מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1996 - כל המדורים ברצף
	המקום שבו אוהבים אותך
	יש חדש
	איך להיות 'קרבן עולה'
	קרבן עולה
	ברכה טובה
	הגאולה כלידה
	מפיצים באהבה
	מבט לעתיד – "יהיה טוב!"
	רציתי לשאול
	כשערב פסח חל בשבת
	"את אבא עדיין צריכים שם"

הוא חזר מסיביר, שבה נכדו חגג בר-מצווה, וראה מעגל דורות נסגר. האדריכל גורליק חוזר למסע משפחתי מרתק, ומשחזר 'יחידות' אצל הרבי, שהובילה למשימה מיוחדת באלמטי

תעודת זהות. ר' מרדכי גורליק, בן 81, יליד סמרקנד שבבריה"מ לשעבר, מהנדס ואדריכל במקצועו. עלה לארץ בשנת תשל"א, תושב שכונת חב"ד בקריית מלאכי. אב לשמונה וסב לנכדים ולנינים, כן ירבו. שב זה עתה מביקור בסיביר, אחרי חנוכת מקווה טהרה בבית חב"ד שמנהל בנו, הרב ירחמיאל, וחגיגת בר-מצווה לנכדו נטע.

במקום שבו עינו יהודים. ר' מרדכי ונכדו

סגירת מעגל. דמעות חמות זלגו מעיניי כשראיתי בטיומן הקפואה את נכדי מניח תפילין במקום שבו סביו וסבתותיו סיכנו את נפשם על שמירת מצוות במחתרת. שם, בסיביר, נסגר מעגל של דורות, מאפילה לאורה.

נקודת שיא. כשהקהל התאסף סביב נכדי, והרב הראשי לרוסיה, הרב בערל לאזר, קבע מזוזה בבית חב"ד החדש, עם חנוכת המקווה שזכיתי לתכנן – הרגשתי שהנשמה של סיביר מתעוררת מחדש. פעם רדפו אותנו שם על יהדותנו, והיום נכדי עומד בגאון, כנער יהודי חסידי. בעבורי זו הייתה נקודת שיא של מסע משפחתי מרתק.

שאלה ותשובה. חיינו בטשקנט שבאוזבקיסטן. חלום היציאה מבריה"מ נראה רחוק. אבי היה אסיר שמונה שנים במחנה עבודה בסיביר. בקשותיו להיתר יציאה נענו שוב ושוב בסירוב. בדרך-לא-דרך שלח מכתב לרבי מליובאוויטש וביקש ברכה. תשובת הרבי הגיעה במכתב ששיגר בן-דוד שהתגורר בניו-יורק: "סעו לאלמטי (אז בירת קזחסטן), השתטחו על קבר אבי (רבי לוי-יצחק) והישועה תבוא". יצאנו לדרך – אבא, שני אחיי ואני.

היתר יציאה. באלמטי, אחרי שהתפללנו מעומק הלב, צילמנו את הציּון מכל זווית אפשרית. זמן קצר לאחר מכן אחי הגדול ואני קיבלנו היתרי יציאה, אבל הוריי ואחי הקטן לא. עלינו לארץ בכ״א במנחם-אב תשל״א, ותשוקתי הגדולה הייתה לנסוע לרבי.

תעלומה. בערב יום כיפור תשל"ב הגעתי לניו-יורק. ראיתי את הרבי כשבירך את הקהל בברכות של ערב יום הכיפורים. הספקתי לקבל פרוסת עוגה מידו. ב'יחידות' הראשונה ביקשתי ברכה בעבור הוריי ואחי. הרבי השיב: "את אבא עדיין צריכים שם". המילים האלה היו בעיניי תעלומה.

תמונות. אחרי חודש תשרי נכנסתי שוב ל'יחידות', והתמונות מאלמטי בידי. הרבי התבונן בהן בעזרת זכוכית מגדלת. שאל: מה המרחק לקברים הלא-יהודיים? מי קבור לידו? עניתי מה שידעתי. ופתאום הרבי הפנה את מבטו אל החלון, וקולו היה רך כתפילה: "אפשר להעתיק את הציון לניו-יורק? האם היה תקדים כזה?". אחרי שתיקה ארוכה הפטיר: "שיישאר כך... ואבקש למסור לאביך שרצוני לשפץ את המצבה".

הוראות. הרבי מסר לי שורת הוראות: אבן חדשה, נוסח זהה לקיים, להשאיר את ה'מגן דוד', לחבר את האבן במלט בלבד, בלי ברגים. שהחרט יהיה שומר שבת. שירשמו את כל ההוצאות והוא ישלם הכול.

הביצוע. אבי קיבל את ההוראות והחל לפעול. חרט שומר שבת לא נמצא. לבסוף נמצא יהודי, גבריאל שמו, שאביו היה חרט והוא ראה אותו בעבודתו. אבא הציב תנאי: טבילה יומית במקווה. אחרי שחרט שתי שורות – חלה. אבל אבא הכריז: "יש ברכה מהרבי, תבריא!". הוא החלים, והמצבה הושלמה.

נס החיים. שנים אחר-כך פגשתי את נכדו של גבריאל, בכינוס השלוחים העולמי. הוא שליח בווינה. הנכד אמר לי: סבא היה חולה סופני, ובזכות המצבה חי עוד שלושים שנים. מייד אחרי השלמת המצבה, בטבת תשל"ב, קיבלו הוריי ואחי היתר יציאה. זה היה פלא ממש!

תשלום שכר. אבי ואחי נסעו לרבי לי"א בניסן תשל"ב. לקראת חג הפסח קיבלו ארבע מצות שלמות מהרבי, וב'יחידות' אמר להם: "מה שעשיתם למעני – אני משלם. ומה שעשיתם בעבור יהודים – הקב״ה ישלם מידו המלאה והפתוחה". הרבי דרש לקבל את רשימת ההוצאות ושילם אותן במלואן.

:
ר' מרדכי גורליק ובנו מקבלים 'כוס של ברכה' מיד' הרבי