חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1999 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמיני, כ"ז בניסן ה'תשפ"ה, (25/04/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1999 - כל המדורים ברצף
המדינה היא של כולנו
יש חדש
סנפירים וקשקשים, טלפיים וקרניים
מיתת נדב ואביהוא
מוטב לשמוע
בכוח בעלי התשובה
מפיצים באהבה
הקצין המצרי גילה את הסוד
רציתי לשאול
ניפוי קמח
לוחמים חרדים: הסיפור שלא סופר

מס' 1999, ערב שבת-קודש פרשת שמיני, כ"ז בניסן ה'תשפ"ה (25.04.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

המדינה היא של כולנו

הגיע הזמן להבין שכולנו צריכים לראות גם את הציבור השני ואת מי שיש להם חזון אחר על דמותה של המדינה. אף אחד מהציבורים האלה לא ייעלם

לקראת ציון שבעים ושבע שנים למדינת ישראל דומה שהשסע הפנימי מעפיל לשיאים חדשים. אלה מרגישים ש'גנבו להם את המדינה', ואלה חשים שרשויות מרכזיות במדינה רודפות אותם, בזות לערכיהם ומצֵרות את צעדיהם.

כשהוקמה המדינה היה ברור שהיא נועדה לשמש בית משותף לבעלי חזון שונה על דמותה. אלה ביקשו לכונן מדינה חילונית ליברלית, ובהם מי שאף רצו להפריד לגמרי דת ממדינה, ואלה שאפו לראות מדינה המתנהלת על-פי ערכי הנצח המסורתיים של עם ישראל.

אלה סברו ש"התקווה בת שנות אלפיים" היא "להיות עם חופשי בארצנו", 'חופשי' גם במובן של התנערות מעול תורה ומצוות, ואלה האמינו בכל נימי נפשם ש"התקווה בת שנות אלפיים" של העם היהודי היא לראות משיח ובית מקדש בירושלים.

פריצת ה'סטטוס-קוו'

מכיוון ששני החזונות האלה מתנגשים, השכילו מייסדי המדינה להסכים על דברים שאמנם לא יספקו לכל צד את מלוא תאוותו, אבל יעניקו לו תחושה שהמדינה מכבדת אותו ואת ערכיו. כך נולד ה'סטטוס-קוו' המפורסם בענייני דת ומדינה, שקבע כי מוסדות המדינה ישמרו את השבת והכשרות, כי רישום היהדות, הנישואין והגירושין ייעשו על-פי ההלכה, כי תלמידי ישיבות יקבלו דחיית גיוס ועוד.

אלא שבמרוצת השנים, חלקים בציבור איבדו את ההכרה בחשיבותו של ה'סטטוס קוו' לשמירת אחדות העם, והתחילו לראות אך ורק את עצמם, שאיפותיהם ונוחותם. ההסכמות שנבנו בעמל רב החלו להיפרץ.

עוד ועוד עסקים נפתחו בשבתות ובמועדי ישראל. בג"ץ כפה על המדינה לרשום גויים כיהודים, והתיר לעקוף את חוק הנישואין והגירושין. נושאי רוממות 'שלטון החוק' בגרונם התעלמו בשיטתיות מהפרת החוק בכל הקשור לענייני דת, ולא אכפו אותו.

מגמה זו עוררה תחושות קשות מאוד בקרב יהודים מאמינים, שהרגישו שוב ושוב כי ערכיהם המקודשים נרמסים, כי קולם לא נשמע, וכי גם הישגים בבחירות אינם מביאים שינוי כיוון במסלולה של המדינה, מאחר שרשויות אחרות השתלטו על ההגאים.

מסר לפוליטיקאים

הר הגעש הזה, שנצבר לאורך שנים, החל להתפרץ, ועכשיו נוצרה תנועת מטוטלת לכיוון השני. עדיין אין לה יותר מדי הישגים ממשיים, אבל עצם קיומה יוצר תחושת איום על הציבור האחר, ובמיוחד שיש המלבים ומנפחים אותו בלי קשר למציאות.

אולי הגיע הזמן להבין שכולנו צריכים לראות גם את הציבור השני ואת מי שיש להם חזון אחר על דמותה של המדינה. אף אחד מהציבורים האלה לא ייעלם, והדרך לחיות בשלום ובהרמוניה היא התחשבות הדדית ותוך כיבוד הזולת. ממש כשם ששכנים בבית משותף יודעים למצוא את שביל הזהב בין הדיירים, ונמנעים מלעשות מה שמתחשק לכל אחד ואחד, מתוך רגישות לאחרים.

