מדורים נוספים
	שיחת השבוע 2002- כל המדורים ברצף
	העכשיו מול העתיד
	יש חדש
	התורה אינה מכירה בעונש כלא
	קדושת הכוהנים
	היכן האבנט
	ימים של עבודה עצמית
	קבלה של נער בן 16
	רציתי לשאול
	כוהן בהלוויה
	בל"ג בעומר חייבים לעצור ולחשוב

כארבעים וחמש שנים חייו כרוכים במושב מירון וברבי שמעון בר-יוחאי. מסעו של רב ומחנך, שמקנה לתלמידיו את תורת הסוד ואת נחיצות האחדות

תעודת זהות. הרב אברהם אנגל, בן 70, רב בית הכנסת המרכזי במירון ומשגיח רוחני בישיבת 'עטרת מרדכי' בצפת. התיישב במירון לפני 45 שנה, הוביל את ישיבת בני עקיבא במקום, וכיום מלמד תורה לתלמידיו ולכל מגוון המתפללים.

הרב אנגל

מסלול. נולדתי בנתניה. בילדותי ובנעוריי למדתי בישיבת 'נחלים' וב'כרם ביבנה'. בהמשך השתלבתי בכולל אברכים במבשרת, הנחשב אבי 'הגרעינים התורניים', שחוגג בימים אלה יובל שנים. בשנת תש"מ יצאתי לישיבת 'בני עקיבא' במירון, שנועדה במקורה לנערים מהמעברות בצפון.

הישיבה. בבואנו מנתה הישיבה חמישים תלמידים וארבעה רבנים. מוניתי לראש הישיבה, ובחסדי ה' זכינו לראות ביופייה ובתפארתה, והיא זינקה לארבע-מאות תלמידים. קיבלנו 'פרס חינוך' והרגשנו את הסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך. לפני עשור יצאתי לגמלאות, וכיום אני משמש משגיח רוחני בישיבה הגבוהה 'עטרת מרדכי' בצפת.

שליחות. מעצם היותנו במירון חשנו תמיד תחושת שליחות. המשמעות היא אחריות לא רק לתלמידי הישיבה, אלא לכלל התושבים; השתתפות בשמחותיהם ופיתוח ושימור קשר תמידי. במהלך המלחמה אנחנו ורבים מהתושבים פתחנו את הצימרים שלנו בעבור חיילים ששהו במירון, עם אוכל ואירוח מכל הלב.

רבנות. בעבר התגוררנו במתחם רבני הישיבה, ולאחר פרישתי עברתי להתגורר במושב, והקשר מתחזק והולך. לפני כשמונה שנים ביקשו ממני לשמש רב בית הכנסת המרכזי. עד אז מילא את התפקיד הרב יועזר אריאל, ששימש דיין בבית הדין בצפת. מאז אני משמש רב בית הכנסת, לצד הרב יועזר.

מסר. כשבאתי למירון אמר לי רב היישוב, הרב מאיר שטרן ע"ה: "מי שבא למירון – סימן שרשב"י קורא לו; ומי שנשאר בו – סימן שרשב"י מחזיק אותו". הרב גם בירך אותי כשהתחלתי לכהן ברבנות.

החסידות. נקודת השליחות נולדה אצלי כבר בישיבת נחלים, שבה הכרתי את הרב זמרוני ציק, לימים מנהל בית חב"ד בבת-ים. שמענו ממנו שיעורים בתניא, והוא לימד אותי להיות 'חב"דניק' בחיי היום-יום, עד שהייתי יוצא בכל יום שישי להניח תפילין במרכז הרפואי 'מאיר' בכפר-סבא. הקשר עם חב"ד נמשך עד היום, עם השליח במירון, הרב יוסף-יצחק הלפרין. אנחנו באים בקביעות להתוועדויות ולאירועים הנפלאים שהוא מקיים במעגל השנה.

תפילה. כתבתי את הספר 'ואביתה תהילה' – פרקי הדרכה בעבודת התפילה. הפצתי אותו ב-26 אלף עותקים, בבתי ספר וישיבות. הספר מגלה לקורא את כוח התפילות, מנסה לעזור לו להבין מה הוא מתפלל, מעורר את הרצון ומאיר את הנשמה.

ל"ג בעומר. בל"ג בעומר אני לומד בתורת רשב"י, אומר תהילים, משתתף בהדלקה של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, והרב דודקביץ', רבו של יצהר. בכל שנה מחדש מתעוררת בי השמחה על הזכות לגור בקרבת התנא האלוקי. אך צריך לזכור שרשב"י נמצא בכל מקום בל"ג בעומר – ובפרט אצל לומדי תורתו.

הציון. אני נוהג לעלות לציון רשב"י בתדירות רבה. גם בימי הקורונה ובכל ימי המלחמה, אפילו כששוגרו טילים לסביבת מירון, לא עזבנו את המקום. פעם אחת, בסגר הקורונה, עמדתי לבד בציון, רק אני ורשב"י – זה היה רגע בלתי-נשכח בעבורי.

"אפילו כששוגרו טילים לסביבת מירון, לא עזבנו".

רשב"י. מהותו של רבי שמעון בר-יוחאי היא אחדות. במעגל אופייני בל"ג בעומר במירון אנחנו רואים חסידים, ליטאים, ספרדים, כיפות שחורות, סרוגות, 'שקופות' – כולם רוקדים יחד. רשב"י רואה את הלב של היהודי. תורת הסוד שלו היא פנימיות, והיא מחברת את כולם. אנחנו לומדים ומלמדים לראות את הפנימיות והלב הטוב של כל יהודי.

הלקח. בל"ג בעומר כולנו מוכרחים לעצור, להתבונן ולזכור שזה היום שבו נעצרה המגיפה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא. מה רשב"י רוצה מאיתנו? שננהג כבוד זה בזה, שנהיה יחד. זו השמחה של רשב"י!