ארשת רצינית עלתה על פניו של הרבי. "האם אתה תלמד אותי איך לקיים את מצוות הצדקה?!", גער בעשיר. "אינך מבין דבר!"
"אינני מבין. דווקא עכשיו, כמה שעות לפני כניסת חג הפסח?! מה הדחיפות?!", תהה העשיר.
כמה דקות קודם לכן נקרא הגבאי לחדרו של רבי חיים הלברשטאם, רבה של העיר צאנז והאדמו"ר הראשון של החסידות. זו שעת אחר הצוהריים, והשמש שהחלה לנטות כלפי מערב בישרה את כניסתו הקרובה של חג הפסח.
.jpg)
"שתהיה ליהודי שמחת חג אמיתית". רבי חיים מצאנז וציונו
"גש כעת לאחד מבעלי הבתים בעיר ובקש ממנו הלוואה של מאתיים רובל", הורה הרבי לגבאי. "אני זקוק לכסף בדחיפות".
"מנין אשיג עכשיו את הכסף?", תהה הגבאי. הרבי, שפיזר צדקה ביד רחבה לכל נצרך, כבר היה בעל חוב כמעט לכל העשירים שבעיר. מכל בעלי הממון המתגוררים בעיר לא נותר אחד שיסכים להלוות לרבי עוד כסף.
לפתע הבריק במוחו רעיון. הוא נזכר ביצחק, יהודי עשיר מופלג, אך קמצן גדול. נדירים היו המקרים שבהם פתח את ידו למתן צדקה, ובכלל קשה היה להשיגו. מכיוון שכך אין הרבי בעל חוב כלפיו. "ייתכן שדווקא ממנו אצליח לקבל הלוואה", הרהר הגבאי. "בערב פסח הוא ודאי נמצא בביתו". שב הגבאי אל הרבי והציע את שמו של יצחק. "גש אליו ובקש ממנו לבוא אליי", הורה הרבי.
אחרי כמה נקישות נפתחה הדלת. "הרבי ביקש ממני לקרוא לך בדחיפות", אמר הגבאי לעשיר. יצחק הופתע מהקריאה הבהולה. אף-על-פי שלא היה חסיד של הרבי, לא העז להמרות את פיו ומיהר להתייצב לפניו.
"אני מבקש ממך שתלווה לי מאתיים רובל", ביקש ממנו הרבי. "אני זקוק לכסף בדחיפות, עוד לפני כניסת החג".
"מדוע דווקא עכשיו, שעות אחדות קודם כניסת חג הפסח, זקוק הרבי לסכום כסף גדול כל-כך", תהה יצחק, בניסיון התחמקות. "הלוא בשעה זו כל בית בישראל כבר מוכן וערוך לחג. על מה הדחיפות?!".
"האמן לי כי הדבר נחוץ", השיב הרבי. "אני מבקש ממך שתיאות לתת לי את ההלוואה". באין ברירה הוציא יצחק את ארנקו ונתן לרבי את הסכום המבוקש.
יצחק ידע שצורכי החג כבר מוכנים בבתיהם של היהודים, ורצה מאוד לדעת לשם מה נחוץ לרבי סכום הכסף לפני כניסת החג. הסקרנות גברה עליו. במקום לשוב לביתו הסתתר מאחורי דלת היציאה מבית הרבי וניסה לעקוב אחר הנעשה, כדי לגלות למי ימסור הרבי את הכסף.
כעבור דקות מספר קרא הרבי לגבאי ומסר לידיו את כל הסכום שלווה מהעשיר, וביקש ממנו למסור אותו ליהודי מסוים. הגבאי יצא במהירות למלא את שליחותו, ואילו העשיר הגיח ממחבואו ונעמד מול פתח חדרו של הרבי. הוא רצה שהצדיק יבחין בו.
"מדוע נשארת כאן, ואינך הולך לביתך להתכונן לליל הסדר?", תהה הרבי.
יצחק לא התבלבל. "בדיוק כפי ששיערתי ואמרתי קודם לרבי", השיב, "ברור לי שליהודי שאליו שלח הרבי את הכסף שנתתי כבר יש כל צורכי החג. ודאי כבר קנה לו ולבני משפחתו בגדים חדשים לכבוד החג. למה היה דחוף כל-כך לשלוח אליו כסף בערב החג, ועוד סכום גדול כל-כך?".
ארשת רצינית עלתה על פניו של הרבי. "האם אתה תלמד אותי איך לקיים את מצוות הצדקה?!", גער בעשיר. "אינך מבין דבר. נכון, צודק אתה שיש לאותו עני כל צורכי ליל הסדר – מצות ויין, דגים ובשר. גם ירקות לכל ימי החג כבר מצויים בביתו".
יצחק כמעט התפרץ לדברי הרבי, ברצונו לומר: "אם כן, הלוא צודק אני בטענתי!", ואולם הרבי המשיך ואמר:
"אך הנה משהו שאינו ידוע לך. אותו עני הוציא את כל כספו על קניית צורכי החג, ולא נותרה לו פרוטה אחת בכיסו. הוא אפילו מסר חלק נכבד מכלי הבית לבית המשכונות, כדי שיוכל ללוות כסף בעבור צורכי החג".
עיניו של הרבי נעצמו לרגע והוא עצר את שטף דיבורו. לאחר מכן פקח את עיניו ונעץ ביצחק מבט חודר.
"את צורכי החג אכן יש לו", הטעים הרבי, "אבל שמחת חג אמיתית לא תהיה לו. אתה יודע מדוע? מכיוון שאחרי חג הפסח לא תהיה לו אפילו פרוטה אחת בכיסו, והוא מלא דאגה איך יחזיר את ההלוואות שנטל, כדי לקבל בחזרה את כלי ביתו שמישכן.
"כדי שבכל-זאת תהיה לו שמחת יום טוב אמיתית דאגתי לשלוח לו סכום כסף הגון, שיכסה את ההוצאות שהוציא על החג. כסף זה יביא לו מנוחה ושלוות נפש והוא יוכל לשמוח כראוי בחג הפסח".
(על-פי 'בית מרדכי') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