לצערנו, הפוליטיקאים אינם מחפשים את שביל הזהב. נדמה להם שהקצנת עמדות והחרפת ביטויים יעניקו להם דיווידנדים ב'בייס'. זה בדיוק המקום שבו כולנו צריכים לומר להם את ההפך – אנחנו רוצים מדינה שמכבדת את מורשת ישראל ומשמשת בית חם לכל חלקי העם.


רגישות וכבוד הדדי. הדרך לחיים בשלום ובהרמוניה

  יש חדש

רבי מאיר מאזוז זצ"ל

העולם היהודי התעטף במוצאי השבת והחג באבל כבד עם היוודע דבר הסתלקותו של ראש ישיבת 'כסא רחמים' בבני-ברק, הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל, מגדולי הציבור הספרדי, מנהיגה של עדת תוניס ומחשובי הרבנים בעולם היהודי. העמיד רבבות תלמידים בארץ ובעולם, ששמרו עימו על קשר חם לאורך עשרות שנים. השמיע ברמה את דעת התורה בכל הנושאים הציבוריים העומדים על הפרק ולא חת מפני איש, ובפרט בענייני שלמות הארץ והעמידה האיתנה מול אויבי ישראל.

הרב מאזוז שימש רב בישיבת חב"ד בתוניס קרוב לעשר שנים. שמר על קשר אישי מיוחד עם הרבי מליובאוויטש, ועמד בקשר קרוב מאוד עם רבני ושלוחי חב"ד. רבבות תלמידיו ומוקיריו מכל רחבי הארץ ליוו אותו למנוחת עולמים ביום ראשון השבוע.

היכונו ל-2000

בשבוע הבא יופיע בע"ה גיליון ה-2000 של 'שיחת השבוע'. זה יהיה גיליון מוגדל וחגיגי, לציון הופעה רצופה קרוב לארבעים שנה, של עלון השבת פורץ הדרך, שמעניק עונג שבת למאות אלפים מדי שבוע בשבוע.

  שלחן שבת

סנפירים וקשקשים, טלפיים וקרניים

סימני הטהרה של דגים המותרים באכילה הם סנפירים וקשקשים. המשנה (נדה ו,מט) קובעת: "כל שיש לו קשקשת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". בדומה לזה בסימני הטהרה של בהמות וחיות: "כל שיש לו קרניים – יש לו טלפיים, ויש שיש לו טלפיים ואין לו קרניים".

דגים חיים בתוך המים, החיוניים לקיומם, והם משל לתלמידי-חכמים, השרויים בעולמה של תורה, שנמשלה למים. כדי שיהיו 'כשרים' עליהם להיות בעלי 'קשקשים' ובעלי 'סנפירים'.

להתגונן ולהתקדם

המשנה (חולין ג,ז) מגדירה שקשקשים הם "הקבועים בו", וסנפירים – "הפורח בהן" (היינו שהדג שוחה באמצעותם). הן הסנפירים הן הקשקשים אינם עיקר הדג, אלא הם נועדו להתמודדות עם הסביבה – קשקשים כמגן לגופו וסנפירים כדי לנוע במים.

בנמשל, הקשקשים מייצגים את יראת השמיים של הלומד, שאף היא אינה מעיקר הלימוד, אך היא משמרת אותו ומגינה על הלומד מסטייה לדרך עקלתון. הסנפירים, המשמשים את הדג להתקדם במים, מייצגים את כוח החידוש בתורה, המאפשר ללומד להגיע לעומקים חדשים בלימודו.

תפקיד הטלפיים

אלא שלא די בסנפירים, ויש הכרח שיהיו לדג גם קשקשים. החידושים שלומד התורה מחדש צריכים לקלוע לאמת, כדי שלא יגיע למצב שבו יטהר את הטמא וכדומה. על מצב כזה נאמר "לא זכה – נעשית לו סם מיתה" (יומא עב,ב). ה'קשקשים', יראת השמיים של הלומד, מגינים עליו שיוכל לחדש בתורה ולכוון לאמת.

