אקטואלית בכל עת, להרבות מחלוקת וריב בישראל. תמיד נמצאים לה דרשנים, שדורשים אותה יפה ומוצאים לה טעם וצידוק.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

המיעוט נגד הרוב

"ויקומו לפני משה, ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים" (במדבר טז,ב). במחלוקת בין בית שמאי לבית הילל מצינו בחז"ל ביטוי "נמנו וגמרו", היינו שמנו את הדעות, והמיעוט קיבל את דעת הרוב. ואילו במחלוקת קורח ועדתו קמו מאתיים וחמישים איש נגד רוב של שישים ריבוא מישראל.

(עיטורי תורה)

רמז במידות הארון

"חכם גדול היה קורח ומטועני הארון" (מדרש רבה). נראה לומר הרמז בזה, שאף-על-פי שהיה מנושאי הארון לא שם לב לאמות הארון שהיו שבורות: "אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו", דבר שבא להורות את חשיבות מידת הענווה, השפלות ושיברון הלב, ואילו הוא התנשא לבקש גדולה.

(רבי עקיבא סופר)

ייחוס מעורר ענווה

ייחוס אבות הוא דבר חשוב וטוב, בתנאי שהוא מביא את האדם לידי הערכת שפלות עצמו מול גדולת אבותיו ומעוררו למעשים טובים ולענוות רוח. ואולם אצל רוב האנשים הייחוס מקלקל את השורה ומביא אותם לידי גאווה ויהירות, ושורש הרע הזה מצינו אצל קורח.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

קדושה באחדות

"כי כל העדה כולם קדושים" (במדבר טז,ג). גם הקב"ה אמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אלא שאם יש אחדות בעם ישראל, וכולם כאיש אחד, 'גוי קדוש', בלב אחד ובדעה אחת, מתפשטת הקדושה בכל האומה. לכן נאמר שם לשון יחיד – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אבל במצב של פירוד, כש"כולם קדושים", בלשון רבים, לא ייתכן שהקדושה תשכון בכל אחד ואחד מהעם.

(עיטורי תורה)

הבין את הכוונה

"וייקהלו על משה ועל אהרון... וישמע משה וייפול על פניו" (במדבר טז,ג-ד). חלקו כלפי מעלה, כנגד מי שהוא 'על' משה ואהרון, ומשה הבין את כוונתם ולכן נפל על פניו.

(נועם מגדים)

תשוקה ראויה

"זאת עשו, קחו לכם מחתות" (במדבר טז,ו). רש"י מפרש: "אין לנו אלא כוהן גדול אחד, ואתם מאתיים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך". וכי התכוון משה להצטרף חס ושלום למי שחולקים על כהונתו של אהרון? אלא מאתיים וחמישים האנשים ביקשו לזכות בכהונה גדולה מתוך הכרת גודל העילוי שבדבר. על זה ענה להם משה, שתשוקתם זו אכן רצויה, ולא עוד אלא שגם הוא שותף בכמיהה זו, אך למעשה – "אין לנו אלא כוהן גדול אחד", וחלילה מלחלוק עליו.

(הרבי מליובאוויטש)

להיכנע לרב

"רב לכם" (במדבר טז,ז). רק כאשר תכירו שעליכם להיות נכנעים לפני הרב, "רב לכם", אזי תוכלו לזכות לדבקות אמיתית בו יתברך, ולהיות "בני לוי", מלשון לוויה והתחברות.

(רבי נפתלי-חיים מסטריזוב)

  אמרת השבוע

שאלה מתמדת

בכמה וכמה התוועדויות סיפר הרבי מליובאוויטש את הסיפור על רבנו הזקן, שכאשר ישב בכלא הרוסי שאלוֹ אחד השרים למשמעות השאלה 'אַיֶּכָּה' ששאל הקב"ה את אדם הראשון. רבנו הזקן השיב, שזו שאלה נצחית שהקב"ה שואל כל אדם: 'אייכה?', היכן אתה בעולם, מה עשית כדי למלא את שליחותך.

