רבי נתן-דוד משידלובצה נהג לנסוע תכופות להסתופף בצל רבו, רבי חיים מצאנז. פעם אחת נסע אליו לשבת פרשת שמיני. במהלך סעודת השבת פנה אליו רבי חיים וביקשו לשאת דברי תורה לפני הקהל. הבקשה הביאה אותו במצוקה, כי לא רצה לשאת דברים במעמד רבו, אך גם לא רצה להמרות את פיו.
חשב רבי נתן-דוד זמן מה ולאחר מכן אמר: "בפרשת השבוע נאמר 'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו'. מה פשר הביטוי 'וייטב בעיניו', שלא מצאנו כמותו בתורה? אלא שבדרך כלל משה היה המדבר, ואהרון היה השומע. ואולם בפעם הזאת נאמר קודם לכן "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם" וגו'. הפעם אהרון השמיע דברי תורה באוזני משה.
"על כך נאמר 'וישמע משה', שכן הפעם היה הוא השומע ואהרון זה שאומר דברי תורה. הדבר מצא חן בעיניו, כי ראה שמוטב לשמוע דברי תורה מלומר אותם בעצמו".
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