לאחר מכן המשנה מדברת על חיות היבשה, שהן משל למי שעוסקים בענייני העולם ואינם הוגים בתורה כל ימיהם. גם סימני הטהרה של הבהמות, הטלפיים והקרניים, אינן עיקר מהותם. הטלפיים נועדו לחצוץ בין הרגליים לבין האדמה, והקרניים הן ביטוי לכוחו וחוזקו של בעל-החיים.

שכר בשלמות העבודה

גם במקרה הזה נקבע ש"מי שיש לו טלפיים – יש לו קרניים". בעל עסק צריך שיהיו לו 'טלפיים', היינו, דבר החוצץ בינו ובין העולם הנחות, המגן עליו שלא יתלכלך מזוהמת העולם. וכשהוא נזהר בכך ועוסק בענייני העולם כראוי, "יש לו קרניים" – הוא זוכה לקבל שכר מלמעלה.

אך ייתכן מצב ש"יש לו טלפיים ואין לו קרניים", וזה איננו סימן כשרות. במובן הרוחני הדבר מייצג מצב שהאדם עומד בתחילת עבודתו הרוחנית. אמנם הוא נזהר מלהתלכלך בטומאת העולם, אבל עדיין לא הגיע למצב ש'יש לו קרניים', עד שהוא זכאי לשכר שניתן מלמעלה. עליו להשלים את עבודתו ואז יזכה גם ל'קרניים'.

(רשימות, חוברת לט)

  מן המעיין

מיתת נדב ואביהוא

אש זרה

"ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו... ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם" (ויקרא י,יא). המילים "אשר לא ציווה אותם" נראות מיותרות. אלא נרמזו בהן דברי חז"ל (הובאו ברש"י): "רבי אליעזר אומר, לא מתו בני אהרון אלא על-ידי שהורו הלכה בפני משה רבן", שכן מצד הדין לא הייתה זו 'אש זרה', ורק מפני "אשר לא ציווה אותם" נעשתה ל'אש זרה'.

(אמרי שפר)

כוח הציווי

יש ללמוד מזה שעיקר עשיית המצוות הוא בכוח הציווי, והוא למעלה מכל הכוונות. הלוא נדב ואביהוא היו גדולי עולם, והיו להם כוונות וייחודים וסודות במעשיהם, ובכל-זאת נענשו מפני ש"לא ציווה אותם". קל וחומר למקיים מצווה כדי למלאות ציווי הבורא, אף-על-פי שאינו יודע כלום, הוא חשוב ככל הכוונות.

(חידושי הרי"ם)

עיקר הכוונה

זה פירוש הפסוק "בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכבד" – בעשיית מצוות ה' יתברך כלולים כל בני ישראל, אפילו הפשוטים, ועיקר כבודו יתברך הוא מן הכלל. על-ידי עונשם של נדב ואביהוא התברר שעיקר הכוונה הוא לעשות את מצוות ה', ולכן כל איש ישראל מוכן לקיים את מצוות ה' יתברך וזה כבודו.

(שפת אמת)

גדולים ממני וממך

"הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרוביי אקדש" (ויקרא י,ג). אמר לו משה לאהרון, אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך; עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

(רש"י)

נותרים, כשיריים

"ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים" (ויקרא י,יב). אמרו רז"ל (מגילה טו) "לשאר עמו" – "למי שמשים עצמו כשיריים". אלעזר ואיתמר היו בעיני עצמם בבחינת 'נותרים', כשיריים.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

איזו אישה הוגנת לנו

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו" (ויקרא י,ב). בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרון, ואחד מהם: שלא היו להם נשים. מה היו אומרים: אחי אבינו – מלך; אחי אימנו – נשיא; אבינו – כוהן גדול; אנחנו שני סגני כהונה; איזו אישה הוגנת לנו?

(פסיקתא)

צער הזולת

"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה" (ויקרא י,ו). "מכאן שצרתן של תלמידי-חכמים מוטלת על הכול להתאבל בה" (רש"י). אם כן, מדוע נאמר "וידום אהרון", שהוא שבחו של אהרון, שלא הראה כל צער ולא נהג אבלות על אסונו? אלא שלגבי אהרון זה היה אֵבל של עצמו, וייסורי עצמו האדם חייב לקבל באהבה; ואולם לגבי כלל ישראל זה היה אסונו של הזולת, ועל ייסורי הזולת יש לכאוב ולהצטער.