באותה התוועדות נכח יהודי בעל השפעה ציבורית, שכתב בעקבות זאת מכתב לרבי ובו שאל אם גם הרבי שואל את עצמו את השאלה 'אייכה'. הרבי השיב לו במכתב ארוך, באנגלית, ובו הסביר כיצד אדם שיש לו השפעה ציבורית צריך לשאול את עצמו 'אייכה'.

ובתשובה לשאלה השיב: "ה'אייכה' שלי גורם לי להרהר באיזו מידה דבריי הביאו תועלת – לא בהיבט של זיכרונות נעימים, אלא בהיבט של 'המעשה הוא העיקר'".

מפיצים באהבה

אמנון רחימוב

בן 82

תושב ירושלים

עבד בעבר בחברת 'בזק', ואחרי פרישתו לגמלאות עוסק במעשי חסד והתנדבות. מדי יום שישי הוא נוסע בקלנועית שלו ומחלק את העלון

אני מחלק את 'שיחת השבוע' מראשית הופעתו. בכל יום שישי אני מקבל מהרב צבי רודרמן, השליח בשוק מחנה יהודה, חבילת עלונים, ומחלק אותם בשוק עצמו וגם בדרכי חזרה לביתי, בשכונת הבוכרים.

כשאנשים רואים אותי הם מייד ניגשים אליי ומבקשים לקבל את העלון. יש אנשים קבועים שאני מביא את העלון לבתיהם. אני יודע עד כמה הם אוהבים את העלון, ומקפיד שתמיד יקבלו אותו. זה העלון המבוקש ביותר, ואף-על-פי שאני מקבל חבילה גדולה, תמיד הביקוש עולה על הכמות שיש לי.

  גאולהפדיה

כולם יקומו

תְּחִיַּת הַמֵּתִים. העיקר השלושה-עשר בי"ג עיקרי האמונה הוא האמונה בתחיית המתים. מדברי חז"ל נראה לכאורה שיהיו מי שלא יקומו. המשנה (סנהדרין תחילת פרק י) מונה כמה ש"אין להם חלק לעולם הבא". ביניהם: אפיקורוס, "האומר אין תורה מן השמים", "האומר אין תחיית המתים מן התורה". אבל איך הדבר מתיישב עם תחילת המשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?

בספרי הקבלה מוסבר שהואיל וכל נשמה היא "חלק א-לוה ממעל ממש", לא ייתכן שתאבד, אלא היא נצחית כמו הקב"ה עצמו (ראו 'עמק המלך' בתחילתו). האריז"ל כותב (לקוטי הש"ס, מסכת אבות): "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט, וזה בזמן מרובה, אבל סופם הוא להימנות עם הצדיקים".

כיצד הדברים מתאימים עם אותם מאמרי חז"ל המדברים על מי שאין להם חלק לעולם הבא? כמה תשובות בדבר: א) הדברים נאמרו כשלא עשו תשובה, אבל אם שבו בתשובה – יקומו לתחייה. ב) אפילו מי שלא עשה תשובה – יכול בנו, במעשיו הטובים, לזַכותו ולהביאו לחיי העולם הבא. ג) הדברים נאמרו קודם שהאדם נענש על חטאיו, אבל לאחר שקיבל את דינו, הוא זוכה לעולם הבא.

האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה יא, ובספר הגלגולים פרק ה) אומר, שמי שבידו עוונות חמורים שדינם כיליון הגוף, הרי הנפש "מתגלגל בגוף ההוא השני, והוא יקום בתחיית המתים עם כל חלקי הניצוץ, וגוף הראשון נאבד ונכרת".

  מעשה שהיה

המחלה נעלמה כלא הייתה

דודי הציג אותי לפני הרבי ולא אמר מילה על מצבי. הופתעתי כשהרבי אמר לי באנגלית, כשהוא מגיש לי פרוסת עוגה: "שאלוקים יזַכֶּה אותך ללמוד תורה בעיניים פקוחות"

"אני רואה כאן דבר מדאיג", אמר הרופא לאם הילד. "עליכם לבוא לבדיקה מעמיקה ומקיפה יותר". לאחר אותה בדיקה הביע הרופא דאגה גדולה יותר.

