חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1998 - כל המדורים ברצף
ערב שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשפ"ה, (18/04/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1998 - כל המדורים ברצף
להבעיר את אש האמונה
יש חדש
החירות שלך תלויה רק בך
שביעי של פסח
להתאמץ בעת רצון
לקבל את הארת המשיח
מפיצים באהבה
הלוואה דחופה לפני החג
רציתי לשאול
חמץ אחרי הפסח
גבריאל בגוב הסַנְטוּר

מס' 1996, ערב שבת-קודש שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשפ"ה (18.04.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להבעיר את אש האמונה

פעמי המשיח נשמעים בעוצמה. התיאורים במקורותינו על הסימנים המבשרים את בואו של המשיח – מתגשמים עכשיו לנגד עינינו ממש

הציפייה לגאולה ולביאת המשיח מלווה אותנו כל ימות השנה. שלוש פעמים ביום אנו מצהירים לפני הקב"ה: "כי לישועתך קיווינו כל היום". כדאי לשים לב, איננו אומרים "כל יום" אלא "כל היום". כלומר, איננו מסתפקים בציפייה לגאולה פעם אחת ביום, אלא אנו מצפים לה כל היום כולו.

הרמב"ם כלל את האמונה בביאת המשיח בתוך שלושה-עשר עיקרי האמונה היהודית. וכך הדברים מנוסחים בתמצית י"ג העיקרים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". גם בשעות קשות ביותר שרו יהודים את אמונתם העזה בביאת המשיח.

העולם חוזר אל האמונה

בכל דור ודור קיוו היהודים שהמשיח יבוא בימיהם, אולם בימינו פעמי המשיח נשמעים בעוצמה. התיאורים במקורותינו על הסימנים המבשרים את בואו של המשיח מתגשמים עכשיו לנגד עינינו ממש. מתחוללים אירועים שלא קרו כמותם במשך אלפיים שנות גלות, וכולם מובילים לכיוון אחד – הכנת הקרקע לעולם חדש, עולם של גאולה.

כל מי שסוקר בעין בוחנת את האירועים שהתרחשו בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט בדורות האחרונים עומד נפעם לנוכח העקביות של התהליכים, המקרבים את העולם כולו אל תקופת הגאולה.

לנגד עינינו מתגשמים זה אחר זה הסימנים שנתנו לנו חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא'. התהפוכות שמתרחשות בעולם מעידות בבירור כי העולם הולך ומכשיר את עצמו לימים שבהם "אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).

מתו כל האידאות הכפרניות. אבדו מן העולם כל האידאולוגיות שהוליכו אחריהן מאות מיליונים בדורות עברו. העולם כולו חוזר אט-אט אל האמונה בבורא אחד, ואל הערכים הבסיסיים שניתנו בתורה בעבור כל בני האנוש. הכפירה והאמונה בחומר התפוררו, והעולם בשל עכשיו יותר ויותר לתיקונו במלכות שמיים.

לטפח ולשלהב

בזמן הזה חשוב במיוחד לטפח את הציפייה לגאולה, שהיא עצמה (הציפייה) בכוחה לקרב ולהחיש את הגאולה השלמה. ידוע שהציפייה למשיח והתפילה והתביעה לבורא העולם שיחיש את בוא הגאולה – הן שיביאוה מהר יותר.

אמנם חולף עוד יום ועוד יום והגאולה עדיין לא באה, אבל כאן בדיוק מקומה של האמונה.  זו צריכה להתחזק ולהתעצם, מתוך ידיעה ברורה שהגאולה קרובה כל-כך. גם בני ישראל במצרים "לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו,ט); אך כשהגיעה עת הגאולה – לא עִכבם הקב"ה אפילו כהרף עין.

החסידות מלמדת שחג הפסח נחלק לשני חלקים: הימים הראשונים של החג קשורים לגאולה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח קשור עם הגאולה העתידה. חג הפסח הוא הזמן לספר את ניסי יציאת מצרים, וגם לטפח ולשלהב את האמונה בגאולה העתידה.