(רבי יוסף-שאול נתנזון)

יקר וקשה

כתוב "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו" – דבר קשה וכבד הוא בעיני ה' להמית את חסידיו. הדבר יובן לאור דברי הגמרא, ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו, וגדולה מזו מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מחורבן בית המקדש. ומדוע? כי הם עמודי התורה והמצווה, ראשי אלפי ישראל, המלמדים דעה ויראת ה' ואהבתו לעם סגולה.

(אגרות-קודש)

  אמרת השבוע

מוטב לשמוע

רבי נתן-דוד משידלובצה נהג לנסוע תכופות להסתופף בצל רבו, רבי חיים מצאנז. פעם אחת נסע אליו לשבת פרשת שמיני. במהלך סעודת השבת פנה אליו רבי חיים וביקשו לשאת דברי תורה לפני הקהל. הבקשה הביאה אותו במצוקה, כי לא רצה לשאת דברים במעמד רבו, אך גם לא רצה להמרות את פיו.

חשב רבי נתן-דוד זמן מה ולאחר מכן אמר: "בפרשת השבוע נאמר 'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו'. מה פשר הביטוי 'וייטב בעיניו', שלא מצאנו כמותו בתורה? אלא שבדרך כלל משה היה המדבר, ואהרון היה השומע. ואולם בפעם הזאת נאמר קודם לכן "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם" וגו'. הפעם אהרון השמיע דברי תורה באוזני משה.

"על כך נאמר 'וישמע משה', שכן הפעם היה הוא השומע ואהרון זה שאומר דברי תורה. הדבר מצא חן בעיניו, כי ראה שמוטב לשמוע דברי תורה מלומר אותם בעצמו".

  גאולהפדיה

בכוח בעלי התשובה

וְאֶת הַחֲזִיר. השלמות שהעולם יגיע אליה בזמן הגאולה יש בה שני מרכיבים – הפרדה מוחלטת בין הטוב לרע; ועליית הרע עצמו והפיכתו לטוב (ראה איגרות-קודש כרך ג, עמ' קנב). דבר זה יתרחש בתקופה מתקדמת יותר בימות המשיח. כחלק מזה יוּתרו דברים שכיום אסורים, כמו החזיר שעליו אמרו חז"ל (הובא בשל"ה פרשת חיי שרה, מדרש תלפיות ענף חזיר ועוד): "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקב"ה להחזירו לנו".

ידוע שכל מה שיקרה לעתיד לבוא נובע מעבודתנו בזמן הזה. היכן יש בעבודתנו כיום מרכיבים הקשורים בהפיכת הרע עצמו? הלוא כל עבודתנו היא להילחם ברע, לדחותו ולהפריד בינו לבין הטוב. אם כן, כיצד יתהפכו הדברים האסורים לטוב בימות המשיח?

אלא שאכן דבר זה אינו נעשה בדרך הישרה שקבע הקב"ה. זה חידוש שנוצר על-ידי הירידה של החטאים דווקא. מאחר שחטאנו ונפלנו בידי הרע, הרי כשאנו עולים משם על-ידי התשובה, נוצר בסופו של דבר אור עליון יותר, ועל-ידי זה מתהפך הרע עצמו לטוב.

על זה אמרו חז"ל (ברכות לד,ב): "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". אחד ההסברים לכך, שאצל בעל תשובה "זדונות נעשים לו כזכויות". כשהחוטא שב בתשובה שלמה – לא זו בלבד שחטאיו נמחלים לו, אלא הם עצמם נהפכים לזכויות. כך יש לבעל התשובה דבר שאין לצדיקים: להם יש מצוות בלבד, ואילו לבעל התשובה יש גם עבירות שנהפכו למצוות.

 מפיצים באהבה

דן לוי

בן 56

תושב קריית-גת

בעיסוקו נהג משאית פול טריילר. לאורך שנים מפיץ את 'שיחת השבוע', ועוד עלונים, בעיר קריית גת, במרכול באזורו ובעוד כמה יישובים

לפני שנים שאל אותי הרב ראובן שניאורסון, שליח חב"ד ברובע הבנים בעיר, אם אני יכול לחלק בסביבתי את העלון, ונעניתי בשמחה. בימים חמישי ושישי אינני עובד, ואני לוקח ממנו את העלונים ומפיץ אותם בכל מקום שיש בו ביקוש להם.

אני מביא את העלונים גם למושבים רווחה ומנוחה, שבהם מתגוררים בני משפחתי ובני משפחת רעייתי. האנשים שם אוהבים מאוד את העלון ומבקשים שאדאג להביא אליהם אותו, ואני מקפיד בכל שבוע לעשות זאת.