זה היה ביוהנסבורג, דרום-אפריקה. ישראל שווימר, כיום מנהל כספים תושב ניו-יורק, היה אז ילד צעיר, שעבר ללמוד בבית ספר חב"ד בעיר.


"זה אותו ילד?". שווימר בריאיון ל-JEM

וכך הוא מספר:

זמן קצר לאחר המעבר נלקחתי לבדיקת ראייה שגרתית. הרופא הבחין במשהו שאינו כשורה, והפנה אותי לבדיקות אצל מומחים. ביקרתי אצל יותר ממומחה אחד, ואובחנה אצלי מחלת עיניים ששמה רטיניטיס פיגמנטוזה.

מחלה זו גורמת ניוון של הרשתית, עיוורון לילה, ירידה הדרגתית בראייה ההיקפית, ולעיתים אף מובילה לעיוורון מוחלט. ככל שהמחלה פורצת בגיל צעיר יותר, כך הפגיעה הצפויה בראייה עלולה להיות חמורה יותר. טרם נמצא מזור למחלה זו.

הוריי נבהלו מאוד לשמוע שבנם צפוי לאבד את מאור עיניו. הם חשו חסרי אונים, עד שדודי הציע כי מאחר שאין לרופאים מה להציע, ניסע לבקר את הרבי מליובאוויטש בניו-יורק ונבקש את ברכתו.

הוריי קיבלו את ההצעה והצטרפנו לקבוצה בת כתריסר אנשים מדרום-אפריקה, שיצאו לחגוג את חגי תשרי האחרונים במחיצת הרבי. נחתנו בניו-יורק ביום רביעי, הושענא רבה, כ"א בתשרי תשמ"ד (1983).

מייד כשהגענו לבית מדרשו של הרבי התייצבנו בתור לקבלת פרוסת 'לֶקַח' – עוגת דבש מתוקה לשנה טובה ומתוקה – מידו של הרבי, שעמד שעות בפתח סוכתו ובירך את הקהל הגדול.

דודי הציג אותי לפני הרבי – "ישראל-שלמה שווימר, מדרום-אפריקה". הוא לא אמר מילה על מצבי, ולכן מובן עד כמה הופתעתי כאשר הרבי אמר לי באנגלית, כשהוא מגיש לי פרוסת עוגה: "שאלוקים יזַכֶּה אותך ללמוד תורה בעיניים פקוחות".

דברי הרבי עוררו התרגשות ושמחה רבה אצל כולם. מבחינתם, הרבי אמר את דברו, ואין ספק שאהיה בריא לגמרי.

לפני הנסיעה שלנו קבע דודי בעבורי תורים אצל מומחי עיניים במנהטן ליום שני, אחרי שמחת תורה. הוריי הביאו עימם את כל הבדיקות שעברתי, והמומחים ביקשו לעשות שוב את כל הבדיקות, שלא היו נעימות כלל.

למחרת נערך בבית מדרשו של הרבי כינוס ילדים בהשתתפותו, ואני נקראתי לעלות על הבימה ולהכריז את הפסוק "ושיננתם לבניך". לאחר הכינוס הלכתי לפגוש את דודי, והוא אמר שדיבר זה עתה עם המומחים, והם אמרו שכל הבדיקות תקינות לחלוטין וכי אין לי שום בעיה בעיניים!


קורא פסוק בכינוס ילדים לפני הרבי

הרופאים אף אמרו שלא ייתכן שבדקו אותו ילד שעבר את הבדיקות המפורטות בתיק הרפואי שלי, מאחר שאין אצלי שום סימן להימצאות מחלת רטיניטיס פיגמנטוזה.

הוריי שמחו מאוד, ואחרי שובנו לדרום-אפריקה הלכו איתי לרופאים. הללו בדקו אותי ואישרו שאכן, כל סימני המחלה שראו בעבר – נעלמו, וכי אין שום בעיה רפואית בעיניים שלי!