נאכל בחג האחרון של פסח את 'סעודת משיח', שמחדירה את האמונה בבוא המשיח לליבנו ולנפשנו. ויהי רצון שעוד השנה נזכה לערוך את 'סעודת המשיח' המושלמת, עם משיח צדקנו עצמו.


חזון שנהפך למציאות. סעודת משיח והציפייה לגאולה הקרובה

  יש חדש

'סעודת משיח'

בשביעי של פסח אחר הצוהריים מקיימים את המנהג שייסד הבעל-שם-טוב, לערוך סעודה מיוחדת שנקראת 'סעודת משיח'. השנה עורכים זאת בסעודה השלישית של החג שחל בשבת. נוטלים ידיים, אוכלים מצות וגם שותים ארבע כוסות. סעודות משיח נערכות בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ, ומובן שאפשר לקיים את הסעודה גם בבית, בחיק המשפחה.

עוד ארבע כוסות?

הרבי מליובאוויטש מסביר מדוע שותים ארבע כוסות ב'סעודת משיח': אחד הנימוקים לארבע הכוסות של פסח הוא, שהן מקבילות ל"ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, וכנגדן עתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות" (ירושלמי פסחים, תחילת פרק י). אם כן, כאשר אנו מתקרבים לקיום הייעוד הזה אנו שותים עוד ארבע כוסות בסיום הפסח, כדי לעורר את גילוי ארבע הכוסות של ימות המשיח.

אמונה ושמחה

בבתי חב"ד ברחבי הארץ נערכות 'סעודות משיח' נלהבות, שבהן מעוררים את הלבבות לאמונת הגאולה השלמה, מתוך שמחה וריקוד. הציבור מוזמן להשתתף בסעודות אלה, ולסיים את החג מתוך חיזוק האמונה והציפייה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

  שלחן שבת

החירות שלך תלויה רק בך

התורה מצווה אותנו לזכור תמיד את יציאת מצרים ולשמר אותה חיה בתודעתנו – "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם". היינו שהזיכרון חוזר ונעשֶה חי בכל יום מחדש.

השכחה היא תופעה טבעית, שמתרחשת בהדרגה. אדם זוכר היטב אירוע שקרה אתמול, אך למחרת הזיכרון מיטשטש מעט, וכך הוא נחלש והולך מיום ליום, עד שבחלוף שנה הזיכרון נשכח כמעט לגמרי. אם רוצים לשמר את הזיכרון, יש להחיותו מדי יום ממש.

מוכן לדלג

יציאת מצרים התאפיינה בדילוג, "כִּי בָרַח הָעָם" – בני ישראל דילגו וברחו מהרע, בלי לעסוק בתיקונו. מעין זה נדרש מכל אחד מישראל – לדלג ולקפוץ מעל כל המחסומים וההפרעות במילוי ציווי הקב"ה. למשל, אם יצר הרע עורם ספקות ומקשה "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", מתעלמים ממנו ומתמקדים בעשייה חיובית.

לכן מזכירים את יציאת מצרים בכל יום. אנו חיים בעולם גשמי ואף חומרי (בכמה ממרכיביו), ויש קושי להתמודד ולהתגבר על חומריות העולם. לכן האדם צריך להיות מוכן תמיד לדלג ולקפוץ.

חירות במחנה ריכוז

אבל איך אפשר לחיות תמיד בתודעה של יציאת מצרים, בשעה שאנו שרויים בגלות? התשובה היא שחירות תלויה בתחושתו של האדם עצמו ולא בנסיבות חיצוניות. יכול אדם להיות עשיר גדול ובה בעת להיות חרד ודואג לממונו באופן של "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה,יב). ולעומת זה, אדם יכול להימצא במצב נורא, ולהחליט שלא להתחשב בתנאים החיצוניים אלא להתמקד בערכים הנצחיים – התורה והמצוות, שעליהן נאמר "וָחַי בָּהֶם". כך הוא יכול להרגיש חירות מוחלטת אפילו במחנה ריכוז!