גם במרכול אצלנו יש ביקוש גדול לעלון, ואני מביא אותו לשם והקונים חוטפים אותו מייד. אני מחלק לפי הכמות שיש לי, ואילו הייתה לי כמות גדולה יותר הייתי יכול לחלק הרבה יותר, כי הביקוש גבוה מאוד.

  מעשה שהיה

הקצין המצרי גילה את הסוד

הטנק עצר, וכעבור רגע פנה לאחור, ואחריו כל השיירה. הרגשנו גיבורים. סיפרנו את זה שוב ושוב בגאווה גדולה. אבל כמה שנים אחר-כך התברר מה באמת אירע

"אתם תחסמו את הצבא המצרי!", התקבלה ההוראה מגבוה. שלמה כהן-ארזי היה אז נער בן שבע-עשרה, שהתגייס אך לפני כמה חודשים. אפשר לשער את ההתרגשות שמילאה אותו ואת תחושת האחריות הכבדה שחש.

"אני זוכר את התחושה שהפקודה הזו עוררה בנו. אני עדיין ילד, ולפתע הנני נדרש לעצור את הצבא המצרי הגדול", הוא מתאר את סיפור הקרב בגבעה 69, בימי מלחמת השחרור.

וכך הוא מספר:

כאשר שמעתי את הפקודה, התמלאתי תעצומות נפש גדולות ותחושת שליחות עצומה. דווקא אני, שרק כמה חודשים בכיתי מרוב פחד ביום הגיוס לצבא המתארגן, מקבל עכשיו אתגר גדול כל-כך. פתאום חשתי אמיץ וחזק. היש גאווה גדולה מכך שאני הקטן אבלום את צבא האויב? היש סיפוק גדול מזה? התחושה הזאת ליוותה אותי ונתנה לי כוח, וזה עזר לי.

ואולם כשהכדורים הראשונים החלו לשרוק מעל ראשי הבנתי שכאשר אמרו לי שאני אעצור את המצרים, נראה שהתכוונו למישהו אחר...

הדבר אירע במקום שנמצא בקרבת היישוב ניצנים של היום. היינו קבוצה של חיילים צעירים, חמושים ברובים בלבד, וגם הם לא היו אחידים. לאחד היה רובה קנדי, השני החזיק נשק אנגלי והשלישי קיבל רובה מסוג אחר לגמרי.

נערכנו לקרב וכעבור זמן לא רב הבחנו בטור משוריינים שועט לעברנו. לחרדתנו התגלה שלפנינו שיירה בת עשרים ושניים טנקים מצריים. אלו היו טנקים מתקדמים יחסית, ולנו לא היה שום מענה ראוי כנגדם. לא היו לנו כלים נגד טנקים, והתחמושת שהייתה בידנו הייתה עלובה לנוכח השריון המתקדם.

הטנקים התקרבו והלכו ולא ידענו מה לעשות. ופתאום נשמע לפתע קולו של אחד החיילים הצעירים: "הטנק הזה לא שווה שום דבר!". הבטנו בו בפליאה והוא המשיך ואמר:

"כאשר הטנקים יתקרבו, עלינו לשכב ולהסתתר סמוך לציר הנסיעה. כשהטנק יעבור לידנו, ניקח רימון, נשחרר את הנצרה, ונשחיל את הרימון לתוך לוע התותח. הרימון יתגלגל דרך התותח לתוך הטנק ויהפוך את הטנק לגרוטאה!"...

כאשר בחור צעיר בן שבע-עשרה שומע שיש לו כוחות אדירים, והנה לפניו שיטה קלה לפוצץ את הטנקים המתקדמים לעברו – רוחו מתרוממת עוד יותר. בעיני רוחי כבר ראיתי את עצמי מעלה באש שניים-שלושה טנקים מצריים. חשבתי לעצמי שאין צורך לחסל את כל הטנקים באבחה אחת, אלא די לי שאשמיד טנק אחד או שניים, וגם זה יהיה טוב...

מובן שאלה היו דיבורים ילדותיים ולא מציאותיים, ולמזלנו לא נדרשנו לבדוק באיזו מידה אפשר ליישם את התיאוריה על שיירת הטנקים...

זמן מה קודם לכן מצאנו בשטח שכבשנו רובה ארוך ולא ידענו מה טיבו. אחד החיילים אמר שזה בויס, רובה נגד טנקים. השם ודאי נשמע לנו טוב... מצאנו גם מחסנית שבה היו חמישה כדורים גדולים.

