עם הרב משה קורנט
יו"ר בית חב"ד נשר
אם משמעותו הרוחנית של ביעור החמץ היא ביעור הגאווה, האם יש להסיק מכך שאין גאווה חיובית?
זו באמת נקודה מעניינת: בחג הפסח נזהרים אפילו מפירור של חמץ, ומזה אפשר להבין שהגאווה (שמסמל החמץ) היא דבר שלילי לחלוטין; ואולם כל השנה אנו אוכלים חמץ ומברכים עליו.
אלא ששלילת הגאווה עלולה להיתפס בטעות כשאיפה להיות אדם שפוף, נטול נחישות ותקיפות, שנכנע לכל לחץ. אין זה כך. אם אדם יחוש תמיד תחושה של 'מי אני ומה אני', לא ייטול יוזמה ולא יוכל לגבור על קשיים ואתגרים. צריך שיהיה לו עוז רוח לפעול ולא להירתע.
על כך נאמר "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דברי הימים ב יז,ו) – כאשר מדובר בעבודת ה' נדרש יהודי לפעול מתוך גאון יעקב – לא להתבייש ממי שלועגים לו, לא ליפול ברוחו ממי שמנסים לרפות את ידיו. עליו להיות מלא עוצמה ותקיפות דקדושה.
זו 'גאווה' חיובית, הנחוצה לפעילותנו כל ימות השנה. אלא שגם אז עלינו להיזהר מהגאווה השלילית, שבאה לפאר את עצמנו ולנפח את האגו האישי. יהודי נדרש לזכור שתקיפותו נובעת מדבקותו בקב"ה, וגם ההצלחות שהוא רואה מקורן בברכה האלוקית.
כדי שה'גאווה' החיובית הנדרשת מאיתנו כל השנה לא תגלוש לגאווה שלילית, נתנה לנו התורה את חג הפסח, שבו במשך שבוע ימים אנו מבערים את הגאווה לגמרי, עד לרמה של 'בל יֵרָאה ובל יִמָצֵא". הזהירות מחמץ בימי הפסח נותנת לנו כוח שאחר-כך, במהלך השנה, נוכל לפעול בגאון חיובי ולא לשקוע בגאווה שאינה ראויה.
בחג הפסח אנחנו אוכלים מצה ורוכשים את הענווה והצניעות, שיהיו בסיס איתן לעבודת כל השנה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