חשוב לציין שאפילו לא הרכבתי משקפיים בילדותי. התחלתי להרכיב משקפיים רק בגיל שמונה-עשרה בעקבות אסטיגמציה קלה (צילינדר) שהתפתחה באחת מעיניי.

פעם אחת, כשהלכתי לבדיקת עיניים שגרתית, לצורך החלפת משקפיים, נחרדתי כאשר האופטומטריסט ביקש שאשוב לביצוע עוד כמה בדיקות. כשחזרתי הביתה כבר הייתי בפאניקה ממש. אמרתי לאשתי: "אולי קלקלתי את הברכה של הרבי. הוא אמר לי 'ללמוד תורה בעיניים פקוחות'. אולי לא הקדשתי לכך זמן מספיק". עבר שבוע לחוץ מאוד, עד שהגיעו תוצאות הבדיקות והתברר שאין שום סיבה לדאגה. אבל האירוע הזה שימש לי תזכורת למה שעברתי כילד, וכיצד הרבי הציל אותי.

וזה מזכיר לי סיפור שקשור לעניין:

פעם אחת, בעת ביקור בארץ, הלכתי למוזיאון הילדים בחולון, שבו מתקיימת פעילות מיוחדת הנקראת 'דיאלוג בחשיכה'. הפעילות מיועדת לילדים ולמבוגרים, ובמהלכה מסיירים בחשיכה גמורה, וכך חוֹוים ממש את ההרגשה שמרגיש אדם הלוקה בעיוורון.

במהלך הביקור שאלתי את המדריך שליווה אותנו אם נולד עיוור, או שהתעוור בשלב אחר בחייו. הוא סיפר שהתעוור בגיל עשרים. שאלתי כיצד זה קרה, ותשובתו הייתה: "לקיתי במחלה שנקראת רטיניטיס פיגמנטוזה".

באותו רגע חשבתי לעצמי: "זה עלול היה לקרות לי!".

(על-פי 'הסיפור שלי', JEM)

  רציתי לשאול

עם הרב משה-מנחם-מענדל פבזנר

מנהל בית חב"ד ברכסים

כשבאים לציון של צדיק ומתפללים שם, האם זו בקשה מהצדיק עצמו או שהכוונה היא שיתפלל בעבורנו לפני הקב"ה?

את מושג התפילה בקברי צדיקים מצאנו בתורה, בסיפור המרגלים, שכלב בן-יפונה הלך לחברון, כדברי חז"ל שהלך להשתטח על קברי האבות, כדי שיינצל מעצת חבריו.

סוגיה זו נידונה בהרחבה בספרי הראשונים והאחרונים, המסבירים את תוכנה של ההשתטחות על קברי צדיקים, ואת ההליכה לצדיקים בכלל, ומדוע אין זה סותר את הצורך לבקש מהקב"ה בלבד. אבי-מורי, הרב אברהם-ברוך פבזנר שליט"א, רבה של קהילת חב"ד בפריס, כתב על כך ספר שלם, 'על הצדיקים' שמו.

עצם העניין של הליכה לצדיק בעת צרה מופיע בגמרא (בבא בתרא קטז,א): "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". המבי"ט כותב (בית אלקים שער התפילה פי"ב): "אנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם".

ואם זה כך בכל צדיק, על אחת כמה וכמה בצדיק שהוא 'נשמה כללית', שהמקושרים אליו הם חלק ממנו, ואם כן, הרי זה כמו שיד או רגל מבקשות מהראש לטפל בכאב שלהן, שאין זה כמו שפונים אל מישהו אחר, אלא הם מציאות אחת עם נשמת הצדיק.

ובפרט כשמדובר בצדיק שחי ופעל באותו דור, שרוחו מוסיפה לפעול בקרב תלמידיו ומקושריו, וממילא הקשר והחיבור גדולים עוד יותר.