כשהטור התקרב, ירה החייל המחזיק ברובה הארוך כדור אחד לעבר הטנק הראשון. זיהינו פגיעה, אבל לא נראה היה שנגרם לטנק נזק כלשהו.

הטנק עצר, וכעבור רגע פנה לאחור, ואחריו כל השיירה. הם פשוט נסוגו ונעלמו. זה היה רגע שלא אשכח לעולם.

הרגשנו גיבורים. סיפרנו את זה שוב ושוב בגאווה גדולה. אבל כמה שנים אחר-כך התברר מה באמת אירע.

במהלך 'מבצע קדש', שמונה שנים אחר-כך, נפלו חיילים מצרים בשבי. אחד מהם היה קצין מצרי, ובחקירה סיפר שבמלחמת השחרור פיקד על הכוח המצרי באזור ניצנים.

מפקד הכוח שלנו במלחמת השחרור, יהודה ואלח, היה היסטוריון נודע. כששמע על הקצין המצרי השבוי הלך אליו ושאל אותו: "מה גרם לכם לסגת פתאום?".

התברר שהרובה הארוך שימש גם לקביעת הטווח אל השריון המתקרב. המידע היה נמסר לתותחנים, והללו היו משגרים פגזים שהיו משמידים את הטנקים.

הכדור שירינו בקושי קילף את הצבע של הטנק, אבל הקצין סבר שזה ירי שנועד לקביעת הטווח בעבור התותחנים. "אני לא טיפש ליפול למארב שהכנתם לנו", אמר הקצין, "ולכן נתתי פקודה לסגת".

כשאני חושב על הסיפור הזה אינני יכול שלא להיזכר בפסוק מספר ישעיה (כט,יד): "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".

אלוקים כאילו אמר לנו: אני מכוון את העניינים. יש רמטכ"ל גדול בשמיים והוא שמכוון הכול.


"אלוקים כאילו אמר לנו: אני מכוון את העניינים". כהן־ארזי

השתעשענו בדמיונות כאילו אנחנו עצרנו את הצבא המצרי... אבל אלה שטויות והבלים. "ה' יילחם לכם", ואם הוא לא היה עומד לימיננו – היינו נשארים עם תיאוריות על השחלת רימונים לתוך הקנים של הטנקים...

(על-פי עדותו של כהן-ארזי, במיזם 'מצייני הדרך')

  רציתי לשאול

עם הרב רפאל לוינסון
שליח חב"ד ורב היישוב תל עדשים

יש מוצרים שכתוב עליהם 'לאוכלי חלב נוכרי'. האם חלב כזה כשר או לא?

בעניין זה יש שני רבדים – הרובד ההלכתי והרובד הרוחני-נפשי.

חז"ל גזרו איסור על יהודים לשתות חלב שנחלב בידי גוי, בלי פיקוח של יהודי על החליבה, מחשש שהגוי יערב בו חלב של בעלי-חיים שאינם כשרים, וממילא גם חלבם אסור.

אחרי השואה התירו רבנים (ובהם הפוסק הנודע הרב משה פיינשטיין), כהוראת שעה, מוצרים המכילים חלב נוכרי. הנימוק להיתר היה שבימינו החלב משוּוק על-ידי חברות גדולות, הנתונות לפיקוח הרשויות, ואין חשש שיערבו בו חלב טמא, ביודען שעל מעשה כזה ייקנסו קנס גדול.

פוסקי הלכה אחרים לא קיבלו את ההיתר, ולדעתם גם בתנאי ימינו יש להיזהר משתיית חלב נוכרי, וגם להימנע מצריכת אבקת חלב שיוצרה מחלב נוכרי.

אך יש גם הרובד הרוחני-נפשי: מובא בספרים שמלבד החשש ההלכתי שמאחורי האיסור (שמא הגוי יערבב חלב לא כשר) יש בהקפדה על 'חלב ישראל' גם סגולות רוחניות. הרבי מליובאוויטש הדגיש פעמים רבות את חשיבות ההקפדה על כך, וציין כי אכילת 'חלב נוכרי' עלולה לגרום חולשה באמונה וירידה רוחנית. הוא קרא להקפיד על כך במיוחד במזון תינוקות וילדים.

