סימני הטהרה של דגים המותרים באכילה הם סנפירים וקשקשים. המשנה (נדה ו,מט) קובעת: "כל שיש לו קשקשת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". בדומה לזה בסימני הטהרה של בהמות וחיות: "כל שיש לו קרניים – יש לו טלפיים, ויש שיש לו טלפיים ואין לו קרניים".
דגים חיים בתוך המים, החיוניים לקיומם, והם משל לתלמידי-חכמים, השרויים בעולמה של תורה, שנמשלה למים. כדי שיהיו 'כשרים' עליהם להיות בעלי 'קשקשים' ובעלי 'סנפירים'.
להתגונן ולהתקדם
המשנה (חולין ג,ז) מגדירה שקשקשים הם "הקבועים בו", וסנפירים – "הפורח בהן" (היינו שהדג שוחה באמצעותם). הן הסנפירים הן הקשקשים אינם עיקר הדג, אלא הם נועדו להתמודדות עם הסביבה – קשקשים כמגן לגופו וסנפירים כדי לנוע במים.
בנמשל, הקשקשים מייצגים את יראת השמיים של הלומד, שאף היא אינה מעיקר הלימוד, אך היא משמרת אותו ומגינה על הלומד מסטייה לדרך עקלתון. הסנפירים, המשמשים את הדג להתקדם במים, מייצגים את כוח החידוש בתורה, המאפשר ללומד להגיע לעומקים חדשים בלימודו.
תפקיד הטלפיים
אלא שלא די בסנפירים, ויש הכרח שיהיו לדג גם קשקשים. החידושים שלומד התורה מחדש צריכים לקלוע לאמת, כדי שלא יגיע למצב שבו יטהר את הטמא וכדומה. על מצב כזה נאמר "לא זכה – נעשית לו סם מיתה" (יומא עב,ב). ה'קשקשים', יראת השמיים של הלומד, מגינים עליו שיוכל לחדש בתורה ולכוון לאמת.
לאחר מכן המשנה מדברת על חיות היבשה, שהן משל למי שעוסקים בענייני העולם ואינם הוגים בתורה כל ימיהם. גם סימני הטהרה של הבהמות, הטלפיים והקרניים, אינן עיקר מהותם. הטלפיים נועדו לחצוץ בין הרגליים לבין האדמה, והקרניים הן ביטוי לכוחו וחוזקו של בעל-החיים.
שכר בשלמות העבודה
גם במקרה הזה נקבע ש"מי שיש לו טלפיים – יש לו קרניים". בעל עסק צריך שיהיו לו 'טלפיים', היינו, דבר החוצץ בינו ובין העולם הנחות, המגן עליו שלא יתלכלך מזוהמת העולם. וכשהוא נזהר בכך ועוסק בענייני העולם כראוי, "יש לו קרניים" – הוא זוכה לקבל שכר מלמעלה.
אך ייתכן מצב ש"יש לו טלפיים ואין לו קרניים", וזה איננו סימן כשרות. במובן הרוחני הדבר מייצג מצב שהאדם עומד בתחילת עבודתו הרוחנית. אמנם הוא נזהר מלהתלכלך בטומאת העולם, אבל עדיין לא הגיע למצב ש'יש לו קרניים', עד שהוא זכאי לשכר שניתן מלמעלה. עליו להשלים את עבודתו ואז יזכה גם ל'קרניים'.
(רשימות, חוברת לט) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
