מוֹחִין לְמִדּוֹת. יש קשר פנימי עמוק בין ימי ספירת העומר ובין תקופת הגלות. ימי הספירה הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות, וגם תקופת הגלות היא שלב מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.
העבודה הרוחנית בימי הספירה מוגדרת 'אתערותא דלתתא' (התעוררות שבאה מהאדם עצמו, מלמטה). איננו נישאים למעלה על-ידי אורות גבוהים שמאירים עלינו ממרום, אלא נדרשים לעמול בכוחות עצמנו ולעלות דרגה אחר דרגה.
ימי הספירה הם ארבעים ותשעה. מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש בנפש האדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות את האישיות הרגשית של האדם. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. אדם שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל 'מידה' כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.
ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית בימים אלה. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות הללו בנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, כדי שהמידות יהיו נשלטות בידי השכל ולא יהיו עצמאיות.
גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלי האורות העליונים שהאירו בזמן בית המקדש, ודווקא על-ידי כך זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