ידוע הפתגם של אדמו"ר הריי"צ ש"הנשמה מלכתחילה לא נלקחה לגלות, אלא הגוף בלבד". אם הגוף מנהיג את האדם, הרי שהוא מושך עימו את הנשמה לגלות; ואילו כשהנשמה היא העיקר – היא מרוממת את הגוף, שגם בו לא תורגש הגלות.

יהיה יום טוב

בכל בוקר, כאשר יהודי מתעורר משנתו הוא אומר "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי". היצר מתחיל מייד לבלבלו ולזרוע בו ספקות, באומרו: איך ייתכן שרק פקחת את העיניים וכבר אתה מודה על היום החדש? מנין לך שזה יהיה יום טוב ומאושר?

התשובה טמונה ב'מודה אני' עצמו. יהודי מאמין אמונה פשוטה ותמידית שהקב"ה הוא עצם הטוב, וטבעו להיטיב, ובפרט לבני ישראל. בעקבות זאת הוא בטוח שיומו החדש יהיה מאושר בגשמיות וברוחניות, עד שמייד בהקיצו משנתו הוא אומר "מודה אני לפניך". זו יציאת מצרים יום-יומית – חיים מתוך הכרה שאין על יהודי שום מגבלות, והחירות תלויה בו.

(י"א בניסן ואחרון של פסח תשל"ו)

  מן המעיין

שביעי של פסח

ראש השנה למסירת נפש

שביעי של פסח, היום שבו אמר ה׳ ״דבר אל בני ישראל וייסעו״, נחשב ראש השנה למסירת נפש. בשביעי של פסח יכול וצריך כל אחד ואחד לקבל עליו שבמשך כל השנה תהיה לו תקיפות של מסירת נפש על התורה, על מצוותיה ועל עבודת הבורא.

(ספר השיחות תש״ג)

שמחים באמונה

הימים האחרונים של פסח הם כמו הימים האחרונים של סוכות: תוכנם מלא שמחה, אלא שבימים האחרונים של סוכות שמחים בתורה, ואילו בימים האחרונים של פסח שמחים באמונה – ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״.

(רבי נחמן מברסלב)

גם אנו ראויים

רבי משה מקוברין התאנח בשביעי של פסח ואמר: כלום גם דורנו, דור חוטא, היה זוכה לניסים כאלה? אחר-כך התנער ואמר: אם פרעה נשאר בחיים כדי שיראה את ניסי ה׳, ראויים גם אנו שהקב"ה יַראה לנו ניסים ונפלאות ותשועות כימי צאתנו מארץ מצרים.

משה רבנו קינא

כאשר נבקע הים, לאחר שנחשון קפץ לתוכו ובעקבותיו כל ישראל, קינא בהם משה רבנו – שמדריגתו 'חכמה דאצילות' – על מסירת נפשם, שהייתה באמונה פשוטה. 'חכמה דאצילות' מבינה הכול באופן אחר, ומשה מקנא באמונתם של היהודים הפשוטים.

(הרבי הרש״ב מליובאוויטש)

פרנסה בנס

"קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" (פסחים קיח,א). מה קריעת ים סוף בנס ובידי שמיים, כך מזונותיו של אדם באים בנס ובידי שמיים.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

פרנסה מידי הקב"ה

פרנסה שהקב"ה מזמן היא באמת קלה ונוחה, אבל קשה ומרה היא הפרנסה 'של אדם', שבאה על-ידי אדם. פרנסה כזאת קשה כקריעת ים סוף.

(עיטורי תורה)

בא פתאום

כשם שהנס על ים סוף בא פתאום, כשנדמה היה שאפסה כל תקווה ואין שום מוצא מהמצב, כן הוא בפרנסה.

(חידושי הרי״ם)

מופתים בעבורנו

אין לדמות את האותות והמופתים של קריעת ים סוף לאותות והמופתים שהיו במצרים, כי שונים הם במטרתם: מטרת מופתי עשר המכות הייתה בעיקרה לשבור את קליפת מצרים; ואילו המופתים בקריעת ים סוף נועדו בעיקרם בעבור ישראל – להכינם לקראת הגילויים של מתן תורה.