למעשה, רוב המהדרים בכשרות נמנעים מלהשתמש במוצרים המכילים 'חלב נוכרי'. מוצרים בכשרות מהודרת נקיים בדרך כלל מחלב כזה. אך בכשרות רגילה, שבה מסתמכים גם על דעות הלכתיות מקילות, מתירים לפעמים הכללת מרכיבים מחלב נוכרי, ומציינים ליד חותמת הכשרות שזה כשר 'לאוכלי חלב נוכרי', כדי להבהיר שהמוצר אינו מיועד למהדרים בכשרות, המקפידים להימנע מ'חלב נוכרי'.

  פינת ההלכה ומנהג

ניפוי קמח

שאלה: איך משתמשים בקמח מלא שקשה לנפותו בנפה המסננת את החרקים?

תשובה: קמח מלא רגיל הוא גס יותר מהקמח הרגיל, וקשה לנפותו בנפת 50 מש ומעלה, שהיא הנפה המבטיחה ניקיון מחרקים. לפעמים אפשר למצוא קמח מלא טחון דק, שאפשר לנפותו. יש לנפותו בו ביום ולאחסנו במקרר, ואז אין צורך לנפותו שוב לפני השימוש.

כיום מצוי קמח מלא, מכמה וכמה סוגים, וכמו-כן סובין, נבט חיטה וכדומה, טריים – ישר מן הטחינה, שהם בחזקת נקיים מחרקים. אלה מוצרים בהכשר מיוחד, הסגורים בחנקן, ואפשר לקנותם בלי חשש; אך לאחר פתיחת השקית יש להחזיקם במקרר או במקפיא.

בקמח שאינו מסוג זה יש לנהוג כלהלן:

קמח מלא: הקמח היוצא מטחנות הקמח עובר ניפוי, והוא נקי, יחסית, מחרקים, אך החשש הוא שהחרקים יתפתחו לאחר מכן. לכן מומלץ לקנותו בתוך חודש מהתאריך המודפס על האריזה (אחרי כחודש מתפתחים חרקים, ולא תמיד מועיל להם ניפוי). עדיף לאחסנו במקרר.

קמח מלא גס: אחד החרקים המצויים ביותר בקמח הוא 'חיפושית הקמח'. ה'גולם' ורוב ה'בוגרים' של החרק נבלמים על-ידי נפת 40 מש, שיכולה לנפות גם קמח מלא. האויב העיקרי הוא הזחל הצעיר, העובר דרך הנפה. זה זחל לבן, בעל ראש צהבהב. מי שלמד להכירו, יוכל לבדוק בבדיקת משטח אם הקמח נגוע, ואז אין להשתמש בו.

את בדיקת המשטח עורכים על-ידי פיזור הקמח על נייר לבן או נייר פרגמנט. מוציאים את הקמח לשמש, וכעבור חמש עד עשר דקות מנערים לאט את הקמח. אם יש בו זחלים, אפשר  לראותם דבוקים לנייר וזוחלים עליו.

סולת: אי-אפשר לנפותה כנדרש, אלא רק לבודקה בדיקת משטח יסודית, שהיא חובה. סובין ונבט חיטה בלי הכשר מיוחד – עדיף להימנע מלקנותם.

מקורות: ראה ערוה"ש יו"ד ק,יג ואילך; שדי חמד, פאת השדה, כללים, מע' ב סו"ס כ; ילקוט יוסף יו"ד פד,לט; אנציקלופדיה תלמודית, ערכים 'בדיקת תולעים' ו'בריה', וש"נ. תודה למכון התורה והארץ.

  חיים יהודיים

לוחמים חרדים: הסיפור שלא סופר

במשך שנים חקר הד"ר ארנוולד את חלקם של החרדים בקרבות מלחמת העצמאות, והופתע לגלות שותפות שהייתה הרבה מעבר לכל מה שסופר

תעודת זהות. הד"ר משה ארנוולד, בן 73, יליד ירושלים, היסטוריון, חוקר מלחמת העצמאות והרובע היהודי ומחבר ספרים היסטוריים, ובהם 'החרדים במלחמת העצמאות'. בעבר היה עובד מדינה וכיום מתמקד בכתיבת ספרים ומתן הרצאות בנושאי ירושלים והיסטוריה.


