מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1998 - כל המדורים ברצף
	להבעיר את אש האמונה
	יש חדש
	החירות שלך תלויה רק בך
	שביעי של פסח
	להתאמץ בעת רצון
	לקבל את הארת המשיח
	מפיצים באהבה
	הלוואה דחופה לפני החג
	רציתי לשאול
	חמץ אחרי הפסח
	גבריאל בגוב הסַנְטוּר

יום אחרי הטבח הנורא יצא מאיראן לישראל, וקבלת הפנים שציפתה לו הייתה אזעקה מלחיצה וכניסה חפוזה לממ"ד. אמן הסַנְטוּר, עולה טרי, מדבר על קריעת ים סוף הפרטית שלו

תעודת זהות. גבריאל שם (שמואליאן), בן 24, תושב חולון, יליד העיר אספהאן שבאיראן. נולד למשפחה יהודית-מסורתית, יצא מאיראן עם אחותו למחרת הטבח הנורא בשמחת תורה. גם כאן הוא מוסיף ליצור, לנגן ולספר את סיפורו – על-ידי הסַנְטוּר, כלי נגינה עתיק, ממשפחת כלי המיתר, שהיה נפוץ בממלכת פרס.

"התשוקה העזה לעלות לארץ הכריעה". גבריאל שם

בית. גדלתי באספהאן, עיר מרכזית, הקרובה לטהראן. אבי היה שליח ציבור בבית הכנסת, והתפילות שלו היו מלאות נשמה. כבר כילד בן שש התחברתי למוזיקה, כשחבר של המשפחה ניגן בסַנְטוּר, שיש המכנים אותו 'הסבא-רבא של הפסנתר'. ראיתי איך הוא מקיש בשני מקלות על המיתרים, והמראה היפנט אותי. בגיל שמונה התחלתי ללמוד לנגן בכלי, ועד היום אני מנגן בו.

דוגמה. גדלתי בסביבה טובה, בקרב יהודים מסורתיים. גם המקומיים האירו לנו פנים. דווקא השוני שלך, כיהודי, בין מוסלמים, גורם לך להבין שעליך לבנות בעצמך את אישיותך. ולא פחות מכך, היותך יהודי מחייב אותך להיות דוגמה חיה מול כולם. הצעירים באיראן יש להם פתיחות ורצון לשמוע ולדעת. גם כמוזיקאי הרגשתי שהם מכבדים אותי מאוד.

פסח. לחגי ישראל באיראן היו ניחוחות ייחודיים. פסח היה חג מיוחד מאוד. באיראן אין להשיג מוצרי מזון כשרים לפסח, חוץ ממצה ועוד כמה פריטים. דווקא הצמצום הזה גורם לך להרגיש יותר את החג. בקהילה שלנו, בפסח כולם מזמינים אחד את השני, דבר שיוצר אווירה חגיגית ממש. פעם אחת הזמנתי חברים, הסברתי להם למה אנחנו אוכלים מצה, והם התלהבו וכיבדו.

עלייה. כשבגרתי ידעתי שאני רוצה לעלות לארץ. תמיד כששמעתי את צליל העברית, הרגשתי שאני מכיר את השפה, אף שלא ידעתי לדבר בה. למעשה קניתי כרטיס ל-8 באוקטובר אשתקד. ואז קרה הטבח הנורא. התלבטנו, אבל התשוקה העזה לעלות לארץ הכריעה.

אזעקה. הגענו לביתו של דודי וכעבור כמה שעות שמענו אזעקה. זה היה מלחיץ. רצנו מייד לממ"ד. כעולה חדש, שלא הספיק לישון אפילו לילה אחד בארץ, זה היה נורא. שאלתי את עצמי אם באמת באתי למקום טוב. כיום ברור לי שכן.

התאקלמות. גרנו שנה במעונות ולמדנו עברית באולפן. בהמשך עברתי לחולון ומצאתי פה בית. אני מופיע עם הסנטור, מספר על החוויות שלי מאיראן, על החיים היהודיים שלנו שם ועל העלייה.

מוזיקה. אני מלחין מוזיקה מקורית. מופיע בהופעות פרטיות ובסדנאות שאני מארגן. יש לי גם הרכב עם ידידי הזמר עמרי גורן. הוא מביא את הישראליות, אני את הפרסיות, ויחד יוצרים משהו חדש שמחבר בין העולמות. לפני כמה חודשים ארגנתי הופעה עם נגנים פרסים וישראלים, ודיברנו על החוויות משם ומפה. היה מרתק לראות איך המוזיקה מחברת עולמות שנראים בלתי-אפשריים.

"המוזיקה מחברת עולמות שנראים בלתי־אפשריים"

מסורת. באיראן שרנו הרבה שירים בעלי מילים בעברית, ולא ממש הבנו את משמעותם. בבית הכנסת שלנו היה יהודי שחי כמה שנים בארץ, ולפעמים היינו ניגשים אליו כדי שיפרש את המילים שאנחנו שרים. כיום אני חושב לעצמי שאילו הייתי חוזר לשם, יכולתי בעצמי להסביר לכולם... יש לא מעט שירים ששרים כאן, שאנחנו שרנו במנגינה אחרת. כיום אני אומר את המילים ובתוכי שר אותן בפרסית. כך אני מרגיש מחובר.

גבריאל מנגן בבית הכנסת באיראן

שלום. כולם בעולם רוצים שלום, ואני אומר זאת כמי שמכיר את העמים – גם שם וגם פה. בין טהרן לחולון, בין הסנטור לפסנתר, אני מרגיש שליחות שפורטת על המיתרים. שם, באיראן, היו לי תלמידים מוסלמים, ועד היום הם כותבים לי על געגועיהם אליי. אבל עכשיו אני פה, מנסה לחבר ולשמח ולשמש גשר, ובטוח שיבוא היום ונוכל גם לראות בעינינו שלום בין העמים.