(ספר המאמרים תרפ״א)

  אמרת השבוע

להתאמץ בעת רצון

שאלו את בעל ה'אמרי אמת' מגור מדוע דווקא בשנות 'קץ' (שנים של עת רצון לביאת המשיח) גוברים הקשיים והניסיונות, ולפעמים גם יש צרות וגזירות.

אמר להם: "נאמר בירושלמי 'מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'. יש לפרש שכוונת חז"ל באומרם 'שעת הסכנה' היא ל'שעת הסכנה' של השטן עצמו. כאשר השטן רואה שמגיע זמן ראוי ומסוגל לביאת המשיח, שבו יבוא קיצו, שכן בביאת משיח ישחט הקב"ה את יצר הרע, או-אז הוא 'מקטרג' ועושה מאמצים יתרים בניסיון לעכב את הגאולה".

והוסיף: "כאשר מגיעים לעת רצון, שבה הגאולה ראויה לבוא, יש להתאמץ ביותר שלא למעוד חלילה, ואדרבה, יד להוסיף התחזקות בתורה ובמצוות, כדי להתגבר על הקטרוגים ולפעול שאכן נזכה בזמן הזה לביאת משיח צדקנו".

  גאולהפדיה

לקבל את הארת המשיח

סְעוּדַת מָשִׁיחַ. בחג האחרון של פסח נהג הבעל-שם-טוב לסעוד סעודה מיוחדת, וקרא לה 'סעודת משיח'. "הבעש"ט קרא לסעודת היום של אחרון של פסח 'סעודת משיח'. כשם שיש שמות לסעודות שבת ויום טוב – 'עתיקא קדישא', 'זעיר אנפין' וכדומה – לסעודה זו קראו 'סעודת משיח'. בעת הסעודה הייתה הדלת פתוחה לכול, וכל מי שנכח אז בבית היה טועם מן הסעודה. 'סעודת משיח' נערכת באחרון של פסח, שכן ביום זה מאיר גילוי הארת משיח צדקנו" (ספר השיחות תש"ב עמ' 109).

הרבי הרש"ב מליובאוויטש הנהיג עוד מנהג בסעודה זו – שתיית ארבע כוסות של יין. מנהג זה נתקן בשנת תרס"ו, בעת 'סעודת משיח' שנערכה בישיבת 'תומכי תמימים'. הרבי ציווה אז לתת לכל אחד מתלמידי הישיבה, ה'תמימים', יין לשתיית ארבע כוסות (היום-יום, עמ' מז).

הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורת סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית חלק ממנו.

הרבי הריי"צ מליובאוויטש הנהיג לערוך 'מחול משיח' בסעודה זו. אמר על כך הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם תשי"ב, כרך ב, עמ' 157): "אפשר לפרש זאת בשני אופנים: א) ריקוד ששייך ומהווה הכנה למשיח. ב) ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. ומכיוון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו – כפירוש השני – שמשיח כבר נמצא ומשתתף ורוקד עימנו".

מפיצים באהבה

ישראל נבאטי

בן 57

תושב נס-ציונה

עוסק בהשמת עובדים זרים. לאורך שנים רבות מפיץ את 'שיחת השבוע', לצד עלונים נוספים, ב-36 בתי כנסת בעיר.

לפני שנים התחלתי להפיץ עלוני שבת בבתי הכנסת בעיר. הרב שגיא הר-שפר, מנהל בית חב"ד, שאל אם אוכל להפיץ גם את 'שיחת השבוע'. נעניתי בשמחה, ומאז אני עושה את זה בכל שבוע.

לאורך כל השנים האלה לא החמצתי אפילו פעם אחת את החלוקה. אני מחלק ביום חמישי בלילה, לאור בקשת הרב שגיא, כדי שבבוקר יום שישי יוכלו האנשים לקחת את העלון הביתה ולא תהיה בעיה של טלטול בשבת.

'שיחת השבוע' הוא עלון מבוקש מאוד. ברוב המקומות לא נשאר אפילו גיליון אחד. אנשים מחפשים אותו. אני רואה שאוהבים את העלון, כי הוא קריא מאוד ומדבר לכל אחד ואחד.