עצם הבקשה מהצדיק אינה סותרת את הצורך להתפלל אל הקב"ה בלבד, מכיוון שהצדיק בטל אל הקב"ה ביטול מוחלט, והרי הוא כמו צינור להעברת הבקשות אל הקב"ה והורדת הברכות לעולם, וכדברי חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם מענדל והבה

תרומת גוי לספר תורה

שאלה: בקהילתנו כותבים כעת ספר תורה. גוי ששמע על כך ביקש לתרום לספר התורה לרפואת בן משפחתו. האם לקבל את התרומה?

תשובה: מובא בגמרא שאסור לקבל צדקה מגוי. האיסור נלמד מהפסוק "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה", הרומז שמעשי הצדקה של הגויים מאריכים את הגלות, על-ידי שהם מזכים אותם. לכן אין לקבל מהם צדקה. ואולם במקום אחר מובא בגמרא שמותר לגוי לתרום נר לבית הכנסת, ואף משמע שמותר לו לתרום עוד דברים לבית הכנסת.

רבותינו בעלי התוספות מיישבים שיש לחלק בין צדקה לעניים – האסורה, לבין נדבה לבית הכנסת ושאר צורכי קדושה – המותרת, משום שהיא דומה לקרבן נדבה, שהגויים רשאים להביאו. חילוק זה התקבל גם להלכה בשולחן ערוך וברמ"א. כמו-כן בשאלתנו, החתם סופר כותב במפורש שמותר לקבל תרומה לספר תורה, כמו תרומת נר לבית הכנסת.

יש חשש נוסף, שאותו מעלה ספר חסידים: אולי תורם ספר התורה – הגוי – או יורשיו, יטענו בעתיד לבעלות על הספר וידרשו אותו בחזרה. וכאשר יש חשש כזה, אכן אסור לקבל ממנו את התרומה.

כאשר הגוי מצוי בתהליך גיור – אמנם אין לחשוש מפניו, אך עדיין נותר החשש הנוגע ליורשיו החוקיים, שעלולים לטעון בעתיד לבעלות על ספר התורה.

ואולם חשש זה אפשר למנוע אם הגוי תורם מקצת הוצאות הספר בלבד, או שמבהירים לו מראש שזו תרומה גמורה, בלי שום מרכיב של בעלות.

מקורות: ישעיה כז,יא. בבא בתרא י,ב. נזיר סב,ב. ערכין ו,ב. תוס' בבא בתרא ח,ב ד"ה יתיב. שו"ע יו"ד סי' רנד ס"ב (ובהגהות חתם סופר). סי' רנט ס"ד. ספר חסידים אות תרפז. כף החיים או"ח סי' קנד סקפ"ז.

  חיים יהודיים

מסר מהרבי לאם השכולה

אחרי שמשפחת לוי איבדה את בנה יקיר בקרב מול המחבלים, יצאה למסע בארה"ב. שם חשה נחמה אמיתית, בביקור בציונו של הרבי ובבית מדרשו

תעודת זהות. הגב' טלי לוי, תושבת מורשת בגליל התחתון. בנה, יקיר לוי הי"ד, מפקד יחידת מרגמות בגולני, נרצח בשמחת תורה תשפ"ד במוצב פגה. דבריה בטקס יום הזיכרון ריגשו רבים. עכשיו היא משתפת בסיפור המלא.

יקיר. אנחנו מתגוררים ביישוב מורשת בגליל התחתון, יישוב דתי שמוקף כפרים ערביים. יקיר היה בשמחת תורה ב'מגן בארי'. הוא קם למשמרתו בשעה חמש וחצי, ובשעה שש וחצי, כשהתחילה המתקפה, מצאו את עצמם מול עשרות מחבלים שחדרו למוצב. התנהל קרב שנמשך שעות.

מסירת נפש. יקיר עזר לפצועים וגם יצא מדי פעם לירות במחבלים שמחוץ למבנה. בשתיים בצוהריים בערך הוא ועוד שלושה יצאו מחדר האוכל להילחם במחבלים, ולדאבון הלב נפגעו ונפלו, הי"ד. רק בשעה חמש אחר הצוהריים הגיעו כוחות וחילצו את 24 החיילים שהתבצרו בחדר האוכל.

