סְעוּדַת מָשִׁיחַ. בחג האחרון של פסח נהג הבעל-שם-טוב לסעוד סעודה מיוחדת, וקרא לה 'סעודת משיח'. "הבעש"ט קרא לסעודת היום של אחרון של פסח 'סעודת משיח'. כשם שיש שמות לסעודות שבת ויום טוב – 'עתיקא קדישא', 'זעיר אנפין' וכדומה – לסעודה זו קראו 'סעודת משיח'. בעת הסעודה הייתה הדלת פתוחה לכול, וכל מי שנכח אז בבית היה טועם מן הסעודה. 'סעודת משיח' נערכת באחרון של פסח, שכן ביום זה מאיר גילוי הארת משיח צדקנו" (ספר השיחות תש"ב עמ' 109).
הרבי הרש"ב מליובאוויטש הנהיג עוד מנהג בסעודה זו – שתיית ארבע כוסות של יין. מנהג זה נתקן בשנת תרס"ו, בעת 'סעודת משיח' שנערכה בישיבת 'תומכי תמימים'. הרבי ציווה אז לתת לכל אחד מתלמידי הישיבה, ה'תמימים', יין לשתיית ארבע כוסות (היום-יום, עמ' מז).
הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורת סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית חלק ממנו.
הרבי הריי"צ מליובאוויטש הנהיג לערוך 'מחול משיח' בסעודה זו. אמר על כך הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם תשי"ב, כרך ב, עמ' 157): "אפשר לפרש זאת בשני אופנים: א) ריקוד ששייך ומהווה הכנה למשיח. ב) ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. ומכיוון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו – כפירוש השני – שמשיח כבר נמצא ומשתתף ורוקד עימנו". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