  מעשה שהיה

הלוואה דחופה לפני החג

ארשת רצינית עלתה על פניו של הרבי. "האם אתה תלמד אותי איך לקיים את מצוות הצדקה?!", גער בעשיר. "אינך מבין דבר!"

"אינני מבין. דווקא עכשיו, כמה שעות לפני כניסת חג הפסח?! מה הדחיפות?!", תהה העשיר.

כמה דקות קודם לכן נקרא הגבאי לחדרו של רבי חיים הלברשטאם, רבה של העיר צאנז והאדמו"ר הראשון של החסידות. זו שעת אחר הצוהריים, והשמש שהחלה לנטות כלפי מערב בישרה את כניסתו הקרובה של חג הפסח.



"שתהיה ליהודי שמחת חג אמיתית". רבי חיים מצאנז וציונו

"גש כעת לאחד מבעלי הבתים בעיר ובקש ממנו הלוואה של מאתיים רובל", הורה הרבי לגבאי. "אני זקוק לכסף בדחיפות".

"מנין אשיג עכשיו את הכסף?", תהה הגבאי. הרבי, שפיזר צדקה ביד רחבה לכל נצרך, כבר היה בעל חוב כמעט לכל העשירים שבעיר. מכל בעלי הממון המתגוררים בעיר לא נותר אחד שיסכים להלוות לרבי עוד כסף.

לפתע הבריק במוחו רעיון. הוא נזכר ביצחק, יהודי עשיר מופלג, אך קמצן גדול. נדירים היו המקרים שבהם פתח את ידו למתן צדקה, ובכלל קשה היה להשיגו. מכיוון שכך אין הרבי בעל חוב כלפיו. "ייתכן שדווקא ממנו אצליח לקבל הלוואה", הרהר הגבאי. "בערב פסח הוא ודאי נמצא בביתו". שב הגבאי אל הרבי והציע את שמו של יצחק. "גש אליו ובקש ממנו לבוא אליי", הורה הרבי.

אחרי כמה נקישות נפתחה הדלת. "הרבי ביקש ממני לקרוא לך בדחיפות", אמר הגבאי לעשיר. יצחק הופתע מהקריאה הבהולה. אף-על-פי שלא היה חסיד של הרבי, לא העז להמרות את פיו ומיהר להתייצב לפניו.

"אני מבקש ממך שתלווה לי מאתיים רובל", ביקש ממנו הרבי. "אני זקוק לכסף בדחיפות, עוד לפני כניסת החג".

"מדוע דווקא עכשיו, שעות אחדות קודם כניסת חג הפסח, זקוק הרבי לסכום כסף גדול כל-כך", תהה יצחק, בניסיון התחמקות. "הלוא בשעה זו כל בית בישראל כבר מוכן וערוך לחג. על מה הדחיפות?!".

"האמן לי כי הדבר נחוץ", השיב הרבי. "אני מבקש ממך שתיאות לתת לי את ההלוואה". באין ברירה הוציא יצחק את ארנקו ונתן לרבי את הסכום המבוקש.

יצחק ידע שצורכי החג כבר מוכנים בבתיהם של היהודים, ורצה מאוד לדעת לשם מה נחוץ לרבי סכום הכסף לפני כניסת החג. הסקרנות גברה עליו. במקום לשוב לביתו הסתתר מאחורי דלת היציאה מבית הרבי וניסה לעקוב אחר הנעשה, כדי לגלות למי ימסור הרבי את הכסף.

כעבור דקות מספר קרא הרבי לגבאי ומסר לידיו את כל הסכום שלווה מהעשיר, וביקש ממנו למסור אותו ליהודי מסוים. הגבאי יצא במהירות למלא את שליחותו, ואילו העשיר הגיח ממחבואו ונעמד מול פתח חדרו של הרבי. הוא רצה שהצדיק יבחין בו.

"מדוע נשארת כאן, ואינך הולך לביתך להתכונן לליל הסדר?", תהה הרבי.