המסע. גדלנו וחונכנו ואף חינכנו על אהבת הארץ, אבל ההתמודדות עם נפילת הבן הייתה קשה לי מאוד. החלטנו לנסוע לארה"ב עם ילדינו הקטנים כדי להתאוורר מעט.

הרבי. טיילנו בניו-יורק, ואמרתי לעצמי שאני רוצה לנסוע לרבי. הגענו לבית המדרש. בחור לקח אותנו לסיור והתרגשנו מאוד. הוא הראה לנו כל פינה: איפה הרבי התפלל והתוועד, היכן קיבל ליחידות וכו'. לאחר מכן הכניס אותנו לחדר השידורים, שממנו דברי הרבי היו משודרים לעולם כולו.

תשובות. פגשנו שם את הרב מנחם-מענדל אייזנבך, שקיבל את פנינו במאור פנים. הוא העניק לנו את הספר 'לאן הלכת', לקט מכתבים מהרבי למשפחות שכולות אחרי מלחמת יום הכיפורים. הייתי מרותקת. מצאתי בספר תשובות לשאלות שלי. משם נסענו לציון של הרבי.

השגחה. בחדר הכניסה התנוססה תמונה גדולה של הרבי. עצרתי ופניתי לרבי בשאלה: למה קראת לי? מדוע הבאת אותי לכאן? הבחור שליווה אותי פתח ספר והראה לי מכתב של הרבי לאלמנה. הרבי כותב לה: 'אל תדאגי, יהיו לך שמחות בבית'. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע, כי רציתי חתונה בבית. יקיר היה הבן השני, ויש לנו בן גדול יותר, ייבדל לחיים טובים. כתבתי שאני מבקשת שתהיה תחיית המתים ושהרבי יברך כל אחד מהילדים. נכנסנו פנימה והתפללנו, ויצאנו משם מלאים.


:
"למה קראת לי?". למעלה: ילדי משפחת לוי בציון הרבי

אהבת הארץ. כשחזרנו לארץ, רכנתי ונישקתי את האדמה. הרגשתי שיצאתי סוערת וחזרתי מלאת אהבה לארץ. אנחנו עדיין במסע, ואני מאמינה שבורא עולם יגלה לנו את האור.

זיכרון. לקראת טקס יום הזיכרון ביישוב שלנו, יישוב קטן שנהרגו בו ארבעה חיילים, התבקשתי להיות נציגת ההורים. ישבתי לכתוב לעצמי מה אני עומדת לומר. הדלקתי נר לרבי וביקשתי מה' שיעזור לי לכוון את הדברים.

משיח. באותו בוקר באתי לגן עם הילד. הגננת החב"דניקית סיפרה לי שבדיוק בימים אלה, לפני יותר משלושים שנה, הרבי אמר: 'עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו'. הגבתי ואמרתי: וואו, אני מרגישה שאבקש משיח. אני הולכת היום לומר את הדברים האלה. היא הראתה לי את המקור בדברי הרבי.

נאום. בנאומי אמרתי: "הרבי מליובאוויטש קרא בכ"ח בניסן ואמר: 'הדבר היחידי שיכולני לעשות הוא למסור זאת לכל אחד מכם, עשו כל אשר ביכולתכם לפעול את ביאת משיח בפועל ממש'. בשם השם, בשם הרבי מליובאוויטש ובשם יקיר שלי הי"ד, ובשם כל משפחות הגבורה, אני פונה לכל עם ישראל להאמין ולפעול כדי לקרב את גאולת ה', לבניין בית המקדש ולתחיית המתים. אף-על-פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

גאולה. אחרי הטקס ניגשו אליי נשים ואמרו: "גייסת אותנו להביא את המשיח!". זו המטרה שלנו, להביא את הגאולה, וזה לא יקרה אם אנשים ימשיכו בחייהם הרגילים. אני מתעוררת כל בוקר עם ההכרה "אף-על-פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו", ומקווה שזה יתגשם בקרוב ממש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)