כאשר חג הפסח חל במוצאי השבת אומרים בברכת 'אשר גאלנו' בהגדה "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים", במקום הנוסח הרגיל "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". 'זבחים' הכוונה לקרבן חגיגה, שבערב פסח שחל ביום חול היו מקדימים את אכילתו לאכילת קרבן הפסח ('פסחים'), כדי ש"יהא הפסח נאכל על השובע" (פסחים ע,א).
אכילת הפסח אחרי קרבן החגיגה נועדה להראות שאיננו אוכלים את הפסח כדי להשביע את הרעב אלא מחמת מצוות ה', והראיה שאוכלים אותו אחרי שכבר שבענו מאכילת ה'חגיגה'. ואולם בערב פסח שחל בשבת לא הקריבו קרבן חגיגה, מפני שאינו דוחה את השבת, אלא הקרבן הובא רק למחרת, ולכן הנוסח הוא "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים".
קריאת תיגר על הגוף
באכילת הפסח 'על השובע' יש משמעות נוספת, עמוקה יותר. אכילה על השובע היא קריאת תיגר על הגוף, שמצידו כבר שבע, ואינו זקוק לאכילה נוספת, ובכל-זאת אוכלים את הפסח באותה התלהבות של אכילה שנועדה להשביע רעב.
הגמרא (פסחים פה,ב) מתארת את אכילת קרבן הפסח כאירוע מרומם ושמח, שבו הדהדה שירת ההלל, עד שנדמה היה שהגגות מתבקעים מעוצמתה. לעומת זה, בשבת אדם חייב לסעוד כשהוא רעב דווקא, וההלכה אף מגבילה את האכילה סמוך לכניסת השבת.
לשמוח עם הנפש
באופן כללי, עיקר העבודה הרוחנית של האדם היא בהתמודדות עם הגוף הגשמי. אדם שבוחן בכנות את מצבו הרוחני, יסיק שבתחום הזה מצבו רחוק מלהיות משביע רצון.
ואולם גם אז על האדם לעבוד את הקב"ה מתוך חיות ושמחה, ולהתעלם מאתגרי הגוף, אף בלי לתקנם. וכך נכתב בספר התניא: "אף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו... מכל מקום תיקר נפשו בעיניו, לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה, שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעיצבון הגוף". במקום לשקוע בעצב על מצבו של הגוף, מוטב להתמקד ולשמוח בנשמה, שהיא חלק א-לוה ממעל ממש.
רעב של שבת
פסח הוא חג שמייצג תהליכים מהירים. הפסח המקורי נעשה בחיפזון, אגב בריחה מהרע ומהטומאה של מצרים, ובטרם נעשה ניקוי יסודי של הנפש מפגמיה. הדבר בא לידי ביטוי באכילה 'על השובע': אין פנאי להתייחס לגוף ולצרכיו המיוחדים, ופשוט מדלגים מעליו.
לעומת זה, אכילת הפסח בחג שחל במוצאי השבת אין בה המרכיב של 'על השובע', והיא יכולה להיעשות גם מתוך רעבון, היינו שהאכילה נקשרת לתחושת הרעב של הגוף ומעידה על התחשבות בו. תחושת רעב זו איננה זרה לקדושת השבת, אלא להפך – היא נועדה לשם מצוות עונג שבת, והיא עצמה חלק מקדושת השבת. אפשר לשתף את הגוף באכילת הפסח, מפני שהגוף עצמו מתעלה למצב מזוכך יותר, מעין העתיד להיות בגאולה השלמה.
(תורת מנחם, כרך ג, עמ' 9) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