יצחק לא התבלבל. "בדיוק כפי ששיערתי ואמרתי קודם לרבי", השיב, "ברור לי שליהודי שאליו שלח הרבי את הכסף שנתתי כבר יש כל צורכי החג. ודאי כבר קנה לו ולבני משפחתו בגדים חדשים לכבוד החג. למה היה דחוף כל-כך לשלוח אליו כסף בערב החג, ועוד סכום גדול כל-כך?".

ארשת רצינית עלתה על פניו של הרבי. "האם אתה תלמד אותי איך לקיים את מצוות הצדקה?!", גער בעשיר. "אינך מבין דבר. נכון, צודק אתה שיש לאותו עני כל צורכי ליל הסדר – מצות ויין, דגים ובשר. גם ירקות לכל ימי החג כבר מצויים בביתו".

יצחק כמעט התפרץ לדברי הרבי, ברצונו לומר: "אם כן, הלוא צודק אני בטענתי!", ואולם הרבי המשיך ואמר:

"אך הנה משהו שאינו ידוע לך. אותו עני הוציא את כל כספו על קניית צורכי החג, ולא נותרה לו פרוטה אחת בכיסו. הוא אפילו מסר חלק נכבד מכלי הבית לבית המשכונות, כדי שיוכל ללוות  כסף בעבור צורכי החג".

עיניו של הרבי נעצמו לרגע והוא עצר את שטף דיבורו. לאחר מכן פקח את עיניו ונעץ ביצחק מבט חודר.

"את צורכי החג אכן יש לו", הטעים הרבי, "אבל שמחת חג אמיתית לא תהיה לו. אתה יודע מדוע? מכיוון שאחרי חג הפסח לא תהיה לו אפילו פרוטה אחת בכיסו, והוא מלא דאגה איך יחזיר את ההלוואות שנטל, כדי לקבל בחזרה את כלי ביתו שמישכן.

"כדי שבכל-זאת תהיה לו שמחת יום טוב אמיתית דאגתי לשלוח לו סכום כסף הגון, שיכסה את ההוצאות שהוציא על החג. כסף זה יביא לו מנוחה ושלוות נפש והוא יוכל לשמוח כראוי בחג הפסח".

(על-פי 'בית מרדכי')

  רציתי לשאול

עם הרב שמואל לרנר

מנהל בית חב"ד בתלמי מנשה הצעירה

המחשבה על המשיח מפחידה אותי קצת, כי זו מציאות שאינה מוכרת לי.

הפחד מובן בהחלט. כל דבר שעתיד לבוא עלינו ואינו נודע לנו, מעורר חשש או פחד עמום בליבנו. במיוחד עניין כמו הגאולה, שעליו אנו שומעים כי הוא אמור לשנות את חיינו, שכן החיים בזמן הגאולה יהיו שונים בכמה וכמה תחומים.

החששות מקיפים את כל תחומי החיים: מה יהיה על העסק שהקמתי, הבית שקניתי, חיי התרבות והפנאי שלי? איך תיראה עבודת ה' בתקופה זו? ועוד המון פרטים שיכולים להיראות עמומים ולא ברורים.

הצעתי היא לא להדחיק את החשש אלא להפך, להתמודד איתו. כלומר, הגאולה מפחידה אותך? קרא עליה או שמע הרצאות המסבירות מה יקרה כשיבוא המשיח. כשתלמד יותר על הגאולה, היא לא תהיה בלתי-נודעת בעבורך.

יש בימינו מגוון ספרים מצוינים, לכל גיל, רמת ידע ועומק. השג את הספר המתאים לך והתחל לקרוא וללמוד בו מעט מדי יום. תגלה עולם מופלא ונהדר. אין לי ספק שאחרי קריאה רציפה בענייני הגאולה, כל החששות ייעלמו, ואף תתעורר בליבך תשוקה וציפייה לראות כבר את הגאולה באה ומתחוללת.

הייתי ממליץ לעשות את הלימוד עם חבר טוב או עם האישה. כך הרבה יותר קל לעכל את הדברים וגם הלימוד נעשה חווייתי ולא מאיים.