הד"ר משה ארנוולד צילום: נתן אפשטיין, כיכר השבת

ירושלים. נולדתי בירושלים במשפחה דתית, ויש לי זיכרונות רבים מימי ילדותי. ההיסטוריה של ירושלים מעסיקה אותי תמיד, ואני חוקר פרקים רבים הקשורים בה. ירושלים בעבורי היא לא רק בית, אלא ספר היסטוריה חי.

תרומה. תרומת החרדים במלחמת העצמאות כמעט לא סופרה במרוצת השנים. לפני עשור החלטתי לצלול לסוגיה, לקראת כתיבת ספר. ככל שנברתי בארכיונים, גיליתי מסמכים שהציתו בי התפעלות: מתברר שתרומת הציבור החרדי בכל שלבי הלחימה הייתה גדולה מאוד – מהגנה על חומות ירושלים ועד קרבות בזירות רחוקות.


"גיליתי מסמכים שהציתו בי התפעלות" צילום: הנס פין, לע"מ

מוּדעוּת. בהרצאותיי אני רואה שוב ושוב כי הקהל, מכל המגזרים, מופתע לגמרי לגלות איזה חלק משמעותי היה לחרדים בהגנה על הארץ במלחמת העצמאות. זו הייתה שותפות אמיתית, להילחם ולהגן ולשלם מחירים כבדים. יש הסבורים שאני מספר סיפורים, אבל כל מה שאני מביא בספרי או בהרצאותיי מגובה במקורות אמינים.

פיקוח נפש. גיליתי כי כמה מחשובי הרבנים, ובפרט בירושלים, ראו במצב של אותם ימים פיקוח נפש שמחייב חריגה מהמוסכמות. היו גיוסים נרחבים בציבור החרדי, עם מגבלות במספר המגויסים מקרב תלמידי הישיבות, כדי לשמר את ערך לימוד התורה גם בעת המלחמה. היו פרסומים רשמיים בעיתונות החרדית על מוקדי הגיוס.

הידברות. הדבר המעניין הוא שהיו אז הידברות והבנה בין הצדדים. ידעו לשבת ולדבר, להבין את המצב, ולשלב כוחות, מתוך כבוד הדדי. הדבר ניבט היטב מכתבי העת והמסמכים של אותה תקופה.

ערך התורה. ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, הבין את חשיבות קיומו של גרעין משמעותי של תלמידי ישיבות, שיישבו וילמדו תורה בארץ ישראל. מתוך הערכה להחלטתו זו אמר הרב משה פרוש, ממייסדי אגודת ישראל בירושלים, קדיש שנה שלמה אחרי פטירתו.

דילמות. מרתק לגלות את הדילמות שהיו באותם ימים קשים. למשל, האם להקים פלוגות נפרדות של חיילים דתיים וחרדים, או לפזרם בפלוגות האחרות. אירוע קשה שחידד את הדילמה היה נפילת 87 חיילים דתיים וחרדים בלחימה באזור קריית גת של ימינו. בעקבות זאת גברה הנטייה לפזר את הלוחמים. לעומת זה, בירושלים היה מאמץ גדול להקים יחידות בעלות אופי דתי וחרדי.


חרדים באימונים במלחמת השחרור צילום: פרד צסניק, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

פסקי הלכה. בדקתי גם את האתגרים ההלכתיים שהעסיקו את הלוחמים החרדים. ניתנו פסקי הלכה בתחומים רבים. בעל ה'ציץ אליעזר' חיבר באותם ימים שני קונטרסים, על הגיוס והלחימה וגם על השימוש ברדיו.

מדים. לא פעם נשאלתי מדוע רואים תמונות רבות של לוחמים חרדים הלבושים בלבוש החרדי ולא במדים. התשובה פשוטה: לא היו די מדים לכולם. במגרש הרוסים היה מחסן גדול, שבו חילקו מדים, אבל הכמות הייתה מוגבלת.

דור הבנים. החרדים שלחמו במלחמת העצמאות חוו על בשרם את הקשיים וההתמודדויות. רבים מהם כבר לא רצו שילדיהם ייאלצו להתמודד עם האתגרים האלה. המסקנה שלי ברורה: רק הידברות מתוך כבוד והבנה תוכל לקרב בין הצדדים.

ארכיון. את אחד הארכיונים הגדולים פתח לפניי השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל, הרב מאיר פרוש. הוא עבר איתי מסמך-מסמך ממש. זו הייתה חוויה מיוחדת. התוצאה היא חשיפת הסיפור המלא של השותפות החרדית בלחימה, שבהחלט הגיע הזמן לספרו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)