עוד נקודה למחשבה – להתבונן בגאולה הראשונה, הגאולה ממצרים. גם היא חוללה מציאות שונה ובלתי-מוּכרת, ואף היו מי שחששו מהצפוי ורצו לחזור למצרים. אבל אנחנו יודעים שבזכותה קיבלנו את התורה ונכנסנו לארץ ישראל. גם עכשיו עלינו להאמין ולבטוח שהגאולה הקרובה תביא לנו רק טוב.

  פינת ההלכה ומנהג

חמץ אחרי הפסח

שאלה: האם אחרי פסח אפשר לקנות חמץ בכל מקום?

תשובה: חז"ל גזרו על כל חמץ גמור, שהיה בבעלות יהודי בחג הפסח, שיהיה אסור בהנאה לכל אדם מישראל. אפילו אם הבעלים היה אנוס, שלא היה יכול לבערו מרשותו או שלא ידע כלל על קיומו עד אחרי הפסח – החמץ אסור בהנאה.

אין לקנות אחרי הפסח חמץ גמור אלא בחנות שיש בה תעודה המעידה על מכירת החמץ לגוי בשנה זו, על-ידי רב מוסמך.

יש חנויות בלי הכשר, המוכרות כל השנה מוצרי חמץ, ואין להן כל מוּדעוּת לצורך ב'מכירת חמץ' קודם פסח. למשל, חנויות בתחנות דלק, חנויות אביזרים לרכב ולבית, קיוסקים למיניהם. שם נמכרים בירות, ופלים, עוגיות, חטיפים וכדומה. כמו-כן בתי מרקחת מוכרים מזון תינוקות שהוא חמץ.

לאחר הפסח, כשמתארחים בבית שאין שומרים בו מצוות, ויש להניח שלא ערכו 'מכירת חמץ' כדין, יש להיזהר משתיית משקאות חמץ, כמו בירה או ויסקי (גם אותם הכשרים לכל ימות השנה).

אחרי שעבר משך זמן שבו אין רגילים עוד להחזיק את המוצר בבית (בירה – כחודש; ויסקי –  משך הזמן ארוך יותר), וכמו-כן במכולות שאין בהן תעודה, כשכבר עבר הזמן שבו המוצרים מתחלפים על המדפים – אין לחשוש עוד ל'חמץ שעבר עליו הפסח'.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמח ס"א וסל"א. סי' תסז ס"כ. 'הכשרות' פ"ו סעיפים קח-קיא, וש"נ.

  חיים יהודיים

גבריאל בגוב הסַנְטוּר

יום אחרי הטבח הנורא יצא מאיראן לישראל, וקבלת הפנים שציפתה לו הייתה אזעקה מלחיצה וכניסה חפוזה לממ"ד. אמן הסַנְטוּר, עולה טרי, מדבר על קריעת ים סוף הפרטית שלו

תעודת זהות. גבריאל שם (שמואליאן), בן 24, תושב חולון, יליד העיר אספהאן שבאיראן. נולד למשפחה יהודית-מסורתית, יצא מאיראן עם אחותו למחרת הטבח הנורא בשמחת תורה. גם כאן הוא מוסיף ליצור, לנגן ולספר את סיפורו – על-ידי הסַנְטוּר, כלי נגינה עתיק, ממשפחת כלי המיתר, שהיה נפוץ בממלכת פרס.


"התשוקה העזה לעלות לארץ הכריעה". גבריאל שם

בית. גדלתי באספהאן, עיר מרכזית, הקרובה לטהראן. אבי היה שליח ציבור בבית הכנסת, והתפילות שלו היו מלאות נשמה. כבר כילד בן שש התחברתי למוזיקה, כשחבר של המשפחה ניגן בסַנְטוּר, שיש המכנים אותו 'הסבא-רבא של הפסנתר'. ראיתי איך הוא מקיש בשני מקלות על המיתרים, והמראה היפנט אותי. בגיל שמונה התחלתי ללמוד לנגן בכלי, ועד היום אני מנגן בו.

דוגמה. גדלתי בסביבה טובה, בקרב יהודים מסורתיים. גם המקומיים האירו לנו פנים. דווקא השוני שלך, כיהודי, בין מוסלמים, גורם לך להבין שעליך לבנות בעצמך את אישיותך. ולא פחות מכך, היותך יהודי מחייב אותך להיות דוגמה חיה מול כולם. הצעירים באיראן יש להם פתיחות ורצון לשמוע ולדעת. גם כמוזיקאי הרגשתי שהם מכבדים אותי מאוד.

פסח. לחגי ישראל באיראן היו ניחוחות ייחודיים. פסח היה חג מיוחד מאוד. באיראן אין להשיג מוצרי מזון כשרים לפסח, חוץ ממצה ועוד כמה פריטים. דווקא הצמצום הזה גורם לך להרגיש יותר את החג. בקהילה שלנו, בפסח כולם מזמינים אחד את השני, דבר שיוצר אווירה חגיגית ממש. פעם אחת הזמנתי חברים, הסברתי להם למה אנחנו אוכלים מצה, והם התלהבו וכיבדו.

עלייה. כשבגרתי ידעתי שאני רוצה לעלות לארץ. תמיד כששמעתי את צליל העברית, הרגשתי שאני מכיר את השפה, אף שלא ידעתי לדבר בה. למעשה קניתי כרטיס ל-8 באוקטובר אשתקד. ואז קרה הטבח הנורא. התלבטנו, אבל התשוקה העזה לעלות לארץ הכריעה.

אזעקה. הגענו לביתו של דודי וכעבור כמה שעות שמענו אזעקה. זה היה מלחיץ. רצנו מייד לממ"ד. כעולה חדש, שלא הספיק לישון אפילו לילה אחד בארץ, זה היה נורא. שאלתי את עצמי אם באמת באתי למקום טוב. כיום ברור לי שכן.

התאקלמות. גרנו שנה במעונות ולמדנו עברית באולפן. בהמשך עברתי לחולון ומצאתי פה בית. אני מופיע עם הסנטור, מספר על החוויות שלי מאיראן, על החיים היהודיים שלנו שם ועל העלייה.

מוזיקה. אני מלחין מוזיקה מקורית. מופיע בהופעות פרטיות ובסדנאות שאני מארגן. יש לי גם הרכב עם ידידי הזמר עמרי גורן. הוא מביא את הישראליות, אני את הפרסיות, ויחד יוצרים משהו חדש שמחבר בין העולמות. לפני כמה חודשים ארגנתי הופעה עם נגנים פרסים וישראלים, ודיברנו על החוויות משם ומפה. היה מרתק לראות איך המוזיקה מחברת עולמות שנראים בלתי-אפשריים.


"המוזיקה מחברת עולמות שנראים בלתי־אפשריים"

מסורת. באיראן שרנו הרבה שירים בעלי מילים בעברית, ולא ממש הבנו את משמעותם. בבית הכנסת שלנו היה יהודי שחי כמה שנים בארץ, ולפעמים היינו ניגשים אליו כדי שיפרש את המילים שאנחנו שרים. כיום אני חושב לעצמי שאילו הייתי חוזר לשם, יכולתי בעצמי להסביר לכולם... יש לא מעט שירים ששרים כאן, שאנחנו שרנו במנגינה אחרת. כיום אני אומר את המילים ובתוכי שר אותן בפרסית. כך אני מרגיש מחובר.


גבריאל מנגן בבית הכנסת באיראן

שלום. כולם בעולם רוצים שלום, ואני אומר זאת כמי שמכיר את העמים – גם שם וגם פה. בין טהרן לחולון, בין הסנטור לפסנתר, אני מרגיש שליחות שפורטת על המיתרים. שם, באיראן, היו לי תלמידים מוסלמים, ועד היום הם כותבים לי על געגועיהם אליי. אבל עכשיו אני פה, מנסה לחבר ולשמח ולשמש גשר, ובטוח שיבוא היום ונוכל גם לראות בעינינו שלום בין העמים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)